מראי מקומות/יורה דעה/רצו

מראי מקומות יורה דעה רצו

ספק כלאים לפי דעת הרמב"ם, וכן ספק בא"י בזה"ז

הב"י בסעיף א בריש הסימן, ציין למה שכתב בדעת הרמב"ם בסי' רצד,י, ועי' במה שהוספתי שם.

אם יש איסור הנאה בזורע בכרם שכבר נטוע

הטור והב"י בסעיף א בד"ה ולא מיקרי, הביא מחלוקת אי לרבי יאשיה נאסר הכרם אי זורעים בו חד מינא, ויש להוסיף דהר"ן בחולין קלז ד"ה ומיהו, ס"ל כהראב"ד דאיסורא מיהא איכא, ולא כר"י דס"ל דפליג רבי יאשיה על כל המשניות, וכ"כ הר"ן בקידושין מב ד"ה וכ"ת, והיראים בסי' שפט אות ה, כתב שיש חילוק בין לחייב הזורע לבין ליאסר הכרם ורבי יאשיה איירי לגבי לחייב הזורע, אבל לגבי הכרם ודאי דנאסר ואפי' בזורע חד מינא בכרם נטוע דלא פליג רבי יאשיה על כל הני מתניתין, וסמ"ק במצוה קסה, כתב דרבינו אסף יחיאל בר יוסף אוסר.

בדברי הב"י והב"ח גבי זריעת ב' מינים בכרם שכבר נטוע

הב"י בסעיף א ד"ה והרמב"ם, בשם הרא"ש, והב"ח באות ד, הביאו ראיה דמותר לזרוע ב' מינים בכרם מהגמ' בקידושין לט., דראו אדם הזורע ולא נידוהו, והב"י בשם הרא"ש הביא את לשון הגמ' דזרע ביזרני, ודייק דמשמע כמה מינים, והב"ח גריס חטי ושערי, וממילא משמע ב' מינים, וכך היא הגי' לפנינו שם, אולם הר"ן בחולין קלז ד"ה ומיהו, גרס חטי בלבד, וא"כ לפי גירסת הר"ן אין ראיה מקידושין שם, וברי"ף בקידושין שם הגי' שערי ביני גופני, וא"כ גם לפי"ז אין ראיה, והמציינים על הגמ' בקידושין שם כתבו דמדברי הרמב"ן והריטב"א נראה נמי דלא גרסי חטי ושערי וכתבו עוד דבכת"י הגי' זרע ביני גופני.

דין הפירות שנזרעו מין אחד בכרם בחו"ל

הב"י בסוף סעיף א, דחה את פירוש הרא"ש בדברי הרמב"ם דס"ל דהרמב"ם התיר באכילה כל עוד לא זרע ב' מינים וחרצן במפולת יד, וביאר הב"י דהרמב"ם אסר באכילה, ע"כ, ויש להוסיף שמדברי הר"ן בקידושין מב ד"ה אבל הר"ם, מוכח דס"ל לר"ן דלרמב"ם הפירות אסורות באכילה כדברי הב"י ברמב"ם, ומ"מ חלק עליו הר"ן שם וכתב דהם מותרות, והביא ראיה מאותו מעשה שראו אותו זורע בכרם ולא מיחו בו, וא"כ מוכח דהפירות מותרות דאי לאו הכי היו אומרים לו שהם יאסרו, ע"כ, ובזה הוי דברי הר"ן דלא כהב"י שדחה לגמרי את דברי הרא"ש שהביא ראיה זו וכתב הב"י דאינה ראיה כלל, והר"ן כתב את דבריו אלו גם בחולין קלז ד"ה ומיהו.

כמה יהא בין ב' שורות גפנים כדי שלא יחשבו ככרם

השו"ע בסעיף לב, כתב דאם יש בין ב' השורות ח' אמות הרי הם כמובדלות, ע"כ, ולא חילק אם היו מתחילה כך או לא, ובאמת הוא מחלוקת תנאים בכלאים ד,ח, אלא שהרמב"ם בהל' כלאים ז,ב, פסק כת"ק דלא חילק בהכי, והעתיקו השו"ע, אמנם הנמוק"י בב"ב קי ד"ה ואסור, כתב דכתבו מגדולי המחברים דהלכה כרבי אליעזר בן יעקב דה"מ שהיה מתחילה כך אבל אם מתחילה היה עוד שורה בינתיים וחרבה צריך שיהיה ביניהם ט"ז אמה.

אם הכרם נאסר בפחות ממאתים

היראים בסי' שפט אות י, כתב דשיעור מאתים הוא מדאורייתא, ומדרבנן נאסר אף בפחות ממאתים, ע"כ, והוא חידוש.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף