מראי מקומות/נדה/נט/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות רי"ד
רשב"א
תוספות הרא"ש
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
רש"ש

מראי מקומות
מפתח
שינון הדף בר"ת


מראי מקומות TriangleArrow-Left.png נדה TriangleArrow-Left.png נט TriangleArrow-Left.png א

תולה בעליון. עי' רשב"א ד"ה מיתיבי ור"ן ד"ה היו, שכ' דלרש"י ד"ה טיפי, הגיר' היא תולה העליון ולא בעליון עד כגריס, מאי לאו גריס מלמטה ומש' כר"ח, לא גריס מלמעלה. והגהות הב"ח כ' דגיר' רש"י היא, מאי כגריס מלמטה כפחות מכגריס, לא כגריס מלמעלה. וכ"כ היעב"ץ ורש"ש ברש"י. אמנם להתוס' גיר' הגמ' היא, "תולה בעליון עד כגריס, מאי לאו כגריס למטה", כמבו' בתוד"ה היו. ועי' ברא"ש סי' ז' דכ"ה בתוספתא פ"ו הי"ב.

והנה כ' השו"ע ק"צ י"ז דדי"ז דתולה בעליון הוא דוקא ביודעת שלא נזדקרה, אבל בנזדקרה טמאה. וכ"מ בלבוש שם, ובש"ך שם סק"ל, ובשו"ת עבודת הגרשוני סי' כ"ג, וכן יעו"ש בשם השל"ה. ועי' תורת השלמים שם סקכ"ב, והנה יל"ע בנזדקרה ונמצא כתם העליון רק על חלוקה, מו"מ במש"כ השו"ע שם סי"ב בשם הרשב"א לטהר כתם שנמצא בחלוק אף בנזדקרה, ועי' סד"ט שם סקל"ט שנסתפק בזה, ועי' שו"ת עבודת הגרשוני סי' כ"ג דאין להקל בזה, וכ"ה בפרדס רימונים שם ש"ח סק"ל, אמנם עי' בס' האשכול רס"י מ"ב דטהורה, וכ"נ בהפלאה שם ס"ו.

ר"י אומר טהורה. והנה צ"ב מ"ש אם באותו אין רצוף בו מאכולת דהתם לא תלי' בב' מאכולות [משום דלא שכיח, לעיל נ"ח:], וא"כ גם ברצופה בו מאכולת א"א לתלות את הגריס הנותר במאכולת. ועי' ערול"נ ד"ה הכי נמי, דהביאור בזה, דלתלות בב' מאכולות הוי ספק ספיקא, משא"כ הכא דשוב כבר ספק אחד. וברש"ש לעיל נ"ב: בתוד"ה שלוש, כ' ביאור אחר, דבכגריס לא גזרו חכמים אף במקום דא"א לתלות במאכולת, וא"כ כל שנמצאת מאכולת בועוד שוב הוי הכתם רק כגריס. ועי' חזון יחזקאל פ"ז ה"ג ד"ה אלא. וע"ע שו"ת מעיל צדקה סי' כ'.

טעם התלייה במאכולת

והנה ע"ע לחו"ש סי' ק"צ סקי"ב, שדן אי י"ל דטעם התלייה במאכולת, הוא משום דחזקה אין האשה רואה בפחות מכגריס, ויעו"ש ביאור עפי"ז בד' הרמב"ם בפיה"מ. והרוקח סי' שי"ז, דעד כגריס תולין אפי' בכמה מאכולות. וע"ע ערוה"ש שם סי"ח אי י"ל דעיקר הגזירה היה בגריס, דבפחות מזה אין לך מיטה שאינה מלאה כתמים. וע"ע מעיל צדקה סי' כ' מו"מ אי כמו שלא גזרו על פחות מכגריס אע"פ שלא הרגה, כך גזרו על יותר מכגריס, אע"פ דאפשר שהרגה כמה, ואזיל לשיטתו, דלא גזרו בפחות מכגריס, אף בודאי מגופה. ובפרדס רימונים בפתיחה לסי' ח"ה אות י"א, כ' לדון בטעם שיעור גריס, דהיינו או משום דאין דרך אשה לראות בפחות מכך, או משום דאל"כ אין לך אשה שטהורה לבעלה, ועיי"ש דבזה פליגי ר"ח ור"ה. ועי' לחו"ש סי' ק"צ סקי"ב ד"ה שוב.

וע"ע ערול"נ ד"ה אבל, עוד מו"מ אי הטעם משום דלא שכיח שירצפו ב' מאכולות זו בצד זו, ומשו"ה לא תלי' הגריס במאכולת, ויש מדקדקין בדבריו דכתם פחות מכגריס, שא"א לתלותו במאכולת טמאה, ודלא כהאחרונים הנ"ל.

עי' תוה"ב להרשב"א ב"ז ש"ד, דף כ"ב. שהק' לר' ינאי, דבברייתא לק' אמרי' נתעסקה בדם מועט אין תולין את המרובה, ומ"ש הכא, ויעו"ש ליישב דמאכולת רצופה עדיף מנתעסקה, דהתם אינו ודאי דהדם הגיע מהעיסוק, משא"כ הכא דהמאכולת רצופה, והוי כשור שחוט לפניך, ועי' שו"ת בית רידב"ז סי' כ"א, וע"ע מ"מ איסו"ב פ"ט הכ"ג.

ועייש"ע בתוה"ב מו"מ במה דמבו' להלן דנתעסקה עדיף ממאכולת רצופה, דהא ר' ירמיה נסתפק במאכולת רצופה, אליבא דר"ח המטהר בנתעסקה. ועי' רא"ש סי' ח'. ועי' לחו"ש סי' ק"צ שמלה סקל"א ד"ה והנה.

והנה יל"ע היאך הדין בנמצאו עליה ב' גריסים וא' מהם רצופה בו מאכולת, ועי' תורא"ש ד"ה היו, ובפסקים סי' ח', דגם בזה פליגי ר"ח ור"י. אמנם עי' לחו"ש סי' ק"צ שמלה סקי"ב, דפליג, משום דטעם גריס הוא מצד דאין דרכה של אשה לראות בפחות מכך, וא"כ כה"ג לא, ועיי"ש בלחו"ש דהכרח הרא"ש, הוא מהא דבעי ר' ירמיה להלן, והתם הוא ע"כ גם בב' גריסים, וא"כ ה"ה במאכולת רצופה, ועייש"ע מו"מ אי נתעסקה עדיף ממאכולת רצופה. ועי' כרתי סי' ק"צ סקט"ו.

בעי ר"י נתעסקה בכגריס ונמצא וכו'. עי' רא"ש סי' ח' דה"ה דמיבעי נמי בנתעסקה בגריס ונמצאו ב' גריסים. ועי' תורא"ש ד"ה נתעסקה.

תיבעי לר' חנינא וכו'. עי' שו"ת בית רידב"ז סי' כ"א שהק' דאי במאכולת רצופה דודאי הדם בא ממנה, לא תלי' בעוד מאכולת, כ"ש בנתעסקה בכגריס, דאי"ז ודאי שהדם ממה שנתעסקה. [וע"ע תוה"ב להרשב"א ש"ז פ"ד, אי מאכולת רצופה עדיף מנתעסקה, דהתם אינו ודאי דהדם הגיע מהעיסוק], ועיי"ש ליישב דס"ל לר"ח דתיקנו דכתם יותר מכגריס אין תולין במאכולת, וא"כ ה"ה נמי בשניכר הגריס הראשון ממאכולת רצופה, משא"כ בנתעסקה דלא תלי' במאכולת רק את הועוד. וכ"מ במ"מ איסו"ב פ"ט הכ"ג, בדעת הרמב"ם.

תיבעי לר' ינאי וכו'. עי' רא"ש סי' ח' שפס' דנמצאת מאכולת רצופה תולים וכר' ינאי, ובנתעסקה אין תולים, ועייש"ע דבעיא דר' ירמיה לא איפשיטא ומספק יש להחמיר, [וכל' הברייתא מועט אין תולין בו את המרובה], ועי' תורא"ש ד"ה נתעסקה. ועי' תוה"ב להרשב"א ב"ז ש"ד, דף כ"ב. בשם הרב [הרמב"ם] לפ' בבעיא דר' ירמיה להקל, ועי' עוד ש"ך יו"ד סי' ק"צ סקל"ה דלהרא"ש יש להחמיר אף בנתעסקה בפחות מכגריס ומצאה גריס ועוד. ובשו"ע יו"ד סי' ק"צ סכ"ו פליג ופסק דנתעסקה בגריס ומצאה גריס ועוד או ב' גריסים, טהורה, והוא כדעת הרמב"ם איסו"ב פ"ט הכ"ו, ורמב"ן פ"ד הכ"ב, ועי' רשב"א ב"ז ש"ד שם, ורא"ה בבדה"ב ומ"מ, ודלא כהרא"ש והטור. ועי' ש"ך שם סקל"ח, משה"ק.

וע"ע ערוה"ש שם סע"ט דלשי' הרמב"ם והרמב"ן, אין הכוונה דתולין ב' תליות, אלא דמה שנתעסקה בו הוי כמאכולת רצופה, ורק את הועוד תלי' שהגיע מהמאכולת, ועייש"ע ביאור בזה.

וע"ע בביאור הגר"א שם אות ל"ה שהביא הוכחה כשי' זו, מדאמרי' להלן, לא כגון וכו' ונמצא עליה ב' גריסים ועוד וכו', ומש' דדוקא ביותר מב' גריסים.

והנה ע"ע ט"ז שם סקי"ח מו"מ במש"כ הרשב"א [ב"ז ש"ד כ"ב.] דנתעסקה בפחות מכגריס ומצאה גריס ועוד, טהורה, ואי יש לחלק לדעתו דבנתעסקה בגריס ומצאה ב' גריסים, אינה תולה, ומשום דלא מסתבר דכל מה שנתעסקה בו עבר לבגדה. וע"ע ש"ך שם סקל"ו.

וע"ע רמב"ן בהל' נדה פ"ד הכ"ב בדין נתעסקה בפחות מכגריס ומצאה ב' גריסים, ויעו"ש חילוק בין זה למה דאמר להלן דל"א שקול כגריס שדי בי וכו' דהתם במצאה ב' גריסים ועוד, והו' בב"י יו"ד סי' ק"צ ד"ה ומ"ש הרמב"ן, וכ"מ בתוה"ב להרשב"א ש"ז ב"ד כ"ב., הו' בב"י שם. אמנם עי' ט"ז שם סקי"ח בד' הרשב"א דמצאה ב' גריסים טמאה. והנה ע"ע מי נדה ד"ה ובגוף שדקדק כהרמב"ן מדאמרי' להלן דמיירי במצאה ב' גריסין ועוד, ומש' דב' גריסים טהורה.

וע"ע כרתי סי' ק"צ סקט"ז דנתעסקה בפחות מגריס ומצאה גריס ועוד או ב' גריסים מעל החגור, אי תולין תחתון בעליון, ויעו"ש מש"כ להוכיח מהרא"ש דאין תולין.

תיבעי לר' ינאי וכו'. לכאו' צ"ב הטעם שאין תולין במה שנתעסקה ובמאכולת, ועי' ערוה"ש סי' ק"צ סקע"ח, דהביאור משום דאין תולין כתם להקל, רק בדאיכא למיתלי כל הכתם באותה תלייה, דכל הדין תלייה הוא משום דאל"ה אין אשה שטהורה לבעלה, עוד כ' שם ביאור אחר, דאין תולין ב' תליות בב"א, ואף אי תולין ב' תליות, זהו דוחק למיתלי דמה שנתעסקה והמאכולת באו למקום אחד. ועייש"ע לדון אי תלייה דב' הדמים נזדמנו למקום אחד, הוי תלייה רחוקה. וע"ע שפתי לוי על הש"ך סי' ק"צ סקל"ח.

עי' תורא"ש ד"ה נתעסקה דבכלל ספיק' דר"י גם נתעסקה בגריס ומצאה ב', אי תלי' גריס א' במאכולת וא' במה שנתעסקה בו, וכ"פ הרא"ש סי' ח' וכ"מ בשו"ע סי' ק"צ סכ"ו, הו' לעיל. וכ"מ בערול"נ בתוד"ה נתעסקה.

עי' שו"ת מעי"צ סי' כ' דהגמ' נסתפקה רק בנתעסקה בגריס ונמצא עליה גריס ועוד שמא ממאכולת דהוא מצוי במקום זוהמא, אבל נתעסקה ב' פעמים בדם כשיעור סלע, ומצאה אח"כ ב' סלעים במקום אחד, אין תולין שבב' הפעמים ניתז הדם למקום אחד.

נתעסקה באדום אין תולה בו שחור. לכאו' אין תולין אא"כ נתברר שהכתם דומה לדם לגמרי, ולפי"ז בזה"ז שאין בקיאין, אין לתלות כלל, וכ"ה הראב"ד בבעה"נ שער הכתמים סי' ג' ד"ה ונחזור לסדרנו, ויעו"ש לדחות זה, וכן דחה בתוה"ב להרשב"א ב"ז ש"ד דף ט"ז. ודף כ"ב., וכ"ה בחי' הרמב"ן לעיל י"ט: ד"ה לשמואל שי' זו ובטור. ובמאירי ד"ה נתעסקה כ' דדוקא מאדום לשחור אין תולין, אבל אם הכל צבע אחד אף שאינו ממש שוה למה שנתעסקה בו, תולה, ויעו"ש בשם גדולי המפרשים דפליגי בזה, וכ"כ הראב"ד בבעה"נ שער הכתמים. ושי' הראב"ד והרמב"ןן ורשב"א דאי"צ לדמות הכתם למה שנתעסקה, ותולה אדום באדום מן הסתם וכן בשחור, אבל אם נתברר שאין אודם הצבע דומה לאודם הכתם אינה תולה, וע"ע טושו"ע סי' ק"צ סכ"ג, דמש' דאפי' דאע"פ שאם נתעסקה באדום מעט, והכתם אדום הרבה תולה, וכ"מ בב"י שם ד"ה במה, עיי"ש. אולם עי' סד"ט שם סקמ"ה, דדעת השו"ע לפסוק כשי' הראב"ד וסייעתו, דדוקא מן הסתם תולה, אבל בלא"ה לא, וכ"מ בלבוש שם, וכ"ה בלחו"ש שם לחם סקצ"ב. ובלבוש שפי' טעם שי' זו, דתולה אף באינו דומה ממש, משום דכן דרך להיות שטיפה אחת באותו מין עצמו הוא יותר אדום מחבירו.

עי' רע"א שם מה שדן והק' במה שמש' בשו"ע שם, דאפי' אם שנתעסקה בו היה צבע תולה בו, וק' מלק' ס"ב. דאפשר לברר אם הכתם הוא צבע ע"י סמנין, וכ"ה בשו"ע שם סל"א. ועי' תפארת למשה שם, ועי' סד"ט שם סקמ"ו.

ונמצא עליה ב' גריסין ועוד וכו' שדי בי מיצעי וכו'. עי' רא"ש סי' ח' דזהו דוחק ולהלכה לא מיירי כן, ועי' תורא"ש ד"ה נתעסקה. אולם עי' רמב"ן הל' נדה פ"ד הכ"ב, לגבי מצאה ב' גריסים מצומצמים, דטהורה, ומשום דאמרי' שקול כגריס וכו', וכן ברשב"א בתוה"ב ש"ז ב"ד, והו' בב"י יו"ד סי' ק"צ ד"ה ומ"ש הרמב"ן.

עי' מי נדה ד"ה כגון דצ"ב הטעם שאין תולין דהדם שנתעסקה בו הגיע לאמצע הכתם, ומ"ש ממה דתולין להקל בגריס ועוד במה שנתעסקה ובמאכולת, ועיי"ש ביאור בזה.

עי' רמב"ן בהל' נדה פ"ד הכ"ב, דנתעסקה בפחות מכגריס ומצאה ב' גריסים טורה, ודוקא הכא שמצאה יותר מב' גריסים והו' בב"י יו"ד סי' ק"צ ד"ה ומ"ש הרמב"ן, וכ"מ ברשב"א ש"ז ב"ד, הו' בב"י שם. אמנם עי' ט"ז שם סקי"ח בד' הרשב"א דמצאה ב' גריסים טמאה, וכן דקדק במי נדה ד"ה ובגוף.

ועי' דברי חמודות אות ל"ד שהק' דבגמ' מש' דלא תלי' בדבר רחוק שהגיע לאמצע הכתם. וכה"ק הב"ח שם סקכ"ח, ובדרישה שם אות י"ד, ובש"ך שם סקל"ז, ובט"ז שם סקי"ח, ובביאור הגר"א אות ל"ז, ובשו"ע הגר"ז שם סקנ"ב. ועי' לבוש שם סכ"ז, וכרתי שם סקט"ז, הפלאה שם סכ"ו. [ויש שכתבו דהי' להב"י גיר' מוטעית ברמב"ן], ובכרתי שם כ' די"ל דבנמצאו ב' גריסים בלבד, יש לצרף החשש שמא היו ב' מאכולות באותו מקום, משא"כ בב' גריסים ועוד. ועי' הגהות ברוך טעם משה"ק ע"ז. ובהפלאה שם כ' די"ל דחלוק כתם שיש בו ב' גריסים דאם היינו מפרידים אותו לב' כתמים היוט טהורים, משא"כ ב' גריסים ועוד דהיו טמאים, ואף דנתעסקה לא תלי' שניתז ממה שנתעסקה לב' מקומות. ובלבוש כ' די"ל דנמצאו ב' ועוד לא רצו להקל משום דלא שכיח, משא"כ אם נמצא דם מעט יותר משיעור מאכולת הקילו אף דלא שכיח, בצירוף הצד דהיתה מאכולת גדולה באו"מ.

אמר רבא נמצא עליה מין אחד וכו'. הנה יל"ע במה שהרמב"ן בהל' נדה פ"ד השמיט הל"ק דרבא, אי פליג על דין תלייה של כתם בכתם אחר, ועי' פרדס רימונים בפתיחה לסי' ק"צ, עמ' קנ"ז, ועי' ערול"נ בתוד"ה נמצא. ועייש"ע בפרד"ר מו"מ אי מהכא מוכח דתולין כתם תחתון בעליון. וכן עי' בזה בערול"נ שם.

והנה ברא"ש סי' ח' כ' דאין הלכה כל"ק דרבא, דא"כ כל לכלוך שתמצא האשה בבגדיה יטהר כל כתמיה, יעו"ש להוכיח כן מהר"ח. ועי' פרדס רימונים בפתיחה לסי' ק"צ, עמ' קנ"ז, מש"כ דזהו ההכרח לפי' הראב"ד והרשב"א, והו' בתוד"ה נמצא עיי"ש. ועי' הגהות יעב"ץ על הרא"ש שם, לתמוה מנלי' לא לומר כן.

והנה יש לדון אי מוכח ממש"פ בשו"ע [שם סכ"ג] דנתעסקה בצבע שחור אי תולה בו אדום, דה"ה נמי דנמצא מעל החגור שחור אין תולה בו אדום, ובאמת עי' באר שם הגולה, שהוכיח כן, וכ"כ בסד"ט שם. וכ"כ בחוו"ד שם, ויעו"ש דכ"מ רא"ש סי' ח'. אולם עי' רע"א שם, מה שדחה דל"ד דהרי הכתם השחור הגיע ללא ידיעתה, משא"כ בנתעסקה.

עי' שו"ת הרמ"א סי' צ"ז שהביא הוכחה מהכא דתלי' כתם מתחת לחגור בכתם שלמעלה ואף משאר מינים, דאשה שיש לה חטטים ונמצא בחלוקה כתם יותר מכגריס יחד עם מראות טהורות שיצאו מגופה, דאין תולה הכתם בחטטין עיי"ש, ועייש"ע עוד מש"כ ליישב לל"ב, דאין תולין מין במין אחר, דהיינו לקולא, אבל לחומרא תולין, ועוד דמקור יש בו כמה מיני דמים כתרנגולת. ועי' ט"ז סי' ק"צ סקמ"א. ועי' חוו"ד סי' ק"צ סקל"ז. ועי' סד"ט שם סקצ"ג ד"ה ואם. והנה בט"ז שם דיש לחלק מהכא לנידון הרמ"א, דתקנ"ח להקל לתלות בכל מה דאפשר, ולא להחמיר, ויעו"ש הוכחה לזה מלעיל נ"ח: שהתיר ר"ע אשה במכה שיכולה להגלע, ולא שאלה אם מצאה מראה טהור, וכן יעו"ש מו"מ במה דאמרי' לעיל נ"ח. אין שונין אלא להקל אלא להחמיר. והנה בפרד"ר סי' ק"צ מקשה זהב סקמ"א שהביא הוכחה לד' הרמ"א, מלעיל שחילקו התוס' [נ"ח. ד"ה ומי] לגבי החזקת טומאה ממקום למקום, דבדבר שאינו רגיל תולים להחמיר ולא להקל, וה"ה הכא שנתעסקה רק בבני מעיים, והוי אינו רגיל, ותלי' להחמיר ולא להקל, ועיי"ש ביאור בזה. והנה בט"ז שם הק' להרמ"א שדימה מקור לתרנוגלת, דהא בתרנגולת תלי' להקל אף בנמצאו שאר כתמים רחוקים, וא"כ כל אשה שיש לה מכה ותמצא מראה אודם רחוק ממראה לובן תתלה בו להחמיר, ויעו"ש להוכיח דודאי לא נימא הכי. ועי' נקודות הכסף שם, דיש לדחות ראיות הט"ז, ומ"מ הדין אמת כן. ועי' סד"ט סי' ק"צ סקצ"ג ד"ה כבר, דמעשים בכל יום לטהר, ויעו"ש ישוב לזה.

כי קאמר רבא דאתעסקה בתרנוגלת וכו'. עי' פרדס רימונים סי' ק"צ מקשה זהב סקמ"א, עמ' רנ"ז, דהיינו שידוע לה שנתעסקה רק במין אחד מדמי התרנגולת כגון בבני מעיה, ובזה תולה בשאר המינים, ויעו"ש לדקדק כן משו"ת הרמ"א סי' צ"ז. אולם בט"ז יו"ד סי' ק"צ סקמ"א ס"ל דבעי' שתתעסק בכל מיני הדמים.

לעולם ר"א ברבי צדוק וכי אמר וכו'. עי' תורא"ש ד"ה ת"ש שהק' דהא קיי"ל כר"א ב"צ, ולמסקנא מש' דבכתם על בגדה החמיר דטמאה בכל שהוא, וכ' דצ"ל דלמסקנא דרבנן פליגי אר"א ב"צ יש לחלק בין דם לכתם, וכ"מ בתוספתא [פ"ז ה"ד].

רד"ה כיון וכו' תלי' האי גריס במאכולת אחרינא. עי' ערול"נ ד"ה הכא, דנמצא דתלי' בב' מאכולות. אמנם עי' רש"ש לעיל נ"ב: ד"ה שלוש דס"ל דלא תלי' בב' מאכולות, והכא הטעם משום דלא גזרו חכמים היכא דליכא כגריס ועוד, ואף שאין יכולה לתלות במאכולת. [ורש"י לשיטתו בד"ה כגריס, דבפחות מגריס טהורה, משום תלייה במאכולת, ודלא כהמעי"צ בשו"ת סי' כ' דבפחות מכגריס לא גזרו טומאה].

רד"ה אבל וכו' דם מאכולת הוה. מבו' דתלין כל הגריס בדם שנתעסקה ושאר במאכולת, וכ"ד הרמב"ן בהל' נדה פ"ד הכ"ב. אולם עי' ט"ז יו"ד סי' ק"צ סקי"ח בדעת הרשב"א בתוה"ב הקצר ב"ז ש"ד דפליג.

רד"ה נתעסקה וכו' כי היכי דניתן וכו'. וכעי"ז פי' הראב"ד בבעה"נ שער הכתמים סי' ג', ובתוה"ב להרשב"א ב"ז ש"ד, ובר"ן ד"ה היה, ובאו"ז סי' שנ"ב, ועי' סד"ט סי' ק"צ סקצ"ג ד"ה אלא ודאי דהביאור בזה, משום דהטעם דל"ח בכל כתם דהוא מעלמא משום דלא עברה בשש"ט, משא"כ הכא דיש לתלות שעברה שלא מדעתה. ועי' ראב"ד בבעה"נ שם, וברשב"א בתוה"ב שם, דטעם התלייה משום דהוי כחלוק שאינו בדוק.

תוד"ה היו וכו' ונ"ל וכו' שלמטה נתלה בעליון וכו'. ורא"ש סי' ז' שהביא דכן איתא בתוספתא [פ"ו הי"ב] אע"פ שהתחתון גדול והעליון קטן, תולה את התחתון עד כגריס, וכו' ממקום שבא העליון בא התחתון, וכ"ה הרשב"א ד"ה מיתיבי.

והנה הק' המהרש"א אי תלי' דהדם קאתי מאותו מקור דם שהגיע מעל החגור, מ"ש יותר מגריס דטמאה, עוד הק' למאי דמוכיח השתא כר"ה דעד ולא עד בכלל, א"כ מ"ש גריס מצומצם דתלי' מיותר מגריס דלא תלי', ויעו"ש די"ל. ובלחו"ש ק"צ שמלה סקכ"ב כ' די"ל דאיכא מיעוט מאכולות שיש בהם דם כגריס, ומשו"ה כשיש יותר סברא לתלות כגון שיש עוד כתם למעלה תלי', משא"כ ביותר מגריס.

בא"ד תולה בעליון אותו שלמטה וכו'. עי' רע"א ק"צ י"ז דגדר התלייה בכתם העליון, דהוי כמו שידוע לנו שנשפך שם דם, והוי כנתעסקה בדם, ועייש"ע מו"מ בזה, ועוד מו"מ בגדר התלייה.

והנה רא"ש סי' ח' שכ' דאם נמצא למעלה כתם בצד אחד ולמטה בצבע אחר, אינו תולה בו. וכ"פ הב"י סי' ק"צ ד"ה כדפרישית. ועי' הגהות רע"א על באר הגולה שם, דתולין תחתון בעליון גם בכה"ג. ועי' סד"ט שם סקמ"א. חוו"ד שם סקי"א, לגבי תליה בכתם עליון בחלוק שאינו בדוק, דאין לתלות, וכ"כ בסד"ט שם סוסקל"ה, וע"ע פרדס רימונים שם ש"ח סק"ל.

ועייש"ע בבאר הגולה מו"מ אי דמי למה דמבו' בגמ' להלן, גבי נתעסקה בשחור ומצאה אדום, דאין תולה. וכן בסד"ט שם. ועי' רע"א שם, לחלק די"ל דבנמצא כמו שלעליון לא שמה ליבה, ה"ה לתחתון, אך יעו"ש דמד' הר"ח שהו' ברא"ש שם, משמ' דאין תולין, וכסברת הגרע"א כ"מ בסד"ט שם סקצ"ג, ולכאו' סותר למש"כ סקמ"א, ויל"ע בזה. ועי' שו"ת הרמ"א סי' צ"ז לגבי נמצאו עליה מראות כשרים וטמאים.

וע"ע חוו"ד סי' ק"צ סקי"ב דלשי' הרמב"ם [איסו"ב פ"ט ה"ו] דכתם בבשרה טמא במשהו, משום דבגופה ל"ש מאכולת, א"כ בנמצא מעל לחגור כגריס, תולה בו הכתם התחתון, וכ"כ בתפארת למשה שם סי"ז, וכ"מ בחזון יחזקאל על התוספתא פ"ו הי"ב. אולם בהגהות רע"א שם פליג. ועי' בתפאל"מ שם שכ' הוכחה לשי' החוו"ד, מלש' הברייתא, היו עליה כמה טיפי דמים, ועליה מש' על גופה. ועי' פרדס רימונים בפתיחה לסי' ק"צ עמ' ק"ס לדחות זה.

ועייש"ע בחוו"ד מו"מ בדעת הרמב"ם דבגופה ל"ש מאכולת, אי הוא דין ודאי, או רק לחומרא, [ואי תלי' בנידון הנ"ל, אמנם כשנמצא למעלה פחות מכגריס ולמטה יותר, מחמרי' גם להרמב"ם, ולכאו' מוכח כהצד הב']. וכן עי' בהגהות רע"א שם. וע"ע הפלאה ס"ו דאם ב' הכתמים היו פחות מכגריס, תולה בעליון גם להרמב"ם, דממ"נ אי חיישי' למאכולת, ה"ה בתחתון. עוד עי' מו"מ לדעת הרמב"ם, בעברה בשש"ט, אי תולה תחתון בעליון, בסד"ט סי' ק"צ סק"מ, וכן עיי"ש מו"מ לדעת הרמב"ם, אפי' בלא עברה, אי תולין דכיון דבעליון תלי' ששכחה ולאו אדעתה, ה"ה בתחתון, ועוד עיי"ש מו"מ לדעת הרמב"ם, בנמצא תחתון בבשרה יותר מכגריס, ועליון על חלוקה נמי יותר מכגריס, אי הוי כנמצא על בשרה וחלוקה דתולין להקל. ועי' הגהות רע"א שם בשם תפארת למשה שם סי"ז. ועי' שו"ת עבודת הגרשוני סי' כ"ג.

וע"ע רע"א שם בשם תפאל"מ דאם נמצא עליון על בשרה וחלוקה ולמטה על בשרה לבד, אין תולין תחתון בעליון, רק באופן ששניהם נמצאו על בשרה תולים תחתון בעליון. וכ"כ בעבודת הגרשוני שם, ועי' סד"ט הנ"ל.

עוד יל"ע אי בכתם שנמצא בבשרה, איכא תלייה של תחתון בעליון, ומצינו פלוגתא בזה, דעי' סד"ט שם דאיכא תלייה, וכ"מ בחוו"ד שם סקי"ב. וכן בשו"ת עבודת הגרשוני סי' כ"ג. בתפארת למשה שם. רע"א שם. וכ"מ בחזון יחזקאל על התוספתא פ"ו הי"ב. ובלחו"ש סי' ק"צ שמלה סקכ"ב [בתחיל"ד]. אולם עי' פרדס רימונים בפתיחה לסי' ק"צ עמ' ק"ס, דפליג. וכן בלחו"ש סי' ק"צ שמלה סקכ"ב ד"ה ולדינא.

בא"ד שאז אין אנו תולין עליון בדם מאכולת וכו'. אמנם יש מהראשונים [תורי"ד ד"ה מתיבי], דמוכח בדבריהם, דאף למ"ד אין תולין אא"כ הרגה, אם הכתם העליון תולין במאכולת גם הכתם התחתון תולין במאכולת, וסברא הפוכה מד' התוס'.

בא"ד כשהעליון עד כגריס ומלמעלה למטה קחשיב וכו'. עי' מהרש"א שהק' דלפי"ז נמצא דעד ולא עד בכלל, ולמסקנא קיי"ל כר"ח דעד ועד בכלל, ועיי"ש ישוב לזה. וע"ע חכמ"ב ד"ה היה עליה. עוד עיי"ש במהרש"א דלפי' התוס' והרא"ש, נמצא דרב הונא לפעמים לקולא ולפעמים לחומרא, דכתם למטה כגריס טמא, ואם נמצא למעלה כגריס ולמטה כגריס טהור, משא"כ לר"ח, ישוב לפי"ז מש"כ לעיל נ"ח: דר"ה לעולם לחומרא.

והנה יש מהראשונים שכתבו דלר"ח לעולם לקולא, דאם נמצא למעלה כגריס אין אומרים שהוא ממאכולת, אלא דעברה בשש"ט ולאו אדעתה, ותולין התחתון בעליון, [ודלא כהתוס' דלר"ח אם נמצא למטה יותר מכגריס ולמעלה כגריס טמא], וכ"מ בס' הישר לר"ת סי' קס"ח ויעו"ש הטעם לזה, משום דלא שכיח מאכולת בגודל של גריס. וכ"כ הראב"ד בבעה"נ שער הכתמים פ"ג, וכ"מ ברשב"א לעיל נ"ח: ד"ה ומורי הרב, [אמנם הרשב"א עצמו פי' כהתוס' בד"ה ומשני]. עוד כ' בס' הישר סי' קס"ח לפרש באופ"א, דמלעלה ולמטה היינו מעל החגור ומתחתיו, והוכחת הגמ' הוי מהכתם שלמעלה, דאם גדול יותר מגריס, תולה בו מה שלמטה אפי' ביותר מגריס, ומדתלי' בעליון בגריס, היינו כר"ה מדלא תלי' העליון שהוא כגריס במאכולת, ודחי' דעד ולא עד בכלל, ואם העליון הוא כגריס ממש אין תולין בו. ובתורי"ד ד"ה מיתיבי כ'פי' אחר, דסוגיין כמ"ד אין תולין אא"כ הרגה, ובברייתא מיירי בלא הרגה, ומשו"ה בפחות מגריס למטה נמי טמא, ובנמצא למעלה כתם פחות מכגריס תולה בו התחתון כיון דהעליון תלי' במאכולת תלי' התחתון, ומוכיח דעד כגריס תולה, אלמא דתלי' העליון שהוא גריס במאכולת, ודחי' דעד ולא עד בכלל. ועי' פרדס רימונים בפתיחה לסי' ק"צ עמ' קנ"ט, פי' נוסף עד"ז דסוגיין כמ"ד אין תולין אא"כ הרגה, ויישב עפי"ז השמטת הרמב"ם דין זה דתולה בעליון, ועייש"ע דרכים נוספות.

תוד"ה נתעסקה וכו' דא"כ כי פשיט לקמן מאי לאו בכה"ג וכו'. וכ"כ בש"ר, והנה עי' ש"ך ק"צ סקל"ו דהטעם שהוצרכו להוכיח זה ולא פשיט"ל מסברא, משום דמיירי דנתעסקה בפחות גריס היינו חצי גריס ומצאה גריס וחצי, ולפי"ז נמצא דבעי' למיתלי דכל מה שנתעסקה בו דבק בה, וזהו חידוש. ובעיקר הענין, אי תלי' בכל מה שנתעסקה בו, עי' ט"ז שם סקי"ח דתלי' בפלוגתא. ובלחו"ש סי' ק"צ שמלה סקל"א, שכ' טעם אחר, דס"ד לחלק בין תלייה במאכולת לתלייה במה שנתעסקה, דהא חזי' דאיכא מ"ד דלא תלי' במאכולת אא"כ הרגה, ועייש"ע ביאור בזה.

תוד"ה נמצא וכו' ור"י מפרש וכו' למעלה מן החגור תולה בו כמה וכו'. וכ"פ הרא"ש סי' ח', ועי' ערול"נ דרש"י ותוס' אזלי לשיטתייהו, בסוגיית תולין תחתון בעליון, ועייש"ע מו"מ אי לשי' רש"י תולין בכתם הנמצא למעלה מכ"ש דאפשר לתלות כתם בנמצא למטה, או דלשיטתו אין תולין בכתם הנמצא למעלה, ויעו"ש דאין תולין בכתם הנמצא למעלה. אולם עי' פרדס רימונים בפתיחה לסי' ק"צ, עמ' קנ"ז דפליג, ויעו"ש ביאור לפי"ז במה שהראב"ד בבעה"נ סי' ג' והרשב"א בתוה"ב ב"ז ש"ד השמיטו הסוגיא של תלייה תחתון בעליון. אמנם עי' רמב"ן בהל' נדה פ"ד שלא הזכיר גם הל"ק דרבא, ומש' דפליג לגמרי על תלייה של כתם בכתם אחר.

בא"ד משום שכמו שהעליון וכו'. עי' ערול"נ דדוקא נמצא כתם טמא למעלה שתולין דהוא מעלמא אז תולין התחתון בו, אבל נמצא למטה כתם טהור אין תולין בו, ובעיקר ד' התוס', עי' ראב"ד בבעה"נ שער הכתמים סי' ג' לפרש באופ"א, דנמצא כתם אחד טהור מתחת לחגור ועוד כתם אחר טמא, תלי' הטמא בטהור וכפירש"י, ורק דמיירי בידעה שניתז עליה צבע אחד ולא הקפידה לבדוק את החלוק, והוי כחלוק שאינו בדוק, וכ"כ בתוה"ב להרשב"א ב"ז ש"ד. וע"ע פרד"ר בפתיחה לסי' ק"צ, עמ' קנ"ז, דלשי' זו, אם נמצא עליה כתם טהור וכתם טמא בב"א, אין תולה בו, ועי' שם עוד מו"מ בזה.

והנה הרא"ש סי' ח' הק' דאם תולה טמא בטהור, א"כ כל לכלוך שתמצא האשה בחלוקה יטהר כל כתמיה, ויעו"ש דמשו"ה אין הלכה כל"ק דרבא. ועי' פרדס רימונים שם, דזהו ההכרח לפי' הראב"ד והרשב"א, ועי' הגהות יעב"ץ על הרא"ש שם.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף