מצודת דוד/מלכים ב/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך




רש"י


מנחת שי
מצודת דוד
מצודת ציון


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים


הפטרת תזריע
פסוקים א-יט
(מתחיל בפ"ד)

מצודת דודTriangleArrow-Left.png מלכים ב TriangleArrow-Left.png ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

איש גדול. רוצה לומר: חשוב לפניו וכו':

ונשוא פנים. הכל היו נושאים לו פנים לכבדו, כי על ידו באה תשועה לארם ואמרו רבותינו ז"ל (ילקוט שמעוני רממז רכב): שהוא משך הקשת לתומו, והרג את אחאב:

גבור חיל מצורע. כאומר, הנה בהיותו גבור חיל, חשק לרדת בכל עת אל המלחמה, ומפני צרעתו מנע, והיה מיצר בעבור זה:

ב[עריכה]

יצאו גדודים. כשהולכין מעצמן מתי מספר לשלול באשר ימצאו, קרוי גדוד:

נערה קטנה. גם קטנה תקרא נערה, וכן (ישעיהו יא ו): ונער קטן נוהג בם:

ותהי וכו'. היתה משמשת לפני אשת נעמן:

אחלי אדוני. אם בקשת אדוני תהיה לפני הנביא, אז מבלי ספק ירפאו מצרעתו ונקרא רפואת המצורע בלשון אסיפה, לפי שבעודו בצרעתו, מחוץ למחנה מושבו, וכאשר יתרפא, יאסף ויכנס אל המחנה וכן נאמר (במדבר יב טו): עד האסף מרים:

ד[עריכה]

ויבא וכו'. נעמן סיפר הדבר לפני המלך:

ה[עריכה]

לך בא. אל הנביא:

אל מלך ישראל. שהוא יצוה את הנביא על זאת:

ויקח בידו. מנחה להנביא:

ו[עריכה]

ועתה. לא פירש הכתוב מה כתב בראשית אמריו, כי היה כמנהג לפקדו בשלום וסוף דבריו היה שאמר ועתה וכו':

ואספתו. לא שהיה דעת מלך אדם שמלך ישראל יאספו מצרעתו, רק דבריו היו, שהוא יצוה את הנביא לאספו מצרעתו:

ז[עריכה]

ויקרע בגדיו. מחמת חרדה:

האלהים אני. וכי אני אלהים להיות בידי להמית ולהחיות, כי זה וכו', כי אין מי יוכל לרפאות המצורע, אלא מי שבידו להמית ולהחיות, ומגודל רשעו לא האמין בהנביא, וחשב אשר שלח שהוא בעצמו ירפאו:

כי אך דעו נא. כאומר, הלא לא נעלם ממנו שלא אוכל לה, אבל הכוונה למצוא עלילה להלחם בי:

ח[עריכה]

וידע. לא למענך ארפאו כי אם למען קדושת השם:

י[עריכה]

וישוב בשרך לך. כי על ידי הצרעת רזה משמן הבשר, ומעתה ישוב לך הבשר, ואף תהיה טהור מן הצרעת:

יא[עריכה]

אלי יצא וכו'. חשבתי כי לכבודי יצא אלי, ויעמוד לפני על רגליו, כדרך הכבוד שעושים בני אדם לשרים הגדולים ובדבר הרפואה, חשבתי שיקרא בשם ה', וינופף ידו אל מקום הצרעת, להשפיע שם הרפואה על פי נס, ובאופן זה יאסף המצורע:

יב[עריכה]

הלא טוב. דצה לומד: אבל באמרו דחץ וטהר נראה אם כן שאמר מדרך רפואה טבעית, והלא בוודאי אין ממש בדבריו, כי נהרות דמשק טובים המה מכל מימי ישראל, והלא בתמידות אני רוחץ עצמי בהם, וכי טהור אני, בתמיה, אם כן כמו שלא הועילו לי נהרות דמשק, כן לא יועילו מי הירדן:

יג[עריכה]

דבר גדול. אם הנביא היה אומר לך דבר טורח גדול בכדי שתטהר, הלא מהראוי היה שתעשה, ומכל שכן שאמר לך דבד קל, רחץ ובזה תטהר, ומדוע אם כן תמנע לעשות:

יד[עריכה]

כבשר נער קטן. דצה לומר: צחה ומזהירה:

ויטהר. נעשה טהור מן הצרעת:

טו[עריכה]

ויעמד לפניו. כעבד לפני האדון:

ועתה. בעבור הדפואה וההודאה הזאת, קח ממני מנחה:

טז[עריכה]

עמדתי לפניו. שאני רגיל לעמוד לפניו בתפלה:

אם אקח. רצה לומר: עונש שבועה יהיה עלי, אם אקח:

יז[עריכה]

ולא יותן. בשאלה אמר, לתת לו אדמה מעפר ארץ ישראל בשיעור משא שני פרדים, לשאתם לארצו למלאות מהם מזבח לזבוח עליו לה', ולא רצה לקחת מבלי רשות הנביא:

כי לא וכו'. כי מעתה לא אעשה עוד עולה וכו':

יח[עריכה]

לדבר הזה. שאל מהנביא, שיעתיר בעבורו לה' לסלוח לו על הדבר האמור בענין:

והוא נשען על ידי. בעת בואו להשתחות ובעל כרחי אשתחוה גם אני עמו:

בהשתחויתי. ובדבר ההשתחואה ההיא, יסלח לי ה':

כ[עריכה]

ויאמר. חשב בלבו:

הנה חשך. רוצה לומר: מנע את נעמן מליתן, הואיל ומנע עצמו מקחת מידו:

חי ה'. כאומר, הריני נשבע שלא יהיה כן, כי אם ארוץ אחריו ואקח ממנו דבר מה:

כג[עריכה]

הואל. כי חפץ היה להרבות במנחה להנביא:

ויפרץ בו. נעמן הפציר בגחזי לקחת ככרים, ובתחילה מיאן גחזי, לבל ירגיש נעמן שבא מדעת עצמו:

ויצר. נעמן קשר ככרים וכו', ונתנם לעבדיו, לשהם ישאו אותם:

כד[עריכה]

אל העופל. אל המגדל, וכן (ישיעה לב יד): עופל ובחן, או, כמו האופל באל"ף ורוצה לומר: למקום חושך, לבל יראה מי:

ויפקד. הניחם בבית שמור:

את האנשים. נערי נעמן:

כה[עריכה]

מאין. מהיכן תבוא:

כו[עריכה]

לא לבי הלך. רצה לומר: עם שאני ישבתי פה, וכי לא הלך לבי עמך, כאשר הפך איש וכו':

העת. וכי בעת ההיא ראוי לקבל ממנו את הכסף, הלא באה היא בדבר הנס, וכי ראוי להנות מן הנס במקום שאין דחק:

ולקחת בגדים. ואפילו אם היה נותן לך בגדים וזיתים וכו', לא היה לך לקחת, עם שהוא עושר רב:

כז[עריכה]

וצרעת. יחסר ראשית הדברים, וכאומר, הכסף נתון לך, וגם הצרעת:

כשלג. כי הצרעת לבנה היא, וכמ"ש (ויקרא יג ד):

. ואם בהרת לבנה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף