מראי מקומות/סנהדרין/עה/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
יד רמ"ה
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
ערוך לנר
רש"ש
חשק שלמה

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת


מראי מקומות TriangleArrow-Left.png סנהדרין TriangleArrow-Left.png עה TriangleArrow-Left.png א

יפה מראה[עריכה]

במשנה ואלו הן הנשרפין. כל הנשרפין הם מענין זנות ולא אשכחן איסור אחר שחיובו בשריפה, ויעוין במשך חכמה עה"ת פ' אמור עה"פ ובת כהן במה שפירש שע"כ אמרה תורה בת כהן מיתתה בשריפה להודיע שהוא על עונש זנות דלא מצינו מיתה זו אלא בזנות. ויאמרו ראו גידולים שגידלתם, עי"ש מה שביאר בזה.


הקדמה

נאמרו בתורה ב' פרשיות בענין עריות א. בפרשת אחרי ב. בפרשת קדושים, ובפרשת אחרי נאמרו אזהרות ובפרשת קדושים נאמרו העונשים.

בפרשת האזהרה (פ' אחרי) נאמר "ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה וגו' כי ערותך הנה" "ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח וגו' שארה הנה זמה היא".

ובפרשת העונש (פ' קדושים) נאמר "ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן".

נמצא דבת בנו ובת בתו נאמרו לאזהרה ולא לעונש, וכן אשה ובתה ובת בנה ובת בתה, ואילו אשה ואמה דהיינו חמותו נאמרה רק לעונש ולא לאזהרה, ואם חמותו ואם חמיו לא נזכרו כלל בתורה וע"ז סובבת הסוגיא לבאר מנלן שאר דינים שלא נתפרשו בתורה.


אופן האיסור

פירש"י (במשנה ובדף ע"ה ע"ב ד"ה אמר), דבת אשתו אסרה תורה אע"ג שילדה מאיש אחר, אבל באנס אשה אינו מוזהר על בתה אם ילדה מאיש אחר אלא על בתו שילדה לו אנוסתו. וכן הדבר על בת בתו ובת בנו, דבאנוסתו אינו חייב אלא על מה שנולד ממנו, אבל באשתו חייב אם נולד מאיש אחר.

והמקור לכך פירש"י ביבמות (ג.) דכתיב אשה ובתה בדרך אישות חייב על בתה אבל בדרך זנות דהיינו באנוסתו אינו חייב אא"כ היא בתו, ובתוס' שם (ד"ה בתו) הביאו מגמ' ביבמות (צז.) דיליף לה מקרא, והובא ברש"י להלן (עמוד ב ד"ה אמר).

ובבת אשתו שחייב אע"פ שאינה בתו, מצינו ג' שיטות בראשונים:

א. דעת הרמב"ם פ"ב מאיסו"ב ה"ז דכל שקידש אשה נאסר בכל קרובותיה

ב. דעת תוס' ביבמות (ג. וצז. ד"ה עריות) דאינו חייב אלא אם כן נכנסה לחופה, וכתבו תוס' שאין צריך שנבעלה וסגי בנישואין, וכ"כ הרמ"ה כאן (ד"ה ודייקינן) [ולשיטה זו נמצא דהנישואין גורמין איסור ערוה, דע"י הנישואין נאסר בבתה ולכאו' ה"ה שאר קרובותיה, [ובאור שמח (איסורי ביאה פ"ב ה"ז בהג"ה) כתב לדון לחלק בזה על דרך החידוד] ובאחרונים הקשו ע"ז מהא דתנן בקידושין (נא:) המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות אלמא דנעשית ערוה בקידושין לחוד אף בלא נישואין, ועוד הקשו מגמ' גיטין (סד.) האומר לשלוחו צא וקדש ומת אסור בכל הנשים שבעולם אלמא דבקידושין נאסר, וכן הקשו מזיקה האוסרת בקרובות כדאיתא ביבמות פרק כיצד, ובאו"ג (סימן טו) ואור שמח (איסו"ב פ"ה ה"ז) יצאו לחדש שכל דברי תוס' הוא על השריפה אבל כרת איכא בקידושין, וע"כ לא תפסי קידושין יעוי"ש שכל אחד ביאר בדרך אחרת. ועיין בקה"י (יבמות סימן ב) מה שהאריך בישוב קושיות אלו, [מש"כ בשיטת תוס' דבעינן נשואין כך נקטו שער המלך, ערוך לנר וקרן אורה, אולם האו"ש (שם) פירש ע"פ דרכו דה"ה בקידושין ג"כ נסתפקו התוס' שנאסרת עי"ש]

ג. בדעת רש"י כתב הרע"א בתשובה (סימן קכא ד"ה גם) די"ל דלרש"י אינה נאסרת אלא א"כ בא על אשתו ועי"ז נאסר בבתה, אבל בנישואין גרידא לא נאסר, ואף בשיטת תוס' כתב הרע"א דלא פסיקא להו דבר זה בהחלט, אמנם בתוס' הרא"ש ביבמות (ב.) ובתוספות ישנים שם (תוספות ישנים/יבמות/ג/אג.) הקשו דלשיטת רש"י שם עולה דלא נאסרת אלא ע"י ביאה וכתבו דדבר זה לא יתכן ובודאי דבנישואין בלחוד נאסרת{{הערה|ובעיקר הדברים דע"י הביאה הוא תוספת באישות נתבאר בהרחבה בכתובות (דף מ. מה. מח:.).

בת אשתו שנולדה לאחר שגירשה, דנו האחרונים, עיין ערוך לנר (יבמות ט:) ובאחיעזר (ח"א סימן יא), ולדברי הרמב"ן הובא בהמשך בגדר איסור אשה ובתה דהאיסור שלא יקח ב' נשים הקרובות זל"ז, אם כן אע"פ שלא היתה קרובתו בשעה שהיתה אשתו מ"מ הרי יש כאן לקיחת ב' נשים הקרובות זל"ז ואין חילוק אם נולדה בשעה שהי' אשתו ודו"ק היטב.


בת בתו שהיא בתו

איתא בירושלמי בפרקין (דף מ"ו ע"א) בעון קומי רבי אבהו הבא על אשה וילדה בת [הפני משה הוסיף: ובא עליה וילדה בת] וחזר ובא עליה חייב עליה משום אשה ובתה ובת בתה (ובת בנה) אמר לון שארה הנה זמה היא כולהם משום זימה ע"כ, תוכן הדברים דמספק"ל בבא על בתו שהיא גם בת בתו האם חייב שתים, ופשיט ליה מקרא דחייב רק אחת דכל הנלמד מזימה חייב אחת.

ויש להעיר בזה:

א. דהיה מקום לדון דבת בתו ובתו אין כאן ב' שמות דהכל הוא איסור בתו ויש כאן ב' סיבות שתהא בתו והוא כאשת אחיו של כמה אחים דבפשוטו הוא איסור אחד דאשת אחיו[1] וה"נ אע"ג דיש כאן בת בתו ובתו מ"מ בת בתו הוא ג"כ מעניינא דבתו אלא דהתורה אסרה גם בת בתו. ולמדנו מהירושלמי דהו"ל ב' שמות.

ב. הנה מדברי הירושלמי נראה דאתי עלה מדין אשה ובתה ולא מדין בתו [ואפשר דבבתו מנשואתו אין חיוב משום בתו אלא מדין אשה ובתה ונתבאר בהמשך] וכאן תיקשי ביותר לדברי הרמב"ן[2] דאיסור אשה ובתה הוא איסור שלא לישא ב' נשים הקרובות זל"ז, א"כ כאן כשבא על אשה ובת בתה שהיא גם בתו, כלפי אשתו יש כאן רק קורבה אחת דהיינו אשה ובת בתה, ויתחייב תרתי א' משום בתו ב' משום בת בתה, ויש לפלפל בכ"ז. ע"ע תוס' כריתות (יד: ד"ה הבא) דהבא על בת בתו שהיא גם בת בנו של אשתו חייב שתים.


ברש"י ד"ה ובת כהן אבל בועלה וכו'. פי' הערוך לנר דכוונת רש"י דהתנא דייק בלישניה דבאשה ובתה כתב הבא דגם הבועל בשריפה משא"כ בת כהן.


ברש"י ד"ה הבא על האשה. עיין מהרש"ל ומהרש"א באורך.


בתוד"ה ומאי. עיין מהרש"ל ומהרש"א מה שהקשו על דברי רש"י.




שולי הגליון


  1. עיין בפ"ק דיבמות ובראשונים שם.
  2. הובא בהמשך


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף