מעשה רקח/טומאת אוכלין/יג
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
הממלא בקילון וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו ומרן ז"ל הליץ עליו ולא הזכיר דבפירוש המשנה כתב רבינו בפי' דאין הלכה כר' עקיבא ועיין עוד להתוס' יו"ט ז"ל:
ב[עריכה]
אם שמח וכו'. ולא דמי למ"ש בפ' הקודם הל' ו' בעומד תחת הצנור להקר או לידוח וכו' וכן בדין אם חשב שיודחו ידיו הוכשרו במים דהכא שאני שלא נתכוון לגוף המים אלא להעביר הלכלוך ולכך בעינן שישמח אלא דאכתי יש לגמגם מהדין שכתב לקמן המוריד את הגלגלים וכו' כדי שיסתמו הסדקין שבעץ דחשיבי לרצון והרי התם אין צריך לגוף המים אלא לסתימת הנקבים ומ"מ יש לחלק:
ד[עריכה]
ובשעת החוף. בדפוס מגדל עוז כתוב ובשעת החורף ושני הגירסאות אינן נראין דלשון המשנה ספ"ג דמכשירין בשעת היחף ופי' שם רבינו בפירושו אומרו בשעת היחף כשיגעה הבהמה מן ההליכה וכו' ע"כ והר"ש והרא"ש ז"ל גורסים בשעת האף שיש חום והבל גדול בעולם ומכונה החום הגדול בלשון אף על כי מן האף יוצא החום וההבל ע"כ:
ו[עריכה]
וכן אם דחהו חבירו לשכרו או לשכר בהמתו. בדפוס מגדל עוז כתוב לשברו או לשבר בהמתו בבי"ת ולשון המשנה דחהו חבירו לשברו וכן לבהמתו ופי' הר"ש והרא"ש והרע"ב שהיה חבירו שיכור ודחהו בשכרותו או הוא או בהמתו ע"כ. ובהגה שם משם ר"י מסימפונט ז"ל פי' אותו הטובל היה שוכר בהמה מחבירו וכשטבל והגיע לנהר אחר דחה חבירו דהיינו משכיר את זה השוכר וכך לבהמתו וכו' ע"כ ולכל הפירושים קשה לי לשיטת רבינו שפוסק דרצון הבעלים דוקא בעינן כמ"ש ברפי"ב ואולי י"ל דהכא דהוי לבטל הראשונים שאני ודוחק:
יב[עריכה]
המניח את האוד בגשמים לעשותו פרום. לשון המשנה בפ"ה דמכשירין המניח את האוד בגשמים לכבותו והיא הסיפא שהזכיר רבינו ופי' שם רבינו אוד של אש ע"כ ומלשון מרן ז"ל נראה שהיה גורס בלשון רבינו לעשותו פחם ובדפוס מגדל עוז כתוב המניח את האוד לעשותו פרום ונראה שהיא גירסא מוטעת:
יד[עריכה]
הממחק את הכרישה וכו'. כן הוא לשון המשנה פ"ה דמכשירין אמנם בפרק אמרו לו דף ט"ו אמרו תנן התם המוחק את הכרישה וכו' ואין הלשון של שם מכוון למשנתינו עיי"ש ושם אמר שמואל וכרישא עצמה הוכשרה משמע דבתלושה איירי דאילו במחובר אין שייך שום הכשר ותמהתי על רבינו ששם בפירוש המשנה כתב וז"ל הממחק את הכרישה מי שמקנח את הכרתי מבלילה שעליה והוא מחובר לקרקע וכו' ע"כ דמי הכריחו לפרש שהכרישה מחוברת לקרקע ועוד שאם כן איך אמר שמואל שהכרישה עצמה הוכשרה הרי אם היא מחוברת מעולם לא תתכשר וכמ"ש רבינו רפי"ב ודבר פשוט הוא וכאן בחיבורו סתם וסתמו כפירושו דבתלושה איירי שהרי העתיק דברי שמואל דכרישא עצמה הוכשרה אמנם דבריו שבפירוש המשנה צל"ע:
טו[עריכה]
או להשאיר טומאה. בדפוס מגדל עוז כתוב להשיר טומאה וכן נראה פשט המשנה פ' ראשון דמכשירין וכן פירשו הר"ש והרע"ב ז"ל כגון שהביא עורב שרץ או כזית מן המת ונשארו בין ענפי האילן וכו' עיי"ש ומ"ש מרן ז"ל נראה מדבריו שהוא סובר שמ"ש רבינו שאם ניתזו על המחוברין אינן תלושין ברצון לענין הכשר המחוברין עצמן קאמר וכו' ע"כ. וכבר נתבאר בדברי רבינו רפי"ב דאין שייך שום הכשר במחובר וגם הראב"ד ז"ל לא השיגו עיי"ש ועיין עוד להתוס' יו"ט ז"ל:
יז[עריכה]
כגון שנתמדו. בדפוס מג"ע כתוב כגון שנמרחו ונוסחתינו נראית כגון שנמרחו וכמ"ש מרן ז"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |