מראי מקומות/יורה דעה/רמד

מראי מקומות יורה דעה רמד

אם צריך לעמוד בפני יניק וחכים

הב"י בריש הסימן, הביא בזה מחלוקת, ויש להוסיף דהיראים בסי' רלג אות ה, כתב דהלכה כרבי יוסי הגלילי דצריך לעמוד מפניו.

לא יעצים עיניו

הטוש"ע בסעיף ג, כתבו דאסור לעצום עיניו קודם שיגיע לד' אמותיו, ע"כ, והוא מהגמ' בקידושין לג., דהתם אמרי' דאסור לעצום עיניו כאילו לא רואהו, ופרכי' אטו ברשיעי עסקינן ומשני דה"ק יכול יעצים עיניו קודם דמטי זמן חיובא דכי מטא זמן חיובא הא לא חזי ליה ת"ל תקום ויראת, ע"כ, ומזה מוכח דמי שאינו רואה את הרב שעובר בד' אמותיו ולכן לא קם, לא חשיב שביטל מצות עשה של והדרת פני זקן באונס, אלא כל עוד לא ראהו אינו חייב כלל, ונהי דמחייבי' מקרא למי שכבר ראהו שלא יעצים עיניו ויפטור עצמו מ"מ ודאי שאין חיובא לראות שמא יעבור כאן ת"ח, ומזה ילפי' שאם אדם יודע שאפשר שיעבור בד' אמותיו ת"ח אינו חייב לבדוק אם הוא עובר כדי לא להיכשל בביטול מצות עשה, דכל עוד לא ראהו הוא פטור לגמרי.

אין ראוי לחכם שיטריח הציבור

כתבו הטוש"ע בסעיף ו, דהחכם לא יטריח ואם מקיף הדרך זכות הוא לו, ע"כ, ובקידושין לג., אמרי' דאי מקיף חיי, ופירש"י מאריך ימים, וקצת צ"ב למה שינה הטור לכתוב זכות הוא לו, וכתב הש"ך דהיינו בזמנם דהיו יושבים על הקרקע משא"כ כשיושבים על הספסלים דשרי להטריח, ע"כ, וקשה דהא אמרי' בברכות כח., דכשעלה ר"א בן עזריה להיות נשיא סלקוהו לשומר הפתח, ואיתוספו כמה ספסלי בבי מדרשא, חד אמר ארבע מאה ספסלי וחד אמר שבע מאה ספסלי, א"כ מוכח דאף בזמן התנאים היו מקומות שהיו יושבים על ספסלים, וכ"ש בימות האמוראים שהם יותר קרובים לזמנינו, ואפ"ה לא חילק הש"ס בקידושין כשאמר שלא יטריח החכם וא"כ מנא ליה לש"ך הא, ועוד דא"כ היה מישתמיט לחד מהראשונים לכתוב כן כיון דמסתמא כבר בזמנם היו יושבים על ספסלים, ועוד אפשר דכיון דבזמן הש"ס היו חזקים טפי א"כ היה בשבילם הטירחא לקום מהארץ כמו לנו לקום מהספסל, וצ"ע.

אם צריך לעשות הידור לזקן גוי

הטוש"ע בסעיף ז, כתבו דצריך, וכן הביאו מהרמב"ם, ויש להעיר דהיראים בריש סי' רלג, כתב דהיינו דוקא בגוי שמקיים ז' מצוות, ע"כ, אבל מסתימת שאר הראשונים לא משמע הכי.

אם איסי דאמר כל שיבה במשמע ריבה אף גוי מדאורייתא

הב"י בסעיף ז, הביא מהתוס' דלא הוי גוי בכלל, ובדעת הרמב"ם הבין הב"י דגוי בכלל דכן משמע מלשון הרמב"ם, והב"ח חלק על הב"י ודחק בדברי הרמב"ם שאף הרמב"ם ס"ל דהידור לגוי הוי רק מדרבנן ומדאורייתא אינו בכלל שיבה, ע"כ, אבל היראים בריש סי' רלג, כתב להדיא דאיסי שאמר כל שיבה ריבה זקן גוי שקיים ז' מצוות דצריך להדרו מדאורייתא, וממילא מסתבר דכן דעת הרמב"ם כפשטות לשונו וכדברי הב"י ודלא כהב"ח.

דין קימה בביהמ"ד

כתב הטור בסעיף טו, את דין קימה בביהמ"ד לנשיא ואב"ד וחכם, דהוא שונה מדין קימה בשוק, ויש להעיר דכתב הר"ן בקידושין לח ד"ה וכתבו בתוספות, שר"ת חולק וס"ל דכל ברייתא זו דנשיא ואב"ד וחכם אינה להלכה דהיא תקנה שנתקנה לדור רשב"ג בלבד, וא"כ לפי"ז לא יהיה חילוק בין דין קימה לת"ח בשוק לדין קימה בביהמ"ד, ומאידך מדברי סמ"ק במצוה נ, שכתב דאינו כותב את דין נשיא ואב"ד כי אינם נצרכים עתה, מבואר דס"ל דזה נוהג בכל הדורות אלא שאין לנו כעת נשיא ואב"ד.

בישיבה הלך אחר חכמה, מהי הישיבה

הטוש"ע בסעיף יח, פירשו דהיינו דין או לימוד תורה, ויש להעיר דסמ"ק במצוה נ, כתב דבכלל זה הוי נמי לקריאת התורה.

חכם וזקן ושניהם אינם מופלגים מי קודם

הב"י בסוף הסימן הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ"ק במצוה נ, כתב דהזקן קודם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף