מעשה רקח/זכיה ומתנה/ז
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מגיד משנה מפרשי הרמב"ם אבן האזל
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב[עריכה]
השושבינות וכו' שלא שלח זה י' דינרין וכו'. דקדק לכתוב דינרין לפי שיטתו שאין דין זה נוהג אלא במעות דוקא, וכמו שכתב ז"ל בסוף הפרק, ועיין מה שכתבתי שם.
ד[עריכה]
עשה ראובן משתה בגלוי וכו'. ברייתא בבבא בתרא דף קמ"ה [ע"ב] עשה עמו בפומבי ובקש לעשות עמו בצנעה יכול לומר לו וכו', עשה עמו בבתולה ובקש לעשות עמו באלמנה יכול לומר לו וכו', עשה עמו בשניה ובקש לעשות עמו בראשונה יכול לומר לו לכשתנשא אשה אחרת אעשה עמך, עשה עמו באחת ובקש לעשות עמו בשתים יכול לומר לו באחת אעשה עמך כדרך שעשית עמי, ע"כ, הרי דארבעה חלוקות הוזכרו בברייתא זו, ורבינו לא הזכיר אלא השנים הראשונים, דהיינו אלמנה ובתולה, גלוי ופרהסיא, אמנם אפשר שנכללו במה שכתב לקמיה, ואח"כ נשא שמעון כנישואי ראובן עצמן וכו', דהיינו אם אשה ראשונה ראשונה אם שניה שניה, שכך נראה פירוש אלו השתים האחרונות דסיפא דברייתא, ואיך שיהיה ראיתי להרב לח"מ ז"ל שכתב, דדין זה של רבינו ועשה ראובן בגלוי וכו', הוא ממה שאיתא בברייתא עשה עמו בשניה ובקש לעשות עמו בראשונה יכול לומר לו לכשתנשא אשה אחרת אעשה עמך, משמע דאפילו שבא משלח להרבות בשמחה לאו כל כמיניה וכדכתב רבינו ז"ל, וקשה על הרמ"ה שכתב הטור ז"ל בשמו אבן העזר סי' ס', דאם בא להרבות המשלח בשמחה שומעין לו, דבסיפא דברייתא לא משמע הכי כדכתיבנא, עכ"ל. וקשה קצת דדין זה של צנעה ופרהסיא לא הוציאו רבינו מהסיפא דעשה עמו בשניה וכו', דהרי מבואר הוא ברישא, גם מה שהקשה על הרמ"ה ז"ל יש ליישב דנפקא ליה מדקתני עשה עמו בפומבי ובקש לעשות בצנעה וכו', דמשמע דאם עשה עמו בצנעה יכול להכריחו בפומבי ואף אם לא יפרש כן, מכל מקום ריבוי קצת בשמחה נראה שאין זו טענה, ומכל מקום ראיתי להרב ב"ח ז"ל שם שכתב דהרמ"ה ז"ל גירסא אחרת היתה לו בברייתא עיי"ש.
יא[עריכה]
מקום שנהגו לגבות השושבינות וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו, דלא הוזכר מנהג בגמרא בשושבינות אלא בסבלונות, והרב המגיד ז"ל הביא סמוכות לדברי רבינו מהגמרא, אמנם הרב מטראני הביאו הרב כנסת הגדולה אבן העזר סי' ס' כתב, דכוונת הראב"ד להשיג על רבינו במה שכתב שלא נאמרו דיני שושבינות אלא במעות עיי"ש, ואין זה במשמע לשון הראב"ד שסיים עד, אין היורשין משלמין כלום.
יג[עריכה]
ה' דברים נאמרו בשושבינות נגבית בבי"ד וכו'. ברייתא בבבא בתרא דף קמ"ה [ע"א] ושם דף קמ"ד [ע"ב] מוקים שמואל למתניתין דהאחים שעשו שושבינות בחיי האב וכו', ביבם שאינו נוטל בראוי כבמוחזק, ופסקו הטור ז"ל אבן העזר סי' ס', ובשו"ת מהר"א ששון סי' ר"ב עמד על דברי רבינו למה לא הזכיר דין זה, דשמא סבירא ליה דלית הלכתא כשמואל דהא כיון דהוי מלוה שמא סבירא ליה שהיבם זוכה במלוות אחיו, והדבר צ"ע עכ"ל. ולענ"ד נראה דאף דלא ביארו כאן הוא נלמד ממה שכתב פ"ג דהלכות נחלות ה"ז, שאין היבם זוכה בנכסי אחיו אלא במוחזק ולא בראוי, דבכור קרייה רחמנא לגריעותא כמו שאיתא בגמרא, ושם הל' ה' כתב ז"ל דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה אע"פ שהיא בשטר וכו', וכיון שכבר ביארו שם לא הוצרך לבארו בדין השושבינות, שהרי כתב כאן שאין השושבינות אלא כמו מלוה וכו', ואין הבכור נוטל בה פי שנים וכו', ויבם דומה לבכור כאמור, ודקדק רבינו לכתוב אפילו שלח לו דינר והחזיר לו עשרה לפי שיטתו שכתב בסוף הפרק שאין השושבינות נוהג אלא במעות.
יד[עריכה]
השולח תשורה לחבירו או שנתן לו מעות וכו'. נראה דכוונתו בנותן סתם שאינו מפרש דלשם מתנה יהיב ליה, דאם פירש לו לשם מתנה מלתא דפשיטא היא, אך עדיין הדברים מגומגמים מדסיים ז"ל ואינו יכול לחזור הוא ולתבוע עד שיפרש שהוא מלוה, דמשמע הא סתמא שלא פירש שהוא מלוה אפילו לא הפציר בו הרי אינו יכול לחזור ולתובעו, וא"כ למה הזכיר רבינו הפצרה, אם לא שנאמר דלאו דוקא דהוא הדין בלא הפציר, וכן משמע ממה שכתב, וכן כל כיוצא בהם אע"פ שלא פירש ועוד אפשר לפרש דמה שכתב עד שיפרש שהוא מלוה היינו מפני שנשבע לו שאי אפשר שלא יקח, הא אם לא נשבע לו ונתן לו סתם לשם מלוה נתנם לו, ועיין להמשנה למלך ז"ל מה שהביא בשם מהרימ"ט ז"ל, ואין בידי הספר הזה.
טו[עריכה]
וכן השולח לחבירו כדי יין וכו'. מדדקדק לפרט אלו, משמע שאם שלח בגדים וכל שכן כלי כסף וכלי זהב נגבין בבית דין, ואף שסיים, דלא נאמרו דיני שושבינות אלא במעות בלבד, צריך לומר דלא בא לאפוקי אלא מיני אוכלין, או שנאמר בהיפך, וקרוב לשמוע שזו היא כוונת הראב"ד ז"ל שתפס בהשגתו כדי יין וכדי שמן וכו', עד אלא במעות בלבד, וכתב עליו דבר זה אינו מחוור ע"כ. כלומר משום דקשיא רישא אסיפא, או שהראב"ד הבין מדבריו דדוקא מעות קאמר וכלי כסף וזהב ובגדים הם בכלל מיני אוכלין לענין זה ולזה השיג דאינו מחוור או בהיפך, ובשו"ת מהר"ם גאלנטי ז"ל סי' ט' כתב דלפי לשון רבינו לא שלל כי אם דבר אכילת יין ושמן ופירות אבל מיני תכשיטין זהב וכסף נראה שדין מעות יש להם וכו', ע"כ. אמנם בכתב יד קדמון מצאתי כתוב, וז"ל: כתב בעל העיטור ז"ל, דיני השושבינות לא נאמר אלא במעות בלבד, אבל שאר כל מילי כגון פירות כסות וכלים שאדם שולח לחתן אינו יכול לחזור ולתובעו בהם, ולשאר אדם שאינו חתן אפילו מעות מתנה הוו כל מאי דמשדר ליה, וכן כתב הרמב"ם ז"ל, וכן השולח לחבירו כדי יין וכו', עד אלא במעות ולחתן בלבד עכ"ל. הרי שזה הרב הבין היפך דברי הרב גאלנטי ז"ל, ואם באנו לדייק לשון המשנה לא מיעטו אלא כדי יין ושמן שהם מיני פירות, הא שאר מילי כולם ניתנו ליתבע, וכיון דפלוגתא היא וספק יש בדבר, ידוע דהמוציא מחבירו עליו הראיה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |