מפתח/יבמות/מז/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
רמב"ן
רשב"א
חי' אגדות מהרש"א
מהדורא בתרא
קרן אורה
מהר"צ חיות
רש"ש

מפתח
שינון הדף בר"ת


מפתח TriangleArrow-Left.png יבמות TriangleArrow-Left.png מז TriangleArrow-Left.png א

וחכ"א בין בארץ בין בחו"ל צריך להביא ראיה. שיטת הרמב"ם דמי שלא הוחזק לעכו"ם, אי"צ להביא ראיה משום הפ"ש אבל דוקא בארץ משום דרוב האנשים בחזקת ישראל, אבל בחו"ל צריך להביא ראיה. [ועיי"ש דמה שבחו"ל צריך להביא ראיה הוא מעלה ביוחסין]. עי' רמב"ם איסו"ב פי"ג ה"י. ועי' ראב"ד בהשגות שהקשה דלר"י רק בא"י צריך להביא ראיה, ולרבנן בין בארץ ובין בחו"ל צריך להביא ראיה. ועי' מגדל עוז שם. שו"ע יו"ד סימן רס"ח ס"י. ביאור הגר"א שם אות כ"ה.

מקור לדברי הרמב"ם מסוף מסכת גרים. מגדל עוז שם. ביאור הגר"א שם אות כ"ה.

לשי' הרמב"ם דבחו"ל צריך להביא ראיה, הוא דוקא כשהוחזק לנו בעכו"ם, ומקורו של הרמב"ם מפסחים ג: [הו' בתוד"ה במוחזק]. מגיד משנה שם. ועי' ב"י שם.

אי מודה הרמב"ם בבאים אחרים בחזקת ישראל שאי"צ ראיה, למי שאומר נתגיירתי ביני לבין עצמי שצריך ראיה בחו"ל משום מעלה ביוחסין. ב"י סימן רס"ח. ב"ח שם. ומהרש"ל כתובות פ"ב סימן מ', וש"ך סימן רס"ח סקכ"א.

מסתימת התוס' [ד"ה במוחזק] והרא"ש, משמע דפליגי על הרמב"ם וס"ל דגם בחו"ל אי"צ להביא ראיה. ב"ח שם. ועי' בתוד"ה במוחזק, שיטות הראשונים בזה. ועי' שם דהמאירי הביא שיטה דאפי' בארץ צריך ראיה.

שמענו שנתגייר וכו'. נראה דדוקא לר"י דמיקל בחו"ל מהני בכה"ג, אבל לרבנן אפשר דצריך ראיה ועדות גמורה. רא"ש סימן ל"ד [אמנם יעויין שם שכ"כ רק במוחזק שהוא גוי]. והו' בטור יו"ד סימן רס"ח. ב"י שם בשם הרי"ף והרמב"ם. וכ"כ ב"ח שם בשמם.

קשה לשיטה זו, דלא מצינו דנחלקו ר"י ורבנן בהקרא ד'וכי יגור', ורק בהקרא ד'בארצכם' נחלקו. ים של שלמה סימן מ"ז. ועי' ערוך לנר.

נראה דהרמב"ם והרי"ף [הנ"ל] גרסי מהו דתימא להמנינהו, דהיינו דהברייתא מחדש לן, דבכה"ג לא מהימני. ישרש יעקב. ערוך לנר בתי' הב'. ועי' בתוד"ה מהו, שהביאו גירסא זו. וכן מבואר במאירי.

הטעם דסמכי' על עדות שמיעה, הוא משום דהוי מילתא דעבידא לאיגלויי. רא"ש סימן ל"ד.

נראה דדוקא אי העדים אומרים שנתגייר בב"ד פלוני, אבל אי לא אמרי בב"ד סתם לא, כיון דא"א לברר. נודע ביהודה אה"ע סימן נ"ה.

איכא לקט שכחה ופיאה וכו'. יש להוכיח מהכא, דלשו"פ ומע"ש נוהג בא"י אפי' בזה"ז. מאירי. וכ"מ דנוהג בזה"ז, בחינוך מצ' רט"ז [יעויין שם דהוא מדרבנן]. ועי' ש"ך יו"ד סימן של"ב סק"א. ועי' פת"ש שם סק"א [דבש"ך משמע דהוא מדאו']. ועי' שו"ת חת"ס ח"ב סימן רמ"ד.

עוד יש להוכיח מהכא, דמע"ש וכו' נוהג רק בא"י, דאל"כ מהו טיבותא דא"י. מאירי. ועי' רמב"ם מתנו"ע פ"א הי"ד.

אי יש להוכיח מהכא דגם לקט שכחה ופאה נוהג רק בא"י. מאירי. ועי' רמב"ם שם דנוהג בחו"ל מדרבנן. ועי' ב"י יו"ד ריש סימן של"ב [יעויין שם דאפש"ל דנוהג רק במקומות הסמוכים לא"י].

אי לקט שכחה ופיאה, הוו מצות התלויות בארץ או חובת הגוף [ואף שנוהגות רק בא"י]. עי' רש"י קידושין ל"ז., רמב"ם שם. מנ"ח מצ' רט"ז אות י"ג. ריטב"א גיטין מ"ז. .

ושפטתם וכו' שנתגייר בב"ד וכו'. הוכחה מסוגיין דמצוה על ב"ד לקבל ולגייר גוי שבא להתגייר. זוהר הרקיע להרשב"ץ עשין מ', ויעויין שם מה שדן אי יש למנותה במנין המצוות, מצוה בפ"ע. ועי' הגהות הגרי"פ פערלא לרס"ג עשה י"ט. ועי' סה"מ מצוות עשין ג'.

ואין אתה נאמן לפסול בניך. משמע דבניו בחזקת כשרים שלא היו מכירים בהם, ומוכח דהבא לישא אשה אי"צ לבדוק אחריה שמא אינה כשירה, [ולרבנן דסברי דכל המשפחות בחזקת כשרות, אי"צ אפי' ע"א להכשיר בתו לכהונה]. תוס' כתובות כ"ד. ד"ה אבל אינו. ועי' משנ"ת לעיל מ"ה. ד"ה זיל איטמר.

י"א דלהשיאו אשה מיוחסת שתהיה בתו כשירה לכהונה בעינן ב' עדים, אך להשיאו אשה שאינה מיוחסת ומשום חשש ממזרות ונתינות סגי בע"א שנאמן באיסורין וכ"ש שרוב העולם כשרים. פנ"י כתובות שם בדעת רש"י. ועי' חת"ס כתובות שם, וקובץ תשובות סימן ס' ד"ה נמצא תקנת, ויעויין שם מש"כ הרמ"ה [הו' בטור אה"ע סימן ב']. ועי' מגיד משנה איסו"ב פי"ג ה"י, ופ"כ ה"ה.

יכיר יכירנו לאחרים וכו'. יש ללמוד כן גם מפסוקים אחרים. רביד הזהב בראשית מ"ח י"ח.

דוקא שמכיר לאחרים ולא לעצמו. זית רענן ח"ב חו"מ סימן ע"ט.

יכיר וכו'. אי נאמנות יכיר היא כדין בעלים ושאחד"א, או דהתורה האמינתו משום שרגיל אצל בניו. רא"ש קידושין ע"ד., ועי' רמב"ם יבום פ"ג ה"ד. ועי' ש"ש ש"ב פ"כ. ותשו' הרא"ש כלל פ"ב סימן א'.

נאמנות יכיר אינה לענין חליצה, כיון שענין זה אינו נוגע לבן. ש"ש ש"ב פ"כ. שו"ת רע"א ח"א סימן ק"י. ועי' קובץ שיעורים ב"ב אות תנ"ו. ועי' חי' ב"ב סימן ל' אות ד', דבראב"ד מבואר דלא כהקובץ שיעורים.

האומר אין לי בנים נאמן לזוקקה ליבום. תשב"ץ ח"ב סימן ק"ב. קובץ שיעורים ב"ב אות תנ"ו [יעויין שם שכ' דהרי נאמן האב לומר זה בני בכור שלא היה לו בנים קודם לכן].

אי האומר זה בני ומת הבן, אינו יורשו, דאינו נאמן רק במה שנוגע לבן, הוכחה מהירושלמי לזה. שערי יושר סימן ו' סקי"ג. ולכאו' תלי במשנ"ת לעיל.

אי איכא נאמנות לאב על בניו כשסומך על אחרים. ש"ש ש"ב פ"כ. בית שמואל אה"ע סימן ו' סקכ"ז. בית מאיר שם. [ויעויין שם בש"ש, שתלה זה בפלוגתת הרמב"ם והרא"ש הנ"ל].

אי נאמנות חיה אחר הלידה ואשה כל ז' ימים הוא מדאו' וכדין יכיר שנאמן כיון שרגיל אצל בניו, או דהוא דין דרבנן. רא"ש קידושין ע"ד., רשב"א שם ע"ג: ד"ה ת"ר. ועי' רמב"ם יבום פ"ג ה"ד. וש"ש ש"ב פ"כ.

עוד בגדר יכיר לגבי מה נאמן. שלטי הגבורים קידושין ל"ב. מדפה"ר בשם ריא"ז. הגהת ב"ח שם כ"ז: אות ו'. תשב"ץ ח"ב סימן י"ט, וח"ג סימן ק"ב, ועיי"ש בסימן רי"ז. תה"ד סימן רס"ז. בני אהרן סימן ס"א. ש"ש ש"ב פ"כ ד"ה אמנם. שו"ת רע"א קמא סימן ק"י ד"ה אולם העומד. וסימן רכ"א אות ג', וסימן רכ"ג אות י"ב. תשובות חדשות לרע"א אה"ע סימן ו', ועיי"ש יו"ד סימן י"ב. שו"ת חת"ס ח"א אה"ע סימן ע"ו, וח"ב סימן ס"ז. ליקוטי שו"ת חת"ס ח"ו סימן ק"א. בנין ציון ח"ב סימן כ"א. שו"ת רבינו חיים כהן אה"ע סימן ט"ו. דברי שאול עדות ביוסף חו"מ סימן רע"ז סי"ב. דברי חיים [אוירבך] נחלות סימן ד'. שו"ת מהרש"ם ח"ד סימן כ"ו. יד דוד אישות ח"ב רי"ח ב' הגהה ו'. או"ש יבום פ"ג ה"א. אבי עזרי שם ה"ד. אמרי א"ש אה"ע סימן צ'. חי' הגרנ"ט סימן ל"ז. ראש לראובני סימן כ'. זכר יצחק סימן י"ג. אמרי משה סימן י"א. שערי ישר ש"ו פי"ג. חי' הגרש"ש כתובות סימן כ"ח נ"ד. אור גדול סימן ב'. קובץ שיעורים ב"ב אות תי"ג. קוה"ע סימן ל"ה אות ב' וסימן מ"א [בהוצ' ב' אות שע"ד שע"ח – שפ"א]. חי' ר' שלמה סו"ס י"א. שיעורי מקדש דוד סימן י"ד אות א' ב'. שיעורי הגר"ד רפפורט בחזון ישעיהו ח"ב קל"ד, מאות א'. שיעורי הגר"ב ז'ולטי שם ס"ד א'. אגר"מ אה"ע ח"ד סימן כ"א, וסימן כ"ג. זכרון שמואל סימן פ"א. ישוע"ד ח"ד סימן ל"ג. ועי' חו"י סימן צ"ג. והמקנה קידושין ע"ד., נתיבות לשבת סימן ד' סקכ"ו וסקכ"ט. ושו"מ מהדו"ב ח"א סימן כ"ג.

אי יכיר חידוש הוא, והנ"מ בזה. ערך ש"י אה"ע סימן ו'. ועי' ב"מ שם סימן ד' בהשמטה לסעי' כ"ו. וחת"ס קידושין ע"ח:, ובשו"ת אה"ע סימן י"ג, וסימן ע"ו. חלקת יואב ח"א אה"ע סימן ל"ו.

בגר אין דין יכיר. או"ש נחלות פ"ב הי"ד. צפנת פענח איסו"ב פט"ו הי"ב. ועי' חת"ס כאן, ובשו"ת יו"ד סוס"י ש"ח. דברי ירמיהו קידושין ע"ח: .

אר"י נאמן וכו' זה בני בכור. נחלקו הראשונים אי במי שלא הוחזק לבנו, ובא ואומר שהוא בנו הבכור, אי נאמן. תוס' ב"ב קל"ד: [יעויין שם דאינו נאמן. וכ"ה שיטת הרשב"ם שם, ועי' רשב"ם שם קכ"ז: ד"ה אינו נאמן, דסותר דבריו, והק' זה הרע"א ורש"ש, הו' להלן]. מיהו הרמב"ם נחלות פ"ב הי"ד, חולק. וכ"כ הרא"ש ב"ב שם. ושו"ע חו"מ סימן רע"ז סי"ב. ועי' קצוה"ח סימן רע"ז סק"ב. רע"א בגהש"ס שם קכ"ז:, רש"ש קכ"ו:, ועי' שו"ת חת"ס ח"ב אה"ע סימן צ"א. ועי' אמרי משה סימן י"א אות ב'. זכרון שמואל סימן פ"א.

נראה דר"י ורבנן נחלקו אי האב נאמן רק אם הוחזק לן שהוא אביו, דלר"י דנאמן לומר על מי שהוחזק לן בבנו שאינו בנו [עי' תוד"ה כך], כמו"כ נאמן לומר על מי שלא הוחזק לן בבנו ואומר שהוא בנו. רש"ש שם [בישוב הסתירה ברשב"ם]. שו"ת חת"ס שם. ועי' אמרי משה שם. וזכרון שמואל שם. אולם יעוי' בקצוה"ח סימן רע"ז סק"ב, דמבואר בדבריו דנחלקו הרמב"ם והרשב"ם גם בשיטת ר"י והיאך קיי"ל להלכה.

עוד בביאור מחלוקתם. משפטי שמואל סימן ק"ג. בני אהרן סימן ס"א. שרשי הים ח"ג קנ"ח' א'. כוס הישועות ב"ב קכ"ז:, מחצית השקל שם. המקנה קידושין ע"ד. וע"ח:, חת"ס שם וב"ב קל"ד:, ובשו"ת אה"ע ח"ב סימן ס"ז. שערי תורה ח"א כלל י"ח אות ו'. דברי משפט סימן רע"ז סק"א. שו"ת מהר"י הכהן חו"מ סימן כ"ו. ערוך לנר כאן. פני שלמה ב"ב שם. יד דוד אישות ח"א י"ז ג' בהגהה, וח"ב ר"ח ב'. צפנת פענח איסו"ב פט"ו הי"ט. ראש לראובני סימן כ'. חזון איש סימן נ"ט סקכ"ח. ישוע"ד ח"ד סימן ל"ג. ועי' ספרי דבי רב ח"ד פ' תצ"א עמ' י"ט. עצי ארזים אה"ע סימן ד' סקנ"ג. שו"ת מהר"י באסן סימן ט"ז.

נאמן אדם לומר וכו'. להרמב"ן בהוספות לסה"מ לאו י"ב, ק' דהול"ל מצוה לומר וכו'. פי' הגרי"פ פערלא לרס"ג ח"ג קס"ח א'. ועי' מעין החכמה [על תרי"ג מצוות] קכ"ב ב'.

נאמן להכיר אף דעדיין אין שעת לקיחת פ"ש. מחנה חיים ח"ב אה"ע סימן י"ג.

דוקא הכרה בפירוש ולא ע"י ידיעה בלא ראיה. זית רענן ח"ב חו"מ סימן ע"ט.

הא דלא אמרי' דיהא נאמן רק מכאן ולהבא, דהא יכיר חידוש הוא. חלקת יואב ח"א אה"ע סימן ל"ו.

אי מהני הכרה בלילה. תורת חיים להמהרח"ש ח"ג סימן נ"ב.

בן גרושה וכו'. קשה דאין אדם משים עצמו רשע. ריטב"א ב"ב קכ"ז: וכן יעוי' בדבריו כאן, תוספות הרא"ש קידושין ע"ד. נמו"י ב"ב שם.

יש ליישב באומר שנשאה בשוגג. ריטב"א שם בתי' א'. תוספות הרא"ש שם. נימוקי יוסף שם.

יש ליישב דלגבי עצמו אינו נאמן דפלגי' דיבוריה. ריטב"א שם בתי' הג'.

יש ליישב שגזה"כ בדין יכיר דנאמן בכל דבריו. ריטב"א שם בתי' הב'. מאירי בשם י"א.

יש לבאר תי' זה, דמה שאין אדם משים עצמו רשע הוא משום דקרוב אצל עצמו, ובדין יכיר ליכא חסרון של קרוב. קוה"ע סימן כ"ב אות א'.

מקו' הראשונים דאין משים ע"ר, מוכח דאב רשע נאמן מדין יכיר, דאל"כ הו"ל להקשות דנימא לי' לדבריך רשע אתה. תוס' רע"א למשניות פ"ב אות כ"ו.

וחכ"א אינו נאמן. רבנן נחלקו רק לגבי ב"ג וב"ח, אבל הם מודים דנאמן לומר דהוא בכור. רש"י קידושין ע"ד. ד"ה וחכ"א, ע"ח: ד"ה אינו.

יש להקשות לשי' רש"י [הנ"ל], מב"ב קכ"ז: דמוכח דנחלקו גם לגבי הנאמנות לומר דהוא בכור. תוספות הרא"ש שם. תורי"ד שם. רש"ש שם ע"ד., תויו"ט שם פ"ד מ"ח.

נאמן אתה לפסול עצמך. ק' דאדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע. תוספות הרא"ש [ויעויין שם דהוא מדין שאחד"א, וכ"כ בתוס' עיי"ש]. ועי' ריטב"א.

ואי אתה נאמן לפסול בניך. ק' דהא ר"י לי"ל [לעיל כ"ה.] פלגי'. תוספות הרא"ש [ועיי"ש וכ"כ בתוס' דהוא מדין שאחד"א].

תוד"ה במוחזק לך, אור"ת דדוקא במוחזק וכו' דמהימן מיגו וכו'. י"א דאף אם לא הוחזק בגוי צריך להביא ראיה, ולא נאמן מכח הפה שאסר, ורק אם אומר ישראל גמור אני נאמן. מאירי בשם יש חולקין. ועי' משנ"ת בגמ' בשיטת הרמב"ם בזה.

י"א דנאמן אדם לומר ישראל אני או גר אני, כיון דהוא מילתא דעבידא לאיגלויי ולא משקר איניש. ריטב"א. נימוקי יוסף. ועי' נודע ביהודה אה"ע ח"א סימן נ"ה.

יש סוברין כהתוס', דמהימן משום הפ"ש, אבל דוקא בא"י שחזקת האנשים בישראל משא"כ בחו"ל. רמב"ם איסו"ב פי"ג ה"י. ועי' ראב"ד בהשגות שם. ועי' משנ"ת בגמ' בדעת הרמב"ם.

עוד ראשונים דס"ל כהתוס'. סמ"ג לאוין קט"ז מ' ע"ג. ועי' ב"י שם. ועי' ב"ח שם, ומהרש"ל כתובות פ"ב סימן מ', וש"ך סימן רס"ח סקכ"א [דיתכן דהרמב"ם והסמ"ג בשיטה אחת קיימי]. טור שם. ועי' רמב"ן לעיל מ"ה:, ורשב"א.

בא"ד דהוה סליק ואכיל פסחים וכו'. אין לדחות ראיית התוס', דבאמת לא היה נאמן, רק שמספק א"א למונעו, דודאי היו מונעים אותו, כיון דיש לחשוש דיתנו לו בת ישראל אם יראוהו אוכל, ועוד דע"כ נאמן שאל"כ כל ישראל יצטרך להביא ראיה בעדים. חזון איש אה"ע סימן קי"ז סק"ז.

בא"ד ואין לומר שאני התם דהוו סמכי ארובא וכו'. עי' מ"ש בגמ' שיטת הרמב"ם דלא כהתוס'.

בא"ד דרוב הבאין לפנינו בתורת יהדות וכו'. נראה דרק בדרך דחיה כתבו כן, ובאמת הטעם דנאמן הוא משום רוב. חזון איש אה"ע סימן קי"ז סק"ז.

בא"ד אבל אם בא על בת כהן וכו'. קשה דע"כ מיירי שהיו מוחזקין בכשרות, דאל"כ אמאי יוכשרו בניו, כיון שאין להם שום חזקת כשרות. קר"א, [ויעויין שם ליישב עפי"ד הרמב"ם איסו"ב פי"ג ה"ט דאם נהג בדת ישראל, אי"צ עדים, עיי"ש].

תוד"ה מהו וכו' כעד מפי עד. עי' משנ"ת בגמ' בד"ה שמענו, די"מ דהברייתא מחדש לן דלא מהימני.

תוד"ה יש לך וכו' ותימה אי הא דבעי' ג' וכו' אבל דיעבד וכו'. יש מיישבים דהכא בעי' תלתא משום דמדמין לה לגזילות וחבלות [לעיל בתוד"ה אין מטבילין]. תוספות הרא"ש. [אמנם התוס' נקטו דהיינו מדרבנן ובדיעבד כשר אף בחד, ובאמת צ"ב ד' התוספות הרא"ש].

תוד"ה נאמן וכו' היינו דוקא במילי וכו'. כלומר לאוסרו בבת ישראל. תוס' לעיל כ"ה: ד"ה לימא.

קשה דמה שייך שאחד"א לאוסרו בבת ישראל, הא לגוי ליכא איסור לישא ב"י, רק לבת ישראל יש איסור לינשא לגוי, והוא לא נאמן כלפיה. קר"א. חמד"ש כאן וביו"ד סימן כ"ט. ישרש יעקב. שערי יושר ש"ו פ"ד.

י"א דאף דבעכו"ם ליכא איסור לפנ"ע [כמבואר בתוס' בע"ז ט"ו:], מ"מ היכא דהישראל אינו יודע שהוא איסור, אז יש איסור לפנ"ע בגוי. חמד"ש.

י"א דהכא הוא נאמן גם כלפיה מדין בעלים, שאדם נאמן גופו וממונו על אחרים, ונאמנות זו יש גם בעכו"ם [עי' לקמן קכ"ב.]. בית מאיר [הו' בחמד"ש, יעויין שם שדקדק לשון התוס' 'דמשוי נפשיה', ולא שוי אנפשיה]. ועי' ישרש יעקב שהעיר דזה דלא כהש"ש ש"ו פ"ו ופי"ט, דאדם יכול לאסור עצמו על אחרים רק מדין נדר.

יש ליישב עפי"ד הר"א מרגנשבורג [הו' במדרכי סימן ק"ח, ובתרוה"ד סימן רי"ט רס"ג, ומהרי"ק שורש קע"ד] דגוי הבא על ב"י קנאין פוגעין בו, הרי דיש איסור לגוי. חמד"ש. אולם הרמב"ן סנהדרין פ"ב. במלחמות חולק. וכ"כ הרמב"ם איסו"ב פי"ב ה"ט וה"י.

עוד מו"מ בזה. חמד"ש. הגהות חשק שלמה.

בזה מיושב הקו' דאין משים עצמו רשע, ועוי"ל באופ"א דהכא מיירי במי שלא נתברר שהוא ישראל אלא שהיה מוחזק בכך ימים רבים. ריטב"א. ועי' תוספות הרא"ש.

בא"ד דמשוי נפשיה חתיכה דאיסורא. בגדר דין שאחד"א. שו"ת מהר"י באסן סימן פ'. קצוה"ח סימן ל"ד סק"ד. מהרי"ט ח"ב אה"ע סימן א'. תרוה"כ סימן א' ובקידושין ב:, ש"ך ריש סימן ל"ז. חק"ל יו"ד סימן ב' משפט צדק ח"א סימן כ"ה. שו"ת פרי יצחק ח"ב סימן ל"ח. שעה"מ אישות פ"ט ה"ו. קה"י כתובות סימן י'. חי' העילוי ממייצ'יט סימן כ"ה. ועי' רע"א כתובות כ"ב. ועי' קובץ שיעורים שם.

קשה דאם כל נאמנותו היא מדין שאחד"א, א"כ אמאי אינו נאמן לפסול את בניו מדין יכיר, דהא הוי ישראל. שו"ת רע"א מהדו"ק סימן רכ"א, ויעויין שם דאה"נ לר"י הוו ספק גרים, עיי"ש היטב.

בא"ד אבל אם בא על ב"כ לא פסלה. הוכחה לזה, מדאיתא בקידושין ס"ה. האומר לאשה קידשתיך הוא בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו. רא"ש סימן ל"ה. תוספות הרא"ש. הגהות יד אפרים סימן מ"ח בתחילתו הו' בפת"ש סימן מ"ח סק"א. וכ"מ ברא"ש יבמות פ"ד סל"ה. ועי' אוצה"פ סימן מ"ח סק"א אות ו' בשם תוספות חיים לדון בזה, ועייש"ע בסק"ז בשם מנחת פתים לגבי בנים שנולדו. ועי' בכ"ז בסוגיא כתובות ט. .

בא"ד וא"ת היכי דמי וכו' פגום מיהא הוי וכו'. יש ליישב דנפ"מ לענין בתו שכשירה לכהונה, דבת גר זכר אינה כבת חלל זכר וכשירה לכהונה, אבל בת עבד ועכו"ם פסולה לכהונה. רמב"ן.

יש ליישב דמיירי במי שהיה מוחזק שהוא ישראל גמור ולא גר, ובא ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי, דנפ"מ אי בתו כשירה לכהונה. רמב"ן.

יש ליישב דהכא מיירי בגר וגיורת שבאו לב"ד ואמרו נתגיירנו בינו לבין עצמנו. רמב"ן בשם הרב אב"ד. ועי' רמב"ן שביאר דבריו. וכ"כ בריטב"א בשם י"מ. ועי' נימוקי יוסף. ועי' שו"ת רע"א מהדו"ק סימן רכ"א.

משמע לתי' זה, דאם היה אומר אשתי נתגיירה בינה לבין עצמה, היה נאמן על בניו, כיון שאז יש לו עדות, וקשה דלר"י ס"ל [לעיל כ"ה:] דל"א פלגי' דיבורי', ומתוך שלא נאמן על אשתו לא היה נאמן על בניו. שו"ת רע"א מהדו"ק סימן רכ"א. ועי' קר"א.

תוד"ה כך וכו' א"כ הראשון ממזר וכו'. יש חולקין וס"ל דרק אם אומר זה בני ממזר מחייבי כריתות נאמן, אבל באומר אשתו זינתה לא, כיון שאומר שאינו אביו. שלט"ג בשם ריא"ז קידושין ע"ח:, ועי' רמב"ם איסו"ב פט"ו הט"ז. ועי' שו"ת רע"א ח"א סימן ק"י.

ביאור שיטת התוס' דנאמן לומר דהראשון ממזר, הרי אומר שאינו בנו. אמרי משה סימן י"א [יעויין שם לבאר או דהתורה האמינה למי שהוא מוחזק כאב, א"נ נאמן כיון דממ"נ הוא ממזר].

תוד"ה ואין וכו' אין נאמן לפסול אפי' בניו וכו'. קשה דכמו דאמרי' לר"י דנאמן לומר דהוא ב"ג משום דהתורה האמינתו כל אופן אפי' כשאומר על בנו קטן שהוא בכור וע"כ דהגדולים ממזרים, כמו"כ נימא דהתורה אמרה דנאמן גם כשיש לו בני בנים. קוה"ע סימן מ"א אות א'.

הטעם דל"א הכא פלגינן נאמנות, שיהא נאמן רק לגבי בניו ולא בני בניו, משום דפסולם הוא בתולדה מפסול בניו, ול"ש לחלקם. קוה"ע סימן כ"א אות ז' ו' ט"ו. קובץ שיעורים אות תי"ח. קה"י סנהדרין סימן י"ח.

תוד"ה והלכתא וכו' משמע דהלכה וכו'. קצת יש לדחות דבעדות זה נמי איכא העברת בכורה , שאם הוא עכו"ם אין הבכור שלו נוטל פ"ש. תוספות הרא"ש.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף