מפתח/יבמות/מד/א
ושבקי לי' והתניא וכו'. כלומר היה משמע ליה דהרשות בידו היינו דאפי' אין משיאין לו עצה, וע"ז מקשה מברייתא. ריטב"א. או"ז ח"א סימן תרמ"ה סק"ד. ועי' בהגהות הגרי"פ פערלא עשין ע"ו. ועי' להלן.
ביאור נוסף בקו' הגמ'. עי' בהגהות הגרי"פ פערלא שם.
והתניא קראו וכו'. קשה דמהקרא רק ילפינן שמשיאין לו עצה וכו' אבל מ"מ דלמא אכתי הרשות בידו אם לקבל עצתם. הגהות הגרי"פ פערלא לרס"ג עשין ע"ו. ועי' ריטב"א, הו' לעיל.
הן וכו'. הן דלכתחילה בעי' ב"ד מומחין. הגהות הגרי"פ פערלא עשין ע"ו.
אי קיי"ל להלכה דבעי' ב"ד מומחין בחליצה. רמב"ם יבו"ח פ"ד ה"ה. שו"ע אה"ע סימן קס"ט ס"א. בית שמואל שם סק"א בשם הנימוקי יוסף.
הן ולא שלוחן. ביאור בהא דהרמב"ם והטושו"ע השמיטו דין זה. בית מאיר אה"ע סימן קס"ו ס"א. ערוך לנר. ועי' ישועות יעקב שם סק"א. הגהות הגרי"פ פערלא לרס"ג עשין ע"ו. ועי' רמב"ם יבו"ח פ"ד ה"א.
י"א דהן ולא שלוחן, לא קאי אמה דב"ד קוראים לו לבא לב"ד, אלא קאי על העצה שנותנים לו. ערוך לנר. ישועות יעקב שם סק"א. הגהות הגרי"פ פערלא שם בדעת המאירי.
ודברו אליו וכו' עצה ההוגנת. קשה דתיפו"ל שמשיאין לו עצה טובה, מקרא דלפנ"ע. הגהות הגרי"פ פערלא לרס"ג עשין ע"ו.
ביאור בהא דהרס"ג לא מנה הך מצוה ד"ודברו אליו" שמשיאין וכו' במנין המצוות. הגהות הגרי"פ פרעלא שם.
כלך לך אצל שכמותך. קשה דמשום דאין יכול לפרנס הד' נשים, נבטל מצות יבום [עי' לעיל כ"א. דחליצה במקום יבום ל"ה מצוה]. קר"א. ובעיקר הנידון בגדר חליצה במקום יבום אי הוי מצוה או לא, עי' קוה"ע סימן י"ד סק"ד. וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ד סימן ר"פ.
אף במקום דאיכא רק יבם אחד אומרים לו לחלוץ. שו"ע סימן קס"א. ועי' קר"א.
אם היו שניהם שווין, משיאין לו ליבם, מו"מ בזה. תויו"ט פי"ב מ"ו בדעת הרמב"ם בפיה"מ שם, ובהל' יבו"ח פ"ד ה"א. ועי' ערוך לנר לקמן ק"ו: ד"ה והן [יעויין שם דאף אם אינו רוצה לייבם]. וע"ע תויו"ט פי"א מ"ג דהרמב"ם לשיטתו בהל' יבו"ח פ"א ה"ב דמצות יבום קודם לחליצה. ועי' שיירי קרבן ס"ט. ד"ה דאפיק. וע"ע מאירי. ובעיקר הנידון אי מצות יבום קודמת או מצות חליצה, עי' לעיל ל"ט:
יבם נשוי מיעצין לו לחלוץ. ריטב"א [יעויין שם דמיעצין לו כן, אע"פ שאין בזה משום חדר"ג] וע"ע בדבריו לעיל כ"ד. ד"ה הא דתנן. שו"ת הריב"ש סימן ש"ב. אבנ"ז אה"ע סימן ב' סקי"ט. ועי' ב"י אה"ע סימן קס"ה ד"ה ומש"כ רבינו אחר. בית שמואל שם סק"א. ועי' חזון איש אה"ע סימן קכ"ט סקי"ד.
אין לגרש אשתו נשואה בכדי לייבם, משום דקשין גירושין וכו' כמבואר בסנהדרין כ"ב: . שו"ת הריב"ש סימן ש"ב.
כי היכי דנימטייה עונה בחודש. אי"ז חיוב כיון דמן השמים הקנו לו את היבמה, אלא עצה טובה קמ"ל. ריטב"א. נימוקי יוסף. ועי' רש"י.
הוכחה לזה מהירושלמי מר' יוסי שייבם ה' נשים ולא רצה לקיים מצות עונה אלא רק מצות יבום. כתונת פסים.
י"א דאפי' בסתם נשים אי"ז אלא עצה טובה שלא ישא יותר מד' נשים. רמב"ם אישות פי"ד ה"ד. שו"ע אה"ע סימן ע"ו ס"ז. ועי' בית שמואל שם סקי"ד. חלקת מחוקק שם סקט"ו. פרישה שם סקי"ח. תויו"ט פ"ד מי"א.
פלוגתא אי בשאר בנ"א חייב בעונה לכה"פ פעם בחודש. ריטב"א. נימוקי יוסף. רמב"ם אישות פי"ד ה"ד. שו"ע אה"ע סימן ע"ו ס"ז. ועי' בית שמואל שם סקי"ד. חלקת מחוקק שם סקט"ו. פרישה שם סקי"ח. תויו"ט פ"ד מי"א.
מקום שנהגו שלא לישא אלא אשה אחת אין לו רשות לישא אשה אחרת דע"ד כן נישאת. ריטב"א בשם רבותיו. וכן מאירי בשם חכמי צרפת.
אסור לישא ב' נשים משום חדר"ג, וביבמה שרי. ריטב"א בשם תוס'. עי' מרדכי ישן בשם ר"ת והו' במהרי"ק שורש ק"ב. וע"ע תשו' ר' אביגדור כהן צדק בהגהת מרדכי סימן ק"י. ועי' מאירי. ובעיקר הנידון אי איכא חדר"ג במקום יבום, עי' משנ"ת לעיל ל"ט:
בית אחד הוא בונה וכו'. קשה דאכתי מנלן דאחיו אינם יכולין ליבם את השניה, דהא מהמיעוט לא משמע אלא היבם עצמו. קר"א לעיל י"א., ועי' שיעורי ר' דוד [יעויין שם מש"כ לחלק דבאחיו לא הוי כלל ס"ד דיוכלו לייבם אחריו].
ילה"ק מכאן לרש"י לעיל י"א. שכ' דמהך קרא ילפינן דניתק הכרת דאש"א לאיסור עשה של בית אחד הוא בונה, והכא מבואר דבעי' הך קרא למילף דאינו בונה ב' בתים. תוס' לעיל שם ד"ה חד. ועי' בשיעורי ר' דוד.
יבם אחד אחת ובא השני על צרתה, עובר בעשה דבית אחד הוא בונה ואין בונה ב' בתים. רש"י לעיל י"א. ד"ה בעשה. ועי' תוס' שם ד"ה חד. ועי' שיעורי ר' דוד.
כל העולה ליבום עולה לחליצה וכו'. ואף דאינה אלא רק חייבי עשה דלא יבנה, מ"מ שאני משאר חייבי לאוין ועשה דהכא הוי פטור מעצם היבום משא"כ בשאר חייבי לאוין ועשה דהוא איסור חיצוני. קר"א. וכעי"ז מבואר בבית מאיר אה"ע סימן קס"א. והגהות הראמ"ה. פסקי הרי"ד. חמדת שלמה לעיל ט. ועי' להלן ד"ה א"ק אשר לא יבנה.
י"א דאה"נ דאינה חולצת רק משום גזירה, אבל מדאו' חולצת כיון דאינה עולה ליבום רק משום עשה ולא משום כרת. ראמ"ה.
אמר קרא אשר לא יבנה וכו'. קושיא בדעת הרמב"ם דבהל' יבו"ח פ"א ה"ט הביא הקרא דלא יבנה, ובהי"ב כ' דהכונס יבמתו אם בא על צרתה עובר בעשה ד"עליה" ולא על יבמתה. בית מאיר אה"ע סימן קס"א. הגר"א סימן קס"ב אות א'. ועי' הגהות הראמ"ה. פסקי הרי"ד. חמדת שלמה לעיל ט. .
לא מצי יליף מקרא דיבמה יבא עליה, דדרשי' [רמב"ם יבו"ח פ"א הי"ב] עליה ולא על צרתה, דא"כ הויא רק חייבי עשה גרידא דחייבין בחליצה, וע"כ יליף מאשר לא יבנה דאינה בת יבום כלל. בית מאיר סימן קס"א. פסקי הרי"ד. הגהות הראמ"ה. חמדת שלמה לעיל ט. ועי' לעיל ד"ה כל העולה ליבום.
בית חלוץ הנעל בית אחד וכו'. קשה לדעת הרמב"ם [שם ה"ט] דילפינן מאשר לא יבנה דחליצת אחת פוטרת השאר. לח"מ שם. ועי' רמב"ן. וע"ע שיעורי ר' דוד אות של"ז.
למסקנא דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה, אי"צ להדרשא דבית חלוץ הנעל. רמב"ן. ועי' רשב"א. ועי' תוס' לעיל י: ד"ה איהו. ועי' שיעורי ר' דוד אות של"ז. ועי' קר"א בתוד"ה ונייבם. ודב"א ח"ג סימן י' סק"ט. ועי' בתוד"ה ונייבם, ועי' מהרש"א שם. ותוספות הרא"ש שם. וע"ע מה שצויין שם.
אי איכא איסור דאורייתא לחלוץ לשתיהם [ובטעם האיסור י"ל דהוא משום בזיון]. ריטב"א. טור סימן קס"א. ב"י שם ד"ה ומ"ש ולא. ב"ח ד"ה מי. בית שמואל שם סק"א. דרישה שם סק"א. בית מאיר שם. ט"ז שם סק"א. הגהות תויו"ט על הטור שם.
ראיה דאיכא איסור דאו', מתוד"ה נייבם, מו"מ בזה. ב"ח שם. ועי' ב"ש שם.
ראיה דליכא איסור, מתוד"ה כי איכא. ט"ז שם.
ונייבם לחדא ונחלוץ לחדא. קס"ד דכיון שבעת נפילה היתה ראויה לייבום לא קרינן כל שאינו עולה לייבום אינו עולה לחליצה. ריטב"א.
ועוד שמא יאמרו בית אחד וכו'. יש מוחקין תיבת ועוד, וקאמר הגמ' דמלבד שפטורה איכא איסור מדרבנן בחליצה. ריטב"א.
עוד בביאור ד' הגמ', עי' מה שצויין בתוד"ה ועוד.
דלמא חליץ והדר קם לי' בלא יבנה. יש מפרשים דהחלוצה והצרות אסורין עליו רק מדברי סופרים כשניות. רמב"ם ייבום פ"א הי"ב. ועי' מ"מ שם. ועי' חזון איש סימן ק"ל [יעויין שם דודאי כוונת הרמב"ם מה"ת, וקרי לי' ד"ס כיון דילפינן מדרשא]. ועי' רמב"ם בפיה"מ.
קשה להרמב"ם מלעיל י: דמבואר דלר"ע לא תפסי קידושין בחלוצה. מ"מ שם.
לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם. טעמא דמילתא משום ועשית הישר והטוב. שו"ת תשב"ץ ח"ד טור א' חוט המשולש סימן כ"ז. ועי' סמ"ג ל"ע רכ"ט [יעויין שם דהוא בכלל בל תשחית]. ועי' בשו"ת מהרשד"ם חיו"ד סימן נ"א. ועי' שו"ת מלמד להועיל ח"ב יו"ד סימן קמ"ח.
קשה דתיפו"ל דבזה נהנה וזה לא חסר כופין על מידת סדום. שו"ת מבי"ט ח"ב סימן צ"ו.
אם עבר וחלץ לכשירה והתרו בו, מכין אותו מכת מרדות. שו"ת תשב"ץ שם בשם רמ"ה.
יש להסתפק אם נתרצתה הכשירה שיחולץ לה, אי שרי או"ד דהוי תופס לכהן ותופס לבע"ח במקום שחב לאחרים. שו"ת ר"ע הילדסהיימר ח"ב אה"ע חו"מ ומילואים סימן צ"ז. שו"ת כנסת יחזקאל [הו' שם].
ק' דכיון דהיא פסולה לא מיפטרה צרתה בחליצה, כיון דהויא חליצה פסולה, כמבואר לעיל כ"ו: [עיי"ש פלוגתא דאמוראי בזה]. ריטב"א. ועי' מאירי.
הכתוב קראו ביתו. נחלקו הראשונים, אי לר"ע הבא עליה חייב כרת כאחות אשתו ממש או דהוי רק בלאו. ריטב"א. מאירי. ועי' רש"י על הרי"ף. קר"א. ועי' ערוך לנר. דב"א ח"ג סימן י' סק"י. שיעורי ר' דוד אות שמ"ט. ועי' חי' הגר"נ אות קמ"ה. ועי' תוס' לקמן מ"ט. ד"ה הכל.
לשיטתם [דהאומרים דלר"ע היא בכרת] אם באו אחים על החלוצה, אף לר"י [לעיל י:] דאחין אינם בכרת רק בלאו, היינו משום אשת אחיו המת, אבל משום אשת אחיו החולץ, איכא כרת לר"ע. ערוך לנר. דב"א ח"ג סימן י' סק"י. ועי' שיעורי ר' דוד אות שמ"ט. ועי' חי' הגר"נ אות קמ"ה.
יל"פ השיטות דהיא רק בלאו, דהיינו לאו דאחות אשתו קלישא. שיעורי ר' דוד שם.
אי סבר ר"ע דחייבי לאוין דלאו דשאר הולד ממזר או לא. עי' תוס' לקמן מ"ט. ד"ה הכל. רש"י שם. ועי' משנ"ת בזה שם.
רד"ה עונה וכו' עונה של ת"ח וכו'. קשה אמאי סתם מתני' בת"ח ולא בשאר בנ"א שדרכם ביותר מפעם אחת בחודש. ריטב"א. נימוקי יוסף.
הטעם שבת"ח סגי פעם בחודש, כיון שרוב נשים וסתן פעם בחודש, כשמקיים עונה פעם בחודש א"כ הוי קודם וסתה. בית שמואל אה"ע סימן ע"ו סקי"ד. חלקת מחוקק שם סקט"ו.
יל"פ באופ"א, דביבמה שמשמים הקנו לו סגי בפחות מפעם בחודש, מיהו עצה טובה קמ"ל דלא יפחות מעונה אחת בחודש. ריטב"א. נימוקי יוסף. ועי' כתונת פסים. ועי' מה שצויין בגמ' ע"ז. וכן עי' בגמ' אי בשאר בנ"א מחוייב בעונה לפחות פעם בחודש.
תוד"ה ונייבם וכו' דכיון דחליץ וכו' דאינו חולץ ב' בתים. אי כוונתם דאיכא איסור בחליצת השניה, או דרק אי"צ חליצה. ב"ח סימן קס"א ד"ה מי. ב"ש שם סק"א.
קשה דהרי גם מהמיעוט של בית אחד הוא בונה ולא ב' בתים, משמע דכל הבית מותר לשוק. קר"א. מהרש"א. ועי' דב"א ח"ג סימן י' סק"ט. ועי' ערוך לנר. ועי' תוספות הרא"ש.
יש לחלק דאם לא בעיא השניה חליצה ודאי גם שלא ייבם אותה, אבל אם אינה צריכה יבום מ"מ אכתי שמא צריכה חליצה. קר"א. דב"א שם. ועי' רמב"ן. ושיעורי ר' דוד אות של"ז. ועי' לעיל ד"ה בית חלוץ הנעל.
בא"ד ועוד דאינו חולץ לב' בתים וכו'. יש מוחקין תיבת ועוד, והכל קושיא אחת. מהרש"א. ועי' תוספות הרא"ש.
י"ל דלמסקנא דאין שניהן מתייבמות וכל שא"ע ליבום א"ע לחליצה, אי"צ ללא יבנה, וע"כ יליף ר"ל מקרא דלא יבנה דחלוצה בלאו והצרה בכרת דאש"א. רמב"ן בתי' אחד. וכן ברשב"א. תוס' לעיל י: ד"ה איהו. ועי' משנ"ת לעיל בד"ה בית חלוץ הנעל.
י"ל הגירסא דנחלוץ לחדא ונייבם לחדא, דהכוונה שאם יחלוץ לאחת יהיה חייב לייבם השניה, ולזה ילפינן מלא יבנה. רמב"ן. רשב"א. ועי' חי' ר' נחום אות קמ"א.
עוד מו"מ בישוב הך גירסא. ערוך לנר.
תוד"ה כל שאינו וכו' והרי חרש וחרשת דאינן עולים לחליצה וכו'. המתין להקשות עד סוגיין [ולא הק' לעיל ג: כ.] דרק כאן מוכח דגם כל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום. ערוך לנר.
לפי"ז מיושב מה שהקשה התויו"ט סנהד' פ"ב מ"ב דמנליה להרמב"ם [שם בפיה"מ] דמלך אינו מייבם כיון שאינו חולץ משום בזיון. תוס' רע"א למשניות שם. הגהות מהרש"ם על התוס'. ובעיקר שיטת הרמב"ם, עי' רש"י סנהדרין י"ט: ד"ה ולא חולצין, שפי' באופ"א.
בא"ד אלא דפומייהו כאיב להו. קשה להרמב"ם [בפיה"מ שם] שכ' דמלך אינו מייבם משום שאינו חולץ, והרי התם אינו חולץ משום בזיון, דהוי כפומייהו כאיב להו. תוס' רע"א למשניות סנהדרין פ"ב מ"ב. ועי' קוה"ע סימן ה' סק"ה.
תוד"ה ועוד, לא גרסימן וכו'. יש חולקין וגורסין כן. רמב"ן. רי"ף. ר"ח. ריטב"א. ועי' רשב"א.
בא"ד דאי מדאו' וכו' משום גזירה וכו'. י"ל דכוונת הגמ' דמדאו' היא פטורה משום לא יבנה, ואי תימא דנחייבו מדרבנן שלא יאמרו יבמה יוצאה בלא כלום, שמא יאמרו בית אחד וכו'. רמב"ן. ועי' משנ"ת בגמ' בד"ה ועוד, בשם הריטב"א, דיש מוחקין תיבת ועוד, עיי"ש.
תוד"ה כי איכא וכו' ל"ל קרא דאין חולץ לב' בתים. ולא קשה אמאי בעינן להמיעוט דאשר לא יבנה, די"ל דזהו גופא ילפינן מהתם דבב' בתים אינו מייבם. תוס' ישנים. מהדו"ב למהרש"א. ועי' ערוך לנר.
י"ל דהו"א דזהו גופא א"ק שאיו ראוי לבנות ולחלוץ ב' בתים. ריטב"א.
תוד"ה אלמה וכו' וי"ל דמשכח"ל כגון שהערוה היא מחייבי עשה. יש חולקין וסוברין דעשה דיבום דוחה עשה גרידא, כגון בעולה לכה"ג ומצרי ואדומי. רשב"א כתובות מ., ועי' תוס' לעיל כ: ד"ה ד"ה גזירה, ודף ח. ד"ה תרי, דמבואר בדבריהם כשיטתם כאן.
קשה דהא בחייבי עשה איכא חיוב חליצה, ואיך שייך לומר דאבראי קיימא. ערוך לנר. ועי' עונג יו"ט סימן קע"ז, קוה"ע סימן ה' סק"ג דבחייבי עשה איכא רק זיקה לחליצה ולא ליבום.
עוד מו"מ בישוב הקושיא. ערוך לנר.
י"ל לפי"ז [דח"ע ל"ח דנפל לייבום] דלר"ש [לעיל כ"ט.] דב' אחיות הזקוקות דנפלו ליבום שפטורות מן החליצה, אם היתה אחת מהן ח"ע תתייבם השניה. חזון איש סימן קל"ד לדף כ"ט., ועי' שיעורי ר' דוד.
עוד מו"מ בתי' התוס'. קר"א. ועי' קוה"ע סימן ה' סק"ג.
תוד"ה ודלמא וכו' תימה דסתם ואח"כ מחלוקת היא וכו'. עוד בהך קו'. ריטב"א כאן ולעיל מ"ב: ועי' מה שצויין לעיל בדף מ"ב:
תוד"ה הכל וכו' דאע"ג דכתיב היא תועבה וכו'. ביאור דבריהם. קר"א.
י"ל דנקט מחזיר גרושתו, משום דבמתני' נחלקו אי יש ממזר במחזיר גרושתו, וה"ה לשאר חייבי לאוין. קר"א.
בא"ד פגום מיהא הוי. לקמן בע"ב לא משמע כן, דאיתא שם דהסובר דהוולד פגום, ממעט מהיא תועבה שאין צרתה תועבה. קר"א.