מפתח/יבמות/מג/ב

מפתח יבמות מג ב

ולי"ל לר"י להבחין וכו'. ק' דילמא לעולם אית ליה, דאארוסות דוקא קאי ולא אנשואות. תוספות הרא"ש עיי"ש היטב.

אשתו ארוסה לא אונן לה ולא מיטמא לה. היאך הדין באשתו נשואה אי מיטמא לה בע"כ מד"ס, וכן אי חייב להתאבל עליה מדאו' או מדרבנן, מו"מ ושאר פרטי הדינים. עי' רמב"ם אבל פ"ב ה"א וה"ז. חינוך מצ' רס"ד. כס"מ שם. לח"מ שם. מנ"ח שם אות א'.

אי המצווה להיטמאות למתו הוא מדאו' או מדרבנן. סמ"ג עשין דרבנן סימן ב'. הגהות מיימוניות אבל פ"א ה"א. ועי' כס"מ אבל פ"ב ה"ז.

אי החיוב להתאבל על מתו הוא מדאו' או מדרבנן. רמב"ם אבל פ"א ה"א וסה"מ עשין ל"ז. רי"ף [הו' בכס"מ שם]. רמב"ן [הו' בכס"מ שם]. חינוך מצ' רס"ד. סמ"ג שם.

להסוברים דחיוב דאבילות הוא מדאו, אי דוקא היום הראשון הוא מדאו' או כל שבעת הימים. מנ"ח מצ' רס"ד סקכ"ז [יעויין שם דהלרי"ף והרמב"ם רק היום הא', ומקצת רבוותא ס"ל דכל הז' ימים].

ולא מיטמאה לו. היינו דאסור לה להיטמאות לו בזמן הרגל שכל ישראל חייבים לטהר עצמם [עי' רמב"ם טומאת אוכלין פט"ז ה"י]. לח"מ אבל פ"א ה"א. ועי' שאג"א הל' יו"ט סימן ס"ו. ועי' מנ"ח מצ' רס"ד אות כ"ז.

משמע דאשתו נשואה מיטמאה לו, וילה"ק מזה להרמב"ם [שם וכן להחינוך שם] שכ' דהחיוב להיטמאות למתו אינו נוהג רק בזכרי כהונה. ראב"ד שם. ועי' רא"ש בהלכות קטנות מנחות הל' טומאה סימן ד'. לח"מ שם. שאג"א הל' יו"ט סימן ס"ו. ועי' מנ"ח שם אות כ"ז.

להרמב"ם והחינוך הנ"ל, אשתו ארוסה דנקט לאו דוקא וה"ה גם אשתו נשואה. רא"ש שם.

אירוסין בלא סעודה איכא שמחה. מוכח דאירוסין בלא נישואין הוי סעודת מצוה. שו"ת מהר"י ברונא סימן כ"ב. מג"א סימן רמ"ט סק"ג, וסימן תמ"ד סק"ט.

בשלמא נישואין בלא סעודה איכא שמחה. אי חשיב שמחה עד כדי כך, דאסור לישא במועד ובשבת משום אין מערבין שמחה בשמחה. תוס' כתובות מ"ז. ד"ה דמסר. שיטמ"ק שם ד"ה דמסר. מאירי שם. ערוך השולחן סימן תקמ"ו סק"ד. ועי' מהרש"א שם. אליה רבה סימן תקמ"ו סק"ב. ברכי יוסף שם סק"א. מהרש"ל שם. ריטב"א מו"ק י"ח:, ועי' שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ב סימן צ"ו, ומהדו' תליתאה ח"א סימן ק"ד. שו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן שמ"ה.

י"א דנישואין בלא סעודה ל"ה שמחה מדאו' ומשו"כ שרי לישא בשבת ורק מדרבנן הוי שמחה ואסור. שיטמ"ק שם. מהרש"א שם בדעת התוס' בתי' הב'. ואליה רבה שם. וברכי יוסף שם.

אלא אמר ר"א שאני וכו'. י"א דמותר לארסה אפי' ביום המיתה, [ולשיטתם צ"ל דרק לר' יוסי אסור ליארס, ואין הלכה כדבריו]. רמב"ם אבל פ"ו ה"ה. ועי' כס"מ שם [ועיי"ש דיתכן דאפי' לר"י אסור רק כעושה סעודה]. לח"מ שם.

אי שרי ליארס תוך ל' יום. עי' רמב"ם אבל פ"ו ה"ה. רמב"ן. רשב"א. ריטב"א. רא"ש. ועי' כס"מ שם. לח"מ שם. וע"ע בתוד"ה שאני.

שאני אבילות ישנה וכו'. עי' רד"ה שאני, ובתוד"ה שאני.

י"מ דשאני אבילות ישנה שהוצרכו להחמיר שלא יזלזלו בה, וע"כ אסרו כיבוס, ולענין אירוסין שאני אבילות יחיד שאם נתיר ליארס שמא ינשא או יעשה סעודה, ואין מי שימנענו כיון שהיא אבילות יחיד. רמב"ן. רשב"א. ריטב"א.

שאני אבילות חדשה. קשה אמאי מותר במלאכה, הא מבואר בתענית ל. דכל המצוות הנוהגות באבל [ואבל אוסר במלאכה] נוהגות בת"ב. פנ"י פסחים נ"ד:, ועי' שפ"א שם. ועי' ס' תורת האדם שער אבילות ישנה. ועי' בשו"ת שבות יעקב ח"ב סימן צ"ט.

לא לכל דבר דומה ת"ב לאבל, דאבל אסור להניח תפילין, ובת"ב מותר. תורת האדם שער אבילות ישנה. שפ"א שם.

אם רצה הגדול שבהם ליבם הרשות בידו. ואם רצה אחד מן האחין ליבם הרשות בידו [לעיל ל"ט.], וילה"ק מכאן להש"ך [סימן שס"ב סק"ד] דלא חל שליחות למצות שבגופו כגון מילה שהאב מחוייב בה. תבואת שור סימן כ"ח סקי"ד. ועי' קצוה"ח סימן שפ"ב סק"ד [יעויין שם שתמה דהא אי"ז מדין שליחות]. ועי' לעיל ל"ט. ד"ה לא רצה מהלכין על כל האחין.

תוד"ה שאני וכו' ומפרש ר"ת וכו'. בישוב ד' רש"י. עי' או"ש שמחות פי"ד הט"ו.

בא"ד דמו"מ שהוא דבר של פרהסיא וכו'. קשה דאכתי ניעביד ק"ו מהא מדמבו' להלן דבגדי פשתן דאע"פ שאין בהם משום גיהוץ מ"מ אסור ללבשן בשבוע שחל בו, והא לבישה אינו דבר של פרהסיא. גבורת ארי תענית כ"ו: .

בא"ד וא"ת דהכא אסרי' וכו' משמע דליארס שרי. י"ל דלעולם אסור ליארס, ונקט התם נישואין דס"ד דשרי כיון דאיכא בזה מצוה משא"כ באירוסין. רמב"ן. רשב"א. וכעי"ז בריטב"א. ועי' ישרש יעקב. וע"ע בתוספות הרא"ש.

אי איכא מצוה באירוסין. עי' רא"ש כתובות פ"א סימן ז' דבאירוסין ליכא מצוה. ועי' ישרש יעקב. ועי' ריטב"א [דמש' דאיכא מצוה]. ועי' לעיל.

בא"ד ונראה לר"ת דאע"ג דאסרי' וכו' מותר לישא וכו'. וכן יש להוכיח מדשנינו בשמחות דמותר לאבל על אביו לילך לסעודה של מצוה בתוך י"ב חודש. תוספות הרא"ש. ב"י יו"ד סימן שצ"ב. שו"ע שם ס"א.

בא"ד מותר לכנוס וכו' או לכה"פ לאחר ז' וכו'. ואע"פ דלבעול אסור עד לאחר ל', מ"מ מקיים בזה מצוה שכונס כדי לקיים פריה ורביה. ב"ח יו"ד סימן שצ"ב.

אע"פ דאסור לו לבעול מ"מ מותר לכנוס ואע"פ שכבר אירס ולא יתבטלו השידוכים מ"מ איכא קירוב הדעת יותר ע"י נישואין. שו"ת חת"ס ח"ג אה"ע א' סימן קי"ח.

בא"ד ועוד אור"ת דמי שאין לו בנים מותר וכו'. יש שהביאו ד' ר"ת באופ"א, דמתחילה כ' דמי שאין לו בנים קטנים שרי לכנוס לאחר ז' ולבעול לאחר ל', ומי שאין לו בנים קטנים שרי לכנוס ולבעול בתוך ל', וכ' עוד ר"ת דמי שיש לו בנים שרי לכנוס אפי' בתוך ז' ולבעול לאחר ל'. רא"ש פ"ד סימן כ"ז.

י"א דבין אם יש לו בנים ובין אם אין לו בנים מותר לכנוס מיד ולבעול לאחר ל'. רמב"ם אבל פ"ו ה"ה.

בא"ד אבל בתוך ז' ימי אבילות וכו'. ולהשתדך ודאי שרי לעשות אפי' בתוך ז'. ב"ח יו"ד סימן שצ"ב. ש"ך שם סק"א.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף