מראי מקומות/סוגיות/ברכות/בית הכסא וגרף של רעי

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים



מפרשי הרמב"ם



לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


מראי מקומות TriangleArrow-Left.png סוגיות TriangleArrow-Left.png בית הכסא וגרף של רעי

סוגיא דבית הכסא וגרף של רעי (הרב מאיר קאופמן)[עריכה]

גמ' כ"ה: רב אחאי – כ"ו. במשנה [דין כיסוי דס"ת עיקרו בסוגיא כ"ג.]

טושו"ע סימן סימן פ"ג פ"ד פ"ז [חזו"א סימן י"ז]


א. האם איסור בית הכסא הוא דאוריתא – עיין תר"י ובמ"ב סק"ב ובחזו"א סימן י"ז סק"ט י' י"א

ב. האם המחיצות נאסרות – ב"י סוף סימן פ"ג ובמג"א ובט"ז חזו"א סק"א ה'

ג. בביאור בית הכסא דפרסאי – עיין רש"י ובטור ועיין תוס' כ"ה. ד"ה ריח ועיין או"ז סימן קל"ה ובראבי"ה שהביאו מר"ח ביאור אחר ועיין חזו"א סק"ב

ד. בית הכסא ללא מחיצות – חזו"א סק"ו

ה. בית הכסא שעומד שכל פעם יטלו הצואה או יכסוה – חזו"א סק"ט ובבה"ל ד"ה הזמינו

ו. בטעם איסור גרף ועביט – עיין פרישה סימן פ"ז ובפמ"ג א"א סק"א ובגר"ז

ז. ביאור המרדכי לגבי ספסל של בית הכסא – עיין ב"י ובפרישה ובמג"א ועיין חזו"א סק"ג

ח. בית הכסא ממתכת וזכוכית – חזו"א סק"ה ועיין פמ"ג פ"ז א"א א'

ט. בדין בית הכסא בזמנינו – חזו"א סק"ד [ועיין סקי"א בדינים העולים

י. ביסוד איסור דבית המרחץ – רבינו מנוח הובא בכס"מ פ"ג מק"ש מג"א סימן פ"ה סק"ב פרישה סימן מ"ה וע"ש בתהלה לדוד [ויתכן שיש הבדל בין בית פנימי לאמצעי ועיין רש"י ע"ז מ"ד:] ועיין חזו"א סק"א במוסגר

י"א. באיסור דהזכרת שלום בבית המרחץ – עיין פתחי תשובה יור"ד סימן רע"ו סקכ"ח ועיין מ"ב לענין מי ששמו שלום ועיין מ"ב לענין נאמו שכונתו להקב"ה [ולענין גניזה עיין שו"ת הרא"ש כלל ג' סט"ו ובשו"ת הרשב"א ח"ז סימן תי"ח הובא במיוחסים לר"ן שבת י.]


סוגיא דבית הכסא וגרף של רעי[עריכה]

א[עריכה]

מבואר בסוגין דאיכא איסורא דבית הכסא דהינו שנתחדש כאן שגם דבר שמצד גדרי הצואה אין לאסור וכגון שניקו את בית הכסא ואין כאן עכשיו צואה כלל או שכיסו את הצואה בכל אופן בגלל שמו הוא אסור וכמבואר בלשון רש"י שבת י: ובלשון תר"י מבואר שאיסור בית הכסא הוא דאוריתא וכן נקטו הפוסקים ועיין חזו"א סק"ט שהאריך האם זה בכל המקרים והנה בעיקר האיסור עיין חזו"א סק"א שזה לא מצד שזה מקום להתפנות כדחזינן בבית הכסא דפרסאי אל זה מצד שהוא מקום מגונה כי הצואה מונחת בו והנה עיין חזו"א סק"א שעיקר האיסור הוא בחדר שיחדו מקום באמצעו לצואה שחל על כל החדר שם בית הכסא ואסור לקרוא בכולו גם אם ירחיק ד"א מהצואה וגם אם יכסה הצואה וזה גמ' של ידיו מונחות בבית הכסא שכיון שכל אוירו כצואה חשיב שידיו נוגעות בצואה והנה מבואר בגמ' שיש נידון על תוכו ועל כנגדו ובייחדו אותו ועדין לא השתמשו בו כה"ג יש צד לאסור מדרבנן רק בתוכו ולא כנגדו וצ"ב מה זה כנגדו ויתכן ברואה את המקום מבחוץ אמנם לדעת הרא"ש הרי כל שזה ברשות אחרת אין איסור של מלא עיניו ועיין חזו"א סק"ט שדן שאם יש רק ג' מחיצות כה"ג כיון שמדרבנן לא הוי רה"י לכו"ע לא חשיב רשות אחרת ובפשוטו הכונה שיש לו מחיצות והנידון לקרוא כנגד המחיצות אמנם מצאנו שלש שיטות באחרונים בדין המחיצות דדעת הב"י שהם יכולים להחשב כיסוי דהינו שאפילו אם אינם גבוהים י"ט אבל אם מועילים מדין כיסוי ונפק"מ שגם לא צריך להרחיק ד"א והב"ח חלק שזה לא כיסוי ורק בי"ט זה עוזר מצד שזה רשות אחרת וצ"ל שזה לא מועיל בתור כיסוי כיון שזה מגולה מלמעלה אמנם דעת המג"א והט"ז וכן הכרעת האחרונים שלכותל עצמו יש לו דין בית הכסא וממילא אין כאן מחיצה כלל ולדבריהם כוונת הגמ' כפשוטו שכנגדו הכונה מול המחיצות [ואולי הגדר שמחיצות בית הכסא לא חוצצות] והנה עיין חזו"א שכתב שהב"י שהתיר מדובר במחיצות של מתכת שלא נהיות גרף או שהצואה לא נשענת על הכותל וכתב שבאמת כה"ג ודאי שצדקו דבריו אמנם אם הצואה נשענת על המחיצה וזה בולע בכולו הוי כגרף של רעי אמנם מדברי המג"א [שדימה לדין בית הכסא חדש ולחלל החדר] והט"ז [שדן בקיר ששיך לשני חדרים] מבואר שבכל כותל חל עליו בעצמו שם בית הכסא ובזה א"ש הגמ' שזה אסור כנגדו

והנה בבית הכסא על פני השדה ללא מחיצות מבואר בבה"ל דפשיטא ליה שהמקום המיוחד לצואה יש לו דין בית הכסא וצריך כמלא עיניו גם באין בו צואה או הוא מכוסה וכן הוא בפשוטו לב"י שנקט שדין בית הכסא זה באין לו מחיצות אמנם החזו"א סק"ו דן שאין מושג של אויר בית הכסא אלא ביש לו מחיצות אבל באין לו מחיצות אין לו שם בית הכסא וכל שאין כאן צואה או גרף אין סיבה לאסור אמנם עיין סק"ב שזה ודאי שאם יש בור שמיוחד לצואה יש לבור זה תורת בית הכסא וגם האויר שמעליו חשיב בית הכסא אמנם כתב שאם יש בבור מחיצות עשרה זה נחשב כצואה ברשות אחרת שמותר ומסתבר שגם מצד ראיה לרשב"א אין לאסור דאין מושג ראיה על אויר וכן מוכח לב"י שהתיר במחיצות פחות מעשרה ולא נאסר מצד האויר שמעליו וצ"ע

ב[עריכה]

מבואר בגמ' דבבית הכסא דפרסאי אין חומר בית הכסא ועיין בטור שהכונה שגם בתוכו מותר וביאר רש"י שהצואה מתגלגלת חוץ לד"א דהינו שאם זה היה נשאר תוך ד"א אפילו שזה נופל במקום שמכוסה ביחס לבית זה היה אסור ורק כיון שהצואה הולכת למקום רחוק אין לבית שמעליו דין בית הכסא ועיין חזו"א סק"ב שדן דבפשוטו משמע שמדובר גם בעמוק עשרה שזה כרשות לעצמו ולמה זה לא מפסיק וכתב שכה"ג כיון שהבית שמעליו משמש לצורך הבור של הצואה חשיב כל הבית כבית הכסא

והנה תוס' כ"ה. וכן הוא במרדכי כתבו שאם יש בור שנופל בו הצואה ויש מחיצות הוי כבית הכסא דפרסאי וחשיב כריח שאין לו עיקר ומבואר שאם אין מחיצות זה אסור וצ"ב למה אמנם משמע שגם ביש מחיצות למעלה זה אסור ורק חוץ למחיצות זה מותר ומשמעות הדברים שאם מקום הצואה היה למעלה היה אסור גם מחוץ למחיצות וצ"ל שזה כאחרונים שהם עצמם היו בית הכסא אמנם כה"ג זה קיל וא"כ זה דלא כרש"י שכתב שרק במתגלגל חוץ לד"א מותר וכן נקט בביאור מרדכי דתוס' והמרדכי פליגי על רש"י שהצריך שיתגלגל חוץ לד"א וצ"ע

ג[עריכה]

בעיקר הא דמבואר בגמ' שאם נתפנה פעם אחת זה אסור מעיקר הדין עיין חזו"א שאין זה מצד שזה כמו אזמניה וצר ביה אלא שכל שפעם אחת השתמשו בזה חל על זה שם צואה אמנם הבה"ל נקט שזה מדין צר ביה ואזמניה ועיין בחזו"א שבגזול לא חל איסור גם שליטתו ועיין טור בשם הראב"ד שיחוד לבד לא אוסר כיון שקי"ל שאזמנה לאו מילתא ומבואר שאם היה הזמנה מילתא זה היה נאסר מדאוריתא אמנם החזו"א סק"ט נקט וכן משמע ברבינו מנוח שכל שבפועל לא השתמשו זה עדין לא סיבה שיהיה בזה האיסור דאוריתא דבית הכסא

ד[עריכה]

עיין חזו"א סק"ד שנסתפק האם בבית הכסא שמשמש שבכל פעם מיד לוקחים הצואה והמקום נשאר נקי האם חל על זה שם בית הכסא ונטה שחשיב בית הכסא ומכח זה דן לאסור בית הכסא דידן ואין זה דומה לפרסאי כיון ששם הצואה מיד נופלת לבור שזה רשות אחרת משא"כ כאן שבתחילה עד שמפנים על ידי המים הוא נשאר במקום ויסודו דהרי חלל בית הכסא נאסר אפילו שהוא לא מאוס בעצם אמנם עיין בבה"ל שדן למה במדבר כתוב בתורה ויד תהיה לך חוץ ושבת וכיסת את צאתך ואז זה היה מותר וכתב שכיון שדעתו מיד לכסות כל פעם לא חל על זה שם בית הכסא ובפשוטו מבואר שחלק על החזו"א וע"ש מה שישב עוד ובחזו"א סק"ט כתב מפורש במקום שמיחדים אותו לכסות כל פעם זה נאסר ובסקי"א דן שזה מדרבנן

ה[עריכה]

מבואר בגמ' שגרף של רעי ועביט של מי רגלים אפילו אין בזה צואה הוא אסור ובטעם האיסור לשון הרא"ש בתחילתו והרמב"ם מצד שזה כמו בית הכסא ולשון הטור ותר"י שזה כמו צואה ועיין פרישה ופמ"ג סק"א דנפק"מ בדבר שלא בולע שאם מצד בית הכסא גם כה"ג זה נאסר אבל אם מצד צואה זה לא נאסר וכן נקט הפר"ח שלדעת הרמב"ם גם זכוכית ומתכת אסור אמנם הב"י כתב שיתכן שכיון שזה לא בולע זה עדיף וצ"ב כוונתו ועיין פמ"ג שהכונה שכיון שאפשר לנקות העביט חשיב יחוד ארעי ולכן זה לא נאסר וע"ש דבאמת בדבר שניכר מצד צורתו כמו ספסל שמתפנים עליו בזה לא איכפת לן שזה לא בולע וסברתו צ"ע דהרי כיון שיחד דבר זה לעולם ולא מתכונן לחזור בו הרי חשיב יחוד לעולם ועיין גר"ז שמשמע שנקט שבאמת תמיד כל החלות בית הכסא זה רק בצירוף שהקרקע בולע וזה נהיה דבר מאוס אמנם לפ"ז בקרקע ממתכת זה לא יאסר אמנם החזו"א סק"ה נקט פשוט שבית הכסא גמור ודאי גם אם זה לא בלע זה נאסר וצ"ל שכשהמקום מצד הקרקע עולם יותר מהר חל על זה שם בית הכסא משא"כ בכלי וצ"ע עומק הסברות בזה והנה בלשון תר"י מבואר שפי חזיר זה כעביט והנה בפשוטו שם זה לא בולע ואין לומר דזה נשאר מלוכלך דהרי זה חשיב מכוסה ובפשוטו מבואר שכל שזה מיוחד לצואה גם ללא בליעה זה נאסר וגם ללשון תר"י שזה אסור כצואה וצ"ע

והנה מסברא היה מקום לומר דעד כמה שהאיסור רק מצד בית הכסא א"כ אין מקור לאסור מצד שזה בולע וזה נהיה כצואה אמנם במ"ב סימן ע"ט בדין אשפה וכן בסימן פ"ז לגבי עביט וחזו"א מבואר שנקטו פשוט דעביט שבלע ונהיה סרוח וכן קרקע דאשפה חל על זה איסור בעצם דצואה ולא אמרינן שזה כמו צואה מכוסה

והנה המג"א כתב שאם העביט מיועד גם לשאר שימושים לא חל על זה איסור דהינו שנקט שהאיסור מצד החלות שם בית הכסא וכה"ג כיון שמיועד לעוד דבר לא חל על זה שם בית הכסא אמנם עיין מ"ב שאם לאחר הרבה זמן זה נהיה מאוס הוא ודאי אסור דכה"ג הוי כצואה עצמה אמנם מבואר שמה שזה עומד להיות מלוכלך זה לא סיבה שזה יקבל שם של צואה ולכאורא מסברא כל שזה מיועד לשימוש שבפועל יהפוך אותו לסרוח זה סיבה שיחשב בית הכסא וצ"ל שכיון שצריך חלות שם מאוס כה"ג חסר בחלות שם בית הכסא אמנם לענין אשפה מבואר במ"ב שאם פינו הצואה וזה נקי הוא מותר ולכאורא הביאור כנ"ל

עוד כתב המג"א דבמטיל בו כל פעם רביעית מים זה לא נהיה עביט ולכאורא הכונה שכה"ג המי רגלים במציאות לא גורמים שהעביט יהיה סרוח אמנם לכאורא אם יש כל פעם כמות גדולה זה לא מועיל כלום וצ"ל שנקט שכה"ג כיון שזה לא מחזיק המי רגלים אלא אם מים בשיעור שרבנן קבעו חסר בשם של בית הכסא וצ"ע ויתכן שכל הדין של עביט של מי רגלים השם בית הכסא הוא רק דרבנן כיון שמי רגלים בעצם הם לא בגדר צואה וצ"ב

ובעיקר מה שכתבו האחרונים דזכוכית לא נהיה עביט עיין מקור חיים לבעל החוות יאיר שכתב שכיון שבמציאות זה נהיה סרוח משך הזמן אפילו שזה לא בולע א"כ ודאי שזה נהיה עביט וכתב שרק אם מפנים ממנו כל פעם המי רגלים ומנקים זה לא נהיה מלכולך דהינו שנקט שכל שצורת השימוש שזה נהיה מאוס אפילו שזה לא נבלע בפנים זה נהיה כדין בית הכסא

ועיין טור שהביא שיש שכתבו שמועיל להופכו וחלק עליו כיון שתוכו כברו וביאר המ"ב שכולו בולע בו צואה ולכאורא עד כמה שזה בולע וזה נהיה מאוס והמ"ב נקט שגם הכתלים נאסרים א"כ כולו אסור ולא צריך להגיע שכולו בלוע ורק לטור שיסוד האיסור כי זה כמו צואה צריך להגיע לסברא זו

ו[עריכה]

עיין מרדכי לגבי ספסל שיש בו נקב שמתפנים עליו ולוקחים הכלי אם הצואה שמתחתיו ובביאור כונתו נחלקו האחרונים הב"י נקט שיש לזה שם בית הכסא וצריך להרחיק ד"א אבל כנגדו מותר וביאר המג"א מצד שנקט שלהלכה הזמנה בעלמא מותר ובהכרח שרפרם דיבר באין בו צואה ובזה מבואר שכנגדו מותר אבל צריך להרחיק ד"א כמבואר ברש"י וכתב שלפ"ז למאי דקי"ל דתוכו אסור ורפרם זה בחדש א"כ בישן גם באין בו צואה אסור כמלא עיניו ויש אחרונים שביארו שכונתו שזה כמו בית הכסא חדש שצריך להרחיק ד"א אבל כנגדו מותר אמנם להלכה נקטו הפוסקים שבית הכסא חדש רק בתוכו אסור וא"כ כאן בספסל מותר גם תוך ד"א ועיין חזו"א שנקט שכונתו שזה לא נחשב בית הכסא כלל כיון שזה לא מתלכלך ובאמת כונתו לדמות לבית הכסא דפרסאי והדמיון או שעצם מה שמתפנה עליו זה לא סיבה לאסור או שעד כמה שהצואה לא מתעכבת שם זה לא סיבה לאסור

ז[עריכה]

עיין חזו"א סקי"א דנקט דנייר של שרותים שמונח בשירותים זה כמו אזמניה שמותר כנגדו ויש לדון לפ"ז אם נוגע בו צריך ליטול ידים כיון שחל עליו מדרבנן דין גרף ועיין רעק"א סימן ד' שהביא מספר חסידים שאבן שמיוחד לקנח בו אם נוגע בו צריך ליטול ידיו והנה בטיטול יש גם לדון שזה כמיוחד לגרף ואם הוא כבר מלוכלך חמיר שצריך להרחיק ממנו ד"א אמנם בפשוטו כיון שהצד החיצוני נשאר נקי זה כמו גרף דמבואר שלולי הסברא שכולו בלוע היה מותר אמנם עיין לעיל שלכאורא אם סיבת האיסור מצד שזה בית הכסא הכל צריך להאסר אמנם יתכן שכאן שיש בחוץ ציפוי נילון חלק זה ודאי לא נאסר

ח[עריכה]

לענין צינור ביוב בפשוטו אין הלכלוך מתעכב שם כלל ואין סיבה שיבלע זוהמא אמנם בפעל ריחו בפנים מאוד רע ויתכן שגם במי משרה יש דין גרף ובאורחות רבינו ח"ג עמוד ר"ה הביא בשם החזו"א שאם זה חומר בולע זה אסור ולענין שקית מי רגלים של חולים בפשוטו זה לא בולע ומותר כמו זכוכית אמנם אם יש סוג שבולע צ"ע

ט[עריכה]

מבואר בגמ' שיש איסור דבית המרחץ והנה בפשוטו הדין דבית הפנימי זה ודאי אסור מצד הזוהמא שבזה ולכן הוא אסור גם בהרהור [ראיה זו הובא במג"א סימן פ"ה סק"ב] ולכן נקטו הפוסקים דבית הטבילה ודאי שאין בו האיסור דבית הפנימי אפילו שכולם עומדים שם ערומים כיון שאין שם זוהמא [ובמ"ב סימן מ"ה ופ"ד הביא להסתפק במקוה של מים חמים האם נאסר ובחת"ס סימן י"ח נקט שזה נאסר] [כן הוא ברבינו מנוח פ"ג ובשו"ת הרשב"א ח"ז סימן תי"ח ובמאירי בסוגין] אמנם לגבי בית האמצעי בפשוטו נחלקו הפוסקים דבלשון רש"י ע"ז מ"ד מבואר שזה מצד שאנשים עומדים ערומים וכן הוא בט"ז סימן פד סק"ב שלכן נקט שבית הטבילה אפילו שאין בו זוהמא אבל זה לא גרע מבית האמצעי כמו שביאר הפמ"ג שם וכן הוא בפשוטו שיטת הב"י והלבוש סימן פ"ד שאם אין שם אדם מותר אמנם רבינו מנוח נקט שזה רק מצד שיש קצת זוהמא דנכנס שם מהבית הפנימי ולכן בבית הטבילה שאין את זה מותר לברך ועיין תהילה לדוד סימן מ"ה שנתקשה דהרי בהכרח הוא לא עומד מול הערו הוא,כ למה לאסור ובפשוטו צ"ל כמבואר הסברא בפרישה סימן מ"ה שמקום שעומד להיות שם אנשים ערומים זה עצמו סיבה שיחשב מקום מגונה רק כיון שזה עומד גם ללבושים אין האיסור רק כשהוא בפועל משמע לאנשים ערומים

י[עריכה]

מבואר בגמ' בשבת שאסור לומר שלום בבית הפנימי מצד שזה חשיב שמו של הקב"ה משא"כ נאמן זה רק פעולה של הקב"ה ולא חשיב שם וברמב"ם מבואר שגם רחום מותר והראב"ד השיגו שזה רק נזכר על הקב"ה ובתר"י הביא מהפסוקים שזה גם על אדם ובפשוטו צ"ב שגם אם בפועל תואר זה הוא רק על הקב"ה אבל זה לא שמו ומבואר מהראשונים שתואר שרק נזכר על הקב"ה זה גם סיבה לאסור ועיין פמ"ג שחידש שכל הנידון שלא מזכיר בתור התיחסות של הקב"ה אבל אם אומר שרחום ירחם עליך ודאי אסור והדבר מחודש שעד כמה שזה לא שמו של הקב"ה שזה יאסר ועוד שהפוסקים דנו ששמות שאינם נמחקים ודאי אסור ושם ודאי אומר את זה בתור התיחסות להקב"ה ובכל אופן לא אסרו אלא כי זה שם בעצם ועיין מ"ב שהביא שנחלקו אחרונים באדם ששמו שלום שכאן לא מזכירים הדבר כלל בתור שמו של הקב"ה האם זה נאסר וכתב שהמנהג להקל וראוי להחמיר והנה לענין שלום האם מותר שזה יגיע למקום הטינופת מצאנו דנחלקו בזה ראשונים דבשו"ת הרשב"א ח"ז סימן תי"ח הובא במיוחסים לר"ן בשבת נקט שאסור אמנם בשו"ת הרא"ש כלל ג' סי"ד נקט להיתר

יא[עריכה]

עיין חזו"א סק"ה שהוכיח שמחיצות בית המרחץ לא נאסרים מהא דבית האמצעי מותר וצ"ע דלט"ז שכל שמראש זה נעשה גם לצורך חדר אחר זה לא נאסר

יב[עריכה]

עיין שער הציון הלכות יוה"כ דבטובל ומתודה במקוה לא יזכיר שם ה' כי זה מול ערוה וצ"ע מה עוזר שלא מזכיר שם ה' הרי וידוי זה דיבור אם הקב"ה והוי תפילה ומשמע שאין איסור אלא דרגא של עומד לפני המלך או טופס שחז"ל תיקנו אמנם עיין סימן פ"ה דהב"י הביא תר"י שמי שאנוס ולא יכול להתפלל יתפלל בלבו והב"י תמה עליו שהרהור אסור ולכאורא היה מקום לומר שאם סתם מדבר אם הקב"ה אין בזה איסור ומבואר שודאי שזה בכלל הרהור וצ"ע מה הפשרה שזה גדר של הרהור ולא יותר ונפק"מ בשר זמירות להקב"ה האם אסור מול ערוה וצ"ע ולענין ידים לא נקיות מובא במ"ב סימן א' שמותר לומר מודה אני דהינו שאין זה בדר תפילה וצ"ע הגדרים בזה

·
מעבר לתחילת הדף