מעשה רקח/טומאת צרעת/טז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png טומאת צרעת TriangleArrow-Left.png טז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

חידושי רבנו חיים הלוי
מעשה רקח
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק טז מהלכות טומאת צרעת

א[עריכה]

ואם שרפן ועשה מהם סיד וכו'. מרן ז"ל לא הראה מוצא דין זה ומתורתו של המל"מ ז"ל למדנו שהוא מהירושלמי פ"ג דערלה דקתני התם אבנים מנוגעות שעשאן סיד אית תניי תני שעלו מטומאתן ואית תניי תני שלא עלו מידי טומאתן מ"ד עלו מידי טומאתן הרי אלו מותרות ומ"ד לא עלו הרי אלו אסורות דכתיב צרעת ממארת תן בו מארה ואל יהנה ממנו רבי אבהו בשם ר' יוחנן כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מאפר ע"ז התיב רבי חייא קומי בר ר' יוחנן הרי אפר הבית הרי אינו בא מחמת ע"ז ואת אמר אסור א"ל שניא היא דכתיב נתיצה נתיצה ע"כ. והקשה המל"מ ז"ל דמשמע דאליבא דכו"ע אסורים בהנאה דגמר נתיצה נתיצה מע"ז כי פליגי אם עלו מטומאה ולמה לא ביאר רבינו דין זה ע"כ, הן אמת דגם הרב אליהו ליב ז"ל נראה מדבריו שהבין כן שהרי פי' ואת אמרת וכו' אפי' למ"ד עלו מידי טומאתן אסורים בהנאה ע"כ אך נראה שאין דבר זה מוכרח כלל דהא מדקתני למ"ד עלו מידי טומאתן הרי אלו מותרות משמע דמותרות בהנאה קאמר ואאבנים מנוגעות שעשאן סיד קאי וכיון שכן איך נאמר דלמ"ד עלו אסירי בהנאה ואי משום דרבי חייא בר יוסף מותיב סתמא ואת אמרת אסור דמשמע דכו"ע מודו בה הא לא מכרעא כלל דאיכא למימר דפריך ההך מ"ד או דקי"ל דר"י הוא דס"ל הכי שהרי א"ל ואת אמר, ונמצא דאין כאן שום גמגום על דברי רבינו שהוא מפרש זה הירושלמי כפשוטו ופסק כמ"ד לא עלו ולכך נאסרו בהנאה והביא פסוק דצרעת ממארת לכלול בו גם נגעי בגדים דכתיב בהו נמי צרעת ממארת דכשם דאבני בית המנוגע אפרן אסור כך בנגעי בגדים בין מוסגר בין מוחלט אפרן אסור מהיקשה דצרעת ממארת ובהכי מתורץ ספיקו של הרב ז"ל כמ"ש ברפי"ב ועיין מ"ש שם:

ה[עריכה]

טהור שנכנס וכו'. בשבועות דף י"ז וכשנכנס כולו אף שאינו דרך ביאה טמא משום דלא גרע מכלים שבבית ותניא נמי הכי דטמא שנכנס דרך גגין להיכל פטור דדרך ביאה אסרה תורה ופסקו רבינו פ"ג דביאת מקדש הל' י"ט אך יש להסתפק אם נכנס דרך אחוריו למקדש אם יתחייב מן התורה ואפילו נכנס כולו דהא גבי בית המנוגע לא מטמא אלא משום דלא גרע מכלים ובמקדש דליכא הך טעמא יראה דפטור מה"ת:

ו[עריכה]

טהור שהכניס ראשו ורובו וכו'. משנה בנגעים פי"ג וקשה קצת דבפ"א דטומאת מת הל' י"א פסק רבינו דביאה במקצת שמה ביאה ואפילו לא הכניס אלא ידו או ראשי אצבעותיו או חוטמו לאהל המת נטמא כולו אם לא שנאמר דחמירא טומאת אהל המת מטומאת אהל דבית המנוגע וכן משמע מדברי התוס' בנזיר דף מ"ג ד"ה צירף גופו וכו' ועיין בדברי רבינו לקמן הל' ט':

ח[עריכה]

נטמאו ידיו בלבד. והם שניות כמ"ש רבינו פ"ח דאבות הטומאות הל' ב' להדיא עיי"ש:

י[עריכה]

הצרעת וכו'. עיין מה שכתבתי לעיל רפ"ח. ומ"ש בספרי רבינו

עור האודם בדפוס מגדל עוז כתוב עור האדם. ומ"ש

ונפילת שם כתוב ונטילת. ומ"ש

שהשוהו שם כתוב שהשוותו:


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון