משך חכמה/ויקרא/כד

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


משך חכמה TriangleArrow-Left.png ויקרא TriangleArrow-Left.png כד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"


דפים מקושרים

ג[edit]

מחוץ לפרכת העדות. בתצוה כתוב לפרכת אשר על העדות. נאות דסמוך פ' זו לרגלים, וברגלים אמרו ביומא דף נ"ב, שהיו מגלים להם את הפרכת ומראין להן הכרובים ראו חיבתכם כו', ולכן לא הי' הפרכת על העדות. ונאות בזה דכתיב כאן אהרן ושם בתצוה כתוב יערוך אהרן ובניו, דבירושלמי חגיגה פ"ב אמר דכהן גדול מתלבש בבגדי כהונה ומקריב קרבנות צבור רק בשבתות ויו"ט, ולכן סמוך לשבת ויו"ט כתוב אהרן לבדו, שהכהן גדול הי' מקריב ועורך המנורה בהיכל ודו"ק.

ה[edit]

ולקחת סולת כו' ושמת כו' ונתת כו' והיתה לאהרן ולבניו ובמנורה כתוב יערוך אותו אהרן. מה שבמנורה כתוב אהרן, וכן בקטרת אהרן, אף שכהנים הדיוטים כשרים, הוא דבשמיני למלואים שימש משה, כמו שפירש רש"י סוף פקודי על קרא דויעל את העולה כו', שכל עבודת צבור עשה משה. ולכן בעשיית מנורה בפ' תרומה לא הזכיר הדלקתו, ובעשיית שולחן כתב ונתת לחם פנים לפני תמיד, שזה עשה משה בפעם הראשון. וכן פירש רש"י סוף פקודי על ויעל את הנרות, כמוש"כ בהטיבו אה"נ יקטירנה, שהכונה שזה הקטרה והטבת הנרות עשה אהרן אף בפעם ראשון. וכן כתוב בסוף תצוה וזה אשר תעשה על המזבח שני כבשים בני שנה כו' שזה הקריב משה בשמיני למלואים, והקטיר עליו אהרן ובהעלות אהרן אה"נ, שזה עשה אהרן אף בפעם ראשון, ולכן כתוב כאן ושמת ונתת עה"מ לבנה זכה, שזה היה צריך משה לעשות תיכף בשבוע שהוקם המשכן, משא"כ בקטרת ונרות כתוב אהרן לרמז, שמשה לא יעשה רק אהרן ובניו. ובלחם הפנים אמר והיתה לאהרן כו', הוא שיאכלו אותם, אף שמשה עשה אותה. וזה פשוט.

ובתו"כ פרק י"ח פס' ב' ומנין שאף שתי הלחם כך ת"ל יהיו. פירוש, דהלחם נקרא בלשון זכר וכמו דכתיב יערכנו כו' ואכלוהו, ועיין רש"י, וכל חלה או סלת בלשון נקבה כמו דכתיב ואפית אותה, החלה האחת, א"כ היה צ"ל שני עשרונים תהיה החלה האחת בלשון נקבה ולא לשון יהיה, שהוא לשון זכר, ועל כן דריש, דקאי על שתי הלחם, שכל הלחם הוא שני עשרונים ג"כ יהיה נאפה ונערך החלה האחת פי' אחת אחת. ודו"ק.

ו[edit]

ושמת אותם שתים מערכות. בתו"כ ומנין שירדו לתנור שתים שתים ת"ל ושמת אותם. הביאור דלפי פשטיה דקרא, דשתים על המערכות קאי, הו"ל למימר שתי מערכות כדרך כל מנין שבא בסמיכות, ושתים הוא מאמר שלם בלתי נסמך, וכאילו אמר ושמת אותם מערכות שתים, ומזה דשתים הוא מאמר נפרד בפני עצמו, ושמת אותם בתנור שתים, שיהיו נאפות שתי חלות בבת אחת ועל החלות קאי ע"ד דרוש, ושנתה התורה לרמז על הדרוש כידוע. ודו"ק.

ח[edit]

ביום השבת ביום השבת יערכנו הכהן, ביומא דף ל"ד דריש לאחר למוספין, דלא כתיב רק חד זמנא ביום השבת. ובזה פליגי תנאי. ויתכן, דקמ"ל קרא, דאף אם לא נאפה על יום השבת הזה שנסדר, רק שנותר לאחר השבת לשבת הבאה ג"כ יערכנו. וזה שאמר ביום השבת ביום השבת הבא אחר השבת הראשון, שאז היה ג"כ יערכנו. וזה מפורש במשנה סידר את הלחם ואת הבזיכין והקטיר את הבזיכין בשבת כיצד יעשה יניחו לשבת הבאה, ובגמ' דסידור חדש בעי, דסדרו שלא כמצותו הוי כנסדר הקוף. יעו"ש. ומזה ידענו דאינו נפסל בלינה ושוב אין אפייתו דוחה שבת, דהא יכול להתקיים מערב שבת, שיכול לאפות אותו קודם השבת. ולזה כוון באגדת שמואל ביום השבת יערכנו הכהן, עריכתו דוחה את השבת ואין אפייתו דוחה את השבת. ודו"ק.

הנה ביוהכ"פ שחל בשבת אמרו פרק שתי הלחם דמתחלקות בערב, ובערב פסח שחל בשבת אמרו רש"י ותוס' ריש פרק תמיד נשחט, דבשבע איכא חילוק החלות, ואע"ג דהאוכל מצה בערב פסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו, צ"ל משום דבקדשים דאינם משתמרין לשם מצה אלא לשם בזיכין וכן אינן נאכלין בכל מושב אינו יוצא בהן י"ח מצה, לכן הוי כמצה עשירה, דמותר לאכול בערב פסח. ולמהרש"א, שפירש דוקא היכא דאיכא שנוי בגוף המצות, יעוין ריש ערבי פסחים, צ"ל דחביבה מצוה בשעתה וכמו שאמרו על הקטרת אימורים בשבת. ודו"ק.

י[edit]

ויצא כו' בתוך בנ"י מלמד שנתגייר. פרשו בתוס' שנץ, שאביו האיש מצרי נתגייר, דבתוך בנ"י קאי גם על האיש מצרי שהיה גר בתוך בנ"י. וספרה לנו הטעם מדוע הרחיקה מצרי מלבא בקהל עד דור שלישי, מפני שלא פסק זוהמא שלהם עד דור ג' (וכמו דאמרו כיו"ב פרק חבית עד ג' דורות לא פסקה זוהמא כו' יעו"ש), והראיה דמצרי שני היה המקלל. ודו"ק.

וינצו במחנה. סתם במצות שבמיתה הכתוב מדבר, כמבואר סנהדרין ע"ד. א"כ לפי ספק המהרש"ל, דשונא גדול שהוא כאחד מן הרודפים ומבקש להתנקם מעמו, שהוא פסול להעיד, א"כ היה האיש במעמד העדים והיה שונא הפסול מצטרף לפוסלן, דהוי נמצא אחד מהעדים פסול, ומשום זה חבשוהו לפרוש להם עפ"י ד', שזה מסור לתמים דעים לדעת אם הוא לו שונא גדול או לא, שזה אין ביד האדם לדעת אותו. ועיין פרק הנשרפין (סנהדרין ע"ח ע"ב) ודו"ק.

יב[edit]

לפרוש להם עפ"י ד'. יתכן, דאף כי לא נתפרש בו מיתה, מכל מקום אזהרה איכא דאלקים לא תקלל, רק הוי חיוב מלקות, והכא וינצו במצות שבמיתה הכתוב מדבר, ורצה להרוג הישראלי, ולכך הוי רודף וניתן להצילו בנפשו, וא"כ חיוב מיתה פוטרו ממלקות, כמו בשוחט אותו וא"ב לעו"ג לריש לקיש, ובפרט ברודף, דכתבתי במק"א דהוי כאיתעביד ביה החומר. ודו"ק.

יד[edit]

הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה. בפרק נגמר הדין אמר רב אשי הוצא כו' חוץ למחנה לויה וא"ל רחמנא כו' אל מחוץ למחנה חוץ למחנה ישראל. לזה מדויק מה דבמקושש לא כתוב הוצא רק רגום אותו כו' מחוץ למחנה, דבספרי אמרו, ששבת שניה שנצטוו היה מה שמקושש חללו, וזה היה קודם מתן תורה, שאז לא היו נבדלין הלוים ולא היה מחנה לויה, לכן אל מחוץ למחנה הוא חוץ למחנה ישראל, אבל עובדא דמקלל היה אחר שהעמידו הדגלים ונטע דגלו במטה דן ואז א"ל הוצא, היינו חוץ למחנה לויה, ועל מחנה ישראל כתוב אל מחוץ למחנה כו'. ובתו"כ אמר, ששניהן היו בפרק אחד. ותנאי פליגי בהא, ולמאן דאמר, דמקושש מעביר ד' אמות הוי, דזה תולדה דהוצאה, ובפרק רע"ק אמר, דעל הוצאה לא איפקוד כדפירשו תוס', א"כ ע"כ היה אחרי מתן תורה בסיני, ועיין בפירוש התו"כ לר"ש משאנץ בשם ר' הלל. ובגמ' פריך א"כ הנך יוציא דגבי פרים הנשרפים מאי דריש בהו, ולא קשיא, דשחיטת פרים נשרפים צ"ל אל המזבח בצפון וסברי, דרק נגד כותל המזבח מקרי צפון (עיין זבחים דף כ"א), ולזה אמר יוציא לצד חוץ המזבח קרוב יותר אל הפתח מצפון המזבח ממקום שחיטתו אל מחוץ למחנה זה חוץ לעזרה כולה. ודו"ק.

ורגמו אותו כל העדה. אותו ולא את כסותו ונקב כו' רגום ירגמו בו לא כתב אותו משום דכייל גם זכר גם נקבה ואין האשה נסקלת ערומה. ודו"ק. ויעוין בגמ' דף מ"ה.

טז[edit]

רגום ירגמו בו כל העדה כגר כאזרח בנקבו כו' יומת. הפירוש משום דאמר בתו"כ בתוך בנ"י מלמד שנתגיר, ועיין שעה"מ, שהביא שיטת קדמאי, דעו"ג הבא על בת ישראל הולד כשר וצריך גירות, וסד"א, שרק בגר לא הקפידה תורה על דמו, לכן אמר כגר כאזרח יומת, כי משפט אחד לישראל ולגר ואין נשיאות פנים כלל חו"ש. או יתכן, דבן נח שבירך השם ונתגיר פטור הואיל ואישתני דינו אישתני קטלא, יעוין פרק בן סו"מ דף ע"א ע"ב, וסד"א שהגירות מכפרת וגם כשיתגיר ויברך יפטור, לכן פירשה תורה כגר כאזרח יומת, ודוקא על מה שעשה בהיותו גוי פטור ולא דיינינן ליה, דהואיל ואישתני דינא. ודו"ק.

בנקבו שם יומת, עיין תו"כ וגמרא. ולענ"ד יתכן, דמרמז אל הדין הנאמר גדול שבהן נכנס ואומר כך אמר פלוני יכה יוסי את יוסי כו' והשני אומר אף אני כמוהו כו', ועיין תוספות יו"ט פרק ד' מיתות, וזה שכיון איך יהיה אופני המיתה בנקבו שם [פירוש, שאחד מן העדים יקוב עוד את השם], יומת, באופן זה ימיתו אותו ב"ד. ודו"ק.

יז[edit]

ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת. בריש פרק החובל דריש מות יומת בממון. וכן גבי שבת דריש קרא דמכלליה מות יומת בממון ובשוגג לענין חיוב חטאת. יעו"ש. והנראה דבערכין דף כ"ד אמר, דבערכין מסדרין, דאמר קרא ואם מך הוא מערכך, החייהו מערכך, ולגבות חבלות אין מסדרין, ואפילו אם אין לו מה להחיות את נפשו, ומות יומת אם לא שיתפרנס מתורת צדקה. וכן גבי קרבנות. והא דאין מסדרין בחבלות נ"ל דהוי כמו דאמר אין נותנין זמן לחבלות. ועיין סימן צ"ז בסעיף כ"ט לענין חוב שאינו ממלוה ודו"ק.

יח[edit]

מכה נפש בהמה ישלמנה. מילת נפש אין מובן, דאטו אם הכחישה באבנים אינו חייב לשלם. והגמ' רמי לה בריש הנחנקין. והנראה, דמזה דריש בפ"ק דב"ק ישלימנה לפחת נבלה, פירוש, שאם פיחתה הנבלה הוא לניזק, ודוקא במתה, דהיה לו למוכרה תיכף ולא להשהותה, הא בהוזקה, שלא היה לו למוכרה, אם כחשה חייב המזיק בתשלומין, משום דא"ל קרנא דתורך קבירא ביה, כמוש"כ תוס' שם, לכן דוקא מכה נפש בהמה ישלמנה ומזה דריש ר' אמי ישלמנה ישלימנה. ועיין שם היטב ודו"ק.

ומכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש. נראה הא דלא כתביה קרא במשפטים, משום דכאן מיירי אפילו בשל עו"ג. ולכן א"ש דלא כתוב מכה אדם מות יומת, רק יומת לחודיה, דמצאנו במיתה בידי שמים וכמו והזר הקרב יומת, דממית עו"ג דינו מסור לשמים ויומת בידי שמים, וכמו שאמר במכילתא משפטים איסי בן עקביא. יעו"ש. וא"ש, דכתיב בנפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש, ואטו על הזיקה או הכחישה באבנים לה מחייב כדרמי בתלמודין ריש פרק הנחנקין, ולפ"ז א"ש, דבסוף פרק קמא דעו"ג בירושלמי (הל' ו') אמרו דלא ימכור לו משום, דמפקיע מגיזה וממתנות ובכורה, לכן כתוב ישלמנה נפש תחת נפש, שמותר למסור לו בהמה בתשלומין, אע"ג דנפקעת מכל הקדושות. ומזיק אינו בגדר הפקעת הלואתו, דשריא בעו"ג, רק בגדר גזל, דאסור בעו"ג. ולכך לא נכתב בסדר אלה המשפטים, דשם אשר תשים לפניהם ולא לפני עו"ג (יעוין סוף גיטין).

ובזה א"ש השמועה דריש ב"ק, דאמר וכולהו כי שדית בור בינייהו אתיא כו' ולא נצרכה אלא להלכותיהן אדם לחייבו בד' דברים, ויפלא הלא על אדם דאזיק שור למה כתב קרא, דזה אתיא מכולהו, ועל כרחין דקרא כתב לחייב אדם דאזיק בהמה דעו"ג, דבנזקי ממונו שהזיק את של עו"ג פטור, דרעהו כתיב וע"ז צריך קרא דעו"ג, שגופיה אם הזיק את ממונו דעו"ג חייב, לכן לא קאמר רק על קרא דהמשפטים, ודו"ק.

כ[edit]

כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו. כוליה קרא מיותר דכבר כתיב כאשר עשה כן יעשה לו. [ב"ק ריש פרק החובל]. והנראה, דשופך דם האדם באדם דמו ישפך תרגם אונקלוס בסהדי על מימר דייניא כו' הרי באדם הכונה בפני עדים וגם על שלמטה, דבדיינין דמו ישפך, כן כאן פירושו כאשר יתן מום באדם בפני עדים, פירוש, בשני עדים, כן ינתן בו, פירוש, בשני דיינים, ואין ב"ד שקול הרי שלשה, ואם שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי, הרי גמר דין בשנים. יעוין. ואולי לזה כיון התורת כהנים, שאמר או משפט אחד יהיה לכם אי מה דיני נפשות בכ"ג אף דיני ממונות בכ"ג ת"ל תחת עין ריבה, פירוש על סיפא דקרא קאי ודריש כאשר יתן מום באדם, כמו שביארנו בס"ד. ודו"ק.

כן יעשה כו' כן ינתן בו וכו'. לפי הקבלה, שהוא תשלומי ממון צריך להבין מדוע לא כתב החיוב על האדם עצמו כמו שכתוב אצל בהמה ישלמנה, שהוא חיוב על גוף האדם לשלם ממה שיש לו, כן חייב לשלם החבלה שחבל בחבירו. ומכאן עד מוכיח כשיטת רבינו משה והיא שיטת רבו הר"י בן מיגש, דפגם, הוא נזק, אין משלם אם הודה בלא עדים, רק אם יש עדים שיצא חבול מביתו, יעוין פ"ה מהלכות חובל ומזיק, וכיון דלא רמי עליה תשלומין ע"י הודאתו בפני ב"ד בלא עדים לא רמיא עליה תשלומין, רק על ב"ד מוטל לגבות הימנו ע"י העדים, לבד שבת ורפוי, שהוא ממון ומשלם בהודאתו כתבה כן ינתן כו', דרק לב"ד אזהר רחמנא, רק שבתו יתן ורפא ירפא חיוב על גוף האדם בעצמו. וזה דיוק נפלא מורה על אמיתת שיטת רבינו. ודו"ק.

כב[edit]

משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח. פירושו, דמשפט אחד יהיה לגר ולאזרח בין דיני ממונות, בין דיני נפשות, אבל השופטים אינו כאחד, דגר דן את חבירו ולא את הישראל, כדאמר בפרק מצות חליצה. אי נמי המכוון, שבפ' זו כתוב דינים שנוהגים בכבוד השי"ת, כמו נוקב, ודינים הנוגעים לרוצח, לזה אמר, שלכם יהיה משפט אחד בגר ובאזרח, אבל הנוגע לכבוד השי"ת משכחת, שבן נח שבירך השי"ת ונתגייר דפטור, דאישתני דינא ואישתני קטלא מקלה לחמורה, כמו שאמרו בפרק בן סו"מ, אבל הנוגע לכם לרציחה או להכאה שוה, כי בן נח שנתגייר (בימים הקדמונים) ג"כ חייב מיתה. ודו"ק.

כג[edit]

וירגמו אותו אבן. לא כתב וימות משום דהשי"ת לא הזכיר אצלו מות יומת. והנראה, דלפי מה דאמרו חכמים בסנהדרין דף פ' ע"ב ודף ע"ח ע"ב, דבמקושש יודע היה משה שבן מיתה הוא, אבל במגדף לא הי' יודע שבן מיתה הוא והוי מיתתו בלא התראה רק הוראת שעה א"ש, דמקושש היה מחויב מיתה בהתראה למיתה סתם מבית דין, וכשנגמר דינו הוי בר קטלא, ואחרים שחבלו בו פטורין, לזה אמר מות יומת האיש כו', אבל כאן דלא נידון בב"ד, רק הי' דינו מהשי"ת כהרוגי מלכות, לכן לא כתב ביה רק ורגמו אותו כל העדה כו' ולא מות יומת, כיון דהיה בלא התראה. ודו"ק.

ובני ישראל עשו כאשר צוה ד' את משה. פירוש מצות תליה וקבורה, שנאמר במגדף בפ' תצא במשנה תורה. ולכן כתוב כאשר צוה ד' את משה. שבמשנה תורה נאמר בלשון שמשה מדבר בעד השם. ודו"ק. וכן בתו"כ.

או הכונה, דמתחלה נאמר צו את בנ"י ויקחו אליך שמן זית זך כו' ביום השבת כו' יערכנו כו' מאת בני ישראל כו', ויצא המקלל ולגלג על הפרשה דרכו של מלך לאכול פת צונן, וכן כתב הראב"ע שלגלג על צווי זה, שכן מורה פשט הסמיכות, ואחרי שסקלו אותו וירגמו אותו אבן אמר ובני ישראל עשו הדלקת הנרות והקטרת לחם הפנים כאשר צוה ד' את משה ולא חששו על לגלוגו. וכן בנשא גבי וישלחו מן המחנה דכתיב צו את בנ"י וישלחו כתוב ויעשו בני ישראל כו'. יעו"ש. וזה נכון בפשט. ודו"ק. ויתכן, דגם הקרובים באו ושאלו בשלום הדיינים והעדים, וכמו בספרי נשא.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.