משביר בר/פרשת וארא
|
< הקודם · הבא > |
פרשת וארא
במדרש וארא אל אברהם וכו' הה"ד ופניתי אני וכו', ולקמן ז"ל הה"ד העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה, העושק שעשקו דתן ואבירם וכו'. והמה תמוהים, ובפרט מלות לב מתנה. והי"מ פירש לב מתנה ע"ש ובספר עוללת אפרים בדשותיו בענין מילה בפרשת וארא כתב באל שדי רמז למילה וכן פירש"י בחומש ע"ש וקשה מאי שייכים הכא ונ"ל לומר עפ"י הש"ס דברכות דף ה' ע"א תניא רשב"י אומר שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכו' וכולם לא נתנו אלא בשביל יסורין וכו' ע"ש והפי' כדי לצרפם ולכפר עוונותיהם כדי שיהיו ראוים לקבל המתנה הטובה, וכן מצינו באברהם שנגלה אליו השם באל שדי שמרמז על הגבוה שהגבירו על שונאיו וחזקו מחולשת המילה כמ"ש העוללת אפרים שם, וכמ"ש במדרש סוף פרשת לך לך, מלמד שנצטער אברהם אבינו במילה צער גדול כדי לכפול לו שכרו. ושם בפ' מילה נתן לו את הארץ ישראל, כדכתיב שם ונתתי לך וכו' ואתה את בריתי תשמור וכו', והיינו נמי מטעם הנ"ל לרמז שלא נתן לו א"י אלא לאחר יסורין ע"י מילה וכן לבניו אחריו לאחר שסבלו יסורין ועינוי במצרים ובמדבר וכמ"ש המפרשים שם.
ולפי זה לא היה לו למשה רבינו ע"ה להתרעם ולומר מאז באתי אל פרעה וכו' הרע לעם הזה, והיה ללומד מאברהם כנ"ל, וזה פי' תחלת פ' וארא אל אברהם וכו' באל שדי, פי' הרמז על המילה וכל אחד מן האבות סבלו גלות ויסורין והיינו דכתיב ושמי ד' שהוא מדת הרחמים להשפיע טובות ושלוה השקט, לא נודעתי להם. וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען וגו' הכל ע"י יסורין כנ"ל. וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם וסובלים יסורים קשים, לכן אמור וגו' והבאתי אתכם אל ארץ וגו' ונתתי אותה לכם מורשה דהיינו ירושה היא להם מאבותיהם כדאמרינן במסכת בבא בתרא דף קי"ט ע"ב מפני שכבר נתתי לאבותיהם בפועל ממש לאחר שסבלו יסורין וכו'.
וזהו בפי' המדרש ופניתי אני וגו' ומי יבוא אחר המלך אשר כבר עשה, ולכאורה מלת כבר מיותר. ולפי זה אתי שפיר דפי' שהיה לו למשה רבינו ללמוד מה שכבר עשה המלך מלכי המלכים הקב"ה לאברהם ליתן לו את ארץ ישראל במתנה ע"י יסורין. וכ"פ המדרש דלקמן, דהוקשה לו איך טעה משה רבינו ע"ה בזה. ותירץ העושה וכו' שהקפידו למשה וק"ל בפסחים פרק אלו דברים, בא לכלל כעס בא לכלל טעות. והיינו דכתיב ומאבד את לב מתנה, פי' דע"י כעס אבד את לב מתנה שלא נתן את לבו למתנה דהיינו התורה וא"י ועוה"ב שלא ניתנו לישראל אלא ע"י יסורים, כמו שמצינו באברהם ע"ה ושארי האבות. ומתיישב כל דברי המדרש שם, דוק היטב ותראה כדבריו כן הוא. וזה שמסיים חייך יש לך לידע פי' היה לך לידע מן האבות כנ"ל. והיינו שכתוב טוב אחרית הדבר מראשיתו, פי' ע"י ראשית שהמה יסורין והי' טוב אחרית הדבר א"נ מראשיתו מן האבות יש מזה ראיה וק"ל.
והדגה אשר ביאור מתה אמר רבי חנינא ממכת דם העשירו ישראל פירש שמכרו ישראל מים למצרים. י"ל ע"פ ש"ס דנדרים דף נ"א ע"ב דמקשה שם להא דקאמר התם הנודר מן הדגה אסור בקטנים ומותר בגדולים. דדגה משמע קטנים ולא גדולים. אלא מעתה והדגה אשר ביאור מתה, הכי נמי קטנים מתו ולא גדולים. ופירש הר"ן דמסתמא כיון שהיאור נהפך לדם מתו נמי הגדולים. ומקשים העולם דתיקשי ליה מקרא קמא דכתיב וכל הדגה אשר ביאור תמות.
ונראה לי לתרץ עפ"י מ"ש החזקוני דבאמת היאור לא נהפך אלא רגע אחת לדם כדי שימותו הדגים ויבאש היאור, למען לא יוכלו מצרים לשתות את מימיו כי נבאשו המים מפאת מיתת הדגים. אמנם אחר עבור רגע אחת חזר לאיתנו להיות מים כבתחילה. ע"כ כתיב ויעשו גם חרטומי מצרים כן בלהטיהם, שאם לא תאמר כנ"ל מהיכן מצאו חרטומי מצרים [מים] להפכו לדם, עכ"ד בקצת שינוי לשון.
וקשה לפי דבריו מאי מקשה בש"ס הנ"ל מהדגה אשר ביאור מתה, אימא דבאמת קטנים מתו באותו הרגע שנהפך היאור לדם ולא גדולים, כי במיתת הקטנים לבד הספיקה להבאיש את המים, וע"כ הגדולים לא מתו בהשגחה אלקית, יען כי די לו במיתת קטנים.
ונ"ל לומר דהש"ס הוכיח דלא כנ"ל שהרי באותו הפסוק דהדגה אשר ביאור מתה כתיב אחרי כן בהדיא ויהי הדם בכל ארץ מצרים, שמע מינה דגם אחר מיתת הדגים היה דם, וע"כ דהעיקר המכה היה דם ומיתת הדגים היה דרך הטבע, ואם כן מסתמא מתו אף הגדולים דלמה החיה השם ב"ה את הגדולים ע"פ הנס ולא הקטנים, כיון דבלא"ה אפילו לא יבאשו מימי היאור לא יוכלו המצרים לשתות ממנו מים כיון שנהפכו לדם ונשארו דם עדי הוסרה המכה וכפשט הכתוב ולא כחזוקני הנ"ל.
ולפי זה א"ש קושית העולם הנ"ל, דמקרא קמא לא הווי קשה מידי דהוה אמינא כנ"ל, אך מקרא בתרא מוכח דלא כחזקוני, וז"פ.
ולפי זה מאמר רב חנינא הנ"ל גם כן אתי שפיר, דמקרא דוהדגה הוכיח דלא כחזקוני, וקשה לפי זה קושיית החזקוני מהיכן נטלו החרטומים מים להפכו לדם, ועל זה תירץ רב חנינא ממכת דם העשירו ישראל, ואם כן לא קשה מידי דיש לומר אותן המים שלקו מישראל בדמים, הפכו החרטומים לדם, וק"ל.