משנה ברורה/אורח חיים/תרנה
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
א (א) מותר ליטלו וכו'. ומ"מ אסור לטלטלו חוץ לד"א אם העיר אין בה עירוב וצריך לילך למקום שהניח שם העכו"ם וליטלו שם ובית אפילו גדול נחשב כד"א ובשביל זקן או חולה שאינן יכולין לילך יאמר לעכו"ם להוליך אצלם אבל אם יש שם עירוב יכול לטלטלו בכל העיר רק חוץ למקום העירוב אינו רשאי לטלטלו [אחרונים]:
(ב) בשבילו. בין ביו"ט א' ובין ביו"ט ב' ואפילו בא בציוויו [שע"ת]:
(ג) ועיין לעיל סימן תקפ"ו סעיף כ"א וסימן ש"ז וכו'. היינו דבסימן ש"ז מביא המחבר גם דעת האוסר שבות דשבות במקום מצוה אכן בסימן תקפ"ו סכ"א סתם להקל בזה ולא הביא כלל דעת האוסר ולפ"ז מותר אף לכתחלה (א) לומר לנכרי ביו"ט (ב) להביא לולב מחוץ לתחום ומה שכתב מתחלה נכרי שהביא וכו' היינו דבזה מותר אפילו הביא מחוץ לתחום של י"ב מיל דלכמה פוסקים הוא איסור דאורייתא לישראל וא"כ אסור לכתחלה לומר לעכו"ם להביא אפילו במקום מצוה מ"מ כיון שכבר הביא מותר ליטלו ולצאת בו והיינו אפילו למי שהובא בשבילו והטעם דכיון דבטלטול מותר לכל ממילא מותר גם לצאת בו דלא אסור אלא ליהנות ממנו ומצוה לא מקרי הנאה. ומ"מ בשעת הדחק שאין מצוי בעיר לולב אחר לצאת בו הסכימו אחרונים דיש להקל לומר לעכו"ם להביא אפילו חוץ לי"ב מיל כדי לקיים המ"ע דלולב והנה כ"ז דוקא אם יוכל לחזור בו ביום ויקיים מצוה תיכף אבל לשלחו ביום ראשון שיבוא ביו"ט ב' (ג) אסור לשלחו (ד) חוץ לי"ב מיל.
ודע עוד דדוקא במחוץ לתחום שאין עליו איסור טלטול וכנ"ל אבל ערבה שנתלשה ביו"ט אפילו שלא בשביל ישראל בין ביו"ט ראשון ובין ביו"ט שני אסור לטלטלה אפילו אין לו אחרת לצאת בה דמוקצה היא דשבות אפילו במקום מצוה אסרו אכן אם נתלשה ביו"ט ראשון מותרת בשני אם לא כשחל יו"ט ראשון בשבת דאז אסור לצאת בה גם ביום א' כדקי"ל בסימן תקי"ג לענין ביצה דשבת ויו"ט הסמוכין נולדה בזה אסורה בזה [שע"ת] ואם אין לחבירו לולב והוא חוץ לתחום אם אין לו מעות לקנות לעצמו מותר לזה לשלחו אבל אם יש ביכולתו לקנות ופשע ולא קנה אין אומרים לאדם (ה) חטא בשביל שיזכה חבירך[1]:
< הקודם · הבא >
- ↑ בשער הציון (סק"ה) תמה: ואיני יודע מה שייך בזה 'חטא', דהא אנו מצווין מטעם ערבות לראות שגם חברו בן ישראל יעשה מצוות התורה. ואם חסר לו, הרי הוא כאילו חסר לי. ומטעם זה אנו יכולים להוציא אחד לחברו בקידוש וכדומה. ונהי דחטא חברו מתחילה בזה שלא קנה הד' מינים מערב יום טוב, כדי שלא יצטרך ביום טוב לעבור על שבות של דבריהם, מכל מקום בדיעבד שלא קנה הלא הוא מחוייב בעצמו לשלוח סביביו על ידי עכו"ם להשיגו, וממילא כשם שהוא מחוייב להשיגו, כן אני מחוייב להמציא לו, ואין שייך בזה 'חטא'. ויש ליישב קצת, מכל מקום צריך עיון בדבר, עכ"ד. ועל דברי המשנה ברורה כתב להעיר בספר שארית אברהם (או"ח סימן יט), שלכאורה סברא זו שייכת בכל 'חטא כדי שיזכה חברך', ולמשל באופן שפשע אדם והניח פת בתנור סמוך לחשכה, הרי אם היה כאן היה דינו לעבור על שבות ולרדות את הפת כדי שלא לעבור על איסור דאורייתא באפייה, וכיון שאנו מצווים מטעם ערבות על קיום מצוותיו של זה - שוב כשם שהוא מחוייב לרדותה כך גם אני מחוייב לרדותה עבורו כדי שלא יעבור על איסור תורה. ומדברי המשנ"ב עולה שדין 'חטא כדי שיזכה חברך' ו'ערבות', וסבירא ליה שאין טעם לחלק בין 'פשע' ל'לא פשע' לגבי ערבות, ורק ב'חטא כדי שיזכה' יש לחלק בין פשע ללא פשע. והעיר זה על דברי השו"ת כתב סופר (או"ח סימן סב) שהשווה הדינים, ולמד ש'חטא כדי שיזכה חברך' הוא מדין 'ערבות'.