מעשה רקח/מכירה/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png מכירה TriangleArrow-Left.png ה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק ה מהלכות מכירה

א[עריכה]

כל המטלטלין קונין זה את זה וכו'. הרשב"א ז"ל בשו"ת סי' תתפ"ה כתב, דשטרות אינן בכלל מטלטלין דהא בעי שיאמר קני איהו וכל שעבודא דאית ביה, וגם בלשון בני אדם שטרות לא קרו אינשי מטלטלי עיי"ש, וכן נראה שהיא סברת הנמוקי יוסף שהביא הרב ב"י חו"מ סי' ס"ו ורמ"ח, וכן דעת הרא"ש ז"ל כפי מה שהבין הכנסת הגדולה שם בהגהת הטור אות י"ב, דלא כהרמ"ע מפאנו ז"ל סי' פ"ז שכתב דשטרות בכלל מטלטלין, וכן כתב שם בהגהת הבית יוסף אות קי"ג בפשיטות, אף שבדברי הרמ"ע מפאנו ז"ל שם משמע קצת דווקא לענין שעבוד קאמר, לא שסתם שטרות בכלל מטלטלין עיי"ש. ואיך שיהיה מדברי רבינו אין לנו הוכחה לזה ונפקא מינה לענין קנין חליפין, ויש להביא ראיה דלענין זה שטרות מיקרו מטלטלין, מדאיפליגו רב נחמן ורב ששת בפרק הזהב דף מ"ז [ע"א] ופרק קמא דקידושין דף כ"ח [ע"ב] אי קונין בפירות או לא, דלרב נחמן אין קונין, נעלו נעל אין מידי אחרינא לא, וכתבו הפוסקים דדוקא פירות קאמר שע"י שהם מרקיבין לא חשיבי כנעל, א"כ שטרות בכלל מטלטלין, וגם רב ששת דקאמר התם מה נעלו דבר מסויים וכו', לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז משמע דדוקא הני קאמר, דשטרות מלקיים כל דבר נפקי, נמצא דלכ"ע שטרות בכלל מטלטלין לענין זה, שוב מצאתי בשו"ת תרומת הדשן ז"ל סי' של"א שהביא מחלוקת הגאונים ז"ל אם השטרות נקנין בחליפין או לא עיי"ש, משמע דלכו"ע אין קונין, וכן נראה מדברי הרב בית יוסף חו"מ סי' ר"ג מטעם שאין גופן ממון עיי"ש.

פרה בחמור או יין בשמן וכו'. הרב המגיד ז"ל נתעורר דלקמן הל' ח' פסק רבינו דאין קונין בפירות, ותירץ דכוונת רבינו בחליפין שהם בתורת שיווי הדמים, דאפילו לרב נחמן פירי נמי עבדי חליפין וכדעת התוספות בשם ר"ת וכו' ע"כ, ודברי התוספות הם בפרק הזהב דף מ"ו ע"ב ד"ה ופירי נמי וכו', ושם ד"ה ולרב נחמן וכו', שכתבו דלר"ת בחליפין שוה בשוה אפילו פירי עבדי חליפין, וכן נראה בדף מ"ז [ע"א] ד"ה גאולה זו מכירה וכו'.

ב[עריכה]

החליף חמור בפרה וטלה וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל בשם הרשב"א ז"ל, דאם החליף פרה וטלה בכור חטים קנה כנגד מעותיו דומיא דעשר שדות וכו' ע"כ, ותמה עליו הרב לח"מ ז"ל, דהיכא דנתן מקצת מעות בין הכא ובין גבי עשר שדות אמאי לא קנה כנגד כולו דומיא דערבון דפסק רבינו פרק ז' כר' יוחנן דאמר כנגד כולו הוא קונה, וי"ל וכו' עיי"ש, ולענ"ד מעיקרא אין כאן קושיא לדעת רבינו, שהרי הוא פסק בפרק ז' דאפילו ע"י ערבון אינו קונה אלא לענין מי שפרע כדאסיקו התם, וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל, וקושיא כעין זה תפול על הגאונים האחרים והובאה בספר אסיפת זקנים ז"ל דף מ"ז [ע"א] בהא דחמור בפרה וטלה בשם הרז"ה ז"ל, והרשב"א הקשה עוד ותירץ עיי"ש, שכל אחד ז"ל נימוקו עמו.

ג[עריכה]

כיצד הרי שחפן מעות בלא משקל וכו'. משמע דאם הלוקח ידע מניינם לא קנה, אמנם הרב כסף משנה ז"ל הביא דברי רש"י ז"ל דכל הקפידה היא במוכר, אבל בלוקח לא איכפת לן וכתב דאפשר שגם רבינו סובר כן אלא דארחא דמלתא נקט, ועיין בזה להדרישה ופרישה ז"ל חו"מ ר"ג.

ד[עריכה]

וכיוצא בהן משאר מטלטלין והיה רוצה למכרן וכו'. נראה דלאו דוקא דהיה רוצה למכרן דהוא הדין אם לא היה בדעתו למכור, וכשאמר לו ראובן מכור לי חפץ פלוני בעד החמשים זוז שיש לי בידך פשיטא דמהני, דכל הקפידה לדעת רבינו היא שהלוקח יקדים לדבר, ודלא כהמפרשים דסבירא להו דהמוכר יתחיל, ועיין להדרישה ופרישה ז"ל חו"מ סי' קצ"ט.

אבל אם היה חוב עליו וכו'. הרב המגיד ז"ל הביא דברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל וחילוק הסוגיות דפרק הזהב עם פרק ב' דקידושין, גבי המקדש במלוה, ולדעת רבינו כתב ז"ל שדחה ההיא דקידושין מכח ההיא דפרק הזהב, וחילק ז"ל בין מכר להלואה דבמכר חשבינן להמעות כאילו אינן בעולם והוי ליה כאילו החליפו פרה בשור וכו', אבל במעות הלואה ליכא למימר הכי ע"כ, והקשה הרב לח"מ ז"ל, דרבינו פרק ז' הל' ד' פסק גבי הלואה דאם מכר לו קרקע בחובו קנה וכו', ותירץ ז"ל דהתם כיון שהיו מעות בשעת ההלואה חשיב ליה כאילו היו בשעת המכר, אבל כאן הוקשה לו דמעולם לא היו כאן מעות ובמה יקנה וכו', עיי"ש שהאריך, ולענ"ד לשון רבינו שם כי הכא למדקדק בדבריו, ותו דהתם כתב להדיא אע"פ שאין מעות המלוה מצויות בשעת המכר ע"כ, לכן נראה דכוונת הרה"מ ז"ל במה שכתב, אבל במעות הלואה ליכא למימר הכי, כלומר דמעות היו שם עכ"פ והיו מלתא דשכיח ובעי משיכה, משא"כ בקניית קרקע דלא עשו ז"ל תקנה זו דלא שייך ביה נשרפו חטיך בעלייה אוקמוה אדין תורה דדבר תורה מעות קונות, ודע דהרב ב"ח ז"ל חו"מ סי' קצ"ט תירץ על דברי הטור ורבינו בעיקר קושיית הרה"מ ז"ל, דבחוב מחמת מכר לא אמרינן קנה אלא דוקא כשהחפץ שמכר ראובן לשמעון במנה הוא בעין ביד שמעון בשעה שחוזר שמעון ומוכר חפץ אחר לראובן, דהשתא אע"ג דאומר ראובן לשמעון מכור לי חפץ שלך בדמים שאתה חייב לי מדמי החפץ שמכרתי לך חשבינן ליה כאילו לא נתחייב לו שמעון מעולם וכאילו החליפו חפץ בחפץ, דכיון דמשך האחד נקנה לו החפץ האחר בכל מקום שהוא, אבל בחוב שלא מחמת מכר אפילו היו מעות הלואה בעין לא קנה בו החפץ כיון דמלוה להוצאה ניתנה חשבינן לה להני מעות כאילו אינן בעולם וכו' ע"כ, והוא קרוב לדברי הרה"מ ז"ל, אלא דקפיד שיהא החפץ בעין, והרה"מ ז"ל כתב סתם, ועכ"פ לא תקשה עליה מההיא דקרקע שפסק רבינו בפרק ז' דהאמת הוא דשם סי' ר"ד הביא הטור ז"ל סברת אביו הרא"ש ז"ל, דסבירא ליה דאף בקרקע לא קנה אפילו המעות עדיין בעין עיי"ש, וכיון שכן בהכרח עיקר תירוץ הרב ב"ח ז"ל לא קאי אלא על דברי הטור ז"ל.

ה[עריכה]

כל אחד מהן נקנה בחליפין וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל, דדעת רבינו כדעת מי שאמר שדין קנין הוא אפילו בלא כסף ע"כ, והרב בית יוסף חו"מ סי' קצ"ה העתיק בשו"ע כדברי רבינו. והמשנה למלך ז"ל נרגש שמהרימ"ט ז"ל חלק א' סי' קנ"ב תפס במושלם דבעינן נתינת דמים עם הקנין, והרי רבינו והרב ב"י סבירא להו דאף בלא נתינת דמים קנה עיי"ש, ואין בידי הספר הזה לראות הדברים על בוריין ברם אהימנותיה דהרב סמיכנא, ואת זה ראיתי להרב מהרימ"ט בחלק חו"מ סי' ס"ו שהביא דברי הרב הברצלוני ז"ל שהכריע כדברי הטור דבקנין סודר לא בעי דמים, וכן דעתו של הר"ן ז"ל ע"כ, ולפי מה שכתב המל"מ הרי סותר דברי עצמו ג"כ הן אמת שראיתי להרב כנסת הגדולה ז"ל חו"מ סי' קצ"ה בהגהת הב"י אות ל"ג שכתב, אבל מורי הרב ז"ל בתשובה סי' ס"ה כתב דלא מהני קנין לחודיה בלא נתינת דמים ועיי"ש בסי' ס"ו ע"כ, ובסי' ס"ו הזכיר פלוגתת הגאונים בזה ולא הכריע, ועכ"פ אינו מכוון למה שכתב המל"מ ז"ל משמו, גם הרב ב"י ז"ל סי' קצ"א הביא דברי הרשב"א ז"ל בתשובה שאפשר שאפילו בשטר שיש בו קנין לא מהני עד שיתן את הדמים וסמיכות שלו מההיא דרבי גמליאל דאמר מלמדין אותם שלא יחזרו בהם כיצד כותב וכו' עיי"ש, והרב כנה"ג חו"מ סי' קצ"ה בהגהת הב"י אות מ"ג כתב, דמהריב"ל סי' פ' כתב דאפילו לא פריש אפשר דלכו"ע מהני עיי"ש, ולכאורה הוא תימה דאיך יכתוב דלכו"ע מהני היכא דהרשב"א ז"ל כתב בהיפך, עיי"ש, שוב ראיתי למהריב"ל שם שפלפל בדברי הר"ן ז"ל ולא הזכיר דברי הרשב"א וצידד בדבר ולא מלאו לבו לומר כן עיי"ש, אף שדבריו מגומגמים כמו שכתב מהר"א ששון ז"ל סי' ר"ו, ובדברי מהרימ"ט שהביא המשנה למלך הנ"ל אפשר שכתב כן כלפי המוחזק דמצי למימר קים לי, והמוציא מחבירו עליו הראיה.

קנה הלוקח וכו'. קצת יש להסתפק בדברי רבינו, דלעיל פ"א ה"ד כתב, דהא דכסף שטר וחזקה קונין, היינו דוקא במקום שאין כותבים שטר אבל במקום שדרכם לכתוב שטר מכר לא קנה עד שיכתוב את השטר עיי"ש, וכיון שכן כאן שכתב דבקנין סודר קנה דהיינו דוקא במקום שאין כותבים שטר אבל במקום שדרכם לכתוב שטר אפילו שקנו מידו לא קנה, וכל שכן שהרי חזקה עדיפא מקנין כמו שכתבו הפוסקים ז"ל ואפ"ה לא מהניא כל עוד שלא נכתב השטר, מכל שכן הקנין, ותו דלרבינו קנין גרע מכסף שטר וחזקה שהרי לא כלל אותו בהנך תלת דאלים כוחייהו, ועדיפא מינה מצינו להריטב"א ז"ל בחידושיו שכתב דבמקום שכותבים את השטר לא קנה לא בכסף ולא בחזקה ולא בקנין עד שיכתוב את השטר דלא עדיף כח קנין מכח חזקה ע"כ, וע"פ סברא זו דן מהר"א ששון ז"ל בסי' ר"ו דבמקום שכותבים שטר אפילו נתן כל הדמים וקנו מידו לא קנה, ואוקי ממונא בחזקת מריה עיי"ש, ואני הצעיר תמיה עליו דהא כלל גדול מסור בידינו דאין לומר קים לי ע"פ פוסק אחד לבדו, כמו שכתב הכנסת הגדולה ז"ל בכללי הקים לי, ולפי מה שהבין הרב ז"ל שם בדברי רבינו כאן דהבין בפשיטות דאפילו במקום שכותבים שטר קאמר רבינו דבקנין סודר קנה בלא נתינת דמים. ודברי הרב המגיד ז"ל שהביא הרב שם שכתב סוף פרק א' דבחזקה ודמים כל אפיא שווין דמהני, כלומר אפילו במקום שכותבים שטר, מעתה לא ידעתי איך מלאו לבו לסמוך על דברי פוסק אחד לבדו עיי"ש, גם הרמב"ם ז"ל הביאו בשו"ת מהר"ר בצלאל ז"ל סי' י"ח סבירא ליה, דבחזקה לחודה קנה אפילו במקום שכותבים שטר דחזקה קנין אלימתא הוא, ומשמע ליה להרב ז"ל שם דפליג אריטב"א ז"ל. ודע שמצאתי להכנה"ג חו"מ סי' כ"ה בהגהת הב"י בכללי הקים לי אות ט"ו בשם מהר"א ששון ז"ל סי' קכ"א שכתב, דהיכא דלא מצינו מי שמדבר בענין אחד אלא שנים או שלשה פוסקים יכול לומר קים לי כפלוני הגאון ז"ל אע"פ שהוא יחיד עיי"ש, ולפי זה הנה מקום לדברי מהר"א ששון ז"ל בסי' ר"ו שהזכרנו ודו"ק.

ו[עריכה]

ולא בפירות ולא במטבע וכו'. הרב כסף משנה ז"ל דקדק דלמה הוסיף רבינו ולא בפירות ולא במטבע וכו', ואי משום הא הוה אפשר דאגב דאיצטריך לכתוב דאין קונין בדבר שאסור בהנאה דהיינו אף שהוא כלי, כתב ג"כ ולא בפירות ולא במטבע מפני שהוזכרו בגמרא, ועכ"ז דברי הרב כ"מ בדעת רבינו נכונים, אלא שהלשון מגומגם כמו שכתב שם, אי נמי דלא מיקרו כלי וכו', משמע דכל המטלטלין דוקא ניקנין בקנין אבל לא קונין וכו', וכלפי לייא שהרי רצה להכריח מדברי רבינו גבי לשונות של זהב וכסף וכו', ששם כתב רבינו להדיא דניקנין בקנין וקונין זה את זה בהחלפה וכו', ואם נדייק דמדכתב רבינו וקונין זה את זה משמע דלזולתן אין קונין אף שניקנין, א"כ מהו זה שכתב והכל כשאר מטלטלין הרי ודאי סתם מטלטלין קונין וניקנין שהרי ודאי כלים בכללם, ואולי איזה ט"ס או חסרון לשון יש בדבריו, אם שנאמר דכלים לחוד ומטלטלין לחוד, אלא שאם נאמר כן מה שנוהגים העולם לקנות בסודר דהוי בכלל מטלטלין ואינו כלי הוי דלא כדעת רבינו, וזה מלתא דלא אפשר שהרי כמה פעמים הוזכר קנין סודר בגמרא, או שנאמר דכיון שהוא מקבל טומאה הוי בכלל כלי לענין זה, וכן כתב רבינו להדיא לקמן הל' ז'. ועל מה שכתב עוד אלא כל מידי דלאו כלי פירי מיקרי וכו', כתב ע"ז הכנסת הגדולה חו"מ סי' קצ"ה בהגהת הב"י אות ז'. אבל בגדים לאו פירי איקרו מהרש"ח סי' י"ב ע"כ, ואין בידי הספר הזה דנראה דבגדים לכו"ע הוו כלי, ופוק חזי מאי עמא דבר דאין קונין קנין סודר אלא בבגד.

ואין קונין בכליו של מוכר אלא בכליו של לוקח. איכא למידק דכבר כתב למעלה, ועיקר הדרך הזאת שיתן הקונה למקנה כלי וכו', מעתה המוכר שהוא המקנה אין קונין בכלי שלו אלא בכליו של לוקח שהוא הקונה, אם לא שנאמר דהכא נחית לעיכובא.

ז[עריכה]

הקנה אחד כלי למוכר וכו'. בשו"ע חו"מ סי' קצ"ה העתיק לשון רבינו, והוסיף אפילו הקנהו שלא בפני הקונה עיי"ש, ונראה פשוט ע"פ מה שכתב מור"ם בהג"ה שם בשם מהרי"ו, דהיינו דוקא במתנה וכיוצא דודאי ניחא ליה, אבל במקח שאפשר שאינו חפץ לקנות לא קנה וכו', והיינו טעמא דרבינו השמיטו משום דאיירי במקח ואין שייך בו זכין לאדם שלא בפניו, כיון דאפשר שאינו חפץ במקח זה.

אע"פ שלא תפס המוכר וכו'. פ"ק דבבא מציעא דף ז' [ע"א], תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו, שנים אדוקים בטלית זה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל עד מקום שידו מגעת וכו', אלא מתניתין דקתני דפליגי בהדדי ולא קתני זה נוטל עד מקום שידו מגעת היכי משכחת לה, אמר רב פפא דתפיסי בכרכשתא, אמר ר' משרשיא שמע מינה האי סודרא כיון דתפיס ביה שלש על שלש קרינן ביה ונתן לרעהו דכמאן דפסיק דמי [וקני], ומאי שנא מדרב חסדא דאמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת ואם לאו מגורשת, התם כריתות בעינן וליכא הכא נתינה בעינן והא איכא ע"כ, והקושי מבואר לדברי רבינו שכתב או יאחזנו אחיזה שהוא יכול לנתק וכו', דכפי דברי הש"ס לא נאמר זה אלא גבי גט דבעינן כריתות אבל גבי קנין נתינה כתיב ויכול לנתקו אינו מעלה ולא מוריד, וכבר הרגיש בקושיא זו הרשב"א הביאו הרב המגיד ז"ל (ומה שכתב שם הרמב"ן בנו"ן צ"ל הרמב"ם במ"ם).

אך לענ"ד נראה להליץ בעד רבינו ותחילה נדייק בדברי רב משרשיא דקאמר שמע מינה וכו', דאיך למד הך שמע מינה מדברי רב תחליפא וכו', ותו דדברי רב תחליפא זה נוטל עד מקום שידו מגעת אפילו בפחות מג' על ג' היא הא סתמא קתני ויש לומר דרב משרשיא מלתא פסיקתא נקט, מדאמרינן זה נוטל עד מקום שידו מגעת דמשמע אפילו פחות מג' על ג', מעתה מלתא דפשיטא הוא דבקנין סודר כי תפיס ג' על ג' שהוא שיעור כלי ודאי דקנה אפילו אינו יכול לנתקו ולהביאו אצלו, דאי יכול לנתקו ולהביאו אצלו אפילו פחות מג' על ג' קנה, דהא מדקתני זה נוטל עד מקום שידו מגעת וכו', דמשמע אפילו אינו יכול לנתקו, מינה לקנין סודר דאי יכול לנתקו קנה, והשתא כי פריך לה מדרב חסדא דגבי גט היינו לעיקר דבריו בג' על ג', ואהא מתרץ ליה דגבי כריתות דבעינן דבר הכורת בהחלט אז תלוי ביכול לנתקו ולא שני לן בין ג' לפחות מג', משא"כ גבי קנין סודר דכיון שהכתוב תלאו בנתינה וג' על ג' קרוי נתינה אפילו אם הקונה אינו יכול לנתקו שפיר דמי, וכל זה הוא בשיעור נתינה אבל בפחות מזה אז חזרנו לעיקר הדין שאם יכול לנתקו שפיר חשבינן כאילו הגיע כולו לידו, ונמצא פסקו של רבינו שריר וקיים. ודע שראיתי להרב ב"ח חו"מ סי' קצ"ה שהזכיר גירסת הרי"ף ז"ל א"ר ששת הלכך האי סודרא כיון דאית ביה ג' על ג' כמאן דפסיק דמי וקני, דמשמע דבא לומר שיהא בסודר ג' על ג' אבל לא בעינן שיתפוס כל הסודר, וכתב דאפשר שזאת היא כוונת רבינו וכו' ע"כ, ולשון הלכך כפי פירוש זה אינו מתיישב, דאיך הוא נלמד מדברי רב תחליפא וכו', ומכל מקום הדרך השני שכתב שם לקושיית הרשב"א ז"ל הוא נכון, ומעין מה שכתבתי עיין עליו.

צריך שיאחוז מן הבגד שלש אצבעות וכו'. לא ידעתי למה לא ביאר דבעינן שלש אצבעות על שלש אצבעות כדברי רב משרשיא בגמרא, הן אמת דמדדימהו לדין טומאה כבר הוא ידוע.

וכן אם אחז פחות מג'. לשון זה נראה מיותר, דכבר הקדים והוא שאחז ממנו כדי שיעור כלי או יאחזנו אחיזה שהוא יכול לנתק את כל הכלי, דאו יאחזנו וכו' דקאמר היינו אפילו אין בו שיעור כלי.

ח[עריכה]

לקנות בו להוציא כליו של מוכר. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו, ביה למעוטי מטבע ע"כ, והדבר ברור שלזה נתכוון רבינו במה שכתב בכלי להוציא פירות וכיוצא בהם ע"פ מה שהקדים בהל' ו'.

ט[עריכה]

שלא הצריכה תורה עדים בדיני ממונות אלא לכופר וכו'. דבר ידוע שהקנין הוא מדאורייתא, דהרי ילפינן ליה מקרא דושלף איש נעלו שהם דברי קבלה כדברי תורה, והמבי"ט ז"ל ח"א סוף סי' כ"ה הוכיח עוד דלענין אכילת העבד תרומה שהיא מדאורייתא ובמיתה ע"י קנין אוכל עיי"ש, ומכיון שהוא קונה קנין גמור ואפילו בלא עדים קנה, ומתבאר עוד מדברי רבינו דכל עוד שעוסקים באותו ענין יכולין לחזור בהם, דמשמע הא אם הפסיקו הענין שוב אין אחד מהם יכול לחזור בו כלל וכמו שכתב ז"ל להדיא, ואם הפסיקו הענין אין אחד מהם יכול לחזור בו אע"פ שאין ביניהם עדים ע"כ, וראיתי להרב כנסת הגדולה חו"מ סי' קצ"ה בהגהת הטור אות ט', שנסתפק באם היו עדים אחורי הגדר והמוכר והקונה לא היו רואים את העדים, וטען הקונה או המוכר משטה הייתי בך אי מצי טעין הכי או לא עיי"ש, ואין ספק שדברי הרב ז"ל הם ע"י קנין גמור או אחת מדרכי הקניינים שמנה כאן רבינו, דאל"כ אפילו היו שם עדים ברורים והוזמנו לזה ופסקו הדמים אינו כלום, כמו שכתב הרב בית יוסף ובשו"ע שם סי' קפ"ט וסיים שם, ולאחר שנגמר המקח כל אחד לפי קנינו אין שום אחד מהם יכול לחזור בו אפילו לא היו עדים בדבר ע"כ, ואי מצי טעין משטה הייתי בך היכי פסיק ותני דאין שום אחד מהם יכול לחזור דכיון שהוא בקנין, באיזו טענה היה סלקא דעתך דיכול לחזור בו אם לא ע"י טענת משטה הייתי בך.

ואת זו ראיתי להרב תרומת הדשן ז"ל סי' שי"א שנשאל על ראובן שרצה להחליף כל מה שיש לו בעולם עם שמעון ולוי ותקעו כפם זה לזה ואחר יום או יומיים נתחרט ראובן והרבה רעים ללוי ושמעון שיתרצו לחזור, ושמעון חזר אך לוי לא אבה לחזור, וכתב ז"ל שאם קבלו קנין סודר או קנין המועיל אפילו שמעון לא נגרע כחו מכח מחילתו כיון שהוזקק ראובן להרבות עליו רעים לפייסו, א"כ איגלאי מלתא למפרע דמעיקרא רצה לזכות בחילוף וכיון שזכה בו כבר אין בידו לזכותו לחבירו אלא בדרך מתנה להדיא כדאמרינן בפרק השולח ואפילו שעדיין לא באתה לידו, כנראה ממה שכתבו התוספות שם עיין עליהם, וקשיא לי על דבריו ז"ל דלמאי איצטריך לטעמא דהוזקק ראובן להרבות רעים לפייסו איגלאי מלתא למפרע דמעיקרא רצה לזכות בחילוף וכו', תיפוק ליה ששתק יום או יומיים ואפילו שהפסיק הענין זכה כל אחד במקח או במתנה או בחילוף, מכל שכן שנראה שהיו שם עדים הרבה שהרי עיקר [המעשה] שם היתה בפני קהל ועדה, ואם נאמר דאפילו שקנה בפני עדים מצי טעין משטה הייתי בך מאי איריא שנסתפק הרב כנסת הגדולה בהיו עדים אחורי הגדר, הרי מדברי התרומת הדשן משמע דאם דאפילו בעדים ברורים לעין מצי טעין משטה הייתי בך.

י[עריכה]

כל זמן שעוסקין באותו ענין וכו'. בפוסק אחד ראיתי שכתב שאם נתרחק אחר הקנין כמו שש או שבע פסיעות שאין עסוקים באותו ענין מקרי, ונפק"מ שאינו יכול לחזור בו עוד.

משא"כ בשאר דרכי הקנייה. פירוש כגון הגבהה או משיכה וכו', שהזכיר בדין הקודם, ואף ששם פסק אכולהו דקנה כלומר ואינו יכול לחזור בו, תנא והדר מפרש דבקנין שאני, ומ"מ תוך כדי דיבור נראה פשוט דמהני חזרה דהא קיימא לן בכל התורה תוך כדי דיבור כדיבור דמי בר מתלת וכו'.

יא[עריכה]

יש דברים הרבה וכו'. פירוש שכיון [דבאלו] הדברים כל אחד לפי עניינו סגי ואינו יכול לחזור בו כיון שהוא מודה שמה שאמר היה בדעת שלימה ונכונה, משא"כ אם יטעון שדרך שחוק והתול אמר כן מהימן, וכל זה בלא קנין אבל אם קנו מידו שוב אינו יכול לטעון כן, וכמו שכתב רבינו לקמיה.

יב[עריכה]

ואומרים וקנינו מפלוני שעשה פלוני שליח וכו'. לכאורה יש לפרש דברי רבינו דהכי קאמר מעיקרא אמר לעדים שעשה שליח וכו', ואח"כ כתבו בשטר וקנינא מפלוני וכו', וכבר ידוע מה שכתב הרב בית יוסף חו"מ סי' קצ"ה בשם הרשב"א ז"ל, דאף דקניין דברים לא כלום הוא, כתב ז"ל בשם רבינו יונה ז"ל דהיינו דוקא כשאומר קנו ממני על כך וכך, אבל אם לא אמר קנו אלא אמר הדברים בסתם והעדים כתבו שקנו מידו מהני, שהרי שהקנין מתקן ומקנה גוף הקרקע, ואף שאין קרקע נקנה באגב ע"י קנין מהני דאלים כוחיה עיי"ש, אך אין להכריח כן מדברי רבינו, דהתם בקניית קרקע היא ואפשר שיש לחלק בינו להנהו שהזכיר רבינו, ותו דהך וקנינא שכתב רבינו אפשר שהוא אחר שאמר להם קנו ממני כדרך כותבי שטרות שמסדרים קנו ממני בקנין גמור, וכתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח בכא"ח וקנו ביד פלוני ואמר ר' פלוני, כותבים וקנינא מפלוני וכו', דהך וקנינא מפלוני אין הכוונה שהיו שם שני קניינים אלא שמה שאמר תחילה וקנו ממני הוא לשון ציווי, ואח"כ מבארים שכן עשו, וכן כתב להדיא בשו"ת שי למורא סי' כ"ט.

יג[עריכה]

לפיכך אם אמר בלב שלם וכו'. מבואר הדבר מדברי רבינו, דבלא קנין מצי טעין שמה ששחרר העבד או גירש את אשתו או עשה שליח וכיוצא באותם שהזכיר למעלה לא היה אלא דרך שחוק והתול, והכי דייק מה שסיים ז"ל, לפיכך אם אמר בלב שלם וכו', דמשמע בכל המקומות, ומכל מקום אין מנהגינו כן, ולא ראיתי להרב בית יוסף שהביא לשון זה בשו"ע.

יד[עריכה]

הדברים שאין בהן ממש וכו'. כתב הראב"ד ז"ל, אבל השיתוף עצמו נקנה בקנין, וכתב עליו הרב המגיד נראה דעתו שאם נשתתפו שהטילו שניהם ממון שיתופם לכיס אחד וקנו מידם שזה קנין גמור, ופרק ד' דשלוחין ושותפין ביאר המחבר דין זה בארוכה ע"כ, ודבריו תמוהים דשם כתב רבינו להדיא, אם במעות נשתתפו יביא זה מעותיו וזה מעותיו ויטילו אותם לכיס אחד ויגביהו שניהם את הכיס, אבל אם כתבו שטר והעידו עדים אע"פ שקנו מיד שניהם וכו', לא קנו ע"כ, ואם דעת הראב"ד ז"ל שקנו כביאור הרה"מ ז"ל שם היה לו להשיג, אך שם השיג וז"ל: ורבותי הורו שאדם יכול להקנות את עצמו לחבירו בקנין כדין עבדים, וכשם שמצינו באומרת יקדשו ידי לעושיהן ע"כ, מעתה נראה מבואר שזאת היא כוונתו של הראב"ד גם כאן במה שכתב אבל השיתוף עצמו נקנה בקנין, כלומר ע"י שישעבד עצמו וכו', דומיא דיקדשו ידי לעושיהן כמו שכתב שם וע"ע, ובספר בני חיי ז"ל סי' ר"ג בהגהת הטור אות ג' כתב בשם המבי"ט ז"ל ח"ב סי' קל"ב, שאפילו שיקנה עצמו להליכה או יקנה השדה לחלוקה או ידיעת אומנות שבגופו לשיתוף לא מהני ע"כ, ואין בידי הספר הזה דודאי נראה דהוי היפך הראב"ד ורבותינו ז"ל שהביא בפ"ד דהלכות שלוחין ושותפין, ודע שהרב כנסת הגדולה ז"ל חו"מ סי' ר"ג בהגהת הטור אות ל"ח הביא בשם הרב משפט צדק ח"ב סי' י' והראב"ד [שכתבו], דכל שכתוב ואמר כתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח לכו"ע לא הוי קנין דברים וקנה ע"כ, והוא דין המועיל לכל השטרות שלנו דלית בהו משום קנין דברים.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון