מראה הפנים/סנהדרין/ח/ט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים




מראה הפנים TriangleArrow-Left.png סנהדרין TriangleArrow-Left.png ח TriangleArrow-Left.png ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הרודף אחר חבירו להרגו בין בבית וכו'. תוספתא היא פי"א ושם כתוב ושנעבד בה עביר' אין מצילין אותה בנפשו והכי מייתי לה התם דף ע"ג ע"א והיינו הך דקאמר הכא שכבר עשה בה מעשה וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ' א' מרוצח הל' י"ב:

היה משבר עד שהוא מגיע לעיר וכו'. התם דף ע"ד ע"א קאמר רבא בפשיטות כמ"ד הכא אינו נותן דמים ובין שיבר כלים של נרדף ובין של כל אדם פטור דמתחייב בנפשו הוא ופטור מתשלומין הואיל ובאין כאחד:

רודף שנעשה נרדף וכו'. בעיא דלא איפשיטא היא ולא מצאתי לזה מבואר להדיא במקום אחר ולכאורה קשה מאי קמיבעיא ליה דלא מסתברא דכל בכה"ג אמרינן בתר השתא אזלינן דהרי אמרה תורה הבא להורגך השכם להורגו וכעובדא דרבי שילא בפ' הרואה וא"כ הרי הרודף הראשון הזה כבר הותר דמו להציל את הנרדף בנפשו. ויש לומר דהכא בכה"ג הוא דקמבעיא ליה כגון שהיה יכול הנרדף להציל עצמו באבר א' של הרודף ולא עשה כן אלא רודף אחריו להרגו והשתא מספקא ליה אם כדין רודף מחשבינן ליה לזה לענין אחרים הרואין להצילו לזה בנפשו שהרי היה יכול להציל עצמו באחד מאבריו או דילמא אפ"ה מכיון שזה היה רודפו בתחלה שוב אין לזה השני דין רודף לענין שיהא ניתן להצילו בנפשו ונמצינו למדין דלפ"ז סייעתא למה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' רוצח בהל' י"ג בדין יכול להציל בא' מאבריו ולא עשה כן אלא הציל עצמו בנפשו של רודף דחייב מיתה בידי שמים הוא אבל אין ב"ד ממיתין אותו דאע"פ דסתמא אמרו התם בפרקין דבכה"ג נהרג עליו מ"מ מהכא משמע כפירשו ז"ל דבידי שמים הוא דאמרו דהא הכא בעיא דלא איפשיטא היא אם ניתן להצילו בנפשו. ומלבד שהסברא נותנת כן דהואיל ובהול הוא זה שהיה נרדף בתחילה ועכשיו נתחזק הוא עליו ונתהפך הדבר שהרודף הראשון הוא שנעשה נרדף ממנו אינו נותן לבו להציל עצמו באחד מאבריו של הרודף הראשון וכל היכא דמצי להציל עצמו מציל. יש לי ראי' נכונה לזה וסייעתא לדברי הרמב"ם שכתב כן גם בפ"ט מהלכות מלכים בהלכה ד' בן נח שהרג נפש וכו' וכן אם הרג רודף שיכול להצילו באחד מאבריו נהרג עליו מה שאין כן בישראל. ובהשגות א"א קשיא לי אבנר. ונראה דממקום שהשיג עליו משם ראיה לדברי הרמב"ם שהרי כך אמרו בסוף פ' נגמר הדין דף מ"ט אתיוהו ליואב דייניה אמרו ליה מ"ט קטלתיה לאבנר א"ל גואל הדם דעשאהל הואי עשאהל רודף הוה א"ל היה לו להצילו באחד מאבריו א"ל לא יכיל א"ל השתא בדופן חמישית כיון ליה באחד מאבריו לא יכיל ליה א"ל ניזל אבנר וכו' ופירש"י ז"ל ניזל לאבנר דינו של אבנר פטור אתה עליו. והנה דעת הראב"ד ז"ל דהואיל והוזכר בטענת יואב היה לו להצילו באחד מאבריו ש"מ דגם בישראל הדין כן. אבל דעת הרמב"ם לומר דמשם ראיה דמדחזינן דלא פטרו ליואב מדין אבנר עד שבא בטענה השתא בדופן חמישית וכו' הא לאי הכי לא הוי פטור ומשום דאבנר לא נתחייב בזה שלא הציל עצמו באחד מאבריו של עשאהל דמתוך שהיה נרדף בתחלה ממנו לא היה לו להשים לבו לזה וכדאמרו ליה לא יכיל. ובכ"מ נדחק בזה:

גדול שנעשה קטן וכו'. והתם דף ע"ב ע"ב קאמר רב הונא בפשיטות קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו וממתני' דאהלות ל"ק דשאני התם דמשמיא קא רדפי לה והכא מוסיף בטעמא דאין אנו יודעין מי רודף אחר מי. ורש"י ז"ל פירש קטן הרודף את קטן אחר להרגו ולאורחא דמילתא כתב כן אבל באמת אין חילוק ואפי' רודף אחר הגדול דטעמא הוי דרודף לא בעי לקבל התראה וכ"כ הרמב"ם ז"ל שם הל ו' וז':

כל שכן מפני חי העולמים. והכי קאמר רשב"י התם דף ע"ד ע"א דס"ל עונשין מן הדין אבל אנן קי"ל דאין עונשין מן הדין ולא הקפידה התורה אלא היכא דאיכא נמי פגמא בהדי עון אבל בע"ז ושבת חסה התורה עליו אולי יחזור בתשובה וזהו כבודו של חי העולמים:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף