מעשה רקח/מכירה/יט

מעשה רקח ‏ מכירה יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק יט מהלכות מכירה

א

אסור למוכר וכו' שיש בה עסיקין וכו' עד שיודיעו וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל, דבפרק שבועת העדות אמרינן, ואשר לא טוב עשה בתוך (ב)עמיו זה הלוקח שדה שיש עליו עסיקין, וכיון שהלוקח לא טוב עשה נראה שאסור למוכר למכור וכו' ע"כ, ראיה זו יש לגמגם בה, דהתם דף ל"א [ע"א] איפליגו רב ושמואל, דרב אמר ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו זה הבא בהרשאה, ושמואל אמר זה הלוקח שדה שיש עליה עסיקין ע"כ, וידוע דבאיסורי הלכתא כרב לגבי שמואל, וכן פסק רבינו פ"ג דשלוחין ה"ה, וכיון דרבינו לא פסק כשמואל איך למד ממנה. וכן הקשה הרב ב"ח ז"ל, ובהכרח צריך לומר לדעת הרה"מ, דעיקר דין זה מטעם הונאה וגניבת דעת הוא כמו שהקדים הרה"מ ז"ל, אלא דאגב הביא לו סניף אחר מההיא דשמואל אף שאינה הלכה.

ב

יצא עליו מערערין וכו' שאין לך מום גדול וכו'. דעת רבינו מבוארת, מדכתב

קודם שישתמש בה יצאו עליו מערערין דדוקא בכי האי שאחר שיצאו המערערין נשתמש בה, דהיינו

אפילו דש אמצרי שכתב אח"כ, אבל אם נשתמש בה ואח"כ יצאו מערערין הו"ל כנתגלה בה מום דלעולם חוזר, וזו היא דעת הטור חו"מ סי' רכ"ו שכתב כן להדיא, וגם הרב בית יוסף הביא על דבריו דברי רבינו בסתם, דמשמע דבהא לא פליג, דהן אמת דבתרי מילי אחריני פליג הטור עם רבינו מפני שהם מבוארים, חדא דמדכתב רבינו ויחזיר המוכר את הדמים משמע להדיא דמפרש המעשה של הגמרא דבקבל כבר הדמים מיירי, והטור ז"ל כתב להדיא ועדיין לא נתן המעות, עוד איפליגו בפירוש דש אבי מצרי דרבינו מפרש שעשה מעשה גמור בגוף הקרקע, כגון שהשוה הקרקע של המצר לארץ, וכן כתב לעיל פ"א הי"ג, והטור ז"ל מפרש דש אמצרי שהלך סביב מצרי השדה לראות ענין השדה כמו שכתב בחו"מ סי' רכ"ו, וכן כתב שם סי' קצ"ב, אבל בהא דבעינן שיצאו המערערין קודם דישת המצר הם שוין להדיא בדבריהם ובטעמם.

מעתה תמהתי טובא על מהרש"ך ז"ל ח"א סי' ק"ע שכתב שנראה מדברי רבינו דייש אמצרי דקאמר בגמרא היינו דדייש אמצרי ונשתמש בשדה קודם שבאו ויצאו המערערין, וטעמא דמלתא דכיון שבאו המערערין לאחר שכבר נשתמש בשדה לא הוי מום יציאת המערערין, אמנם לפירוש הטור דייש אמצרי היינו לאחר שיצאו המערערין וכו', עיי"ש שהאריך בדבר ותמה על דברי רבינו, ודבריו קשים להבין ותמוהים הרבה, דמהיכן מצא כן בדברי רבינו, ועוד דאף אם תימצי לומר דדברי רבינו שקולין מה שאינן כן באמת, למה לן לחדש מחלוקת, חדא מכל שכן בדבר שאין השכל מקבלה, דכיון שנתגלה לו המום שלא היה יודע בו מקודם למה לא יחזיר דודאי [מסתבר] שאין אדם חפץ שיערערו על שדהו, ומכל שכן אם יוציאוה מידו ואין לך מום גדול מזה בעולם, ועוד הרי כתב רבינו לעיל פרק ט"ו הל' ג', דאם נמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח מחזירו אפילו לאחר כמה שנים והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע המום וכו', ולפי דברי הרב נמצא רבינו סותר דברי עצמו בפירוש, משא"כ אם נפרש דברי רבינו כדברי הטור הוא מסכים ג"כ למה שכתב פרק ט"ו, אכן מצד אחר אפשר דהטור פליג על רבינו, שהרי עיקר הקפידה לדעת הטור היא מפני שלא נתן הדמים, דמשמע שאם כבר נתן הדמים אם נשתמש בה ואח"כ יצאו המערערין אינו חוזר, אף שהדבר מגומגם שלפירוש הטור דש אמצרי אינו דרך שימוש ממש כפירוש רבינו אלא שהלך סביבות השדה לראות ענייניו, ואיך נאמר שמפני הילוך בעלמא ישתנה הדין בין נתן המעות ללא נתן.

ג

אם הוציא המקח מיד הלוקח מחמת המוכר וכו'. מחמת המוכר לאו דוקא קאמר, דאף שלא מחמת המוכר חייב וכמו שכתב בסוף הפרק, והרב בית יוסף חו"מ סי' רכ"ה הביא משם בעל התרומות ז"ל, דג' מיני אחריות הם, אחריות דנפשיה, אחריות דמחמתיה, אחריות דעלמא עיי"ש, ונראה שגם רבינו מודה לו ודו"ק.

אפילו מכר הקרקע בשטר וכו'. משמע דאם מכר בלא שטר אלא בעדים מכל שכן שהאחריות על המוכר, ואין כן דעת הפוסקים האחרים שהביא הבית יוסף חו"מ סי' רכ"ה ומכל מקום בשו"ע שם סתם כדברי רבינו ועיין להרב ש"ך ז"ל שם.

ד

בין בדין המלך בין בערכאות שלהן וכו'. הרב כסף משנה נתקשה, דלמה כשהוציאו בדין המלך אינו חייב הא קיימא דינא דמלכותא דינא וכו' ע"כ, והרב ב"ח ז"ל חו"מ סי' רכ"ה כתב דלא אמרינן דמלכותא דינא אלא בדברים שהם מחוקי המלכות כגון העמדת מכס וגביית וארנוניות וכיוצא, אבל דין שבין אדם לחבירו פשיטא דלא דאל"כ בטלת כל דיני תורה ח"ו, וכן כתב מהרי"ק ז"ל שורש קפ"ח ע"כ, ודברים של טעם הם וכן יש לדייק בדברי רבינו סוף פ"ק דגזילה ואבידה עיי"ש.

ה

המוכר קרקע וכו' שכל אונס שיולד בקרקע וכו'. הפוסקים ז"ל נחלקו באונס דשכיח ולא שכיח אי דיינינן ליה כאונס דלא שכיח או כאונס דשכיח, עיין להרב כנסת הגדולה ז"ל חו"מ סי' רכ"ה, ומה שנראה יותר דהמוציא מחבירו עליו הראיה ודברי רבינו שקולין, עיין למהר"ם אלשי"ך סי' ס', אמנם אם פירש ואמר שלא יטעון שום טענת אונס בעולם אפילו אונס דלא שכיח במשמע כמו שכתב הרב כנסת הגדולה שם אות מ"ד משם מהר"ם אלשקר ז"ל, ואינו סותר למה שכתב הרשב"א הביאו הרב בית יוסף ז"ל שם, שאפילו כתב שהוא מקבל כל אונסין שבעולם אין אונס דלא שכיח בכלל, דיש שינוי בין לשון זה לזה כמו שכתב הרב שם, ומדברי רבינו אין להכריח אלא דממה שכתב כל אונס נראה דהיינו כדברי הרשב"א, דתיבת שבעולם אינו כל כך הכרח ודו"ק.

ו

והם שהיו בדעת המתנה וכו'. מדתלה הדבר בדעת המתנה נראה דאונס דשכיח ולא שכיח לא עלה בדעתו להתחייב דאדם קרוב אצל עצמו [ואין] מביא [רשעה] על עצמו, והפוסקים ז"ל נחלקו בזה, והנכון דהמוציא מחבירו עליו הראיה.

ט

אם רצה ראובן לעשות דין עם לוי וכו'. בספר כתב יד קדמון מצאתי כתוב וז"ל: דקדק רבינו בלשונו לומר אם רצה כלומר דאי אזיל לא מצי אידך למימר לאו בעל דברים דידי את, אבל לא אזיל בע"כ כדאמרינן התם בסמוך אחוי טרפך ואשלם לך, וכן כתבו המפרשים שם הר"ן והריטב"א ז"ל עכ"ל. ומזה אני תמיה על הרב כנסת הגדולה חו"מ סי' רכ"ה שהוכיח מדברי הטור ז"ל, דהבחירה ביד ראובן אם רוצה עושה דין עם לוי וכו', ושכן מצא במהר"י אדרבי ז"ל סי' ק"י ושכן כתבו הנימוקי יוסף והרדב"ז ז"ל, אבל מהרש"ך ז"ל ח"ג סי' י' כתב דחייב ללכת ולדון עם לוי, ונראה שלא ראה דברי הטור והנימוקי יוסף ע"כ. וקשה טובא חדא, דאדיליף לה מדברי הרב אדרבי והנמוק"י לילף מדברי רבינו והשו"ע שהעתיק דבריו, גם למה לא תמה על הרש"ך אלא מדברי הטור והנימוק"י והרי רבינו קדים ועדיף כמבואר.

י

וחזר ולקחה משמעון באחריות וכו'. הרב ב"ח ז"ל חו"מ סי' רכ"ו דקדק בלשון זה, אך הדבר ברור דרבינו היה גורס בגמ' כגירסת הרי"ף והגאונים שהביא הרב המגיד ז"ל, ובהכי ניחא הכל.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---