מעשה רקח/שקלים/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png שקלים TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
בני בנימין
חידושים ומקורים מנחת חינוך
יצחק ירנן
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק ד מהלכות שקלים

א[עריכה]

והקטורת ושכר עשייה. נוסח אחר כת"י ושכר עושיה ונוסח אחר כת"י והקטורת ושכר עושה לחם הפנים והעומר וכו' והשאר נמחק.

ולשון של זהורית שקושרין בין קרניו כל אלו באים מתרומת הלשכה. הקושיא מבוארת דמתני' תני איפכא פרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית באים מתרומת הלישכה כבש פרה וכבש שעיר המשתלח ולשון שבין קרניו באים משיירי הלשכה ע"כ. ופי' הרע"ב ז"ל דמאי דתנן בקמייתא לשון של זהורית סתם היינו שני תולעת שמשליכים אל תוך שריפת הפרה ואם רבינו אינו מפרש כן אלא כפשוטו דהיינו אותו דשעיר המשתלח דסמיך ליה ויפרש אותו דסיפא שהוא אחר שבין קרניו ויהיה הראשון אותו שהיו קושרים במקדש כדאיתא בפ' טרף בקלפי וכו' אכתי למה לא הזכירו לקמן הלכה ח' דמשיירי הלשכה היה בא האחר ע"פ דרכו. ובאמת הרבה דרכים נאמרו בזה ולפי שכולם בחזקת סכנה ולא נחה דעתי כלל לא אטריח על המעיין על זה ועיין להרב משנה למלך שתלה הענין בט"ס ואני הצעיר חפשתי בכל הנוסחאות שיש לפנינו ובכת"י ובכולם כתוב כנוסחתינו.

ב[עריכה]

פרוכת של היכל וכו'. אבל פרוכת של שערים. כ"כ בכל הנוסחאות זולתי במגדל עוז שכתוב בשניהם פרכות ובכת"י פרוכות.

המנורה וכלי שרת וכו'. כתובות דף ק"ו בעי מיניה רב הונא מרב כלי שרת מהו שיעשו מקדשי בדק הבית וכו' א"ל אין נעשים אלא מתרומת הלשכה איתיביה וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע את שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה' כלי שרת א"ל דאקרייך כתובי לא אקרייך נביאי אך לא יעשה בית ה' סיפות וגו' כי לעושה המלאכה יתנוהו אי הכי קשו קראי אהדדיה לא קשיא כאן שגבו והותירו כאן שגבו ולא הותירו וכי גבו והותירו מאי הוי אמר רבי אבהו לב בי"ד מתנה עליהם וכו' תנא דבי ר' ישמעאל כלי שרת באים מתרומת הלשכה שנאמר את שאר הכסף איזהו כסף שיש לו שיריים הוי אומר זה תרומת הלשכה וכו' מיתיבי הקטורת וכל קרבנות הציבור באים מתרומת הלשכה מזבח הזהב ולבונה וכלי שרת באים ממותר נסכים וכו' תנאי היא דתנן וכו' רבי ישמעאל אומר מותר תרומה לכלי שרת ר' עקיבא אומר מותר תרומה לקייץ המזבח מותר נסכים לכלי שרת ר' חנינא סגן הכהנים אומר מותר נסכים לקייץ המזבח מותר תרומה לכלי שרת וכו' ע"כ. והנה עינינו הרואות דרבינו פסק כר"ע משום דברייתא דהקטורת דהויא סתמית קמסייעא ליה דאל"כ כיון דר"ח סגן הכהנים סבר כר"י הא קי"ל בערובין דף מ"ו כר"ע מחברו ולא מחביריו ולזה כיון מרן ז"ל במ"ש ואע"ג דר"ח סגן הכהנים סבר כר"י ולא חש לבאר מאחר שכבר הזכיר הברייתא דקמסייעא ליה ושוב בא לבאר מהיכן הוליד רבינו דאם לא היה להם מותר נסכים יביאו מתרומת הלשכה ולזה כתב ומשמע ליה וכו' כן נראה לענ"ד ברור.

שוב כתב מרן וז"ל ויש לתמוה דמשמע דפליגי אר' ישמעאל ור' עקיבא דמר אמר מתרומת הלשכה ומר אמר ממותר נסכים אבל מקדשי בדק הבית לא וצ"ל דכי לב בי"ד מתנה עליהם חזרו אותם מעות כמותר נסכים או כתרומת הלשכה וכו' ע"כ. ולא ידעתי אמאי לא מצינן לפרושי הש"ס באופן שיתיישבו דברי רבינו ולא תקשי נמי דאמאי השמיט ההיא דגבו והותירו דאי מהא לא קשיא דאימא דאה"נ דהא קי"ל רב תנא הוא ופליג ומסקנא דכאן שגבו והותירו וכו' רב הוא דקאמר לה משום דס"ל דקראי מיתוקמי בקדשי בדק הבית אבל ר"י דדייק איזהו כסף שיש לו שיריים הוי אומר זה תרומת הלשכה דדייק לה מקרא דשאר הכסף דהיינו קרא דוככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע את שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה' כלי שרת דדריש ליה רב לעיל דהיינו מקדשי בדק הבית ומכח קרא אחרינא דאך לא יעשה בית ה' סיפות וגו' דריש לקרא דוככלותם להיכא דגבו והותירו לפום פשטיה דקרא דאיירי בכסף של בדק הבית כיון דהכי דייק מתיבת וככלותם דהיינו לחזק את הבית וכמ"ש רש"י ז"ל אמנם ר"י דדייק תיבת שאר לכסף שיש לו שיריים ומהתם יליף דכלי שרת באים מתרומת הלישכה כמשמעות סופיה דקרא ויעשהו כלים לבית ה' כלי שרת פשיטא ודאי דלית ליה כאן שגבו והותירו כיון דלא קשו קראי אהדדי ותו אדרבא כיון דהכתוב אסר בלשון שלילה דהיינו אך לא יעשה בית ה' וכו' משמע ליה לר"י דאין מציאות שיעשה כלי שרת מכסף בדק הבית ונוכל לומר ג"כ דמכח דקשו קראי אהדדיה בחר לו ר"י דיוק זה של תיבת שאר וכו' ולא נתרצה בסברת רב ובחילוקו מכח דלשון שלילה כתיב כאמור ומשמעות הפסוק כן הוא לדעתו וככלותם כלומר כל האמור לעיל הביאו מחדש כסף מקופה אחרת ואיזו היא מדכתיב שאר שמעינן שהיתה מתרומת הלשכה. ועוד לנו מקום לומר דאפילו רב גופיה לא ס"ל חילוקא דכאן שגבו והותירו ולפי דעתו של המקשן השיבו דסבר דתיבת שאר היינו מכסף בדק הבית וכו' אמנם הוא לפי האמת סבר שפיר כר"י כאמור וזה ידוייק שפיר מלישנא דרב גופיה דמתחילה השיבו אין נעשים אלא מתרומת הלשכה בלשון שלילה והרי הבעיין לא שאל על תחילת העשיה אלא אם יכולים לעשותם מקדשי בדק הבית אשר לפי פירוש זה מצינן למימר דאפילו רב לא פליג אר"י.

ואיך שיהיה בין אם נאמר דפליג בין אם נאמר דלא פליג ר' ישמעאל לא ס"ל חילוקא דכאן שגבו והותירו כאמור ומה מתוק לחיכי ריהטא דסוגיין לפי הפירוש האמור דמתחילה מייתי אתקפתא דקראי אליבא דרב לפום בעיית רב הונא וחילוק בין גבו והותירו ללא ובתר הכי מייתי תנא דבי רבי ישמעאל וברייתא סתמית החולקת עליו ודברי ר' עקיבא עם ר"י ורבי חנינא סגן הכהנים דבאמת רבו כמו רבו הדקדוקים אך לא נאריך שהמעיין בהם ימצאם בקל לבד ראה זה די"ל עוד דלא נקשה לרב הונא מאי בעי מרב וכי לא ידע כמה משניות וברייתות המלמדות להועיל הכלי שרת מהיכן היו באים אלא האמת יורה דרכו דנראה דרב הונא לא בעי לעיקרא דמלתא מהיכן היו עושים הכלי שרת אלא בעי מהו שיעשו מקדשי בדק הבית כלומר אם יש קפידה בדבר ולפום בעייתו השיב לו רב בדרך ישרה כמבואר מעתה ר"ע נמי דס"ל דכלי שרת ממותר נסכים אתו ופסק רבינו כמותו על כרחך ס"ל דלכתחילה ממותר נסכים ובדליכא מותר נסכים מודה הוא לר"י בר פלוגתיה דמתרומת הלשכה אתי דאילו מקדשי בדק הבית לא הוזכר כלל במחלקותם זהו הנלע"ד בדעת רבינו למה שהשמיט ההיא דגבו והותירו לגמרי ודו"ק. שוב ראיתי להרב משנה למלך ז"ל שעמד בדברי מרן אלה גם במה שתירץ ז"ל דכי לב בי"ד מתנה חזרו אותם מעות כמותר נסכים וכו' עיי"ש ולפי דרכינו הנ"ל הכל מיושב דאין צורך לזה.

עוד ראיתי להרב שם שהקשה על רבינו אמאי השמיט שגם מזבח הזהב ולבונה מצותן שיביאו ממותר נסכים וכדאיתא בברייתא ע"כ. ולדעתי החלושה נראה דרבינו דקדק בדברי רבי עקיבא דפסק כוותיה דלא הזכיר בדבריו זולתי מותר תרומה לקיץ המזבח מותר נסכים לכלי שרת והשמיט מזבח הזהב ולבונה שהיא ברייתא דמוקים לה הש"ס כוותיה ואפשר דס"ל דמשיירי הלשכה היו באים כדאיתא בתוספתא פ"ב דשקלים להדיא עיי"ש א"כ אותה ברייתא אינה מוסכמת בכל החלוקות כמבואר ולכך לא פסק רבינו כאותה ברייתא בהא מלתא וק"ל.

ג[עריכה]

וכן כותי וכו'. מדקדוק דברי רבינו נראה להדיא דאם שלח הנסכים ג"כ קריבין משלו וכן היא סתם מתני' להדיא פ"ז דשקלים ואילו בפ"ג דמעשה הקרבנות כתב רבינו להדיא דאין הגוי מביא נסכים כלל כי אם עולה לבדה עיי"ש והרב תיו"ט ז"ל תירץ דהכא אגב קתני ליה על דרך שתירץ מרן ז"ל לקושיית כהן גדול וכו' לקמן עיי"ש ובס' ידי אליהו ז"ל תירץ דמ"ש רבינו שם ר"ל דאין מחייבים אותו להביא ג"כ הנסכים עיי"ש שהאריך. ודע דבנוסח אחר כתוב בדברי רבינו וכן מי ששלח. ובב' נוסחאות אחרות כת"י כתוב וכן גוי ששלח.

ד[עריכה]

כהן גדול שמת וכו'. על מ"ש מרן ז"ל דרבינו פסק בהיפך פרק ג' דתרומות ומעשרות ותירץ דהכא אגב גררא וכו' עד כאן עדיין נשאר הקושיא מפירוש המשנה שכתב דאין הלכה כר' יהודה ובספר ידי אליהו תירץ בטוב וסוף כל סוף צריכים אנו לדברי מרן ז"ל עיין שם ולההיא דפסק כר"י כתב דטעות סופר הוא וזה דוחק.

ו[עריכה]

משום בעלי זרוע. הכי איתא התם בשלהי מציעא ללישנא בתרא אמנם רבינו בפירוש המשנה נראה דדעתו כלישנא דחיישינן דשמא לא ימסרם יפה עיי"ש ואין כ"כ קושי.

ז[עריכה]

מגיהי ספרים. פי' רש"י של כל אדם שאסור להשהות ספר שאינו מוגה משום ואל תשכן באהלך עולה וראו בי"ד שהיו מתעצלין בדבר והפקירו תרומת הלשכה לכך.

צ' מנה בכל שנה. בכתובות דף ק"ה איתא צ"ט מנה ושמא רבינו לא הוה גורס כי אם צ' ומסתברא כדברי רבינו שהוא סך קצוב ומסוים דצ"ט אינו קצוב או ק' או צ' או פ' דאין זה חק שיהא בלי טעם צ"ט דוקא ומדכתב ג"כ מגיהי ספרים דבש"ס ליתיה כלל נראה דגירסא אחרת היתה לו כאמור.

כדי צרכן וכו'. נראה דהיינו טעמא כמ"ש התוס' שם דלא נכלל זה בשוחד לא תקח משום דכל שעה היו יושבים בדין ולא היו עוסקים בשום מלאכה עיי"ש.

ח[עריכה]

וכן מזבח העולה וכו'. פסק כהירושלמי והניח הש"ס דילן וכבר עמד ע"ז מרן ז"ל. ואפשר לפי מ"ש מרן גופיה בפ"א מהלכות מעשר שני דדרכו של רבינו לפסוק כירושלמי נגד התוספתא משום דאפשר דלא מתניא בי ר' חייא ור' אושעיא וכ"כ הפר"ח סי' ת"נ ס"ס ז' ועיין מהרש"ך ח"ג סי' נ"ז ותו דבש"ס פליגי תנאי בכלי שרת דהתוספתא.

ט[עריכה]

ושירי הלשכה. נוסח אחר וכן מותר שיירי הלשכה.

י[עריכה]

שקלים שלא הספיקו וכו'. עיין מ"ש הראב"ד ז"ל ומרן ז"ל עיין עליו. ובירושלמי דפוס מהר"א ליב נדפס כדברי רבינו ממש וכן פי' הרב שם עיין עליו.

יא[עריכה]

משיגיע ר"ח ניסן. ר"ה דף ז' ושבועות דף ו'. ומ"ש

פודין אותם ויוצאים לחולין. רבינו לא ביאר בזו אם חוזרים לקחתם מהתרומה החדשה כמ"ש רש"י שם אפשר דלא נחית אלא למה שנאמר בש"ס להדיא וזה מלתא דפשיטא היא ונלמד מדין הקטורת שכתב לקמיה א"נ ס"ל דאין קפידה בדבר כיון שכבר יצאו לחולין ואין בגופם יחוד דוקא לגבוה משא"כ הקטורת דמיוחד הוא דוקא לגבוה ומשו"ה נוטלים אותו האומנין דוקא וכו' ואהכי איתיה במתני' דשקלים וכו' אלא שרש"י ז"ל כתבו מסברא ודו"ק.

אע"פ שהן תמימין. נוסח אחר אע"פ שהן תמידין.

שתנאי בי"ד הוא וכו'. קאי גם לקטורת דלקמיה וכמשמעות הש"ס וכן פי' רש"י והתוס' ז"ל עיין עליהם.


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון