מעשה רקח/טומאת צרעת/ב
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
וכמה יהא ארכן כדי שיהיו ניטלות בזוג. כתב מרן ז"ל משנה פ' בא סימן פלוגתא דתנאי ואפסיקא הלכתא כמחמיר וכו' ע"כ ושם נאמר אמר רב חסדא אמר מר עוקבא הלכה כדברי כולם להחמיר והכוונה מבואר כשהשיעור הגדול הויא חומרא פסקינן כשיעור הגדול ואם השיעור הקטן הוי חומרא פסקינן הכי ומעתה צ"ל דזו היא כוונת מרן ז"ל אף שקיצר ועיין מה שכתבתי פ"א דפרה הל' ד' והנה המל"מ ז"ל חקר חקירת חכם דאמאי אמרינן הלכה כדברי כולם להחמיר דהא תנן כל ספק נגעים טהור וכו' עיי"ש. ונראה לענ"ד לתרץ עם מ"ש ולקמן הל' ט' דרבינו ס"ל דעד כאן לא אמרו ספק נגעים טהור אלא בדלא אתרע חזקתיה כגון ספק קדם שער לבן לבהרת וכו' אבל היכא דאתרע חזקתיה כההיא דבהרת בחצי גריס וכו' אז ספיקו טמא וה"נ כיון דאתרע חזקתיה ע"י הבהרת והשערות ונסתפק לנו בשיעורן פשיטא דנקטינן לחומרא ודו"ק ועיין להרא"ם ז"ל ח"א סי' ס"ט:
ד[עריכה]
אין שער לבן סימן טומאה עד שיהיה בגוף הבהרת. לאו דוקא בהרת דה"ה שאת וספחת שהם ד' מראות שהזכיר רבינו ריש פ"א אלא מפני שהבהרת היא העזה שבמראות נקטו לה ולמ"ש מרן ז"ל וא"ת הא קי"ל וכו' עיין להתוס' יו"ט ז"ל שם:
ט[עריכה]
ספק שער לבן קדם וכו'. כתב מרן ז"ל אע"ג דבפ' הפועלים אמרינן דהקב"ה אמר טהור לא בשמים היא ואע"ג דרבה בר נחמני אמר טהור ויצאה נשמתו בטהרה י"ל דכיון דבשעת יציאת נשמה הוא דאמר הכי הוי בכלל לא בשמים היא וכו' ע"כ. ואחרי המחילה הראויה איך נפסוק הדין היפך מאמר פיו יתברך שמו ותורה גופה דיליה היא ותו כיון דמתיבתא דרקיעא אמרי מאן נוכח נוכח רבה בר נחמני וכו' א"כ גמרו והסכימו לדבריו מפני שהוא היה יחיד בנגעים ואהלות וכיון שהוא אמר טהור מוכרח שחזרו והודו דהדין כן הוא כרבה בר נחמני דכן הוא האמת דבספק בהרת קדם לשער לבן טהור הוא משום דאוקי גברא אחזקתיה ומעיקרו טהור הוא, משא"כ כשנתרע חזקתו דהיינו שנולד בו בהרת בחצי גריס וכו' ושוב נסתפק לנו אם השער קדם או תשלום הבהרת קדמה, אז יש לטמא ודאי כיון דאתרע חזקתיה. וזה מדוייק הדבר בדברי רבינו שהרי לעיל הל' ו' פסק דין קדמה בהרת לשער לבן או שער לבן קדם לבהרת ושם היה לו למימר דאם הוא ספק טמא שכן הוא לשון המשנה, אלא ודאי מדלא הזכירו שם אלא סמכו לדין בהרת כחצי גריס ש"מ דדוקא כזה הוא שטמא מהטעם האמור אבל בסתם פשיטא שהוא טהור כמאמר פיו יתברך לעד ועיין להר"ש והתוס' יו"ט ז"ל. וכן זכיתי ומצאתי להרב המבי"ט ז"ל בקרית ספר שכתב וז"ל ונראה דסבר הרב דהאי ספק קאי אהאי בבא דחצי גריס שנולד אח"כ ושתי שערות דקסברי רבנן דכיון שבא חצי גריס ראשון קודם השער סתמא דמילתא דכמו כן קדם חצי אחרון לשתי השערות אבל גריס שלם הבא עם השערות ואין ידוע איזה קדם מודו רבנן לר' יהושע דטהור דספק נגעים להקל מדפתח הכתוב תחילה בטהרה כדכתיב לטהרו או לטמאו וכו' ע"כ לשון הזהב והאדרת ושבח להשי"ת שזיכני לחידוש זה, ומעתה נאמר דבמתיבתא דרקיעא הוו סברי מתחילה דספיקא דאורייתא לחומרא ולכך היו מטמאין והקב"ה לעד אמר טהור משום דאוקי גברא אחזקתיה ועוד שפיר יש ללמוד שכך היא טענת רבינו ממ"ש בפ"ו הל' ה' ו' דעד שלא נזקק לטומאה כל הספיקות טהורים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |