מעשה רקח/תרומות/י

מעשה רקח ‏ תרומות י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק י מהלכות תרומות

א

זר שאכל תרומה וכו'. בתורת כהנים תניא יכול תהא הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש ת"ל ונתן לכהן את הקדש מתנתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש ואין הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש דברי ר' מאיר ר' אלעזר ברבי שמעון אומר אף הפרשתו מקדשו וכו' ופי' הרב קרבן אהרן ז"ל יכול וכו' שמשעה שהפריש התרומה היא מקודשת לענין שאם אכלה חייב לשלם קרן וחומש אף קודם שיתן אותה לכהן ע"כ וחלק עליו המל"מ ז"ל דמעולם לא שמענו חילוק זה בתרומה אלא משעת הפרשה נתקדשה ומה שנחלקו בברייתא הוא בתשלומי תרומה דהויא כתרומה לכל דבר והוא ממ"ש הכתוב ונתן לכהן את הקדש ודרשינן דבר הראוי להיות קדש וכו' והכי מוכח בירושלמי רפ"ו ע"כ ולפ"ז לענין החיוב מיתה ג"כ לכו"ע הוי משעת הפרשה אלא שיש להסתפק דרבינו פ"ד הל' ט"ז פסק הפריש תרומה במחשבתו ולא הוציא בשפתיו כלום ה"ז תרומה שנאמר ונחשב לכם תרומתכם במחשבה בלבד תהיה תרומה ע"כ. מעתה אם גילה מחשבתו ובא אחד ואכלה במזיד צ"ע אם יתחייב מיתה:

ב

ואחד האוכל תרומה טהורה. בנוסח אחר כתב יד נמחק וכתוב שם ואחד האוכל תרומה טמאה בשגגה ואחד האוכל קרן וחומש וכו'. ומ"ש

שגם השתיה בכזית הטעם הוא מפני שלא מצינו בה אלא לשון אכילה לכך שיערו שגם השתיה בכזית משא"כ בשאר איסורין דכתיב בהו שתיה דשיעורה ברביעית ועיין בשו"ת זרע אברהם ז"ל דף ה':

ג

כדי אכילת פרס. דהיינו ג' ביצים שוחקות כמ"ש פ"ח דשאר אבות הטומאות:

ד

התרומה וכו'. טעם אלו החמשה מפני שכולם נקראו תרומה כמ"ש בגמ' וחייבים עליהם מיתה משא"כ הטבל דאף שהוא במיתה כמ"ש רבינו פ"י דמאכלות אסורות הל' כ' מ"מ לא נקרא תרומה לענין חיוב החומש ואין קדושתו כקדושת התרומה כמ"ש שם פי"ד הל' י"ז.

ועל מ"ש רבינו

ומן הדין היה וכו' אבל אמרו חכמים וכו' מרן ז"ל ציין בפרק הזהב ע"כ. ושם נאמר דמתני' ר' מאיר היא דס"ל עשו חז"ל חיזוק לדבריהם כשל תורה ולכאורה אין זה טעמו של רבינו עד שמכח זה והכרח אחר השיג התוס' יו"ט ז"ל על מרן ז"ל וכתב דרבינו נמשך בזה אחר הירושלמי דפ"ק דדמאי דאמר כן ר' זעירא להדיא עיי"ש אך עדיין יקשה דאיך הניח רבינו הגמרא בבלית ופסק כהירושלמי לכן נראה יותר לומר דכוונת מ"ש בזו עשו חיזוק וכו' היינו טעמא כדי שלא יזלזלו דהיינו דברי רבינו וכ"מ להסמ"ג ז"ל (עשין) [לאוין] רנ"ח שאחר שהעתיק כדברי רבינו סיים כדאיתא בפ' הזהב וזה סיוע אמיתי לדברי מרן הקדוש.

ומ"ש התוס' יו"ט דרבינו השמיט דמאי בהל' מאכלות אסורות ליתא דלא נקרא השמטה וכמ"ש בסוף פט"ו עיי"ש:

ה

אכל תרומה במזיד וכו'. ושמן ראוי להדליק וכמ"ש פ"ב הל' י"ד וחייב ליתן דמי הנאתן כמ"ש בגמרא דף ל"ו ועיין מ"ש פ"ו הל' ו' בענין המזיד ובנוסח אחר כתב יד כתוב אכל תרומה במזיד אם התרו בו לוקה ואינו משלם ואם לא התרו בו אם היא טהורה וכו'. ומ"ש בספרי רבינו

זתים ורמונים בנ"א כת"י כתוב התותים והרמונים והיא נוסחא אמיתית וכן אמרו בגמ' והוא מוכרח:

ו

האוכל תרומת חמץ וכו'. עיין בפי' המשנה לרבינו שלכאורה דבריו תמוהים וכבר עמד עליהם התוס' יו"ט ז"ל והרמ"ז ז"ל הליץ בעד רבינו עיין עליהם:

ז

והסך יין ושמן וכו'. לא מצאתי מהיכן הוציאו ז"ל גם מרן ז"ל [לא] ציינו ואפשר דסברא דנפשיה היא. ועל מ"ש

או גמע את החומץ עיין מה שכתבתי לענ"ד פ"ב דשביתת עשור:

ט

זר שבלע וכו' דמי עצים של ראשון. בנוסח אחר כתב יד דמי עצים לראשון והיא גירסא נכונה ובעיקר הדין ראיתי להרב בן חביב ז"ל בס' שמות בארץ שהקשה דהכא משמע דחשיבי כמעוכלים ולפיכך השני אינו משלם אלא דמי עצים וקשה דרבינו פסק פי"ד דמאכלות אסורות הל' ג' דאם אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכלו חייב אלמא לא חשיב כמעוכל והוא מהסוגיא דסוף פרק גיד הנשה ע"כ. ועדיפא מינה הו"ל לאקשויי מרבי יוחנן ארבי יוחנן דההיא דסוף פרק גיד הנשה מר"י היא והא דזר שבלע שזפין היא מרב שיזבי אמר ר' יוחנן וכיון שכן הו"ל לתלמודא לאותובי מר"י אר"י אלא ודאי נראה דאין כאן קושיא דמדנקט שבלע ולא נקט שאכל משמע דדוקא קאמר וכן פירש רש"י ז"ל שם שבלע בלא כסיסה וכ"כ הרב קרית ספר ז"ל וידוע שאלו השזפין הם פרי הנוצר מהרכבת זתים ורימונים כמ"ש הרע"ב ז"ל פ"ק דכלאים ונראה שהוא נאכל כמות שהוא ואם יכסכסו בשיניו תו לא מהני ולא מידי ולכך כשחזר והקיאו כמות שהוא אכתי חזי להסקה ולעולם דלא חשיב כמעוכל דכיון שהקיאו כמו שבלעו אין שייך בו שום עיכול וכמ"ש שם בסוף פרק גיד הנשה להדיא גבי אכילת שאר איסורין עיי"ש אלא שמחמת שהראשון קנאו כמ"ש רש"י ז"ל ונמאס בבליעתו תו לא חזי כבתחילה ולכך אין משלם השני אלא דמי עצים וק"ל:

י

המאכיל הפועלים ואת האורחים. בנוסח אחר כתב יד אורחיו ופועליו. ומ"ש

נפשו של אדם חותה ממנו לשון הירושלמי חתה ממנו ופירשו ז"ל לשון קצה שהקו"ף מתחלפת בחי"ת בא"ל ב"ם והצד"י בתי"ו בא"ף ב"ע זה נוכל לומר בכוונת דבריו שנפשו של אדם קץ מדבר האסור:

יט

האוכל קישואין וכו'. ואף דמן ההפקר יכול לשלם כמ"ש בדין הקודם ושביעית הפקר היא מ"מ מדכתיב לאכלה ודרשו ז"ל ולא לסחורה נאסר דפריעת חוב דמי לסחורה ואסור כמ"ש רבינו פ"ו דשמיטה ויובל הל' י' וכ"כ הרע"ב ז"ל סוף פ"ו דתרומות אמנם רבינו בפירוש המשנה נתן טעם מפני שהם הפקר ואין פורעים מן ההפקר מפני ששם פי' דמתני' דחכמים מתירים באלו לאו אכולהו קאי וכסברת ר"ל בירושלמי וכאן בחיבורו נמשך אחר דברי רבי יוחנן בירושלמי דס"ל דאכולהו קאי אלא דקצת קשה על הרע"ב ז"ל דפי' שם דחכמים לא קאי אכולהו וכאן פי' הטעם דלאכלה ולא לסחורה ותיפו"ל דאף בלא הך קרא אין משלמים מן ההפקר לפי פירושו והתוס' יו"ט לא נתעורר מזה לא ידעתי למה:

כ

ואם שילם חולין טמאים וכו'. הפר"ח ז"ל תמה על רבינו שהוא פוסק כרבי יהודה דגיטין פרק הניזקין דבדרבנן לא קנסינן שוגג אטו מזיד והכא איסור דרבנן הוא דמדאורייתא תשלומי מעליא נינהו כדאיתא בהאשה רבה וכו' וא"כ איך פסק כאן כרבנן לקנוס שוגג אטו מזיד וצ"ע ועיין בפר"ח ליו"ד עכ"ל. ושם ביו"ד סי' צ"ט ס"ק י"ב הביא הרבה מקומות שפסק רבינו דבדאורייתא קנסו שוגג אטו מזיד ובכללם הביא הא דפרקין דאם שילם חולין טמאים וכו' והוא דבר תימה דזו ודאי מדרבנן היא כדאיתא בהאשה רבה להדיא דף צ' וכן פירש רש"י בגיטין דף נ"ד והוא סותר דברי עצמו למ"ש כאן ואיך שיהיה לעיקר תמיהתו כאן יש לישב עם מ"ש שם דבאיזה מקומות לא פסק רבינו כן מכח סתם מתניתין וכו' מעתה אף אנו נאמר דבהא דתרומה איפליגו ר' מאיר וחכמים כדאיתא התם וכפי שיטתו ז"ל הוצרך לפסוק כחכמים לגבי ר"מ ועוד דרבים נינהו וק"ל:

כג

הגונב תרומה וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל ומ"מ איכא למידק וכו'. משמע דלד"ה כי לית ביה שוה פרוטה קרן נמי לא משלם ואיך כתב רבינו אם היה לו בה כזית ואין בה שוה פרוטה משלם וכו' ע"כ תמהתי על דברים אלו שהרי שם בברייתא ראשונה איפליגו ת"ק ואבא שאול בכזית דוקא ולת"ק אי הוי פחות מכזית אינו משלם ובכזית אפילו אין בו שוה פרוטה משלם וכיון שזה הוא סברת ת"ק ופסק רבינו כן מאי קושיא איכא כלל ויגדל התימה שהוא עצמו הזכיר זאת הברייתא בלשון זה וצ"ע:

כד

וחומש משום וכו'. בנוסח אחר כתב יד וקרן וחומש משום וכו':

כו

אם אכל וכו'. בנוסח אחר כתב יד כל מקום שאמרו משלם קרן וחומש אם אכל וכו':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---