מראי מקומות/פסחים/צט/ב/אוצר התורה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
מהר"ם חלאווה
שיח השדה

מראי מקומות
שאלות חזרה
חדש על ה(מ)דף


מראי מקומות TriangleArrow-Left.png פסחים TriangleArrow-Left.png צט TriangleArrow-Left.png ב

(הרב מאיר קאופמן)

תוד"ה לא יאכל[עריכה]

הקשו דאסור מצד מנחה ולכאורא נפק"מ אם שומר ומשמעות הראשונים שלא מועיל שומר, עוד הקשו תוס' שאסור מצד כבועל ארוסתו ותירצו במצה עשירה ועיין מהרש"א שדן במצה שלא לשמה שגם יהיה מותר ויש שאסרו מצד שזה אותו טעם מצה.

תוד"ה עד שתחשך[עריכה]

מבואר שיש להם צד שתמיד אסור עד הלילה וצ"ע הרי מפורש בגמ' שאפשר לעשות קידוש מפלג המנחה ויתכן שדנו מצד סעודת שבת שזה דוקא בלילה עוד יתכן דהפרי יצחק האריך ממשמעות הטור בשם הגאונים דלרבנן אי אפשר לקדש בפלג המנחה.

תוד"ה לא יפחתו[עריכה]

ע"ש שדנו שכוס של ארבע כוסות מספיק שאחד ישתה וביארו את הגמ' שמה תועלת לתינוקות מיין שלכן זה סברא לפטור אותם מלשמוע ארבע ברכות והנה בפשוטו עיקר הענין זה השתיה והברכה זה רק היכי תימצי לשתות והרי בפורס מפה ומקדש מבואר בירושלמי שלא צריך לברך הגפן וא"כ כל אדם לא צריך לשמוע בורא פרי הגפן ואם כונתם על הארבע ברכות דהינו קידוש ואשר גאלנו וברכת המזון הרי בזה הם כן חייבים ומשמעות התוס' שלגבי מי שלא שותה לא מתיחס השתיה אלא אם היה ברכה והא ענה עליה וצ"ע בזה.

פורס מפה ומקדש[עריכה]

בהא דפורס מפה ומקדש מצאנו שלש שיטות בראשונים דעת הבעל המאור שאין לברך לא המוציא ולא הגפן דעת הרמב"ן שצריך לברך את שניהם והירושלמי שכתוב לא לברך הגפן זה כרב אשי שברכת המזון זה לא הפסק ודעת הרא"ש שכאן זה גרע מהגדה כיון שהגיע שבת ואסור לאכול אמנם לענין הגפן כיון שיכול מיד לקדש לא חשיב הפסק לגבי שתית היין ולפ"ז אם מקדש על לחם לא צריך לברך המוציא.

והנה כתב הרמב"ם דשנים שאמרו באו ונקדש נאסר להם לשתות וצריכים לברך בורא פרי הגפן אבל באו ונבדיל לא צריכים לחזור ולברך ובפשוטו למד שזה נידון הגמ' ק"ה. והמג"א העמיד שמדובר מבעוד יום שיכול עדין לאכול ובכל אופן אם אמר באו ונקדש חל עליהם שבת ואסור לאכול ללא קידוש משא"כ בהבדלה לא חל עליהם כלום ויכולים להמשיך לאכול והנה המ"מ נקט בדעת הרמב"ם שס"ל שלא צריך לברך לא המוציא ולא הגפן ולפ"ז צ"ב למה מה שמחליט לקדש זה סיבה להחשב היסח הדעת הרי בין כה צריך לקדש ולכאורא אם נימא שדעתו שצריך לברך בורא פרי הגפן א"כ א"ש שכל שחל עליו חיוב לקדש ממילא חל עליו לברך הגפן וזה מפסיק את שתיתו וזה ממש כמו הב לן ונברך שכיון שברכת המזון הוי הפסק ממילא מה שאומר שיברך הוי היסח הדעת ובפשוטו זה הבנה בראב"ד שגם באו ונבדיל הוי הפסק שכיון שאמר שיבדיל והרי אם מבדיל מברך הגפן לכן חשיב היסח הדעת אבל אם לא כן לא מובן למה יש כאן היסח הדעת.

אמנם האחרונים נקטו שנתחדש שבאמירה זו של באו ונקדש זה סברא להחשב הפסק אפילו אם על הקידוש לא צריך לברך ודעת הט"ז וכן דייק הבה"ל סימן רצ"ט מהגר"א שזה גם לגבי ברכת הקידוש אמנם דעת המג"א שזה רק לגבי לשתות באיסור קודם הקידוש והבדלה ומבואר בט"ז וכן פסק המ"ב שגם במקום שאסור כגון שלא התחיל לאכול והגיע הלילה או בקידוש שהגיע הלילה אם אוכל באיסור לא צריך לברך ורק באמירתו יש כאן היסח הדעת וכל זה צ"ב ולכאורא מצד לשון הרמב"ם אין מקור אלא שכל שחל עליו איסור חשיב היסח הדעת וצריך לברך ורק האופן שחל איסור זה שאומר באו ונקדש וה"ה אם הגיע בין השמשות.

עקירת שולחן[עריכה]

מבואר בגמ' שיש מ"ד שצריך דוקא עקירת שולחן ולכאורה הביאור דהרי צריך קידוש במקום סעודה ורק על ידי עקירת שולחן הסעודה שאחרי זה נחשב סעודת שבת וצ"ב מה סברא לגבי הבדלה שצריך עקירת שולחן ולמה שלא יבדיל באמצע הסעודה ואולי צריך שיראה יותר שנגמר שבת וצ"ע.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף