משנה ברורה/אורח חיים/תרעב

משנה ברורה ‏ אורח חיים תרעב

סימן תרעב
זמן הדלקת נר חנוכה

א (א) עם סוף שקיעתה. היינו (א) צאת הכוכבים שאז העם עוברין ושבין ורואין בביתו ואיכא פרסומי ניסא. אכן בע"ש מקדימין וכדלקמן בסי' תרע"ט והנה המחבר סתם כדעת הטור וסייעתו דס"ל דמה שאמר הגמרא דזמן הדלקת נר חנוכה הוא משתשקע החמה היינו סוף שקיעה אבל באמת יש (ב) הרבה ראשונים דס"ל דכונת הגמרא הוא על תחלת שקיעה (ג) שניה והוא בערך רבע שעה מקודם ועיין בביאור הלכה שביארנו דלאותן האנשים הנוהגין להתפלל מעריב בזמנו דהיינו אחר צאת הכוכבים נכון לנהוג כן לכתחלה להדליק קודם מעריב וכ"כ במור וקציעה וכן נהג הגר"א [אכן יטיל בה כ"כ שמן שידלוק חצי שעה אחר צאת הכוכבים] ואם לא הדליק מקודם והגיע זמן צה"כ יקדים להתפלל מעריב דהוא תדיר וגם יש בה מצות ק"ש שהיא דאורייתא [שע"ת] ודע דאפילו הנוהגין תמיד להדליק אחר תפלת ערבית מן הנכון שיכינו עכ"פ השמן בתוך הנרות קודם תפילת ערבית כדי שיהיה מוכן תיכף אחר תפלת ערבית להדליק דאם יעשה הכל אחר תפלת ערבית בודאי יש לחוש שיעבור עיקר זמן הדלקתו והוא חצי שעה מדינא דגמרא:

(ב) שאם הוא טרוד וכו'. ר"ל שלא יהיה לו פנאי אח"כ:

(ג) מפלג המנחה. הוא שעה ורביע (ד) קודם צה"כ וחשבינן השעה לפי קוצר היום דהיינו שעות זמניות. ויכול (ה) לברך ג"כ:

(ד) שיתן בה שמן עד וכו'. דאם לא ידלוק בלילה ליכא פרסומי ניסא. ואם לא נתן בה שמן רק כשיעור חצי שעה כנהוג בכל יום יחזור ויתן בה שמן וידליק (ו) ומ"מ לא יחזור ויברך:

ב (ה) הלכך צריך ליתן וכו' כזה וכו'. משמע דאם הדליק זמן מה אחר שקיעת החמה א"צ ליתן שמן כ"כ רק עד שתכלה רגל מן השוק אכן כ"ז הוא לדין התלמוד שהיה ההיכר לעוברים ושבים אבל האידנא דההיכר הוא רק לב"ב לעולם בעי שיעור הידוע [פר"ח] ואף מדליק אחר שכלה הרגל משוק בעי זה השיעור [פמ"ג]:

(ו) השיעור. ואף בזמנינו (ז) צריך לשיעור הזה אבל אם נותן בה שמן הרבה שידליק יותר אין בו שום מצוה אבל בנרות של שעוה (ח) יש הידור מצוה כשהן ארוכות (ט) ומ"מ אין לעשותם גדולות יותר מדאי. כתב הב"י בשם א"ח מי שבירך והדליק נר אחת בלילה שניה ידליק אח"כ עוד נר אחת ולא יברך ועיין בפמ"ג שמצדד דאפילו לא היה דעתו מתחלה רק על נר אחת ואח"כ נזדמן לו עוד נר ג"כ לא יברך עוד כי מדינא אין חיוב רק נר א' והשאר משום הידור כנ"ל:

(ז) יכול לכבותה וכו'. שאינו מקצה השמן רק מה שצריך לשיעור חצי שעה למצותו וע"כ מותר לכבותו ולהנות ממנו ומ"מ הסכימו (י) כמה אחרונים דלכתחלה טוב להתנות שאינו מקצה השמן אלא לשיעור הדלקה משום דיש מן הפוסקים שסוברים דאם נתן בסתם הקצה למצותה הכל:

(ח) להשתמש לאורה וכו'. ויש מחמירין (יא) שבעוד שהנרות דולקין אין להשתמש לאורן משום הרואה (יב) שלא ידע לחלק בין תוך זמן שיעורו לאחר זה הזמן:

(ט) שבזמן הזה שמדליקין בפנים. ר"ל וא"כ ההיכר הוא רק לב"ב:

(י) אינו צריך. וידליק (יג) כשבני הבית מקובצים יחד. ואפילו ללמוד אסור (יד) משהגיע זמנה וכ"ש אכילה וש"ד ואפילו התחיל (טו) פוסק:

(יא) כל הלילה. עד עמוד השחר (טז) ובברכה והיינו דוקא אם בני הבית נעורים (יז) אבל אם ישנים אין לברך עליהם אלא ידליק בלא ברכה דכמו דלדידהו לא היה מברך אלא בזמן פרסום הנס ה"נ לדידן ואם בא לביתו קודם עלות השחר ומצא בני ביתו ישנים מן הנכון שיקיצם כדי שיוכל להדליק בברכה:

(יב) כמו שאר בני אדם. ר"ל בלילה שניה שתי נרות ובלילה שלישית שלש ולא נימא דלדידיה הלילה שניה היא ראשונה וידליק רק אחת [ד"מ]:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >

---

---

שולי הגליון

---

---