מעשה רקח/מזוזה/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מעשה רקח ‏ מזוזה ו

ספר מעשה רקח פרק ו מהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה

א

עשרה תנאים וכו'. תנא והדר מפרש לקמיה.

ב

בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה ואם יש בו כדי לרבע ד' אמות על ד' אמות בשוה אע"פ שהוא עגול או בעל חמש זויות ואין צריך לומר שאם היה ארכו יותר על רחבו וכו'. כתב מרן הקדוש ומפרש רבינו דהיינו שאין בו כדי לרבע ד' על ד' אבל אם יש בו כדי לרבע (פי' בצרוף כל העיגול) חייב והרא"ש חולק על זה וכו' ע"כ וכ"כ הרב ב"י והטור יו"ד סי' רפ"ו ופסק כרבינו דליכא מאן דפליג עליה אלא הרא"ש ז"ל יעו"ש. וראיתי להרב מגן דוד באו"ח סימן תרל"ד שנתעצם הרבה בדברי הרא"ש והרב ב"י והטור ז"ל שהבינו בדברי רבינו דלא בעינן ד' על ד' בתוך העיגול אלא די אם ישנם בצירוף העיגול והקשה תחילה דאם כן מאי שנא מסוכה דבעינן רביע ממש כמו שנראה מדברי הרב ב"י עצמו שנתן שיעור בסוכה עגולה כ"ט טפחים וב' חומשים דאז הוי שבעה על שבעה בתוך הרבוע ותו מאי בשוה דנקט הרמב"ם שהוא שלא לצורך לפי הבנתם ותו למה כתב הרמב"ם ואין צריך לומר שאם היה אורכו וכו' מאי פשיטותיה דזה מדקמאי והדבר פשוט דבעי רבינו ד' על ד' בתוך העיגול עיי"ש שדחה בשתי ידים מה שהבינו הרא"ש והטור והרב ב"י ושאר פוסקים בהבנת דברי רבינו.
ואני הדל באלפי אחרי המחילה רבה נראה לענ"ד דאינם כדאים כל אלה הדקדוקים להפיל דברים העומדים ברומו של עולם של הגאונים ז"ל אשר לבם כפתחו של אולם וחלילה לעשות סתומי עינים כמו שהבין הרב ז"ל כי כל יקר ראתה עינם ובאמת יש לנו הכרח עצמיי שע"כ צריך להבין דברי רבינו כמו שהבינו הגאונים ז"ל וזה ממ"ש רבינו אצ"ל אם היה אורכו יותר על רחבו וכו' שהרב ז"ל הקשה לפי הבנת הגאונים ז"ל דמאי פשיטותיה מדקמאי וכו' ולפי תירוצו לפי דרכו שם שכתב דהיינו לומר שיש שם אורך ה' אמות ורוחב ד' אמות ממילא יש על כל פנים ברבוע ממש ד' על ד' אלא שניתוסף בחלק האורך יותר על הרבוע ומכח זה הוה בכללו אינו מרובע דכל מרובע אורכו ורוחבו שוה מ"מ אם תחתוך המותר של האורך יהיה לך רבוע גמור ד' על ד' אינו מזיק לך מה שיש יותר על הרבוע הראוי וכו' ע"כ. ותמהני איך נחה דעתו ז"ל בזה דיותר ויותר הוא פשוט הך ואצ"ל וכו' לפי דרכו ז"ל דהיכי הוה ס"ד דבית שהוא ד' על ד' ובאורך הוא יותר מד' דליפטר ממזוזה דאיצטריך לכתוב ואצ"ל ומשום דהוי יותר גדולה מן השיעור הוה ס"ד דלא ליחייב אמאי זה הוא דבר רחוק מן השכל ואדרבא כיון דמשום דירה חייב רחמנא מדכתיב ביתיך כל כמה דפשיט טפי עדיף ומחייב ומאי דחז"ל יהבו לן שיעורא היינו לענין הקטנות דחסרון מארבע אמות לא יוכל להמנות בכלל דירה אלא ודאי דכוונת רבינו בהך ואצ"ל היינו לגילוי דעתו טפי דכלפי מ"ש לעיל דאם היא עגולה (דר"ל אף שאין לה זויות) חייבת ולאפוקי מאחרים דס"ל דהיא פטורה וכן אם היא בעלת ה' זויות ואין בה ד' על ד' אלא בצירוף דלא הוי דרך דירה כלומר דאין דרך לעשות כן משום הכי כתב אחר זה ואצ"ל אם היה אורכה יותר על רחבה דיש לה כל הצורך אלא דאינה רחבה ארבעה ובצירוף האורך יש ד' או יותר דדרך לעשות כן שאז אליבא דכו"ע חייבת ונמצא שיש יותר פשיטות בזו מדקמאי לפי הסברות שיש בתלמוד וגם בנוהג שבעולם דיותר נמצא ארוך וקצר לדירה מעגולה או בעלת ה' זויות ולפ"ז מ"ש רבינו תיבת בשוה היינו שלא נטעי לומר דארבע אמות על ארבע אמות דוקא בתוך העיגול בעינן אלא שיש בצירוף אותו העיגול כשנחשבהו מרובע ד' אמות בשוה והך בשוה קאי לכדי לרבע שכתב לעיל דהיינו שיעור זה וכדאמרינן בהלכות שבת הך לישנא גופיה והיינו השיעור ותדע דאם לא כן הו"ל לכתוב אם יש לרבע מאי כדי.
האמנם מה שהקשה הרב להרב ב"י ז"ל דמאי שנא מסוכה יפה הקשה ועיקר קשייתו קיימא שפיר על הרב ב"י גופיה דאילו רבינו כתב סתם פ"ד דסוכה ושם כתב להדיא אע"פ שאין לה זויות לאפוקי מאחרים ואדרבא משם משמע טפי דס"ל דהשבעה על שבעה היינו בצירוף ההיקף שכתב וז"ל סוכה עגולה אם יש בהקיפה כדי לרבע בה ז' על ז' טפחים וכו' ואם איתא הו"ל לכתוב אם יש בה כדי לרבע דהיינו בתוך העיגול ומדכתב אם יש בהיקפה משמע דר"ל בצירוף כאמור. ואשר אני אחזה לי בקושית הרב ב"י ז"ל דכתב כן משום דאשכחן פלוגתא בההיא ברייתא דסוכה דרבי ס"ל דבעינן ד' אמות על ד' אמות ואתיא כאחרים וכמה אמוראי ס"ל הכי אלא דמשום דלא קי"ל כשיטה לא פסקינן הכי אלא דדי בשבעה על שבעה דדירת קבע לא בעינן בסוכה משא"כ במזוזה דלכו"ע שיעורא בד' על ד' וכיון שראה הרב ב"י ז"ל השתי סברות בסוכה ונטה דעתו לסברת אחרים אלא דמטעמא דלא קי"ל כשיטה הוצרך לפסוק בז' על ז' ומשו"ה רצה לפסוק לחומרא בז' על ז' בתוך העיגול כדי לחוש קצת לאידך מאן דאמר דאף דלא בעינן דירת קבע ודי בדירת עראי מ"מ לא שיהיה כל כך עראי דבח' ימי החג מיהא דירת קבע בעינן דחייב אדם לעשות ביתו עראי וסוכתו קבע וגם הרב ב"י לא העתיק שם דברי הרמב"ם כלל ופשיטא דמודה ואזיל דלא ס"ל הכי ועיין להרב ב"ח ז"ל.

ג

אכסדרה וכו'. מנחות דף ל"ג מימרא דרבא בר שילה אמר רב חסדא וכו' ולדעת רבינו צריך לומר דאפילו אם יש לה דלתות ברוח רביעית קבועים בפצימין אפ"ה היא פטורה משום דהפצימין עצמן לא נעשו למזוזות כשאר פתחים אלא נעשו להעמיד התקרה דאם לא כן הרי כתב רבינו דאם אין לה דלתות היא פטורה. ופשוט.

אף על פי שהיא כתבנית בית. נראה דקאי גם לאכסדרה שהזכיר דהא טפי צורת בית אית לאכסדרה מתקרה שאין לה כתלים ואיזה בית אשר תבנה בלא כתלים.

ד

בית שיש לו מזוזה מכאן ומכאן וכיפה כמין קשת וכו' ואם אין בה י' טפחים פטורה מפני שאין לו משקוף. הקשה מרן הקדוש דאם הכיפה חשובה משקוף אפילו אין גובה המזוזות י' טפחים ליתכשר ואי אינה משקוף כי הוו גבוהות י' טפחים מאי הוי אטו גובה המזוזות משוה לכיפה משקוף ע"כ. ובאמת דקשה טובא דאמאי נקט מפני שאין לו משקוף הו"ל לומר מפני שאין לה מזוזות כיון דאין המזוזות גבוהות עשרה. ואפשר דלעולם הכיפה חשובה משקוף ר"ל עד שיתחיל להתעגל ממש אלא דכשיש בגובה המזוזות עשרה טפחים אז דיינינן לכל הכיפה משקוף דאף אם יהיה סתום מכשר וכמו שנראה מדברי רש"י שם אמנם כשאין בגובה המזוזות עשרה טפחים ע"כ אין לה משקוף דאף אם תמצא לומר שהכיפה עד שתתחיל להתעגל כלומר כשיוצא העיגול חוץ מקו הישר של המזוזות נחשוב אותו למזוזה אין לה משקוף מקרי דעל כרחך אותו עיגול הנשאר אינו ממלא כל רוחב המזוזות ממש וא"כ ע"כ אין לו משקוף ודו"ק כי כן נראה לענ"ד כוונת רבינו וכן נראה שתירץ הט"ז יו"ד סימן רפ"ז ועיין לבאר הגולה שם. וראיתי בזה להרא"ש ז"ל שכתב וכיפה שיש ברגליה עשרה וכו' ונראה דהלכה כרבי מאיר כיון דרבי יהודה ורבי עקיבא קיימי כוותיה וכו' וכתב עליו הרב בעל מעדני מלך דהא דפסק כר"מ קאי אברייתא דלעיל בית שאין לו אלא פצין אחד דס"ל לר"מ דחייב במזוזה ועל זה קיימי הראיות שמביא והא דנטר ליה עד השתא משום דעד הכא הוא לשונו של הרי"ף ז"ל ולא רצה להפסיק זהו ברור ופשוט ומשום הכי פסק הטור כחכמים (בכיפה) והב"י ז"ל כי ניים ושכיב כתב בסי' רפ"ז דהרא"ש פוסק כר"מ דכיפה ולא עוד אלא דלעיל מיניה התם כתב בעצמו לפסק הלכה זו בשם רבי"א רבי מאיר דפצין אחד ע"כ ויפה תפס עליו דודאי הראיות שהביא הרא"ש ז"ל לא קיימי אלא אדין פצין אחד.
אמנם כשנעיין בדברי הרב ב"י ז"ל אפשר דלא קשה מידי והוא שהרב ב"י מתחילה כתב להדיא דהרא"ש ז"ל פסק בההיא דפצין אחד כר"מ והביא ראיותיו גם כן שהם בדין זה דוקא ושוב כתב על דברי הטור דפסק כחכמים בדין כיפה וז"ל ואע"פ שכתב הרא"ש בפסקיו דנראה דהלכה כר"מ לא סמך על זה רבינו ופסק כאן וברמזין כחכמים וכדעת הפוסקים ונראה דסבר דאף הרא"ש ז"ל לא אמרה לפסק הלכה אלא לומר שהיה נראה לומר כן אבל מ"מ לא נניח כלל שבידנו יחיד ורבים הלכה כרבים מפני דימוי קצת ראיה שהביא לומר דהלכה כר"מ ע"כ ויש להבין מה זה דימוי קצת ראיה שהביא הרא"ש ז"ל דהרי עינינו הרואות שלא הביא ראיה אלא לדין פצין לבד וקיימם הוא ז"ל לעיל וצ"ל דכיון דהרא"ש הביא דין הפצין וסמך לו דין הכיפה ועל זה כתב דנראה דהלכה כר"מ והביא ראיות לזה מהאמוראים דלעיל דס"ל כר"מ בפצין כוונתו מבוארת לומר דכיון דבפצין הלכה כר"מ גם בכיפה יש לומר כן דכיון דלא בעינן שתי מזוזות ודי באחת בכיפה נמי היקל ר"מ דדי בשכל גובה הכיפה היא י' טפחים ואף אם גוף המזוזות אינם גבוהות עשרה הא מיהא שם שתי מזוזות איכא וצורת פתח היא וכיון דהלכה כר"מ בהא ה"ה נמי בהא והשתא אתי שפיר שאחר דין הכיפה פסק ההלכה לגלות לנו כוונתו ז"ל.
ולדברי המעדני מלך ז"ל שכתב שהרא"ש ז"ל נמשך אחר לשון הרי"ף עם כל זה הו"ל לפרש דנראה דהלכה כר"מ בכיפה דוקא כי היכי דלא נטעי וזהו מ"ש הרב ב"י מפני דימוי קצת ראיה כלומר דכי היכי דהלכה כר"מ בהא ה"ה בהא משום דיש לדחות דטעמא דר"מ בכיפה לא תלי בדין הפצין כלל דשניא דא מן דא דהתם איכא מזוזה אחת כהלכתה מיהא ומכח זה פסק הטור כחכמים ודו"ק.
ועוד ראיתי להרב הנ"ל בלחם חמודות שהקשה על הטור שפסק כרבינו בהא דצריך שתי מזוזות כחכמים והרי הוא פוסק כהרא"ש ז"ל דבפצין אחד הלכה כר"מ דחייבת כשהוא בימין והניחו בצ"ע עיי"ש. ונראה לענ"ד דלא קשיא מידי דאפשר לפרש דברי הטור בחדא מתרי אנפי או דמ"ש לעיל כיצד שתהא לו שתי מזוזות היינו לאפוקי אם תהיה לו מזוזה אחת לבד וכגון שאין מן הצד השני שום דבר אלא אויר דאז לא מקרי צורת פתח אליבא דכו"ע (וזה לא איצטריך לומר) ומאי דהכשיר לקמן במזוזה אחת לצד ימין היינו דוקא כשמצד השני נמשך בכותל דאף דליכא שתי מזוזות מ"מ איכא כותל וצורת פתח ובהא דוקא מכשירינן דהוה ליה כשתי מזוזות כיון שמצד ימין יש מזוזה גמורה ועוד אפשר לומר דלעיל כתב הטור מה שהוא עיקר החיוב דמזוזות כתיב בפשטיה דקרא וסתם שער נמי יש לה ב' מזוזות אלא דמכח דאין רבוי אחר רבוי אלא למעט דרשו חז"ל דאף במזוזה אחת מצד ימין שהוא מקום המזוזה חייבת נמי ולהכי כתב אח"ז דין האחר.

ה

בית שאין לו תקרה וכו'. מנחות דף ל"ג אמר רבא הני פתחי שימאי פטורין מן המזוזה מאי פתחי שימאי פליגי בה רב רחומי ואבא יוסי חד אמר דלית להו תקרה וחד אמר דלית להו שקפי ופי' רש"י פתחי שימאי מקולקלין ואשמים כמו זקן אשמאי תקרה אסקופה עליונה שקפי מזוזות לישנא אחרינא תקרה שאין הבית מקורה. שקפי אסקופה עליונה ע"כ והתוס' ז"ל הקשו עליו ללישנא אחרינא דמי גרע משערי חצרות דחייבים במזוזה וכו' ע"כ.
ונראה לענ"ד די"ל לדעת רש"י דהתם שאני שדרכו בכך ומשו"ה רבייה קרא בובשעריך כדאיתא בפ"ק דיומא וכן שערי מדינות וכו' משא"כ בית שדרכה להיות מכוסה זאת שאין לה תקרה ואין דרכה בכך היא פטורה וכן זכיתי ומצאתי להרא"ש ז"ל והביאו הרב ב"י יו"ד סי' רפ"ו וזהו דעת רבינו שתפס כלישנא אחרינא של רש"י ז"ל וצ"ל דמשמע ליה לרבינו דלא פליגי הנך אמוראי אלא בפירושא דפתחי שימאי מאי נינהו אבל לענין דינא כו"ע מודים דאם חסר אחת משניהם או תקרה או שקפי הם פטורין ממזוזה וביומא דף י"א איתא להדיא דשער שאינו מקורה פטור ממזוזה וכ"כ מרן ז"ל ועיין בב"י שם.

יראה לי וכו'. וכתב הרב מנוח ז"ל נראה לי דיש במקורה ד' על ד' ע"כ וכן פסק הרב ב"י יו"ד סימן רפ"ו ונראה פשוט דיודה רבינו לזה דהא עיקר הדין מסברא דנפשיה הוא וכיון שמה שכנגד הקירוי הוא הגורם חיוב המזוזה והוא הנקרא בית פשיטא דבעינן שיהיה בו השיעור הראוי למזוזה.

ומעמידין הדלתות. והראב"ד ז"ל השיג על זה מכח הסוגיא של שם שדין דלתות לא נאמר אלא משום היכר ציר ובשער שבין שני בתים וכו' ומרן ז"ל הביא שאלת חכמי לוניל לרבינו בזה ותשובתו להם עיי"ש ובב"י שם הביא בשלחנו הטהור השתי סברות ועיין שם.

ו

הר הבית וכו'. פ"ק דיומא שם ויליף לה מדכתיב בית מה בית שהוא חול אף כל שהוא חול יצאו אלו שהם קדש.

ובתי מדרשות. הכי איתא בברייתא שם ואף שמן הדין לפום תלמודא דידן הם פטורין מצינו להר"ם מרוטנבורג ז"ל שתקן מזוזה לבית מדרשו מפני שכשהיה ישן שינת הצהרים שם היה רוח מבעתתו וכ"כ הטור שם בשם הרא"ש ז"ל ויש לו סעד מהירושלמי וסיים הרב ב"י שם דנכון להצריך מזוזה להבתי מדרשות כדברי הירושלמי ומהר"ם ז"ל כי ירא אלהים יצא את כולם וכ"ש בדבר שאין בו חסרון כיס הרבה אבל לא יברך על קביעתה ע"כ.

כל השערים וכו'. ובגמרא שלפנינו יש גירסא אחרת עיי"ש ועיין למרן ז"ל.

בשבעת ימי ההפרשה. פירוש ובאותם שבעת ימים היתה חייבת במזוזה אבל בשאר ימות השנה היתה פטורה והכי איתא בגמרא התם בשבעת ימי ההפרשה דכו"ע לא פליגי דמחייב כי פליגי בשאר ימות השנה וכו'.

ז

בית התבן וכו'. שם דף י"א ברייתא כלשון רבינו וכתנא קמא.

לפיכך רפת הבקר וכו'. גם זה שם ועיין למרן ז"ל ומ"ש ובסתמא נראה מהרי"ף וכו' הא סתמא חייבים ולא כהרמב"ם ע"כ בנוסחא אחרינא איתא ע"פ דברי הרב ב"י הא סתמא חייבים וכ"כ הרא"ש וסיים ולא כהרמב"ם וכו' ע"כ ועיין להתוספות שם והרב בעל הדרישה סימן רפ"ו.

ומתקשטות בה. עיין להרב לחם חמודות סימן מ"ו שהאריך בפרט זה ועל דברי הרב ב"י ז"ל.

אכסדרה. לעיל הל' ג' פטרה רבינו משום דאין לה מזוזות וזאת האכסדרה שהזכיר כאן איירי ביש לה מזוזות ואפ"ה פטורה מפני שאינה עשויה לדירה ועיין בגמרא שם ובדברי מרן ז"ל.

ח

לפיכך וכו'. שם כדברי רבינו ומ"מ כתבו ז"ל דהיכא שיש לחוש לסכנה מפני הגוים פטורים וכדאיתא ביומא שם ובשו"ת באר שבע סימן י"ג פטר מטעם זה גם פתחי הגיטו"ס שלנו והביאו הרב כנסת הגדולה יו"ד שם וגדולה מזו כתב הרב ב"ח הביאו הש"ך שם דישראל החוכר חכירות מן השר למכור יין שרף או שכר והגוים ממלאים הבית בכל יום ורגילין ליקח מזוזות ונוהגים בהם מנהג בזיון שאין לעשות מזוזה באותם פתחים אא"כ שהפתח הוא במקום שמור מן הגוים וכו'.

ומפני זה וכו'. מנחות דף ל"ב ברייתא ועיין למרן ז"ל.

ט

בית הכסא וכו'. ברייתא ביומא דף י"א ומוסכם לכו"ע ודברי רבינו נכונים בטעמם והרב ש"ך ז"ל כתב דאפי' אם מכסה המזוזה אינו מועיל דכיון דאינם עשויים לדירת כבוד אין לעשות בהם מזוזה כלל.

סוכת חג בחג. שם אמר רבא בשאר ימות השנה כו"ע לא פליגי דפטורה כי פליגי בשבעת ימי החג ורבנן לטעמייהו דאמרי סוכה דירת עראי בעינן ולא מחייבא במזוזה וכן פסקו הפוסקים ז"ל. ובית שבספינה שכתב רבינו כתב עלה הרב ב"ח ז"ל ששמע דאיתא בתוספתא ע"כ ולא דמי ללשכת פרהדרין שכתב רבינו לעיל דבשבעת ימים שהכהן גדול היה דר בתוכה חייבת משום דשאני בית שבספינה שתחילת עשייתה לא נעשית לדירת קבע וק"ל.

שתי סוכות וכו'. סוכה דף ח' אמר רבי לוי משום רבי מאיר שתי סוכות של יוצרין זו לפנים מזו הפנימית אינה סוכה וחייבת במזוזה והחיצונה סוכה ופטורה מן המזוזה ואמאי תהוי חיצונה כבית שער דפנימית ותתחייב במזוזה ומתרץ משום דלא קביע ופי' רש"י דלא קביע לא זו ולא זו דבר קבוע ואין הפנימית חשובה להיות לה בית שער ע"כ כלומר דאם היתה הפנימית דירה קבועה לגמרי היתה מחייבת גם להחיצונה משום בית שער וזו היא דעת הראב"ד ז"ל אמנם רבינו מפרש לה כפשטא דדוקא חיצונה הוא דקאמר דלא קביעא כלומר דאין תשמישתה קבוע ואין לחייבה כלל דהוה ליה כסוכה שהיא בית שער לבית דלא מחייבא ועיין למרן ז"ל.
וא"ת דהכא אמרינן דמשום דלא קביעא הך חיצונה פטורה מן המזוזה משמע דאין הדבר תלוי בדירה אלא משום דלא קביעא תשמישתה תדע דהא אי הוה קביעא תשמישתה אף שאין דרין בתוכה היתה חייבת דהא זה הקדר אינו דר לעולם כי אם בפנימית וכמ"ש רש"י ז"ל וא"כ קשה דהרי קי"ל ביומא ופסקו רבינו לעיל הל' ז' דבית שער אכסדרה ומרפסת פטורים משום דאינם עשויים לדירה. והנה התוס' ז"ל כתבו שם לזה דיש מחלקין בין פתוחים לבית לפתוחים לגינה והקשו עליהם וכו' ותירצו ז"ל דהא מדאורייתא הא מדרבנן וכ"כ במנחות דף ל"ג ד"ה אכסדרה וכו' ויש מחלקין שכתבו ז"ל היא סברת הרי"ף בהל' מזוזה הביאה הר"ן ז"ל שם וגם הוא חלק עליו והביא עוד תירוץ אחר מהרב זרחיה הלוי ז"ל דמפרש בית שער אכסדרה ומרפסת דר"ל בית שער דאכסדרה ומרפסת משום דלא קביעי משא"כ בית שער דבית דקביעא והר"ן ז"ל חלק עליו גם כן והסכים דהנכון כדברי התוס' דמדאורייתא הם פטורין אפילו בית שער של בתים מפני שהם עצמם אינם מיוחדים לדירה והכא דאמרינן דאילו היו קבועים היו חייבים היינו מדרבנן מפני שפתוחים למקום חיוב ע"כ. ודבר זה אינו מבואר בדברי רבינו שהרי לעיל פטר סתם הבית שער וכו' דמשמע דאינם חייבים אפילו מדרבנן ומרן ז"ל שם כתב דרבינו ס"ל כהרי"ף ז"ל ומ"ש בית שער וכו' היינו בית שער דגינה או דבית העצים וכו' ע"כ ודברי רבינו סתומים שם אמנם נראה דמכאן אין כ"כ תפיסה עליו דאפשר דרבינו מפרש לא קביע דקאמר בגמ' דרוצה לומר לא קביע לדירה כלל וכלומר דאי הוה קביע לדירה דהיינו שבעל הקדרות היה דר שם כחיצונה כן פנימית שניהם היו חייבים ולעיל שכתב מפני שאינם עשויים לדירה ר"ל דסתמן הוא כן הא אם היו דרין בתוכן הן הכי נמי דהיו חייבים ויש סיוע לזה מדסמך לו דין חנויות שבשוקים מפני שאינם קבועים לדירה ודו"ק.

י

בית שיש לו וכו'. מנחות דף ל"ד איתמר לול פתוח מן הבית לעליה אמר רב הונא אם יש לו פתח אחד חייב במזוזה אחת שני פתחים חייב בשתי מזוזות אמר רב פפא ש"מ מדרב הונא האי איידרונא דאית ליה ארבעה באבי חייב בארבע מזוזות פשיטא לא צריכא אע"ג דרגיל בחד ופי' רש"י לול הפתוח מן הבית לעליה זהו דרכן ארובה באמצע העליה ועולין לה מן הבית במעלות ועושין ד' מחיצות סביב המעלות למטה כדי שלא ירד אדם מן העליה לבית כי אם ברשות בעליה ועושין פתח במחיצות וכן עושין בני עליה ד' מחיצות סביב הארובה למעלה ובהן פתח וכו' ע"כ וא"כ היינו הפתח קטן שהזכיר רבינו ובית שיש לו פתחים הרבה היינו שהוא חדר אחד לבדו אלא שיש לו פתחים הרבה והיינו איידרונא דרב פפא. ורבינו השמיט מ"ש שם שאם יש פתח בקרן זוית אפ"ה לא נפטר ממזוזה דמ"מ הרי יש לה פצימין והשמיטו משום דמלתא דפשיטא היא אי נמי משום דלא שכיחא דקי"ל בעירובין פתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי והראשון נראה יותר.

שכולם עשוים לדירה וקבועים. קצת קשה דכיון שכולם עשוים לדירה וקבועים מהיכא תיתי דלא ליחייב במזוזה ואמאי איצטריך רבינו לכתוב דין זה. ואפשר משום דאמרינן בגמ' במזוזה הלך אחר הרגיל וזה כיון שרגילות תשמישו הוא בבית יותר מהחדרים הוה אמינא דבמזוזה בבית לחוד סגי כיון דעיקר תשמישו שם וביתך נמי כתיב בקרא להכי כתב רבינו דליתא דכיון שכל החדרים עשוים לדירה אין לחלק בהכי. ולפ"ז אפשר נמי למה שהקשה מרן ז"ל דכבר כתב דין זה לעיל ואיני יודע למה נשנה כאן ע"כ ואם כוונתו לומר שכבר נלמד ממ"ש רבינו לעיל אפילו עשרה בתים וכו' כולם חייבים במזוזה אפשר לומר דהתם שאני שאף ששאר הבתים החיצונים אין חייבים מצד עצמם מ"מ כיון שהפנימית חייבת והוא צריך ליכנס בה דרך שאר הבתים להכי מחייבו כולם אבל הכא הוי איפכא זה אפשר בקצת דוחק ועיין בב"י סי' רפ"ו.

יא

פתח שבין בית המדרש וכו'. שם דף ל"ג פתחא דעייל בה רבי לבי מדרשא לא הוה ליה מזוזה ופריך איני והא ההוא פתחא דהוה עייל בה רב הונא לבי מדרשא והויא לה מזוזה ההוא רגיל הוה ופי' רש"י ההוא פתחא וכו' פתח קטן היה לו לרבי אצל מקומו ונכנס ויוצא בו כדי שלא יטריח תלמידיו לעמוד לפניו רגיל הוה רוב הנכנסים לבית המדרש באותו פתח הלך אחר הרגיל אם יש שני פתחים לחדר אחד באותו פתח שרגיל לצאת ולבא יותר יניח המזוזה ומשמע דבעינן רוב הנכנסים אבל בשביל יחיד לבדו אינו נקרא רגיל בשבילו לבד וזו היא דעת הנמוקי יוסף שהזכיר מרן ז"ל אבל רבינו שכתב אם רגיל לצאת ולבא משמע דס"ל דאפילו יחיד שרגיל באותו פתח נתחייב במזוזה בשבילו וכן פסק הרב ב"י סימן רפ"ו.

שבין שני בתים וכו'. מבואר שם מרב יהודה אמר שמואל כדברי רבינו ועיין להט"ז יו"ד סימן פר"ט.

יב

והיכן קובעין וכו'. שם אמר רב יהודה אמר שמואל מצוה להניחה בתוך חללו של פתח פשיטא בשעריך אמר רחמנא סד"א הואיל ואמר רבא מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים כמה דמרחיק מעלי קמ"ל ופי' רש"י בתוך חלל הפתח ולא מבחוץ בטפח הסמוך לרה"ר כדקאמר לקמן דקדים פגע במצוה אם היה עובי החלל ד' טפחים או ה' כגון חומת אבנים יניחנה בחלל טפח הסמוך לרה"ר ע"כ ומדברי הטור משמע דאם שינה לא עיכב ובלבד שיניחנה במזוזה עצמה וזה דלא כדברי רבינו וכן כתב הרב ש"ך יו"ד סימן פר"ט אף שיש לגמגם דמדכתב רבינו סמוך לדין זה וצריך לקבעה על ימין הנכנס ואם קבעה משמאל פסולה מכלל דמ"ש ברישא אם שינה לא עיכב אלא די"ל דהוצרך לכתוב שם שהיא פסולה משום דהוה ס"ד דכיון דמזוזות ביתך כתיב א"כ אם הניחה בשמאל בדיעבד מהיכא תיתי שיפסל להכי הוצרך לפרש שם דאפ"ה פסל והוא הדין נמי דגם מ"ש ברישא אם שינה עיכב. ועוד כתב בשם מעדני מלך דאותם בתים הפתוחים לרחוב העכו"ם ומניחים המזוזה אחורי הדלת מפני העכו"ם יש להם על מה שיסמוכו על דברי הטור והרב ב"י ז"ל.

בתחילת שליש העליון וכו'. שם מימרא דשמואל וכרבי יוסי דאמר וקשרתם וכתבתם מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה ועיין למרן ז"ל בב"י יו"ד סי' פר"ט. והקשה הראב"ד ז"ל הגע עצמך שהוא שער גבוה מניחה כנגד כתפיו ודיו וכתב מרן ז"ל על זה דירושלמי הוא בסוף מגילה ורבינו סובר דמכיון שלא הוזכר כן בגמרא דידן משמע דלא ס"ל הכי ע"כ פי' דכיון דבגמרא דידן קי"ל בתחילת שליש העליון דוקא א"כ הך ירושלמי ע"כ פליג אגמרא דילן וכ"כ התוספות שם.

על ימין וכו'. יומא דף י"א אמר רבא ביתך דרך ביאתך וכי עקר אניש כרעיה דימינא עקר ברישא ופי' רש"י דרך ביאתך לימין בבואו לבית ולא מימין לצאתו ע"כ וכתב הרב ב"י משם סמ"ג ואין צריך להניח מזוזה ימין ושמאל דתניא בספרי ר' יצחק אומר הרי הוא אומר ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות זה בנה אב בכל מקום שנאמר מזוזות אינו בכלל שתים עד שיפרוט לך הכתוב שתי מזוזות ע"כ והובא ג"כ בגמרא שם בפלוגתא דרבי מאיר ורבי עקיבא ולא ידעתי למה לא הכריח ג"כ משם. והלחם חמודות ז"ל כתב בשם המרדכי דאין לדקדק אם הוא איטר ברגליו ורגלא דשמאלא עקר ברישא ישים המזוזה דרך שמאל ביאתו מידי דהוה אתפילין דשאני מזוזה דהוי לשימור כל בני הבית משא"כ בתפילין דהוין ליה לחודיה.

ובית של שותפים וכו'. שם ופריך פשיטא ומתרץ מהו דתימא ביתך ולא בתיהם קמ"ל וכתב רמ"א בשם המרדכי דדוקא כשבית השותפים ישראלים אבל בית של ישראל ועכו"ם פטור ממזוזה והט"ז ז"ל כתב הטעם מדכתיב למען ירבו ימיכם ובעכו"ם אין לומר כן ע"כ ואין נראה דא"כ מצד הישראל ליחייב דהרי הוא מקיים התורה ובעי חיי לכך נראה כמ"ש הרב ש"ך ז"ל דהטעם משום סכנה שמא יאמר הגוי כשפים הוא עושה ומהאי טעמא נמי פטרינן שערי עיירות וחצירות בזמן הזה כמ"ש שם.

יג

חייב אדם וכו'. ראוים הדברים למי שאמרן ויש עוד תועליות אחרות גופניות שהביא הטור והרב בית יוסף יו"ד סימן רפ"ה אכן יש ליזהר מאד לבודקן בשעתן כמ"ש רבינו לעיל פ"ה הל' ט' כי הרבה נכשלים בזה ואין חוששין לבדוק מזוזות בתיהם ובזכות זה יאריכו ימיהם וימי בניהם ויזכו לחזות בנועם ה'.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---