מעשה רקח/תמידין ומוספין/ג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png תמידין ומוספין TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
הר המוריה
חידושים ומקורים מנחת חינוך
חידושי רבנו חיים הלוי
יצחק ירנן
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קרית ספר
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק ג מהלכות תמידין ומוספין

א[עריכה]

אפילו היו מזידין וכו'. כתב מרן ז"ל דפסק כת"ק דר' שמעון ע"כ ואינו נראה דבקטרת אפילו ר"ש מודה כמ"ש בגמרא דכיון דלא שכיחא ומעתרא חביבא להו ולא פשעי וכ"כ הרב לח"מ ז"ל:

ג[עריכה]

בעת שמקטירין הקטרת בהיכל בכל יום. כתב מרן ז"ל דבא לרמוז מ"ש בגמרא דבקטרת יום הכיפורים שהוא לפני לפנים אין צריך לפרוש אלא מן ההיכל וכו' ע"כ וכבר ביארו רבינו פ"ד דעבודת יום הכיפורים הל' ב' ושם נרגש מרן ז"ל שלא כתב שיפרשו בשעת הזאות הנעשות לפני לפנים לפי שסמך על מ"ש כאן ע"כ ונראה דהוי היפך דבריו כאן שהרי כאן רמז שיש שינוי בין ההיכל לקודש קדשים וכאן בהיכל איירי אם לא שנאמר דכוונתו דכיון שכתב כתב הבנין אב ושם ביאר דהקטרת שהוא בק"ק אין צריך פרישה אלא מן ההיכל מעתה מינה נלמוד גם להזאות דלפני לפנים:

ו[עריכה]

כופין אותו על הגחלים ועל השרץ בשבת. ראיתי להרב באר שבע ז"ל [פ"ה דתמיד ד"ה ועל] שהקשה מההיא דפרק משילין והובא ג"כ פרק כל כתבי ההוא עכברא דאשתכח באספרמקי דרב אשי אמר להו רב אשי נקטיה בצוציתיה ואפקיה ופי' רש"י בזנבו א"כ אמאי לא יהיה מותר להוציא גם הכא אם השרץ בעזרה וכו' וצל"ע עכ"ל. ולענ"ד י"ל דלמאי אצטריכו לומר דאישתכח באספרמקי דהיינו בשמים כמ"ש רש"י ז"ל אלא להורות שההיתר אינו אלא מצד זה דכיון שהיה רוצה להתעדן מהבשמים שהוא עונג שבת ומכח זה התיר טלטולו וה"ה נמי כשהוא לפניו במקום שנמאס בראייתו שרי כדמוכח בההיא דכל כתבי וה"נ ידוע דאם נמצא השרץ בההיכל או בעזרה שריא טלטולו להדיא כמ"ש רבינו פ"ג דביאת מקדש הל' כ' אבל בשאר מקומות שאין שייך כ"כ מיאוס כופין עליו פסכתר:

יא[עריכה]

תן לו כמדה וכו'. מנחות דף פ"ט מערב עד בקר תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בקר דבר אחר מערב עד בקר אין לך עבודה שכשרה מערב עד בקר אלא זו בלבד ושיערו חכמים חצי לוג מאורתא עד צפרא ע"כ ראיתי במפתחות שו"ת נחפה בכסף שתמה דכיון דפסק רבינו כאן כמ"ד תן לה מדתה היכי פסק בפ"ו כאידך דאין לך עבודה וכו' עיי"ש. ואיני רואה תחלת קושיא דמי האומר שאלו השתי דרשות סותרות זו את זו ואדרבה מדקאמר בתרווייהו ושיערו חכמים וכו' ולא אמר כן אחר דרשת תן לה מדתה משמע דשניהם אמת וק"ל:

יב[עריכה]

ומדליק נר שכבה. בנוסח אחר כתב יד מוסיף מן הדולקים. ומ"ש

והדלקת הנרות הוא הטבתן ראיתי להמבי"ט ז"ל בקרית ספר שהעתיק נר שכבה מדשנו ומדליקו וזהו הטבתן ע"כ משמע דמפרש דהטבה היינו דישון והדלקה ואין נראה כן מדברי רבינו כאן אלא דהטבה היא ההדלקה והדישון הוא העריכה כמ"ש לעיל מיערוך אותו אהרן ותו דלעיל מינה כתב והטבת נרות היינו דשונן מן האפר והוי היפך מ"ש כאן דההדלקה היא ההטבה לכך נראה דשם הטבה כולל שניהם אלא שעיקר פירוש תיבת הטבה היינו תיקונה וזה שייך יותר בדישון ומפני שגם ההדלקה הוי תיקון לכך נתייחסה גם היא בתיבה זו ואפשר שכן הבין בדברי רבינו ואם נאמר כן יתורץ למ"ש רבינו פ"ט דביאת מקדש הל' ז' דהדלקה כשרה בזרים וכו' ועיין מ"ש שם.

ובעיקר דינו של רבינו דס"ל דגם בבקר היה מדליק הנרות שכבו מלבד מ"ש ז"ל השכל מחייב ג"כ דהרי הקפידה תורה להטבה בבקר וכמ"ש ביומא דף כ"ג ואם אינו מדליק מה היא קפידה זו הרי היה יכול לדשנן בערב בשעת הדלקת כולם:

יג[עריכה]

נר מערבי שכבה. בנוסח אחר כתב יד שכבה נמחק וידוע דרבינו פוסק שהמנורה היתה מצפון לדרום כמ"ש פ"ג דבית הבחירה הל' ח' וקורא לנר האמצעי מערבי ולכך לא הזכיר דין המשנה דמצא שתי נרות מזרחיים דולקין וכו' דההיא אתיא כמ"ד דממזרח למערב היתה וכמ"ש הרע"ב ז"ל ועיין לרבינו בפירוש המשנה שיישב המשניות על מכונן וניצול מהשגת הראב"ד ז"ל ועיין עוד להתוס' יו"ט והרב לח"מ ז"ל:

יד[עריכה]

וכיצד מדליקו וכו'. מכאן קשה למ"ש רבינו פ"ט דביאת מקדש הל' ז' דאם הטיב הכהן את הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן דמשמע ע"י נר אחר ואף אם נפרש דמיניה וביה קאמר אכתי איך אפשר להוציא הנרות לחוץ כיון שהיו קבועים במנורה עצמה והא ודאי אי אפשר להוציא שתי פתילות שיהיו ארוכים כ"כ מן ההיכל שהיתה בו המנורה עד חוץ לעזרה ובהכרח צ"ל דהמנורה כולה קאמר דאם אירע שעשו כן והוציאוה לחוץ והדליקה זר כשרה אף שעדיין קשה דהא קי"ל בנר חנוכה דאם הדליקה בפנים והוציאה לחוץ לא יצא ובפ' במה מדליקין דאיתקש מנורה לנר חנוכה. ומ"ש בספרי רבינו

בנר אחד בנוסח אחר כתב יד בנר אחר ברי"ש:

טז[עריכה]

כדי להרגיש את כל העזרה. הקושי מבואר דזה טעמו של ריש לקיש והו"ל לפסוק כר' יוחנן דקי"ל כוותיה לגבי ר"ל ותו דמשמע דלר"ל לא היה מפסיק בעבודה ומרן ז"ל נדחק בזה עיין עליו. ולענ"ד נראה דרבינו אינו מפרש כפי' רש"י אלא דבין לר"י בין לר"ל יש לו להפסיק בעבודה אלא דבעי תלמודא בשלמא לר"ל דאמר טעמא כדי להרגיש העזרה כלומר דע"י זאת העבודה תרגיש העזרה ותדע דעדיין צריך להטבת השתי נרות אבל לר"י דהפרד החמש מהשנים היינו מדכתיב בבקר בבקר מעתה הפסק בעבודה אחרת מנא ליה אי נמי דכדי להרגיש את כל העזרה היינו בעבודה אחרת ולעולם דבין לר"ל בין לר"י מפסיקין בעבודה אחרת וכן נראה להדיא מדברי המבי"ט בקרית ספר עיין עליו וכן למדתי מדברי רבינו פ"ג דתמיד משנה ט' שכתב וז"ל אבל כך הסדר שיטיב חמש נרות ואח"כ מתעסק לעבודה אחרת ואח"כ חוזר ומטיב השתי נרות הנשארים ונחלקו בסבת זה יש מי שאומר לומר מטיבין וחוזר ומטיבין כדי להרגיש כל העזרה ר"ל לתת זמן ידוע לאותה עבודה עד שיהא לה קול ויש מי שנתן טעם במה שנאמר בבקר בבקר ע"כ ופשט הדברים נראין כהאי נמי שכתבנו ולעולם דלכו"ע מפסיקין בעבודה אחרת וכיון דר"י איתותב דלא אשכח טעמא להפסקה בעבודה לכך פסק כר"ל ועיין עוד להרב לח"מ ז"ל:

יח[עריכה]

שנאמר תופיני שתהא נאה וכו'. לכאורה תמוהים דבריו ומרן ז"ל לא נתעורר בהם חדא דההך טעמא דרב הונא הקשו בגמרא מתקיף לה רב יוסף אימר דכביש לה בירקא ותו דלמה הוצרך רבינו לטעם אחר דאם תאפה מבערב תפסל בלינה שהם דברי רבא שם דדריש על מחבת מלמד שטעונה כלי ותו דרבינו העתיק מרחשת גם בפי"ג דמעשה הקרבנות הל' ג' כשהזכיר סדר עשיית חביתי כהן גדול כתב ואח"כ קולה אותה על המחבת וכאן כתב מרחשת ותו דשם סיים ואינו מבשלה הרבה שנאמר תופיני בין בשל ונא וכתב מרן שם דפסק כר' יוסי דנימוקו עמו וכאן פסק כרב הונא אתמהא. וי"ל דחדא מתרצת חברתה דכיון דפסק כר"י דדריש תופיני נא ונאה מינה נמי דפסק כרב הונא דדריש נאה וקושית רב יוסף דכביש ליה בירקא אינה קושיא דאין זה דרך כבוד כלפי מעלה ומפני שפסק כר"י במעשה הקרבנות הוצרך להביא כאן דברי רב הונא שדורש נאה כר"י אכן בדין זה עיקר הטעם הוא כדברי רבא דדריש על מחבת מלמד שטעונה כלי ואי אפי לה מאתמול איפסיל לה בלינה דהוא בתרא ותניא כוותיה וכן נראה שהבין המבי"ט ז"ל בקרית ספר שלא הזכיר אלא דרשת רבא והשמיט דרשת רב הונא עיי"ש ומה שהעתיק כאן מרחשת בהכרח צ"ל דלאו דוקא וסמך למ"ש בפי"ג דמעשה הקרבנות דאיך יכתוב היפך פסוק מפורסם והרב לח"מ הניח בצ"ע עיי"ש ולענ"ד נראה פשוט כאמור:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון