מעשה רקח/רוצח/יב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png רוצח TriangleArrow-Left.png יב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

מעשה רקח
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק יב מהלכות רוצח ושמירת הנפש

א[עריכה]

קודם שישתנה בגופו וכו'. עיקר הדין במשנה פרק אלו טריפות דף נ"ח [ע"ב], וכבר ביארם רבינו פרק י' דהלכות שחיטה הל' ח', אך מה שכתב קודם שישתנה בגופו לא הוזכר שם, וצריך לומר שלמדו רבינו מדרכי הרפואה, שכיון שכבר נתעכל שוב אינו מזיק, והרב כנסת הגדולה יו"ד סוף סי' ס' האריך באיסור העופות שמאכילין אותם דבר איסור, אם לא שישהו מעת לעת אחר שאכלו הדבר האסור עד שעת שחיטה, וכן דעת הש"ך ז"ל שם אמנם הפרי חדש ז"ל התירם עיין עליו, והמחמיר תבוא עליו ברכה בפרט שהשהיה מעת לעת הוא דבר קל.

כיצד בודקן וכו'. והאחרונים ז"ל כתבו שאין אנו בקיאים בבדיקה זו ויש לאסור בהחלט והני מילי היכא דשכיחא נחשים.

ה[עריכה]

וכן לא יתן אדם פס ידו וכו'. ירושלמי פרק ח' דתרומות, אמר רב אמי צריכין למיחש למה דברייתא חששין, אסור דלא למיתן בר נש פריטין גו פומא, ותבשילו תותי ערסא, פיתא (נוסחא אחרת פיסתא) תחות שיחיא, מיצנע סכינא (זו) [גו] פוגלא, סכינא (זו) [גו] אתרוגא, אמר רבי יוסי בר רבי בון, כל זיעא דנפקא מבר נש סם מות הוא חוץ מזיעת הפנים ע"כ, פשטן של דברים נראה, דהא דרבי אמי לאו משום סם המות נינהו, שהרי לא חש אלא משום דחשו להו ברייתא, ותו דרבי [יוסי ב"ר] בון אמר דבר אחר דהיינו זיעה, משמע דרבי אמי לאו משום זיעה קאמר, ויש לומר דרבינו מפרש דרבי [יוסי ב"ר] בון אהנך דרבי אמי קאי, והכי קאמר דמן הדין צריכין אנו לחוש ולא משום דחשו ברייתא לחוד, ולכך כלל רבינו שתיהם מוכי שחין ומצורעים וזיעה, ומדכתב רבינו וכן לא יתן אדם פס ידו וכו', נראה שגורס בירושלמי פיסתא כגירסת הרי"ף ז"ל שהביא הרב היפה מראה ז"ל.

אף על פי שהוא עוסק בסעודה וכו'. בירושלמי שם אמרו סתם, ורבינו הוסיף אע"פ שהוא עוסק בסעודה, נראה דנפקא ליה מדאמרו בירושלמי צריכין אנו לחוש למה דחששן ברייתא, כלומר שהעולם נזהרין ובזמן רבינו היו נזהרין אף בעת הסעודה, אך לפי טעמו של רבינו שמא יפול בו דבר המזיק וכו', לא שייך דבר זה אלא במגולה אבל במכוסה אין לחוש, ובפסחים דף קי"ב [ע"א], תנא אוכלין ומשקין תחת המטה אפילו מחופין בכלי ברזל, רוח רעה שורה עליהם ע"כ, וצריך לומר דרבינו מפרש לההיא דפסחים שהיו מונחים תחת המטה זמן מה עד שיוכל הרוח לשלוט בהם, דהכי מוכח פשטן של דברים, משא"כ בההיא דהירושלמי דאפילו לשעה קלה אסור, מוכרח דהטעם משום שמא יפול בהם דבר המזיק, דאף דהיא לשעה קלה כיון שנעלמו מן העין יש לחוש, וזהו שסיים רבינו והוא אינו רואהו, וכיון דרבינו אסר אפילו לשעה קלה, מכל שכן, [לזמן מרובה], גם יש לומר דאין דרכו של רבינו לחוש לרוח רעה כדאשכחן בנטילת ידים של שחרית שאמרו בשבת בת (מלך) [חורין] היא ומקפדת עד ג' פעמים, ורבינו לא הצריך ג' פעמים עיין פרק ו' דהלכות ברכות.

ו[עריכה]

וכן אסור אדם וכו'. בראש השנה דף ט"ז [ע"ב], אמר רב יצחק ג' דברים מזכירין עוונותיו של אדם קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חבירו, ופירשו התוס' ז"ל, ששלשתם מפני שבוטח בזכותו וכו', ודין הגשר שכתב רבינו הוא בשבת ל"ב [ע"א] וגברי היכא מבדקי, אמר ריש לקיש בשעה שעוברין על הגשר, ומוקים לה כעין גשר, ומהך טעמא לא הזכיר רבינו מברא דאיתא [התם] דבעי למבדק משום דהיא היא.

ט[עריכה]

אסור ליקח רפואה מן העכו"ם וכו'. בעבודה זרה דף [כ"ז ע"ב], אלא דהתם משמע דאדם חשוב שאני, כלומר ושרי, וכן אם הרופא הוא מומחה לרבים שרי כדמוכח מעובדא דרבי יוחנן ורבי אבוה שם, ובדף כ"ח [ע"א], וכן כתבו התוס' שם ד"ה כל מכה וכו', וכן הקשה הרב בית יוסף יו"ד סי' קנ"ה, ואפשר דרבינו לא חילק מכח ההיא דרב יהודה דאפילו ריבדא דכוסלתא לא מתסינן מינייהו, דמדפריך תלמודא וקאמר אלא, משמע דהלכתא היא, וגם תיבת מינייהו מורה בכללות קאמר, וכל שכן דההיא דאדם חשוב אנן לא בקיאין ביה דמי הוא החשוב בזמן הזה כרבי יוחנן ורבי אבהו, לכך נקט להחמיר ולא חילק, ואף דלענין תספורת הזכיר לקמן דין אדם חשוב, התם שאני, דאף אם אינו באמת אדם חשוב ואפילו אם מרמה את הגוי שפיר דמי, ודע דהכנסת הגדולה בספרו דינא דחיי תמה על רבינו למה הזכיר רבינו דין האפיקורס כאן שהוא דרך אגב, ולא הזכירו במקומו הראוי שהוא בהלכות עבודה זרה עיי"ש, ואיני רואה כל כך תמיהה ודו"ק, וגם בפרק י' דהלכות עבודה זרה פסק דהאפיקורסים מצוה לאבדן ביד מפני שהם מצרים לישראל ומסירין את העם מאחרי ד' הרי שכבר נכלל דין זה.

יא[עריכה]

ואם דימה לעכו"ם שהוא אדם חשוב וכו'. פלוגתא דר' מאיר וחכמים במתניתין, ומשמע קצת דיש לחוש לדר' מאיר דאסר מכל מקום, מדחזינן לרבי אבהו דקאמר תיתי לי דעברי אדר' מאיר וכו', ושם תנו רבנן, ישראל המסתפר מגוי, רואה במראה, ואוקמוה ברשות היחיד, וכיון דאיכא מראה מתחזי כאדם חשוב ע"כ, ורבינו סבירא ליה (דאלו) [דלאו] דווקא מראה, וזהו שכתב ואם דימה לגוי שהוא אדם חשוב מותר, דפירושו בין ע"י מראה בין ע"י דבר אחר.

יב[עריכה]

ואין משחיזין להם את הזיין וכו'. משנה וברייתא שם, ושאר הפרטים השנויים שם ביארם רבינו פרק ט' דהלכות עבודה זרה הל' ח'.

יד[עריכה]

וכן כל המכשיל עור בדבר וכו'. בספר המצוות לאוין רצ"ט, ביאר רבינו כמה ענינים בלאו זה, וסיים ופשטיה דקרא כמו שכתב תחילה, דהיינו במשיאו עצה שאינה הוגנת לו עיי"ש, ולענין לעבור הלאו נראה דכולם בכלל, אך לענין המלקות [רק] אם עשה מעשה, כיון דרבינו סיים שם, דפשטיה דקרא על המשיאו עצה וכו', משמע דאינך אינן אלא דרך אסמכתא ואין בהם מלקות, וצ"ע.

טו[עריכה]

או לעבד רשע וכו'. כתב הרב כסף משנה ז"ל, פ"ק דבבא בתרא דף ד', וכשינויא בתרא דקאמר, ואיבעית אימא שאני בית המקדש דאי לאו מלכותא לא מתבני ע"כ, והדבר תמוה לכאורה, דהרי רבינו הזכיר או לעבד רשע, כלומר דאף אם הוא חייב במצוות, כיון שהוא רשע אסור להשיאו עצה טובה, וזהו כשינויא קמא דהתם, דקאמר שאני עבדא דמחייב במצוות, וההיא שעתא כשר היה, שהרי חזר בו ממה שעשה, וצריך לומר דסבירא ליה דלהך תירוצא דחייב במצוות אף אם הוא רשע משיאין, משא"כ לתירוץ דשאני בית המקדש, נפיק מינה דעבד אם הוא רשע אין משיאין, והורדוס לעולם דרשע הוא וחזרתו אינה חזרה, וצדקו דברי הרב כסף משנה ז"ל.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון