מראה הפנים/גיטין/ח/ט

מראה הפנים גיטין ח ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

המגרש את אשתו לא תדור עמו לא באותו חצר כו'. בבבלי פ"ב דכתובות דף כ"ח גרסינן תניא המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי אם היה כפר קטן זה היה מעשה ואמרו כפר קטן נידון כשכונה. וכך היא גי' הרי"ף ז"ל. ופי' הרא"ש ז"ל שם שכונה גדולה ממבוי ובאשת איש החמירו רבנן טפי מגרושה שהיא בלאו ע"כ ולפי הך גירסא ופירושה לא ידעינן באשת ישראל שנתגרשה ולא ניסת עדיין אם מותרת לדור עמו בחצר דלא מייתי הך ברייתא התם אלא לפשוט מה דבעי אביי מהו לעשות בגרושה כן כלומר כהן שגירש אשתו אם מותר לדור עמה בחצר כדאיירי בחצר שם לעיל מינה ופשיט ליה דאסור לדור עמה אפי' במבוי אבל באשת ישראל כל זמן שלא ניסת מותרת לדור עמו אפילו בשכונתו כדפי' רש"י ז"ל ובין לפי' הרא"ש דלעיל ובין לפי' התו' שם שפירשו שכונה היא ג' בתים כדאמרינן פ"ק דע"ז בחצר מיהת נשאר בספק אם מותרת אשת ישראל שנתגרשה לדור עמו. והר"ן ז"ל כתב על הא דקאמר התם בגמרא עלה דלעיל מי נדחה מפני מי ת"ש דתניא היא נדחית מפניו ואם היה חצר שלה הוא נדחה מפניה ומסיק שם דבחצר של שניהם נמי היא נדחית מפניו וכתב הוא ז"ל ותמהני חצר מאי עבידתיה. דהא בשנשאת אפי' בשכונה אחת אין רשאין לדור ובאשת כהן אף על פי שלא נשאת במבוי מיהא מיתסר והכא משמע דלא מיתסר אלא בחצר לכך נראה לי דברייתא באשת ישראל תכף שנתגרשה מיירי דקודם שנתגרשה דרין מסתמא בחצר אחד וקתני דלאחר שנתגרשה צריך הוא להיות נדחה אע"פ שלא נשאת עדיין ושפיר מייתי מינה ראיה לנשאת לענין שכונה ולאשת כהן לענין מבוי דחד טעמא הוא ומכאן יש ללמוד שאפילו אשת ישראל שנתגרשה ולא נשאת אסורה לדור עמו בחצר אא"כ היו נזהרין שיהיו אחרים עמהן דומיא דאשתו של רבי זכריה בן הקצב אבל נמצא בירושלמי בפ' הזורק המגרש את אשתו לא תדור עמו לא באותו חצר ולא באותו מקום כו' עד ובכהנת אפילו לא נישאו ע"כ משמע מיהת דבלא נשאו אפילו בחצר שרי דדוחק הוא לומר דכי קתני הא לא נישאו לא דלא קאי אאותו חצר אלא אאותו מקום ובודאי שזו דירושלמי חולקת ששנויה מהברייתא שבגמרתינו ששם השוו כהן לישראל ובגמרתינו חלקו בהן ולפיכך הדבר צ"ע עכ"ל. ולפי פירוש זה צ"ל דהוא ז"ל היה מפרש להא דקאמר הכא והארוסה שביהודה כנשואה היא לא קאי אהא דלעיל אלא אמתני' קאי בנתייחדה עמו אחר הגירושין דמחלק בין נתגרשה מן הנשואין לנתגרשה מן האירוסין ועלה קאמר והארוסה שביהודה דגייסי אהדדי כנשואה היא וחיישינן שמא בא עליה וצריכה הימנו גט שני. אבל לענ"ד נראה כמה דפרישית בפנים דאדלעיל קאי ונישאו ולא נישאו מעיקרא מיירי ושפיר אתייא הך דהכא כסוגית הבבלי בכתובות בהא ושמעינן דאשת ישראל אסור לדור עמה בחצר אע"פ שלא נשאת. וכך נראה מדברי הרשב"א ז"ל שכתב בפרקין על הא דמחלק במתני' דנתגרשה מן האירוסין א"צ גט שני וז"ל איכא למימר דהיכא דגייסי אהדדי צריכה כדאמרינן בכתובות גבי נתגרשה מן האירוסין נפרעת ע"י עצמה כו' והיכא דגייסי אהדדי לא וה"נ דכוותה וכן נראה מן הירושלמי דגרס התם על הא דב"ה המגרש את אשתו לא תדור כו' עד סוף הסוגיא עד כאן בירושלמי וש"מ מדמייתי לה גבי הא ה"נ בארוסה שביהודה שלבו גס בה או בשאר מקומות דחזינא להו דגייסי אהדדי כנשואה היא וחוששין לה משום קידושין וצריכה ממנו גט שני עכ"ל הרי שדעת הרשב"א ז"ל לפרש דהארוסה שביהודה אדלעיל קאי אלא דמייתי ראיה מדמייתי לה גבי הא ש"מ דבדינא דמתני נמי כן הוא ועוד נ"ל להביא ראיה גדולה לפירושי מדברי הרמב"ם ז"ל בפ' כ"א מהל' א"ב הל' ב"ז שכתב שם וז"ל וכן מי שגירש את אשתו מן הנשואין לא תדור עמו בחצר שמא יבאו לידי זנות ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי וכפר קטן נידון כמבוי היה לה מלוה אצלו עושה שליח לתובעו וגרושה שבאה עם המגרש לדין מנדין אותן או מכין אותן מכת מרדות ואם נתגרשה מן האירוסין מותרת לתובעו בדין ולדור עמו ואם היה לבו גס בה אף מן האירוסין אסור ומי נדחה מפני מי היא נדחת מפניו ואם היתה החצר שלה הוא ידחה מפניה ע"כ וכתב שם הה"מ שכך היתה הגי' של רבינו בכתובות שם לא תדור עמו בחצר וכפר קטן נידון כמבוי. ולא כתב מאין הוציא רבינו שאם נתגרשה מן האירוסין מותרת לדור עמו דמברייתא דאבל רבתי דמייתי רב נחמן התם לא למדנו אלא שנפרעת ע"י עצמה ובודאי שאין ללמוד דירה מפריעת חוב שאינו אלא לפי שעה אלא ע"כ מסוגיא דהכא הוציא דין זה וכפי מה שפירשנו. ויש עוד נ"מ לדינא במאי דכתב הרא"ש שם ואשתו שנשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה אינה כי אם בלאו ויש לה גם דין גרושה לכהן ע"כ וזהו לפי שיטתו דשכונה גדולה ממבוי. אבל קשה על דבריו ז"ל דמשמע דעכ"פ בלאו איתא ולא משמע כן במסקנא בעשרה יוחסין דף ע"ח דקאמר התם ושניהם מודים אביי ורבא במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש אינו לוקה דדרך ליקוחין אסרה תורה וכדפי' רש"י ז"ל שם לא פרט לאו אלא ע"י לקוחין וכן הביא הר"ן ז"ל בשם הר"י ז"ל. אלא דכתב שם דבחצר ודאי לא תדור עמו ולמאי דנסתפק הוא ז"ל באשת ישראל שלא נשאת עדיין אם מותרת בחצר א"כ גם לאחר שנשאת ונתארמלה או נתגרשה נמי כן דתרווייהו איסורי דרבנן נינהו ולמאי דפירשנו וכפי שיטת הרמב"ם ודאי אסור ואין להאריך יותר:

החולץ ליבמתו אע"פ שעשה מאמר. כלומר שעשה בה מאמר מתחלה ואח"כ נתן לה גט למאמרו וחליצה לזיקתו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף