מראי מקומות/שבת/קכא/א

מראי מקומות שבת קכא א

נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה, ואיסור זה האם הוא פרטי לדיני שבת או שהוא איסור כללי בכל התורה? עי' רש"י כאן בגמרא דהוא משום שעושהו לשלוח, ועי' רש"י בע"ז טו. דהוא איסור בשבת מ'ודבר דבר', ועי' קובץ שיעורים ביצה מט ד-ב' עניינים אית בהו, ע"ע בחת"ס שו"ת אור"ח פד' חבקה"י בהוספות כאן. ולדעת היראים אמירה לנכרי איסורה מה"ת, ולדעת הרמב"ם מדברי סופרים.

אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו ששביתתו עליהן, וגם בזה יש לעיין האם זהו איסור פרטי לשבת או איסור כללי בכל התורה? עי' רש"י ורמב"ן עה"ת שמות כ' י', באור הלכה רסו' ו', ועי' אחיעזר ג' פא'.

כל המכבה אינו מפסיד, ויל"ע מה הדין אם יאמר לו אם תכבה לא תפסיד? עי' רעק"א במשניות שדייק שמותר, עי' מ"ב של"ד סז' ושעה"צ שם ועי' שפ"א.

שמעת מינה קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין עליו להפרישו, ואם זה איסור פרטי לשבת ששביתתו על אביו איך נלמד מכאן לכל התורה? עי' שפ"א ובמנחת חינוך לב' יט'.

והאם החיוב להפרישו יהיה גם במלאכות דרבנן כמו שלכאורה איירי הכא? עי' תוד"ה שמע מינה, רשב"א שם, ועי' ב"י שמג' דלדעת הרמב"ם גם באיסור דרבנן החיוב להפריש הוא מן התורה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף