מראה הפנים/בבא קמא/ה/ח

מראה הפנים בבא קמא ה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לנפילת הבור ונפל שמה שור או חמור. הש"ס מקצר כדרכו וסמך על התוספתא שהיו בקיאין בה וז"ל התוספתא פ' ששי אחד שור וחמור ואחד שאר בהמה חיה ועוף לנזקין מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק אחד שור וחמור וא' שאר בהמה חיה ועוף להרבעה ולכלאים ר"ע אומר כל אחד ואחד יתרבה במקומו ר' יוסי אומר משום ר' ישמעאל בדברות הראשונים הוא אומר אתה ובנך וגו' ובהמתך ובדברות אחרונים הוא אומר אתה וגו' ושורך וחמורך וכל בהמתך שור וחמור בכלל היו ולמה יצאו להקיש אליהן מה שור וחמור האמורים לענין שבת עשה שאר בהמה חיה ועוף כשור וחמור אף שור וחמור האמורים לענין כל דבר שאר בהמה חיה ועוף בשור וחמור ע"כ. ויש שם טעות דמוכח וכצ"ל וכמו שכתוב בבבלי שלהי פרקין לר' יוסי משום ר' ישמעאל ופי' דברי ר"ע הכי הוא דאיהו לא ס"ל למידרש בכלל ופרט כר' ישמעאל כמה דאמר התם דאליביה דרשינן הכתוב בדברות הראשונות ובדברות האחרונות בכלל ופרט וכלל ור"ע לא ס"ל הכי וכדפריך התם על דרשא דכללא ופרטא וכללא דא"כ עופות מנלן. ומסיק אלא וכל בהמתך ריבויא הוא. כלומר לא כר' ישמעאל דדריש בכלל ופרט אלא מריבויא. וקאמר התם השתא דאמרת כל ריבויא הוא בהמתך דדברות הראשונות ושור וחמור דדברות האחרונות למה לי אמרי שור לאגמורי לחסימה חמור לפריקה בהמתך לכלאים. והן הן דברי ר"ע דכל אחד צריך ריבוי במקומו כלומר מקרא יתירא לאגמורי לכל הני משבת וכל אחד ואחד במקומו צריך ריבוי כדי ליליף משבת ומיהו משבת הוא דילפי' כל היכא דכתיב קרא לאגמורי מינה כגון שור דנזקין ילפינן משבת. וכן כלאים דהנהגה ילפינן שור שור משבת וכן בחסימה ולא כדרצה התיו"ט לומר דבמסקנא ילפינן כלאים מכלאים וכו' אלא כדאמר מעיקרא אי כלאים דחרישה יליף שור שור משבת. ודיקדוק דאי הכי לאו דקדוק הוא הכא דאדלעיל קאי אלא מדאפסקיה הש"ס ושבת גופיה מנלן מסיק לה למילתיה והדר פריך. וכן במה שנסתפק התיו"ט לעיל תלת מתלת וכו' למאי איצטריך קרא וכו' מבואר בהדיא בתוספתא בדברי ר"ע דכל א' במקומו צריך ריבויא. ומשור דשבת ילפינן כל הני תלתא כמבואר. ור"ע את"ק לא פליג אלא בהא דקאמר אחד שור וכו' להרבעה לכלאים. וא"כ לדידיה הוא דאמרינן דשם כלאים חדא היא וילפי' משור דשבת ועלה קאמר ר"ע כל א' וכו' ולהרבעה ילפינן בהמתך בהמתך ולכלאים דהנהגה שור שור משבת וכן כולהו כמסקנא דהתם דאיהו ר"ע דתוספתא דפליג אר"י בדרשא דכללי ופרטי ואיהו דריש בריבויא ומיעוטא כדאמרי' פ"ק דשבועות ובכמה מקומות וזה ברור. ור"ע דתוספתא דאיהו מאי דמסיק אליביה התם דדריש כל לטעמיה אזיל דדריש בזבחים דף פ"ד ע"א וכל חטאת. ואיבעית אימא וכו' דקאמר התם לרווחא דמילתא הוא דאפי' למאן דלא דריש בעלמא כל הכא דריש. ועיין בתוס' פסחים דף מ"ג ע"ב ד"ה מאן שמעת ליה דדריש כל. ובענין נפילת הבור דיליף הכא שור שור משבת כדמשמע מהתוספתא להאי מ"ד וכדאמרן דכל היכא דאיכא ריבויא במקומו ילפינן כולהו משבת. אבל בבבלי דף נ"ד ע"א מסיק לה אהא דבעי התם מעיקרא למילף נמי מכלל ופרט וכלל ופריך דאכתי עופות מנלן ומסיק מוהכסף ישיב לבעליו כל דאית ליה בעלים. והתוס' מקשו התם דלמה לא ילפינן שור שור משבת ובמסקנא נמי וכו' ותירצו דבמקום ששייך לדרוש בכלל ופרט לא ילפינן שור שור משבת וכו' וכו יש לפרש בהשבת אבידה וכו' ור"ל דאף דהתם לא שייך למידרש בכלל ופרט אלא בפרט וכלל כדכתבו לקמן מ"מ לענין האי כללא דכל היכא ששייך לדרוש וכו' חדא היא ולא ילפינן בג"ש. והאי תלמודא לית ליה להאי כללא וכן בהשבת אבידה יליף שור שור משבת. ובענין קושית מהרש"א שהקשה דהיכי מצי למילף משבת דא"כ תרי פרטי למה לי דלמאן דלית ליה שביתת כלים א"כ כלים נמי אימעוט י"ל דאי לאו דכתב רחמנא חמור למעט את הכלים ה"א דבשבת גופיה אית ביה שביתת כלים דהדר נילף שבת מבור דהא מן הסברא שייכא חיובא דבור על הכל דהא בעינן קרא למעט וא"כ אי לא כתב אלא חד פרטא ה"א דשור או חמור דהוה כתיבא אתי למילף בור משבת דכל בהמה וחיה ועוף במשמע וכן נמי למהדר ולמילף שבת מבור מה בור כלים מכלל ונפל כדאמרן הכא לעיל ה"נ בשבת חייב משום שביתת כלים דהא למאן דאמר שביתת כלים לאו דאורייתא לית ליה קרא למעטינהו בשבת אלא דלית ליה דרשא לרבות כדדריש אידך ובכל אשר אמרתי וגו'. ועוד יש לתרץ דאי לאו כתב עוד חד פרטא למעטינהו בהדיא מבור נהי דידעי' דכלים לא שייכי בבור דהוה ילפי' משבת מ"מ השתא איכא למיטעי בדרשא דוהמת יהיה לו למידרש לבעלים מטפלין ולחיובי שור פסולי המוקדשין בבור כדפריך לעיל ואיפוך אנא דהא לא ידעינן להא אלא מדכתב קרא פטורא דכלים בבור כדמשני לעיל מסתברא פטור גבי בור הואיל ופטר בה את הכלים כלומר דהואיל דאשכחן קרא דפטר להדיא כלים למדנו דגילתה לנו התורה למידרש גם שארי פטורי בבור ולא בשור. ומכח פטורא דכלים לפי דהוה ילפינן משבת לא הוה ידעינן להאי מילתא דגילתה התורה למידרש פטורא בבור דהא משבת ילפינן לחייבא אלא דכלים ממילא לא הוי שייכי בבור מכח האי ילפותא. ויש בסברות אלו לתרץ כמה קושיות בהסוגיא ובהתוספתא והפוך בה והפוך בה ואין להאריך יותר בזה. ולשיטתא דהאי תלמודא בלאו הכי לק"מ דהא איצטריך למידרש שור ולא בכליו וכו' דאפילו נפל הבהמה עם הכלים למיפטר בכלים דה"א מיגו דחייב על הבהמה חייב נמי על הכלים כמה שנתבאר לעיל בפנים ובמראה בהני דיבורי דלעיל דאית להאי תלמודא האי סברא. ותרווייהו איצטריך חד למילף משבת וחד דלא אמרינן מיגו בהא. והאי אתיא שפיר אפילו להאי מאן דאמר דבור של נזקין נמי פטור בה על הכלים כפי שנתבאר לעיל וכשיטת הבבלי. ולפי זה יש לתרץ בהאי סברא גם לשיטת הבבלי דאיצטריך אידך פרטא למעט הכלים אפי' בכה"ג דלא נימא מיגו. וכדאשכחן מיגו טובא לענין נזקין במכלתין. והאי סברא נראית דאיכא רבותא בכה"ג כמו שלמדנו זה גם כן מדברי הרמב"ם ז"ל בריש פרק י"ג שכתב כלים שנפלו לבור ונשתברו פטור וכו' מפי השמועה למדו שור ולא אדם חמור ולא כלים אפילו נפל שור בכליו וכו' חייב על הבהמה ופטור על הכלים. הרי שכתב בלשון אפילו וכלומר דה"א דלימא מיגו קמ"ל:

ריש לקיש אמר משנה שלימה שנה רבי. סוגיא זו כתובה לעיל פ"ק דכלאים הלכה ו' וקצת בנסחא אחרת וצריכה ביאור הרבה. ויש כמה דינים ומהני מילי מעלייתא דאית בה ושלמדין ממנה ובמקום אחר יתבאר מזה בעזה"י ב"ה לאו"א:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף