מראי מקומות/אורח חיים/ח
- ציצית קודמת לתפילין
כתב הב"ח בסעיף א באות א, דהטור הקדים ציצית לתפילין כיון דציצית צריך ללבשה תמיד לזכרון המצוות משא"כ תפילין דעיקר מצוותן בשעת ק"ש ותפילה לקבל עול מלכות שמים שלימה, ע"כ, ואינו מיושב דודאי עיקר מצוות תפילין היא כל היום, כמו שכתב הטור בסי' לז,ב, וכמו שהוכיח שם הב"ח גופיה, וא"כ מאי גרעי תפילין מציצית בזה שנצרכים יותר לק"ש ותפילה, ואדרבה ציצית אין חיובה כלל אלא אם רוצה ללבוש בגד של ד' כנפות משא"כ תפילין דמחוייב ועומד תמיד, ויותר טובים לנו בזה דברי הריטב"א שהביא הנימוק"י והביאו הב"י בריש הל' תפילין, דטוב להקדים ציצית כי היא שקולה כנגד כל המצוות ועוד שהיא תדירה דשייכת גם בשבת ויו"ט.
- התעטפות בשעת ברכה
יש לתמוה על מנהגינו להתעטף למעט רגעים בראשנו אחר הברכה כעטיפת הישמעלים, כדי לצאת ידי הגאונים שהביא הטור בסעיף ב, דס"ל דבעי עיטוף, דהא כתב השו"ע בסי' י,י, דבגד העשוי לעטיפת הראש פטור מציצית כיון דכסותך כתיב ולא כסות הראש, ע"כ, וא"כ חזי' דעטיפת הראש פטורה מציצית וא"כ לפי"ז נראה דאף מה שהביא הב"י בסעיף ג-ו, בשם תרומת הדשן ומהר"י אבוהב, והביאם בשו"ע בסעיף ג, דבטלית קטן יתעטף אחר הברכה בראשו, נראה דכוונתם להתעטף אף בגוף באותה שעה כדי שתיהיה עטיפה המחוייבת, ולפי"ז נראה דצריך שננהוג דהטלית גדול תכסה אף חלק מהגוף, ואין נוהגין כן, וצ"ע, ומ"מ נראה לפי"ז דיש לחוש לזה ולא להפסיק בדיבור משעת הברכה עד שמתעטף בכל גופו.
- בדיקת הציציות
הב"ח בסעיף ט באות ח, חידש דלא אמרי' חזקה בדבר שנוצר ע"י מעשה אדם כגון ציצית, דלא שייך חזקה אלא בכגון בהמה שהיא דבר הנוצר בטבע, משא"כ ציצית, ע"כ, והמג"א הקשה עליו והביא ראיה ממקוה דאמרי' ביה חזקה אע"ג שנוצר בידי אדם, והריני מוסיף על דבריו, דבקידושין פ., גבי תינוק שנמצא בצד העיסה, אמרי' חזקה על העיסה אע"ג שנוצרה בידי אדם כציצית, ועוד יש להעיר קצת דדינא דחזקה ילפי' מנגע כדאיתא בחולין י:, והנגע אינו נוצר בטבע כמו בהמה, אלא ע"י מעשה אדם, דעל שבעה דברים נגעים באים, כדאמרי' בערכין טז., אלא ודאי מוכח מכל הנך ראיות דלא כהב"ח ביסוד זה שכתב. וכתב המג"א דמ"מ אע"ג דסמכי' בהכי אחזקה ודלא כהב"ח, מ"מ לא סמכי' אחזקה בדאיכא לבירורי, ולכך צריך בדיקה, ע"כ, וקשה דה"מ כשיש ספק אבל כשאין ספק לא צריך לחזקה כלל, וא"כ אין צריך בדיקה אלא כשיש להסתפק שמא נקרע, וא"כ לכאו' לא מדוקדקים בזה דברי המג"א שהחמיר ולא מצא תקנה אלא כשהניח ומצאה באותו מקום, כסכין של שחיטה, דהא שאני התם בסכין דבקל יכול להיפגם, ולכך הצריכו חז"ל בדיקה בכל שחיטה, משא"כ ציצית, ובפרט אם החוטים עבים, ועוד דהתם איכא חזקת איסור אכילה, משא"כ כאן דאדרבה איכא חזקת ציצית כשרה, ונראה דכל זה הוא טעם הרא"ש שהביא הב"י בסעיף ט, וכן הנימוק"י בהל' ציצית לח ד"ה אלא ענף, שכתבו דאין צריך בדיקה מן הדין אלא הוא חומרא, ומסתבר דזאת גם כוונת הטור, וכן השו"ע שנמשך אחר דברי הטור בזה, והב"ח והמג"א הפכוהו לדין גמור, וכתב הב"ח דהטור פליג בזה על הרא"ש, ע"כ, והוא ללא צורך, והכי נקטינן דאין הבדיקה אלא חומרא בעלמא כדברי הרא"ש והנימוק"י, ודלא כהאחרונים.
- פשט טליתו על דעת להתעטף בו
הטור בסעיף יד, כתב דדעתו נוטה דאין לברך, והב"י הביא הוכחה דצריך לברך, וכ"כ בשו"ע, והדרכ"מ דחה ראייתו, והרמ"א הביא די"א דאין לברך, וי"א דאין לברך דוקא כשנשאר עליו טלית קטן וכן נוהגין, ע"כ, ויש להעיר דבתשובות הגאונים שערי תשובה סי' קנט, כתב רב שר שלום דאדם שאינו מסיר טליתו כל היום כשמסירה וחוזר ולובשה צריך לברך, ע"כ, ומבואר דהיינו אף בהיה דעתו לחזור וללבוש, ונמצא דנתחזקו מעט דברי השו"ע שכתב דצריך לברך. הרמ"א הביא די"א שאין מברך, וציינו דהיינו האגור, אמנם בדברי האגור שהובא בב"י מבואר דאין מדברי האגור כלל ראיה לא לברך, ועל כן נראה דכוונת הרמ"א בזה לדעת הטור שכתב דדעתו נוטה לא לברך, וכן מבואר בדרכ"מ.