משך חכמה/במדבר/יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה במדבר יח

ג

ולא ימותו גם הם גם אתם. בספרי פסקא קט"ז רבי אומר אינו צריך כו' כהנים על עבודת הלוים מנין ת"ל ובנסוע המשכן יורידו אותו הלוים והזר הקרב יומת כו'. אפשר, דלמ"ד דלא נתכהן פנחס עד שהרג את זמרי, א"כ מעיקרא היה פנחס לוי ואח"כ נעשה כהן, א"כ אינו זר לעבודת לויה, דזר מעיקרא בעינין, עיין כריתות דף ז' ע"א, א"כ פנחס מהך קרא אינו מוזהר בעונש עד דצריך למילף מקרא דלא ימותו גם הם גם אתם להזהיר גם על פנחס אם ישמש בעבודת לויה, ורבי סבר כאידך תנאי דהיה כהן מעיקרא. עיין זבחים דף ק"א באורך ודו"ק.

ד

וזר לא יקרב אליכם. אין לי אלא בל"ת, פירוש, שהזר לא יקרב, בעשה מנין שמצוים לראות שלא יקרב זר, והעשה הוא על הב"ד להשגיח שלא יקרב זר ת"ל ושמרתם כו' ולא יהיה עוד קצף. כן הגירסא לפנינו בילקוט. אבל הרמב"ם בחבורו ובסה"מ כתב הגירסא באופן אחר, ששמירת מקדש בעשה ובל"ת. יעו"ש.

ז

והזר הקרב יומת. זר ששימש במקדש רע"ק אומר בחנק (סנהדרין פ"ד). לפי מה דמשמע מיומא נ"ג, דעוזיה הקטיר קטרת במזבח אמאי לא המיתוהו לפי זה. וצ"ל דלא התרו בו שחייב מיתה, רק אמרו לו כי לא לך לכבוד מד' כו'. אולם לר' יוסי בר יהודה דסבר חבר אין צריך התראה אמאי לא המיתוהו. ונראה, דנשיא הוא ככהן גדול שדבריו של גדול יביאו אליך זה ב"ד של ע"א, ואף בנשיא שבט אמרו כן, וא"כ צריך ב"ד של לשכת הגזית סנהדרין גדולה, וכיון דנצטרע, והבהילוהו לצאת והיה משולח חוץ לשלש מחנות כדין מוחלט, א"כ לא היו יכולים להביאו ללישכת הגזית לדון בפניו, אף ע"ג דכיון דנצטרע דינו כהדיוט (ירושלמי פ"ג דהוריות), בכ"ז כאן חייב על מה שחטא קודם שנצטרע. ודו"ק. ולפי המדרש על קרא ולא יהיה כקרח וכעדתו, שעוזיה לקה בצרעת כיד משה, מפני שחלק על הכהונה (רש"י) נראה, דעוזי' לא הקטיר רק שבקש, ודינו כחולק על כהונה כעדת קרח, שלא נענשו על הקטרת זר, שהרי עשו עפ"י משה, רק שחלקו על הכהונה. ואולי היה בדמיונו הואיל ואינו בכלל אשר יותן ממנו על זר אינו בכלל והזר הקרב יומת.

ט

זה יהיה לך כו'. דע שהתורה נקנית במ"ח מעלות, והכהונה בכ"ד מעלות, ובפירוש אבות להגר"א מונה בכ"ג ע"ד כ"ד מעלות, הרי בצירוף מ"ח מעלות, ולכן אמרו יקרה מפנינים שממזר ת"ח וכה"ג זה קודם, מפני שהמ"ח מעלות שלו עדיף. וזה שהוסיפה הברייתא סוף פרק אלמנה לכה"ג הריני כפרת בן בתי כוזא כו' בן בתי כדא, משום שסוף פרק המפקיד אמרו דמ"ח כוזא איכא בדנא, זה חביות, והיינו כד, היינו חביות, ולכן הממזר אין לו רק מעלה אחת, שמאכיל אמו בתרומה ועדיף מכדא כו'. ולזה אמרו בכתובות גבי רה"ק דשקלא כוזא שדיא מאיגרא לארעא, שבמ"ח מעלות התורה איכא בשמחה ובטהרה ושדיא חדא דאחד בטל או הטהרה או השמחה כיון דחזיא דמנח תפילין ומצטער טובא. ודו"ק.

קדש קדשים לך הוא ולבניך בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו קדוש יהיה לך. הפירוש, דזה טעם על מה שבשר ק"ק נאכלין לבעלי מומין ואינן נאכלין לנשים, משום דצריך לאוכלו בעזרה, ושם אינו ראוי שתכנוס אשה בעזרה, וכמו שאמרו אשה בעזרה מנין (קדושין נ"ב), וכמו שאינו ראוי במקום שקדושי ד' עומדים ולבבם טרודים בעבודה שלא תהיה שם אשה ואוכלים יחד, שזה מביא לידי פרצה בגדר ערוה חלילה, וכ"מ שנאמר קדושה אין אלא גדר ערוה, לכן אמר קדוש יהיה לך, פירוש, ששם תהא נגדר מן הערוה, ולכך אסרה התורה בשר קדשי קדשים לבנות אהרן. וזה טעם מושכל ומפורש בכתוב.

יא

ולבנותיך אתך כו'. פירוש, שהם אתך לא שנשאו לזר ואינם בבית אביהם. ואף כשמתו בעליהן, ושבו לביתך. כן פירש רבא בסוף יש מותרות.

כל טהור בביתך יאכל אותו ולהלן אמר כל טהור בביתך יאכלנו, משום דכאן בקדשי קדשים, וקדשים קלים הלא נאכלים בזמן, וצריך לדעת כל קרבן בפני עצמו אימתי נשחט שיאכל בזמנו, ולכן אמר אותו בדיוק כל חדא באנפי נפשא, אבל תרומה אינו צריך לדעת רק הכלל לשומרו מן הטומאה, וכולו נאכל כאחד. ודו"ק.

ויתכן למ"ד לא נתכהן פנחס עד ששם שלום בין השבטים, א"כ קאמר שפנחס יאכל חזה ושוק גם בכורים, כיון שבנותיו אוכלים, כן יאכלו גם פנחס ובניו. והבן.

והנה בסוטה דף כ"ט דריש מוהבשר כל טהור כו' ודאי טהור הוא דיאכל הא ספק טהור לא יאכל, יעו"ש, וכמו כן י"ל הכא ודאי טהור בביתך יאכל אותו הא ספק טהור לא יאכל, ודוקא בביתך הא ברה"ר אף ספק אם נטמא שם ג"כ אוכל בקדשים. ודו"ק.

כל טהור בביתך יאכל אותו כו' יאכלנו. נראה משום דתרומת מתנם הוא מורם מן הקדשים נאכל לזמן, ולאחר זמנו נפסל בנותר, ולכן כתוב יאכל אותו, שניכר שהוא עדיין בצורתו (כמו דאמרו לשון תעובר צורתו), אבל חלב יצהר ותירוש ובכורים שאין זמן לאכילתן, א"כ אוכלו אף אם שנתיישן, ואינו ניכר שהוא הוא בצורתו הקודמת, לכן כתב יאכלנו. ודו"ק.

טו

באדם ובבהמה. בתוספתא בכורות פ"ק את שיש לך בו באדם יש לך בו בבהמה כו' יצאו לוים מבכור בהמה טמאה. והא דלא פטורים מבכור בהמה טהורה מפורש בילקוט בשם ספרי זוטא. יעו"ש. וכוונתו, דלפי חוקי הלשון הוי לי' למכתב כל פטר רחם לכל בשר באדם ובבהמה אשר יקריבו לד' לך יהי' או יהי' לך, וכמו דכתב בקרא כל חלב כו' אשר יתנו לד' לך נתתים אשר יביאו לד' לך יהי', ולכך דריש, דאשר יקריבו לד' הוא בכור בהמה טהורה חלוק בפני עצמו לענין נתינה לכהן, שאפילו מי שאין לך בו באדם ג"כ יש לך בבהמה, כמו של לוים וכהנים גופייהו. אמנם לענין שאר דברים איתקוש גם בכור בהמה טהורה לבכור אדם, לכן בפ' קדש, דאז עדיין לא היו כהנים ולא זכו במתנות כתוב בכור פכ"ר באדם ובבהמה, דאיתקושו להדדי כולהו כחדא. ודו"ק. וזה עומק פשוטו. ונעלם כ"ז ממהרי"ט אלגזי, יעו"ש.

אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור בה"ט תפדה. הנה כפי מה שדרשו חכמים בפרק אלו מציאות השב תשיב כו' אפילו מאה פעמים, כן הכא פירושו פדה תפדה אפילו מאה פעמים את בכור האדם, שאם נאבד מעות הפדיון קודם שהגיעו ליד כהן, חייב לפדות שנית, שחייב באחריותן עד שיבואו ליד כהן, ואת בכור בה"ט תפדה רק פעם אחד, שכיון שפדה אותו פעם אחד בשה, אף אם מת השה קודם שהגיע ליד כהן ג"כ כבר פדוי. ומצאתי מזה לראב"ד בפירושו לעדיות שפירש כן להך דפדה תפדה. ובספרי נראה דדריש ר' טרפון אך פדה תפדה את בכור האדם שני פדיות בין שהוא חי בין שהוא מת לאחר שלשים יום חייב בפדיונו, ואת בכור בה"ט תפדה רק כשהוא בחיים ולא אם מת הפ"ח. וראיתי, כי זה כוונת המשנה סוף יש בכור המפריש פדיון בנו ואבד חייב כו' שנא' יהי' לך אך פדה תפדה, פירוש, שהוי' אחד להן, רק שכאן באדם פדה תפדה אפילו מאה פעמים, ופ"ח תפדה פעם אחד דוקא ולא יותר. וזה פירוש הגמ' קרא לקרא אלא כו' הא כדמפרש טעמא וכי איתמר דר"ל ארישא איתמר מת הבן לאחר ל' אעפ"י שלא נתן יתן כו' מנלן אר"ל כו', דליכא למימר דילפינין כדר' טרפון דבבכור אדם כתיב פדה תפדה בין בחי בין במת, וכאן בבהט"מ כתוב תפדה פעם אחד רק בחי, כיון דמפיק לי' לדרשא דבאדם חייב הוא באחריותו ולית לן קרא לחייבו משמת, ומנלן וע"ז מסקי מגז"ש. ודו"ק היטב. ובאמת הוא דבר אחד, דכיון שאינו חייב באחריותו, א"כ אין זה חיובא ממון דרמי אכתפיה דגברא רק לפדות אותו, וכיון שמת למה יפדוהו. ודו"ק. אמנם לר"א, דגם פדיון פ"ח חייב באחריות צ"ל או מדרשא זו או משום דלא איכא עריפה במת. ודו"ק.

בספרי. אך פדה כו' זה שנשאלה בכרם ביבנה כו' פטר חמור שמת מהו לפדותו ולהאכילו לכלבים דרש ר"ט אך פדה כו' אותו אתה פודה ואי אתה פודה את המתה. נראה, דדריש דכתיב ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה, פירוש, דוקא כשניכר שהיא טמאה, דאילו טהורה מותרת באכילה, ואפילו טרפה שחיטתה מטהרתה מידי טומאת נבלה, אבל כשהפטר חמור מת אין הבדל בין טומאה ואכילה לבהמה טמאה לטהורה [לבד החלב], שגם נבלת בהמה הנאכלת טמאה היא, אין אתה פודה. כן נראה בפי'. ודו"ק.

תפדה מיד, לשון הספרי ובגמ'. והפירוש, דכתיב בפ' בא ואם לא תפדה וערפתו, וזה אם עברו שלשים יום, ולא רצה לפדותו מצוה לערפו ואז עובר מן התורה, אבל כאן לא כתיב עריפה, שהוא קודם שלשים אף דיכול לערפו, מ"מ לא שייך לומר שאם לא תפדה וערפתו, כיון שעדיין אינו עובר עליו ויכול עוד לפדותו עד שלשים יום וזה מתבאר מדברי רמב"ם. יעו"ש, וכן לא כתיב בשה, משום שבשויו נפדה בכל דבר. ופשוט.

טז

עשרים גרה הוא. בספרי למה נאמר לפי שהוא אומר ופדויו אין לי אלא כסף שוה כסף מנין ת"ל עשרים גרה הוא. ופירושו הואיל דמצאנו דפטר חמור נפדה בשה אפילו בכל שהוא, ובכסף או בשאר דבר נפדה בשויו, כדאיתא בבכורות דף י"א סד"א, דגם פה חלקה התורה, דבכסף נפדה בחמשת שקלים, ובשאר דבר נפדה בשויו לפי דמיו, והוה א"ש מה דכתיב סתמא בפ' בא וכל בכור בניך תפדה, היינו בשויו ובשאר דבר, לכן כתיב עשרים גרה הוא, להורות אף בכל דבר אם נפדה בעי חמשת שקלים, אבל במה נפדה זה ילפינין מכלל ופרט וכלל. כן נראה פשוט. ועיין פירוש הספרדי ודו"ק. ועיין מש"כ בפ' במדבר. ובאמת חמשת שקלים הוא ערך מבן חודש כו' בשעה שחל חיוב פדיון עליו. עיין.

יז

ואת דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר כו'. בכל מקום דכתוב הקטרה כתוב על המזבח, לבד כאן. נראה, דרבוי הקרבנות במנין מרובה אין רק בבכורות דכל ארץ ישראל, דהמה רבים מאד, וכן המעשר והפסח, שלא הוזכר בהן הקטרת חלביו, רק כאן מובשרם, כדדריש בספרי ובר"פ ב"ש, ויתכן ברבוי מופלג כזה שלא יהא מקום במזבח להקטיר כל החלבים, על זה מצאנו לר"י, דקדש שלמה הרצפה של עזרה להקטיר עליה אף שלא על המזבח, רק בדמים מודה ר"י, דאין זורקין רק על המזבח, וכדאמרו בזבחים דף ס' יעו"ש, לכן גבי זריקה כתוב על המזבח ובהקטרה לא כתוב על המזבח. ומזה דריש שלמה לקדש תוך החצר. ודו"ק. ולכן גם בשחוטי חוץ לא כתב בהקטרה מזבח. עיי"ש.

יח

ובשרם יהיה לך כחזה התנופה כו' לך יהיה. הוסיף לך יהיה, להורות דהוא דבר בפ"ע ואינו חלוק ממה שאמר קודם את דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר ובשרם יהיה לך, רק זה ענין בפ"ע, אינו דבוק אל הקודם. ולכן אמרו בספרי ובגמ' ריש פ"ג דבכורות, דמרבה בכור בע"מ שנתן לכהן, שאין דמו נזרק ואין חלבו נקטר, ואפ"ה בשרו לכהן. או דמרמז אף ביום שני שאז החלב אינו נקטר ונפסל בלינה, והדם אינו נזרק, שכל הלילה איכא שפיכת שיריים, וזה קמ"ל שנאכל לשני ימים ולילה אחד כמו שלמים, שאז אין כאן דם וחלב. והדרשות הן עומק הפשט. ודו"ק.

וכשוק הימין לך יהיה. זה בכור בע"מ, שלא מצאנו בכל התורה כולה. נראה, דדריש ובשרם יהיה לך כחזה התנופה זה בכור תם הנקרב למזבח, שזכה בהן הכהן משולחן גבוה, כמשה שזכה במלואים בחזה ושוק, וכשוק הימין לך יהיה זה בכור בע"מ שהוא נתן לכהן עם חלבו ואליה וכליות שלו, דברים שבתם היו קרבים לגבוה, והוי כמו שוק הימין, שבמלואים היה נקטר לגבוה, ולדורות זכה בו אהרן וזכה במה שזכה בו המזבח. ודו"ק. ובפ' תצוה נאמר וקדשת כו' והי' לאהרן, וממלואים זכה בהן אהרן ובניו.

כ

ספרי פסקא קי"ט. ואומר סעדני ואושעה שלא אהיה לומד תורה ושוכח כו' או שמא ישאלוני מגויי הארץ כו' ואיני יודע להשיבם ונמצאתי מתבייש לעיניהם כו'. בזה יבואר המשנה דאבות הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס [פירוש שמעצמך תדע מה להשיב], ועל מה שאתה לומד ושוכח ודע לפני מי אתה עמל ונאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, פירוש, אף אם תשכח, בכ"ז לפניו גלוי וישלם לך שכר פעולה, אף שלא היה מזה תועלת, ותלמודך אינו בידך. ודו"ק.

בספרי גדולה ברית שנכרתה לאהרן מברית כו' לדוד כו' ודוד זוכה לצדיקים ולא לרשעים וכן הוא אומר אם ישמרו בניך בריתי כו'. בזה יתפרש הכתוב בתהלים ס"ב אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי כי עז לאלדים ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש כו', זהו כמו שאמר בפ"ט אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב זרעו לעולם יהי' כו', ושם אם ישמרו בניו כו', ושם אם יעזבו בניו בריתי כו' ופקדתי כו' וחסדי לא אפיר מעמו כו', וזה אחת דבר אלדים (בחזון ע"י נתן בשמואל ב ז׳:י״ד) שתים זו שמעתי כי עז לאלדים, כמו שאמר אשר בהעותו והוכחתיו בשבט, ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש, הוא הפרטיי החוטא, כמעשהו, אבל לא יופסק בריתו מבית דוד, כמו שנפסק משאול. והבן.

כג

ועבד הלוי את עבודת אהמ"ע והם ישאו עונם. נראה, כי לשון ועבד הלוי הוא מרמז על משה רבינו ע"ה, כי גם הוא היה לוי, לבד ז' ימי מלואים לכמה תנאי בזבחים פרק טבו"י, ולכן נקיט והם ישאו עונם על הלוים, כי לא נאות לומר על משה שישא עונם. וכן מצאנו בריש תמיד שדרש והחנים לפני המשכן קדמה לפני אהמ"ע מזרחה משה והדר אהרן ובניו, שמשה הוא כנגד הלוים. עיי"ש. וכן מצאנו שאמר איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב, שדריש בתו"כ והוא על אהרן עצמו, ומפני כבודו כתוב מזרע אהרן, כמוש"כ הראב"ע. ודו"ק.

כד

אשר ירימו לד' תרומה נתתי ללוים לנחלה. פירוש דבפרק יש נוחלין אמר מתנה קריא רחמנא שאם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי, ופיר"ת דבע"ח שלו אינו גובה מן נכסים אלו, לכן כיון שאמר חלף עבודתם יכול שאם אמר איני נוטל מעשר ואיני עובד רשאי ת"ל ועבד הלוי הוא, פירוש, בע"כ, כמו דפירש בספרי חקת עולם לדורותיכם, פירוש, אף אם יתעשרו הכהנים ולא יקחו המעשרות, או באופן שיקנס עזרא שלא יתנו המעשר ללוים רק לכהנים (וכמו דתיקון עזרא), וזה רמז בתורה חקת עולם לדורותיכם, פירוש, אף בדור שלא יטלו הלוים מעשר, כי את מעשר בנ"י כו' נתתי ללוים לנחלה, ובירושה לא יוכל לאמר איני נוטל ואיני נותן, כי זה רק במתנה לא בירושה דבעל כרחו, ולכן יעבוד באהמ"ע בע"כ, אף אם לא יטול המעשר. ודו"ק.

ספרי פס' קי"ט. ד"א על כן אמרתי למה נאמר, לפי שנאמר ונשל גוים רבים מפניך אבל קיני וקניזי וקדמוני לא שמענו ת"ל על כן. הנה מוכח דוקא קיני כו', שהם מהאומות שנתן הקב"ה לאברהם, אבל שאר אומות שכובש מלך ישראל, הלוים בני נחלה, וכמוש"כ הרמב"ם ז"ל סוף הל' שמיטה ויובל, ולפי שיטת ראב"ד שם, דתליא בזה נתינת מעשרות קשה טובא מהא דאמר שמואל ב"ב נ"ו כל מה שהראהו כו' חייב במעשר לאפוקי קיני קניזי וקדמוני, וצ"ל דתמן לעתיד קאמר, ששבט לוי נוחל, כמוש"כ שער לוי אחד וכמוש"כ הסמ"ג, רק דא"י חייב במעשר, והנך אומות פטרי, אבל אילו כבשום קודם בימי יהושע, בודאי היו חייבים במעשר. ועיין פרשת דרכים דרך הקדש שהאריך בזה ולא עמד על דברי הספרי. ואין כאן מקום להאריך. ועיין רשב"ם שם.

כו

שם פסקא ק"כ. ומנין שלא יתרום מפירות הארץ על פירות חו"ל ולא מפירות חו"ל על הארץ ת"ל וכל מעשר הארץ. צריך מובן לענ"ד, דלמה צריך קרא ע"ז, דאין מפרישין מפטור על החיוב ומחיוב על הפטור. ועיין פ"ק דתרומות משנה ה' בפירוש המשנה לרמב"ם, דמביא הך ספרי. עיי"ש. ולולא דמסתפינא ה"א, דאפילו על פירות חו"ל שנכנסו לארץ, דחייבים במעשר ג"כ אין מפרישין, וע"ז מייתי קרא וכל מעשר הארץ מזרע הארץ, היינו, שנזרעו בארץ, ולא שנכנסו לארץ. וזה דין חדש.

אולם אף אם נפרש כפשטא היינו ג"כ הרבותא שפירות חו"ל יכולים להתחייב בארץ, ופירות א"י יכולים לפטור ביציאתן, ועיין שם בירושלמי דמפרש לן מן הפטור על החיוב ג"כ מתבואה שלא הביאה שליש, אף שהיתה יכולה לבוא לידי חיוב. ודו"ק. אבל מלשון שלא יתרום מפירות א"י על פירות חו"ל מוכחא, דאינו פוטר בהפרשתו את הפירות חו"ל אם יתחייבו אח"כ בכניסתן לא"י, חזינא, דפירות חו"ל חייבין מה"ת במעשר אם נכנסו לא"י. ושיטת הרמב"ם אינו כן. וכבר תמה עליו הכס"מ והגר"א בסימן של"א אות כ"ט. ודו"ק בכ"ז.

כח

ונתתם תרומת ד' לאהרן הכהן. יתכן דכל מתנות כהונה הוא זכות דאהרן, ואהרן זוכה בקבר ומתורת נחלה משמשת לבניו עד סוף כל הדורות, לכן אף קטנים ושוטים מתקיים מצות נתינה בהו, דבני ירושה מאהרן הם, ועיין קצות סימן רמ"ג, וזה ד' הוא נחלתו, ולכן כתב בתרומ"ע מהלוים, דלא שייך טעם כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם, דגם הלוים עובדים, ואינו דומה לשכר פעולה, יעוין קצות שם, וגם לוים לא נטלו נחלה בארץ, דנאמר דזה תמורת נחלתם בא"י, לכן כתב שיתנו לאהרן, ואהרן זוכה לכל בניו ונוחלים את אהרן. ודו"ק.

ונתתם ממנו תרומת ד' לאהרן הכהן. לא הזכיר לבניו. נראה, למאן דאמר זבחים ק"ב, דלא נתכהן פנחס עד ששם שלום בין השבטים, א"כ היה לוי והיה צריך ליטול מעשר ולתת מעשר מהמעשר לכהן, וגם הוא מזרע אהרן. ודו"ק.

לא

ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם. בלשון רבים אין דוגמתו. ונראה, דבכל מקום מרבה אפילו בקבר (ואף לר"מ דסבר דמעשר אסור לזרים), ולכן סד"א, דבטומאה היוצא מגופו לא אכלי (יעוין בכורות ל"ב), אמר וביתכם, ובנשים רבות מוכרח להיות נדה ויולדת וזבה, ומותרין במעשר.

כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם באהמ"ע ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו. פירוש דלעיל כתוב ויאמרו בנ"י כו' הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו כל הקרב הקרב אל משכן ד' ימות ויאמר ד' אל אהרן אתה כי' ובית אביך תשאו את עון המקדש, בכלל זה גם הלוים, ואתה ובניך תשאו את עון כהונתכם, שיזהירו הלוים כו' שלא יגעו אליכם בעבודתכם, רש"י, ואח"כ מפרש הכתוב ושמרו כו' אך אל כלי הקדש כו' לא יקרבו, ואח"כ אמר ד' לאהרן ואני הנה נתתי לך כו' ולבני לוי הנה נתתי כל המעשר כו' חלף עבודתם אשר הם עבדים את עבודת אה"מ ולא יקרבו עוד בנ"י כו' לשאת חטא למות ועבד הלוי והם ישאו עונם, הלוים ישאו עונם של ישראל, שעליהם מוטל להזהיר הזרים, ואח"כ אמר בתרומ"ע שמלוי לכהן ונחשב ללוים כתבואת גורן כו' כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם באהמ"ע ולא תשאו עליו, פירוש, על אהמ"ע חטא בהרימכם את חלבו ממנו, שכמו שעבור שהלוים נושאין עון המקדש עבור מעשר שלהן, כן נושאין הכהנים עבור התרומ"ע עון הכהונה, וקא דריש הגמ' הא אם לא הרים חלבו נושא חטא של אהמ"ע, וע"כ דתורם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה, דאל"ה הא צריך להפריש כדי לאכול ותו לא ישא עון אהמ"ע. ומתורץ קושיית תוס' קדושין מ"ו. עיי"ש ודו"ק.

לב

ואת קדשי בנ"י לא תחללו ולא תמותו. רבינו בספר המצות מל"ת קנ"ג ביאר, דקאי שלא יאכלו הלוים מעשר הטבול לתרומת מעשר, וכמו שמוזהר שלא לאכול טבל לתרומה גדולה, ומיתה נמי איכא. ודבריו נובעים מירושלמי תרומות סוף פ"ק ישראל שהקדים מעשר ראשון בשבלים אסור לאכול ממנו עראי ומ"ט את קדשי בנ"י לא תחללו כו', ודריש דלא כתיב המעשר רק קדשי בני ישראל, היינו מה שהקדישו כשהן שבלים, והפרישו יותר מחובת מעשר, שחיובו היה אחר הרמת תרומה בפחות משיעור הת"ג. ואם נפרש דקרא קאי על אכילת תרומת מעשר בטומאה לכהנים, וכמו שהזהיר על ת"ג בפ' אמור, א"ש מה דאמר קדשי בנ"י, שגם אם ישראל הפריש התרומת מעשר הוא הבעלים ג"כ אסור לאוכלו בטומאה, וזה מה שהקדישו בנ"י, וכמ"ד דבעלים מצי להפריש תרומע"ש (גטין פ"ג). ויתכן, דבזה פליגי בספרי ר' יונתן ור' יאשיה, דר"י דריש אזהרה לכהנים, על תרומ"ע בטומאה, ור' יאשי' דריש אזהרה ללוים על מעשר טבל, רק שנשתבש. ועיין דברי אמת קונטרס טבל ודו"ק.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.