מעשה רקח/מעשר/יב

מעשה רקח ‏ מעשר יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק יב מהלכות מעשר

א

הלוקח פירות וכו' מפני שאימת שבת על עמי הארץ ואינו עובר בה עבירה. בירושלמי אמתני' דהלוקח פירות בפ"ד דדמאי חבריא בשם רבי יוחנן מפני כבוד שבת התירו אם מפני כבוד השבת למה לי שואלו ע"י עילה רב ביבי בשם רבי חנינא אימת שבת עליו והוא אומר אמת ואם אימת שבת עליו בדא תנינן חשכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר מפני אחד שאין אימת שבת עליו תני שואלו בחול לא יאכל בשבת מ"ד אימת שבת עליו ניחא מ"ד מפני כבוד שבת אפילו שואלו בחול יאכל בשבת ע"כ. והשתא קשה על רבינו אמאי פסק באיסור דרבנן להחמיר כמ"ד מפני אימת שבת דכפי זה אם שואלו בחול לא יאכל כמ"ש בירושלמי וי"ל משום דקשיא ליה למ"ד מפני כבוד שבת אמאי תני במתני' שואלו בשבת הו"ל למתני' שואלו ואכל על פיו בשבת. ודקדק רבינו לכתוב ואינו עובר בה עבירה לאשמועינן דמ"ש בירושלמי והוא אומר אמת לאו דוקא דזהיר בשקר דוקא אלא הוא הדין הכוונה לכל העבירות בכולל אימת שבת עליו ובהא נמי אינו משקר וק"ל שוב ראיתי בירושלמי דאידך מתני' דתרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה וכו' שאמרו כשם שאימת שבת עליו כך אימת דימוע עליו וכן אמרו בתוספתא ופסקו רבינו לקמן הל' ד':

ב

על שאכל בשבת ועל הנשאר. דבר זה לא מצאתיו בירושלמי שיצטרך לעשר גם על מה שאכל ואולי רבינו מפרשה הכי מכח דלא התירו דבר זה אלא במציאות ששכח לעשר קודם השבת כדתנן במתני' וכיון שלא התירו אלא בשוגג דוקא כמ"ש שם מוכח דבקושי הוא שהתירו דבר זה וכיון שכן דין הוא שיעשר גם על מה שאכל:

ג

הנשבע על חבירו וכו'. לשון המשנה המדיר לחבירו ורבינו שינה הלשון לא ידעתי למה ועיין להתוס' יו"ט ז"ל והנה בירושלמי רבי ינאי בי רבי ישמעאל בשם ר' יוחנן בשבת של פרוטגמייא התירו משום איבה אמר רבי אבון כאן התירו טבלים משום דרכי שלום רבי חנינא א"ר ירמיה בעי אם מפני דרכי שלום למה לי בלבד שיאמר לו מעושרין הן ע"כ ופי' הר"ש והרע"ב דשבת של פרוטגמייא היינו שבת ראשונה של נישואין ורבינו העתיק סתמא אולי שהוא מפרש דרבי אבון פליג עליה ואף שהקשה עליו מ"מ מבואר דקושיא זו קיימא אף לאידך מ"ד. ודע דבירושלמי אמרו עוד שאלו בשבת ראשונה ולא בא השניה מהו שתעשה ראשונה א"ר חסדא כאן שנינו שאסור לחבר שיאכל בסעודה שאין לה שם ע"כ. ורבינו השמיטה ואולי משום דכיון דנפשטא לאיסור די לו לרבינו במה שלא התיר אלא שבת ראשונה דוקא בכל גווני. ומ"ש בספרי רבינו

עד שיעשה בנוסח אחר כתב יד עד שיעשר ופשוט:

ו

האומר וכו'. לשון המשנה פ"ד קח לי ממי שהוא נאמן וממי שהוא מעשר ורבינו השמיט ממי שהוא נאמן וממ"ש בפירוש המשנה נראה שהוא מפרשה לענין איסור והיתר וטומאה וטהרה ועיין להשגת הראב"ד בספי"א דמאכלות אסורות דעם האמור יובן כוונת רבינו אף שעדיין יש לגמגם ממ"ש לקמן הל' ט':

י

החמרים וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל ועיין להתוס' יו"ט פ"ב דכתובות והפר"ח ז"ל וכבר כתבתי בזה במקום אחר ומ"ש

שמא עשו קנוניא ביניהן בנוסח אחר כתב יד מוסיף ויהא השכר ביניהן:

יא

המוכר פירות בסוריא. עיין לרבינו פ"א דתרומות הל' ג'. ומ"ש בספרי רבינו

משלי הן חייב לעשר בנוסח אחר כתב יד מוסיף מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:

יב

עניים שאמרו וכו'. פרק בתרא דפאה ומסתברא דבעמי הארץ איירי דאם הם חברים ומוחזקים לנאמנים למה לא יהיו נאמנים בדבריהם וכן מבואר בהל' ט"ז דאכולי פרקא קאי וק"ל:

יג

קמח זה וכו'. בירושלמי אמרו שאם אמר אני טחנתי ועשיתיו קמח נאמן ולא ידעתי למה לא ביארו רבינו ואולי משום דמילתא דפשיטא היא:

יד

נאמנים על השעורה של אורז. בנוסח אחר כתב יד כתוב נאמנים על השעורה ואינן נאמנין על האורז ועיין בביאורו להמשנה ז"ל:

טז

כלל דבר. בנוסח אחר כתב יד כל דבר ועיין לרבינו ספי"א דמאכלות אסורות:

יח

טבלים הן. בנוסח אחר כתב יד מוסיף מעשר הן ועיין בסוף הל' פסולי המוקדשים ופ"ב דמטמאי משכב ומושב ששם הוספתי דרבינו פוסק כרבא לגבי אביי ע"פ דברי הרשב"א ז"ל ונכון:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---