מעשה רקח/מכירה/כז

מעשה רקח ‏ מכירה כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק כז מהלכות מכירה

א

ואת הכבש והאסכלה שעולין בהן לספינה וכו'. בנוסחאות שלפנינו בגמרא אין שם אלא אסכלה, ורבינו נראה דגריס שניהם, ומה שכתב הרה"מ בשם הרב אבן מיגש ז"ל דפירוש אסכלה היינו בית הכסא, נראה שלא נתכוון לומר דדעת רבינו היא כן שהרי רבינו כתב שעולין בהן לספינה ויורדין עליה, אכן נראה שלכך הוסיף הרה"מ פירוש רשב"ם ז"ל שפירש דלא גרסינן כבש, ופירש אסכלה כבש ופירוש כבש ידוע ע"כ. ולפי זה אפשר דגם רבינו לא גרס אלא אסכלה, אך יתכן שני מיני כבש אחד שעולין בו לספינה וזה נקרא אסכלה, ואחר שיורדין בו לתוך הספינה וזה נקרא כבש, פשוט שכן היו השמות באותו זמן, וקרוב לזה כתב הדרישה ופרישה ז"ל חו"מ סי' ר"כ.

ולא מכר הדוגית והיא הספינה הקטנה וכו'. הרב כסף משנה תמה על רבינו מלשון הגמרא ונדחק בתירוצו, וכדברי רבינו פסק הטור ז"ל, וכבר הדרישה ופרישה והרב ב"ח ז"ל תירצו באופן אחר עיין עליהם.

ב

מכר את הפרדות לא מכר את הקרון וכו'. מדלא ביאר בזו משמע דאפילו קשורין יחד קאמר, וטעמא רבה איכא במלתא דבמכר קרון קשור עם הפרדות קנה שניהם, משום דהקרון לבדו לא חזי ולא מידי בלי פרדות, משא"כ במכר הפרדות אף שקשורין עם הקרון לא קנה הקרון דהא הפרדות לחודייהו חזו אף בלא קרון, וכן זכיתי ומצאתי להמפרשים ז"ל, וכן דעת הטור חו"מ סי' ר"כ ודע דרבינו בפירוש המשנה כתב דפרדות הם עצים הנפרדין ממנו שמושכות אותו ע"כ, וידוע דלענין דינא כל אפיא שוין.

ג

מכר את הפרה לא מכר את העול וכו'. הרב כסף משנה ז"ל כתב, דאפשר שכך היה לשון בני אדם בזמנן, והדרישה ופרישה ובסמ"ע ז"ל כתב דהכא איירי רבינו בקשורין יחד עיי"ש.

ד

וכן המוכר את החמור. האי "וכן" הוא מגומגם שהרי אינו דומיא להדין שהזכיר תחילה, ונראה דט"ס הוא שהרי בשו"ע חו"מ סי' ר"כ שהעתיק כל דברי רבינו, אין שם תיבת וכן.

מכר את המרדעת ואת האוכף וכו'. בגמרא הוסיפו קילקלי וחבק, ורבינו נראה דסבירא ליה שהוא נכלל במרדעת ואוכף, וכן צריך לומר במה שכתב, אבל לא מכר את השק ולא מרכבת הנשים, ובגמרא הוסיפו דסקיא, וסבירא ליה לרבינו דבכלל שק הוא.

ה

ואם טעה בכדי שאין הדעת (טועה) [נוטה] וכו'. כבר כתבתי במקום אחר, דרבינו סבירא ליה דעד הכפל הוי הדעת נוטה ויותר מהכפל אין הדעת נוטה.

ח

זה אני מוכר לך הרי זה מכר חציו וכו'. ברייתא פ"ק דערכין דף ד' [ע"ב], ראש עבד זה הקדש, הוא והקדש שותפין בו, ראש עבד מכור לך משמנין ביניהם, ראש חמור זה הקדש, הוא והקדש שותפין בו, ראש חמור מכור לך משמנין ביניהם, ראש פרה מכור לך לא מכר אלא ראשה של פרה, ולא עוד אלא אפילו ראש פרה הקדש אין להקדש אלא ראשה, ואמר רב פפא דהא מיזדבן רישא דתורא בבי טבחא ע"כ, ולא ידעתי אמאי פלגינהו בתרתי עבד וחמור כיון שדינן שוה בין בהקדש בין במכר. ואיך שיהיה רש"י ז"ל פירש, משמנין ביניהם כמה שוה ויחלוקו דמיו, ומבעיא לי אמאי נקט התם שותפין והכא משמנין ע"כ, פשט דבריו שהוא מפרש דשותפין ומשמנין שניהם שוין דיחלוקו, ולכך נרגש משינוי הלשון, אי נמי אפשר דרש"י סבירא ליה כפשוטו דשותפין היינו שיחלוקו, ומשמנין היינו דמי אותו אבר, ומבעיא ליה למה זה החילוק, וכן היה נראה מדברי התוספות שכתבו שם לפירוש הקונטרס, דגבי הקדש נקט לשון שותפות לומר שהוא והקדש חולקין דמקדיש בעין יפה מקדיש, אבל גבי מכירה שייך דמשמנין לשון שומה, כלומר שישומו אותו אבר שימכר לאיזה מלאכה הוא ראוי, ולפי שוויה יטול ע"כ. הרי שכתבו דלרש"י יש חילוק בין לשון שותפין למשמנין, אך אי אפשר דהוו גרסי ברש"י ומבעיא לי וכו', דהא כבר נתן טעם משום דמקדיש בעין יפה מקדיש, וזה הוא החילוק שבין הקדש למכר.

אכן לפירושם ז"ל בשם רש"י ז"ל קשה טובא, מאי דאיתא בסיפא דברייתא ראש פרה מכור לך לא מכר אלא ראשה, ואי פירוש משמנין היינו דשמין אותו אבר לבדו היינו פרה היינו עבד וחמור, ותו דזה אי אפשר דהא רב פפא יהיב טעמא משום דריש תורא מזדבן בבי טבחי, וזה לא שייך אלא בפרה דוקא, אם לא שנאמר דבעבד וחמור אי אפשר לפרש שיתן להקדש או ללוקח הראש, ממה שכתב אלא דצריכין שומה, ובפרט בעבד דשייך שומה בראשו, תורגמן או משורר או צופה כמו שכתב הרב כסף משנה ז"ל פ"ה דהלכות ערכין הל' י"ז, ולכך חילקו בברייתא, ושם פסק רבינו בראש עבד וכו', הקדש למזבח אינו חייב אלא בדמי ראשו, מפני שהוא מפרש שותפין בו דהיינו שיש להקדש חלק בו, וגבי מכר שאמרו משמנין היינו חציו, ואינו לא כפירוש רש"י ולא כפירוש התוספות. אכן הלשון של כאן הוא מגומגם, גבי מוכר אבר שאין הנשמה תלויה בו כתב משמנין, דכוונתו ודאי ששמין דמי אותו אבר לבדו.

[ו]כמדומה שהרב בעל הדרישה ז"ל לא ראה דברי רבינו פ"ה דהלכות ערכין הנ"ל, שהרי כתב דבערכין פסק רבינו דבמעריך אבר שהנשמה תלויה בו הרי [נותן] הערך כולו דהתם משום שהוא לגבוה, משא"כ במכר, [ו]קשה דבמקדיש למזבח יוכיח שפסק רבינו שם דאף שהנשמה תלויה בו לא הקדיש אלא אותו אבר אף שהוא לגבוה, עוד קשה לי בדבריו ז"ל שם שתפס במושלם שדעת רבינו כפירוש רש"י ז"ל, דשותפין ומשמנין משמעותן החצי, וזה אינו דרבינו מפרש שותפין דהראש לבדו קדוש כמבואר בהלכות ערכין, וכן נראה מדכתב שם, וגם יש לתרץ לשון הברייתא ולומר דין הקדש כבר היה מקובל בידם דהוא והקדש שותפין בו, והיינו לכל אחד החצי וממנו למדו חכמי ברייתא דדין מכירה ג"כ כן הוא עכ"ל. הרי שהבין ז"ל דדין מכירה ודין הקדש שוין דלכל אחד החצי. ויש ליישב כל זה ע"פ הבנתו עיין עליו.

ט

מכר את הראש בבהמה גסה וכו'. בבא בתרא דף פ"ג [ע"ב], ופירש רשב"ם ז"ל הקנה היא הריאה ונקרא על שם קנה שלה ע"כ, והתוספות ז"ל כתבו קנה היא ריאה עם הלב, ומספקא ליה לר"י אם מכר הלב אם מכר ריאה, אם מכר ריאה אם מכר הלב ע"כ, ספיקו של ר"י ז"ל לא יפול אלא לפירוש התוספות דמפרשי דקנה היא הריאה עם הלב, אבל לפירוש רשב"ם ז"ל דמפרש דקנה היא הריאה נראה פשיטא דמכר את הריאה לא מכר את הלב וכו', והרב ב"ח ז"ל הוקשה לו לפירוש רשב"ם דאם איתא אמאי לא נקט מתניתין מכר את הריאה עיי"ש, ואי מהא לא איריא שדרך הטבחים להניח גוף הקנה בריאה כדי תפיסה, ואין להקשות עוד דאמאי לא הזכירו הלב במשנה דיש לומר דדינו ככבד.

י

המוכר את הבור לא מכר את מימיו וכו'. קשה קצת דמה נשתנה בור מאשפה וכוורת ושובך, ויש לומר דבור צריך הוא למימיו לשתות דהוו חיותו של אדם, משא"כ באינך דלא הוו כל כך וקיימא לן מוכר בעין יפה מוכר, וכן כתב בשו"ת הרדב"ז ז"ל שנדפס מחדש [בלשונות הרמב"ם] סי' קצ"ב עיי"ש, ומיהו דוקא במוכר אבל גבי הקדש פסק רבינו פ"ה דמעילה כסתם מתניתין פרק ג' דמעילה ולא יליף הקדש מהדיוט עיי"ש, וכן כתב התוספות יו"ט ז"ל בפרק המוכר את הספינה, עיי"ש מה שפלפל.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---