מעשה רקח/גירושין/ח
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ואם נשאת לא תצא. עיין בהרמ"ך וכדין הצריכה עיון דבין לפי דרכו ז"ל בין לדרך ה"ה ז"ל השגה זאת היא חזקה מאד:
ושם נתבאר וכו'. עיין הרמ"ך וכבר הזכיר השגה זו מרן ז"ל ע"ע אך קצת קשה למ"ש ה"ה ז"ל במ"ש רבינו לפיכך אינו יכול לבטל וכו' שהוא מוסכם מכל הפוסקים ז"ל חוץ מבעל העיטור וכו' קשה דלמה לא הזכיר גם הראב"ד ז"ל שגם הוא קאי כשיטת בעל העיטור כמבואר פ"ט דין ט' והזכירו ג"כ ה"ה שם וכבר נתעורר בזה מהרשד"ם א"ה סימן צ"א ע"ש. ועוד נראה דה"ה לא חשש להזכירו שכבר הוא מבואר שם ע"ד רבינו:
ב[עריכה]
כל המגרש וכו'. עיין הרמ"ך נראה שהבין דמ"ש רבינו שם שמא בעלה ובטל הגט דר"ל שהבעל בטלו וגריס וביטל. אמנם ממ"ש ה"ה ז"ל נראה דגרסינן ובטל בבי"ת פת"ח וכלומר שהגט שנתן לו בראשונה כבר נתבטל וחזרה להיות מקודשת לו שהרי כתב ז"ל דמ"ש והדבר ידוע וכו' דהיינו מ"ש בפי' שאם ראוה שנתייחדה ולא ראוה שנבעלה צריכה גט מספק שמא חזר ובעלה לשם קדושין ונמצא שהיא ספק מגורשת שמא הגט הראשון נתבטל וחזר וקדשה וכו' ע"כ. ובזה תתורץ ג"כ קושיית הרש"ך ז"ל שהק' על ה"ה במ"ש דממ"ש רש"י פנויה היא משמע שאפילו אין שם עדי יחוד אסור להתייחד עמה וזה דעת רבינו ע"כ והק' עליו דמאין משמע ליה כן מדברי רבינו וכו' אך עם האמור הוא מבואר דהא אחר שנתגרשה בהחלט פנויה היא ותדע דהרי ביאר רבינו כמו שיתבאר בהלכות אלו והיינו בפי' כמ"ש ה"ה ז"ל גם מ"ש שם דמ"ש רבינו והדבר ידוע וכו' דלא קאי אלא אגירש על תנאי ומעכשיו וכו' ע"כ לא ידעתי אמאי לא קאי ג"כ האם יהיה וכו' דהא אפילו אחר שנתקיים התנאי קאמר רבינו ודו"ק היטב ועיין לרבינו וה"ה פ"ט דין כ"ה שנראה סותר לזה ומ"מ דברי ה"ה בכאן הם קיימין ודו"ק. ומ"ש רבינו בין שאמר אם יהיה אם לא יהיה וכו' אף דלשון זה הוי אסמכתא ולא קניא הא קי"ל דבגיטין אין בהם דין אסמכתא וק"ל. ומ"ש רבינו אלא בפני עד אף דבמשנה אמרו בפני עדים רבינו ס"ל דשם עדות בעלמא קאמר תדע מדקתני עלה אפי' עבד אפי' שפחה וכ"פ הרב"י א"ה סימן קמ"ח:
ד[עריכה]
כתב התנאי וכו'. עיין הרמ"ך והנה כבר ידוע תשובת רבינו עע"ז הובאה בדברי ה"ה ז"ל והדבר מבואר שט"ס היא בדברי ה"ה שהרי היא מתורתו של מרן ז"ל שהרי ה"ה ז"ל בקש להליץ בעד רבינו למ"ש ספק גירושין ואם ראה דבריו בתשובה שלימה לא היה צריך לפרש בדברי רבינו מה שלא עלה על דעתו ומ"ש בספרי רבינו שהרי לא נשאר לו זכות וכו' ט"ס מבואר הוא וצ"ל שהרי נשאר לו וכו' וכ"מ בנ"א כ"י ובטור וב"י וש"ע ופשוט הוא:
ו[עריכה]
א"ל הרי את מותרת וכו'. כל אלו החלוקים נתבארו שם דף פ"ה ומ"ש או לענין אכילת תרומה רש"י ז"ל פי' שאם תנשאי לכהן לא תאכל בתרומה והתוס' הק' עליו דבלאו הכי היא אסורה לכהן כיון שהיא מגורשת וכו' וכתבו ז"ל דבכהן המגרש קאמר וכן דעת הר"ן ז"ל אמנם לעד"ן יותר נראין דברי רש"י ז"ל דדומיא דהנך דסתמן ישראל:
ז[עריכה]
א"ל וכו' חוץ מראובן ושמעון וכו'. כתב הה"מ ופי' כגון שחזר ונטלו הימנה ונתנו לה וא"ל וכו' ע"כ. אמנם מדברי רש"י ז"ל שם דף פ"ג לא משמע כן שכתב דה' מאי דאסר שרא דהאי לראובן ושמעון דהדר אמר לה קודם מסירה וכו' ע"כ. הרי דקודם שמסר לה הגט מעיקרא חזר בו וכו' והן אמת דרבינו לקמן דין י"ו כתב דאם חזר ונטלו ממנה וגרשה בלא שום תנאי דהגט כשר אמנם עדין לא שמענו להדיא אם לא חזר ונטלו וכו' אם הוא פסול אך מ"מ האמת יורה דרכו שאנו קי"ל כל תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ מגיטין וקדושין ועע"ז ומימר וכיון שכן אם נפרש דעת רש"י דקודם מסירה מעיקרא קאמר דהיינו שתוך כדי דיבור חזר בו תקשי עליה הא אם לא שנאמר דל"ד תוך כדי דיבור קאמר אלא אחריו א"נ י"ל דתוך כדי דיבור שאמרו היינו אחר שנתן הגט ליד האשה אבל קודם ל"ש וזה אמת ולא מצינו שיפסל בכך כיון שבשעת המסירה האמתית אמר לה ה"ז גיטך והרי את מותרת לכל אדם ומ"ש רבינו לקמן אפשר דאיירי בשכבר נתנו לה וכן מתני' דקתני כיצד יעשה יטלנו הימנה וכו' ודו"ק:
ח[עריכה]
או הרי את מותרת אף לשמעון. נראה דה"ה באומר לה אף לראובן וכ"כ התוספות ז"ל:
ט[עריכה]
התנה עליה ואמר וכו'. פסק זה של רבינו קשה לשמוע וכבר עמד עליו הרשב"א והר"ן ז"ל דמי מכריחנו למימר דההיא דלעולם לאפוקי מדבעא מניה רבא מרן וכו' דף פ"ו פליגא אמסקנא דמסתברא דלכ"ע כיון דפסקה פסקה ולא נימא כמ"ש התוס' דמשום שופרא דשטרא קאמר ועוד נתקשה אצלי הרבה דרבא הוא דמסיק בדף פ"ד כיון דפסקה פסקה ואיך יסתור דברי עצמו ויתקן תקנה לאפוקי מה שהסכים הוא בעצמו ועוד דרבינו בסוף הלכות זכיה ומתנה פסק דזמנו של שטר מוכיח עליו וקצת נראה שהוא הפך מ"ש כאן ויש להתיישב בכל זה עפ"י מה שכתבתי בריש פרקין ע"ש:
י[עריכה]
ה"ז גיטך וכו' כל ימי חייכי. יש להסתפק לדעת רבינו אם קבע לה זמן שאי אפשר בדרך טבע שתחיה מה דינו כגון שאמר לה ע"מ שלא תשתי יין מאתים שנה ולפי דברי הרשב"א שהביא ה"ה ז"ל בא"ל כל ימי חיי או חיי פלוני שאפילו אם היא זקנה וא"ל ע"מ שלא תשתי יין מכאן ועד חמשים שנים כיון שאפשר שתחיה היא יותר ע"כ משמע דבעינן זמן שיהיה באפשרות שתחיה אמנם הרב"י סימן קמ"ג כתב דכיון שלא תלה התנאי בכל ימי חייה אף שהתנה בזמן שאי אפשר שתחיה ה"ז מגורשת:
יא[עריכה]
ה"ז גיטך וכו' עד שלשים יום וכו'. הנה כבר ידוע מ"ש ה"ה ע"ד רבינו והם דברי הר"ן ע"ע אך האמת הוא שדברי התוספתא הם נראין הפך דברי רבינו להדיא וכבר עמד על זה הרשב"א בחידושיו והטור והרב"י סי' קמ"ג וה"ה כאן ולא תירצו כלום ולולי דמסתפינא אמינא דאחרי המחילה הראויה מקום יש בראש ליישב דעת רבינו וזה דאיכא למימר דקשיא דיוקא אדיוקא דמתחילה כתב רבינו דעד שלשים יום ה"ז גט משמע הא אם התנה בסתם בלי קביעות שום זמן אינה מגורשת ושוב כתב שלא תלכי לבית אביך לעולם אינו גט משמע הא אם לא הזכיר תיבת לעולם אלא אמר סתם ה"ז גט אכן נראה דרבינו סמך עצמו למ"ש לקמן דין י"ט שכל תנאי שהוא בסתם הרי זה כמפרש יום אחד הואיל ולא פירש וכו' וא"כ ה"נ דכוותה דאם א"ל ע"מ שלא תשתי יין או ע"מ שלא תאכלי בשר זה סתמו כפירושו דביום אחד סגי לה ולא דמי לע"מ שלא תנשאי לפלוני דאף שלא אמר לעולם אינה מגורשת דהתם לא הוי גט דבשעת התנאי והגירושין לא התירה לכל אדם והמעיין יבדוק וכיון שכן התוספתא דקתני ה"ז גיטך ע"מ שלא תעלי באילן זה וע"מ שלא תעלי בכותל זה נקצץ האילן או נסתר הכותל ה"ז גט ע"כ משמע דכל עוד שהאילן והכותל קיימין אינו גט כלל ורבינו פסק כרב אשי דכל תנאי שהוא סתם משמעותו יום אחד וכיון שכן ודאי שדחה זאת התוספתא מהלכה כמבואר ואין לחלק בין דבר שתלוי במעשה כגון ההיא דע"מ שתשמשי את אבא או ע"מ שתניקי את בני לשב ואל תעשה כגון שלא תאכלי בשר זה או ע"מ שלא תעלי באילן זה דלא שייך כל כך לומר דסגי ביום אחד דאין כאן הוכחא לקיום התנאי זה אינו דסוף כל סוף כיון שהתחילה לקיים התנאי ומנעה עצמה מלעלות באילן או בכותל ומי לא עסקינן שהיא מצטערת הרבה במניעת דברים אלו אפילו ביום אחד נמצא דבמניעתה מזה הרי קיימה התנאי וכן מצאתי למהריב"ל ז"ל בחידושי דינים דף ס"ו וששתי כעל כל הון ודע דהרמב"ן ז"ל בתשובה סי' קמ"ג שהשיג על שואלו דבר דהא דתנא ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם או שלא תשתי יין לעולם וכו' דטעמא דתנאים אלו אינו משום חשש דשמא תעבור ותלך ותשתה אלא משום דלעולם אגידא ביה וכו' וכמדומה שלא ראה הרב התוספתא הנ"ל דקתני להדיא ה"ז גיטך ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם ע"מ שלא תשתה יין לעולם אינו גט שמא תלך ושמא תשתה ע"כ אם לא שנאמר דכוונת הרב אינה אלא כלפי הדין וכדברי רבינו דכתב הטעם משום דלעולם אגידא ביה:
יב[עריכה]
ה"ז גיטך ע"מ שלא תנשאי לפלוני וכו'. עיין הרמ"ך והיא השגת הרשב"א והר"ן ג"כ הביאה משם מרן ז"ל ותריץ דהתם שאני שהיא רשאה לשתות יין אחר מיתתו ונמצא שלא נאסרה ביין לעולם אבל זו נאסרה בנישואין לעולם וכו' ע"כ והן הן דברי ה"ה ז"ל שכתב למעלה דשיטתו של רבינו דכל עוד שלא תהיה מותרת באותו דבר שנאסרה היא אסורה לעולם ואינה מגורשת כלל:
יג[עריכה]
ה"ז גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני. מבואר הדבר דאף לתקנת חז"ל אם נשאת לו לא תצא דכיון שאינו אלא משום גזרה שמא יאמרו נשותיהם נותנים זה לזה הרי אמרו בגמרא דמשום גזרה לא מפקינן לה ורבינו לא ביארו להדיא דמכיון שכתב זה ה"ה ז"ל כתב דמ"ש בירוש' ע"מ שתבעלי לפלוני וכו' הוא כמו שכתוב במכילתין ע"מ שתנשאי לפלוני שלא תנשא לו משום גזרה שמא יאמרו נשותיהם נתונים במתנה וכו' ע"כ. ואני שמעתי ולא אבין דבשלמא ע"י נישואין איכא למגזר כי הא אבל בע"מ שתבעלי לפלוני תיפוק לי שהיא אסורה עליו בזנות בלאו דלא תהיה קדשה וכ"נ מדברי התוספות ע"ע ובזה אין שייך גזרה וכמ"ש פ"ו דאישות דין י"א ע"ש אכן לדעת רבינו אכתי קשה מדברי רבא דקאמר וכי תימא אפשר דמנסבא היום ומגרשה למחר ומקיימה לתנאה ולהך דפליגא וכו' התם בדידיה קיימא וכו' הכא בדידה קיימא לאגרושי ע"כ משמע דאי בדידה הוה קיימא לאגרושי שפיר הוה שרינן לה לאנסובי לאחר וכו' ורבינו כתב דהבנים מהאחר הוו ממזרים משום דתחילה דוקא קאמר וצריך לדחק ולומר דלר"ן הוא דקאמר הכי אבל לרבא גופיה אף אי הוה בידה לאגרושי לא הוה שרינן לה משום דלפלוני תחילה משמע ודין זה לפי דברי ה"ה ז"ל נראה שנוהג גם בעלמא שהרי רבינו פי"א דהלכות מכירה דין י' פסק דמי שהקנה לחבירו והתנה עליו ע"מ שתמכרנו לפלוני אם מכרו לאחר לא קנה וכתב שם ה"ה דהוציאו מדין זה משמע דשניהם שוים ונחלקו הפוסקים באם התנה ע"מ שלא תמכרנו לאחרים אם קנה או לא עיין בש"ות מהר"א ששון סי' קי"ח וש"ות עדות ביעקב דף קע"ז:
יד[עריכה]
ה"ז גיטך והנייר שלי וכו'. כתב ה"ה ז"ל ויש שם בעיא על דין זה וכו' ע"כ. ותמיהא מלתא טובא שהזכיר הבעיא ולא נרגש שרבינו השמיטה דהתם דף ך' אהך ברייתא בעי ר"פ בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה מאי תיקו. ותיפוק לי דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים ל"צ דמעורה ופי' רש"י דמעורה במקצת שהיו בו אותיות ארוכין המגיעין משיטה לשיטה וכו' ע"כ נמצא דבמעורה הוא דמבעיא ליה לר"פ וסלקא בתיק"ו והו"ל ספק מגורשת ורבינו השמיטה גם הרי"ף בפ' מי שאחזו הזכיר הברייתא כצורתה והשמיט הבעיא ואתמהא ותו ק"ל על הטור סי' קמ"ג שכתב דבין שיטה לשיטה ובין במעורה וכו' אינה מגורשת ע"כ והוא תמוה ביותר שהשוה בין שיטה לשיטה למעורה ובגמרא משמע דבין שיטה לשיטה פשיטא דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים ותו דבמעורה פסק דאינה מגורשת ומהגמרא משמע דהיא ספק מגורשת וכבר ידוע שיש חילוק גדול בין אינה מגורשת לספק מגורשת גם על הרב"י ז"ל יש לומר שלא די שלא נרגש מכל זה אלא שהביא דברי הר"ן שכתב דבמעורה הוי ספר אחד ע"כ וכלומר דזה הוא ספיקו של ר"פ ואתמהא שהטור לפניו ז"ל שכתב שאינה מגורשת. אמנם ראיתי בב"ה שלו שכתב אחר דברי הר"ן וז"ל ומ"ש רבינו בכולן אינה מגורשת אינו מכוון דהו"ל למימר על הנייר שבין השיטות שאם היו אותיות הגט מעורות זו בזו שהיא ספק מגורשת דהא סלקא בתיקו ע"כ. אך לא ידעתי למה לא נרגש מדברי הר"ן ז"ל ורבינו ז"ל שהשמיטה לגמרי והרב כנה"ג בהגהת הב"י אות כ"ח כתב דהרב אלגאזי ומהר"ר זרחיה ז"ל תירצו דתירוצא דתלמודא ל"צ דמעורה שינויא דחיקא הוא והאמת הוא דאפי' דמעורה אינה מגורשת והר"א די למידינ' כתב דס"ל להטור דנפשטה בעיית ר"פ מדאמרינן פרק המביא תניין יצא זה שמחוסר קציצה ונתינה וכו' ע"כ והדוחקים מבוארים למעיין גם בש"ות שער אפרים סי' קנ"ו עמד בקושיא זו ותירץ בשני פנים הא' עמ"ש הרב דבעיית ר"פ היינו מטעם דשייר בגט ומשום כרות גיטא וכו' ואנן קי"ל דבעינן גט כריתות ממש וכו' ולעד"ן זה הקושיא מבוארת דהרשב"א ז"ל לא כתב דנסתפק ר"פ בעיקר הדין אלא אם זה נקרא שיור או לא וכבר העיר הרב שהוא דוחק עוד תירץ ז"ל שדעת ר"פ בבעיא זו משום דס"ל כרב אדא בר אהבה פרק מי שאחזו דבעינן שהתנאי והמעשה לא יהיו בדבר אחד ואנן קי"ל כרב אשי דכל האומר ע"מ כמעכשיו הוא ופלפל בדברי הטור ע"ש וקרוב לתירוץ ראשון של הרב ז"ל תירץ הרב לחם יהודה נר"ו ע"ע אך לעד"ן התירוץ השני נראה יותר. וקרוב לו כתב הרב מכתב מאליהו בשער ח' סי' ט"ו ע"ע אף שלא ראה דברי הרב הנ"ל ובזה יתישבו קצת דברי ה"ה ז"ל:
טו[עריכה]
חקק הגט וכו'. שם דף ך' בעא מניה רבא מרן כתב לה גט על טס של זהב וכו' ורבינו העתיק חקק אולי שכך היתה גירסתו או שמפרש דל"ד קאמר משום דהוי כתב שיכול להזדייף שהרי אינו נבלע כמו הנייר וזה נראה יותר שהרי הרב"י סי' קכ"ד הביא לשון הבעיא כתב ובש"ע העתיק חקק כלשון רבינו אלא דק' מהדין הקודם ה"ז גיטך והנייר שלי דאינה מגורשת מפני שנמצאו אותיות הגט באויר והרשב"א ז"ל תירץ דהכא הו"ל כאומר התקבלי גיטך ומחלי לי כתובתך וכו' ע"כ. ועוד נראה דבנייר שלי נמצא דלא יהיב לה מידי כלל משא"כ הכא דאף שהוא לפרעון כתובתה הא מיהא מיהב יהיב לה דהא הוה מצי למיהב לה דמי או ד"א א"כ מדיליה יהיב וכ"מ להפר"ח אכן הוא ז"ל דימהו לכתב על איסורי הנאה דכשר וכו' ולעד"ן דבאיסורי הנאה הו"ל כאומר ה"ז גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר דאמרינן שהיא מגורשת דאפשר דאכלה ולקיא ה"נ באיסורי הנאה אפשר שתהני וכו'. וראיתי להרב גט פשוט שכתב דלטעמו של הרשב"א ז"ל כנ"ל אם פירש בהדיא ה"ז גיטך והתפרעי כתובתיך בזהב שבו לא הוי גיטא ע"כ ואיני רואה הכרח חותך לדבר. גם הטור ז"ל כתב ה"ז גיטך ותתפרע בזהב שבו בכתובתה נתקבלה גיטה וכתובתה ע"כ ולפי דברי הרב נמצא הטור חולק על הרשב"א וזה מנ"ל ועוד שהרב"י ז"ל הביא דברי הרשב"א ע"ד הטור נראה דס"ל דל"פ כלל גם מ"ש הרב שם עמ"ש בש"ע כדברי רבינו דאם אין בטס כדי שיווי הכתובה דישלים השאר דמדברי הטור לא משמע הכי אלא דנתקבלה כתובתה משלם ע"כ אינו מוכרח לשים ריוח בין הדבקים די"ל דהטור כתב סתמא כדין התלמוד דמסתמא בכדי כתובתה יהיב לה והה"נ דאם הוא חסר צריך הוא להשלים דלאו כל כמיניה לגרועי מכתובתה אפילו שוה פרוטה ודו"ק:
טז[עריכה]
כל המגרש וכו'. עיין הרמ"ך וכבר רבינו ביאר דעתו בתשובה שלימה הובאה במרן וה"ה לעיל דין ד' ע"ש אשר לפי דבריו אין הטעם משום ברירה כמ"ש ה"ה שם דלדבריו קשה דאיך שייך דין ברירה בתנאי בטל דבשלמא בתנאי קיים י"ל כשיתקיים הוברר הדבר למפרע שהיה גט כשר או דילמא דבעת הנתינה לא היה כריתות שהרי עדין חסר קיום התנאי וכו' אבל בתנאי בטל איך שייך לומר כן וכ"ה הרל"מ ז"ל ע"ע אם לא שנאמר דהברירה קיימא אשעת הכתיבה דכיון דנמחק אח"כ אמרינן הוברר הדבר למפרע שנכתב הגט כדינו ומאי שנתקשה אצלי הוא על הרב"י סס"י קמ"ט שנתן טעם לדברי רבינו משום ברירה שהם דברי ה"ה ז"ל וק' דהוא עצמו ז"ל הביא תשובת רבינו ודעתו דלא נגע ולא פגע בדין ברירה ולמ"ש ה"ה ואוקמא רבא בלאחר התורף הק' עליו הרש"ך ז"ל דאין נראה כן מהגמרא אלא דאתיא ככ"ע וכו' ע"ע. ולעד"ן דאין להגיה בדברי ה"ה דאגב דנקט רבא באינך דמייתי בתר הכי הזכיר רבא גם בזו מכ"ש שכן אמר רבא להדיא וכו' וק"ק בדברי הרב קרית ספר דמייתי הך לישנא דרבינו ואם היה התנאי ע"פ וכו' ולא הזכיר שאר תנאים כמ"ש רבינו דמיניה מוכח דאשאר תנאים דוקא קאי דאילו תנאים שהם בטלים אפי' ע"פ וקודם התורף אין לו תקנה כלל וכן מבואר בגמ'
ע"ע:
יח[עריכה]
הנותן גט. עיין הרמ"ך וכבר ה"ה ביאר דעת רבינו וע"ע בהר"ן והרב"י סי' קמ"ג:
יט[עריכה]
התנה עליה וכו' עד מת הבן וכו'. הנה ידוע מחלוקת רש"י ז"ל והתוס' בקושיא שהקשו בגמ' דף ע"ו לרב אשי מהך מתניתין דמשמע מינה דאף אם מת הבן ה"ז גט דלפי' רש"י היינו אף שהניקתו יום אחד ולפי' התוס' אף שלא הניקתו כלל וטעמא דמלתא משום דמצייא אמרה ליה תן לי הבן ואניקהו שפסק דאם מת הבן קודם שתניק אינו גט מוכרח שהוא מפרש כפי' רש"י דאם יונק אפי' יום אחד ה"ז גט וכ"כ ה"ה ז"ל אלא שאני תמיה על המש"ל ז"ל שהביא ע"ד רבינו דמתניתין דה"ז גט אפילו לא הניקתו כלל קאמר והוא כפירוש התוס' ז"ל ולרבינו לא יתכן בעולם ואולי י"ל שלדעת רש"י והתוס' הוא שכתב ודע דבגירסת הרא"ש והשה"ג נפל ט"ס הניכר שכתוב שם שרבינו פסק כרבא שהוא בתרא ע"ש ואינו כן דאין ספק שרבינו פסק כרב אשי:
כ[עריכה]
א"ל על מנת וכו'. סיפא דמתני' שם ומדכתב רבינו הרי זה משלמת הזמן שפירש וכו' מבואר דאף אם התחילה להניק כיון שמת אינו גט והמש"ל נסתפק בזה בדברי רב אשי ולא הזכיר שלרבינו פשיטא ליה ע"ש:
כא[עריכה]
הרי זה גיטך וכו'. הרמ"ך השיג על רבינו ע"ש וכבר ה"ה והר"ן ז"ל הליצו בעד רבינו ע"ע וגירסת הרא"ש והטור בדברי רבינו ה"ז ספק מגורשת ע"ש ויש להסתפק אם גירשה בבקר ונשלמו השלשים יום בעת ההיא אך היא לא נתנה אלא באותו היום בערב מי נימא כיון שנשלמו השלשים יום בבקר מעת לעת ממש מעתה כשנתנה בערב הרי עברו השלשים יום או דילמא כיון שהיום הולך אחר הלילה הרי לא נשלמו הימים עד הלילה והויא מגורשת ועיין להטור סי' קמ"ג ובס' מ"מ בשער ח' ס"ס י"ב:
נתנה לו בע"כ והוא אינו רוצה לקבל. מדכתב נתנה לו בע"כ משמע שהניחתן בידו או ברשותו וממ"ש והוא אינו רוצה לקבל משמע שהחזירן לה ולא נשארו בידו דאל"כ והוא אינו רוצה לקבל הוא מיותר וממ"ש אח"כ עד שתתן מדעתו משמע דבעינן שעיקר הנתינה לא תהיה בע"כ עכ"פ וא"כ אף אם נתנתן בידו או ברשותו כיון שהוא בע"כ לא מהני וכן הכריח הרב"י סי' קמ"ג מצד אחר ע"ע. ושוב מצאתי להרב מ"מ בשער ח' סי' ט' שעמד הרבה בדין זה והקשה על הר"ן ז"ל שכתב שרבינו רצה להחמיר בערוה החמורה וכו' והקשה עליו דרבינו אין דרכו להוליד פיסולין מדעתו וכו' עוד הקשה על רבינו במ"ש נתנה בתוך שלשים יום מדעתו דלאיזה ענין כתב כאן מדעתו וכו' דמדעתו ושלא מדעתו הוא דין בפני עצמו וכמו שכתב אח"כ ועוד דא"כ רבינו סותר דברי עצמו דמדכתב מדעתו משמע דשלא מדעתו אינה מגורשת ולפחות ספק ואיך כתב אח"כ פסול שהוא מדרבנן וכו' אשר מכח כל זה פירש ז"ל פיסול זה ר"ל מה"ת דהיינו ספק מגורשת והכלל שכתב רבינו בפ"י אינו אלא כשאין שום גילוי בדבריו וכו' ומצא כיוצא בזה בההיא שכתב רבינו פ"ג דין ו' שכתב רבינו לשון פסול ומוכרח שהוא מה"ת עי"ש ע"כ. וגם הנני מוסיף על דבריו דשם בפ"ג דין י"ב כתב רבינו בטל ואינו אלא ספק ע"ש ועם כי דבריו מיושרים ונכונים מ"מ אינן כדאים לדחות דברי ה"ה ז"ל דכיון דלפי הלישנא קמא אינה מגורשת כלל אף שדרכו של רבינו לפסוק כלישנא בתרא וכך היא דעתו כאן מ"מ כדי לחוש לערוה החמורה כתב לשון פסול שכוונתו שלכתחילה לא תנשא ולא משום דרפיא בידיה אי הלכתא כלישנא קמא או כלישנא בתרא דא"כ הי"ל לכתוב בהדיא והיא ספק מגורשת ולא לשון שנטעה בו. ונראה עוד להכריח מדיוקא דלישנא דגמרא דיש בה איסור מדרבנן דבלישנא קמא קתני אינה מגורשת ובלישנא בתרא קתני הויא נתינה ולא קתני מגורשת אך מ"מ לכתחילה לא תנשא ונמצא דרבינו לא הוליד דין זה מדעתו שא"כ היל"ל ויראה לי כדרכו בכמה מקומות זה הוא הנלע"ד להליץ בעד ה"ה ז"ל ושאר הדיוקים שדקדק הרב מ"מ ע"ד רבינו יש לישבם בקל כמבואר למעיין:
חזר ואמר וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על זה וז"ל לא ידעתי מאין לו זה אלא מסברא דנפשיה כיון שאמר מחולין לך ומת תו לא אמרינן לצעורי קמכוין עכ"ל. נראה שהבין בדברי רבינו שמת אחר שאמר לה מחולין לך והשיג עליו שזה מנין לו דהא כיון שמת אחר שאמר מחולין לך כיון שמת אין לומר עוד לצעורה קמכוין וא"כ דין הוא שתהיה מגורשת ורבינו כתב שאינה מגורשת אמנם ה"ה ז"ל כתב שהראב"ד היה גורס בדברי רבינו שכתוב ביה מגורשת ולפי דבריו דברי הראב"ד נמשכין במ"ש כיון שאמר וכו' כלומר שזה דעת רבינו וקשה טובא דמי דחקו לפרש כן ולמה לא פירש שגירסת הראב"ד כגירסתינו אינה מגורשת כנז"ל ועוד דלפי דברי ה"ה בנוסחת הראב"ד נצטרך לומר שלא היה גורס בדברי רבינו הואיל ושלמו השלשים יום וכו' דהרי לשון זה מוכח אנפשיה דבעי לומר דאינה מגורשת ודו"ק:
כב[עריכה]
אמר לה זה גיטך וכו'. דברי רבינו צריכין ביאור וה"ה ז"ל הביא לו סמוכות מההיא דכתב פ"ט דין י"א וכו' ותחילה צריכין אנו להבין דבריו במ"ש דבקבע לה זמן אינה מגורשת ובמקום יבם חולצת ולא מתייבמת וכו' ע"כ דזה מנין לו והרי רבינו כתב סתם דלאחר שלשים יום אינה מגורשת ומשמע ודאי דכוונתו דמתיישבת ג"כ ותו דא"כ מאי איכא בין קבע לה זמן ללא קבע בענין זה הרי אף בחלוקא דלא קבע לה זמן כתב הוא ז"ל דבמקום יבם חולצת ולא מתייבמת ולעד"ן פשוט כעת שהוא ט"ס בדברי ה"ה וצ"ל דבמקום יבם חולצת ומתייבמת ואף דדבר פשוט הוא דכיון דאינה מגורשת ודאי דאף מתייבמת מ"מ משום סיפא נקט לה דבלא קבע לה זמן חולצת דוקא ולא מתייבמת. עוד הלום הביא סמוכות לדברי רבינו מההיא דאם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך הזמן דאעפ"י שאי אפשר שיבא והרי היא מגורשת לא תנשא במקום יבם עד אחר הזמן וכו' אף כאן אעפ"י שאי אפשר שיתקיים התנאי בשום פנים כיון שמת לפיכך חולצת ולא מתייבמת וכו' ע"כ. ולכאורה דבריו סתומים דאין הנדון דומה לראיה דבההיא דאם לא באתי המיתה גורמת קיום התנאי וקיום הגירושין אבל הכא הוא בהפך שכיון שמת אי אפשר לשיתקיים התנאי והגירושין בטלין וכן מצאתי להרב מ"מ ז"ל בשער ח' סי' ח' ע"ש הן אמת דאעיקרא דדינא קושיא טובא בההיא דאם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש למה אין אנו מתירין לה לינשא לאלתר כיון שמת ואי אפשר לו לבא לעולם והנה ראיתי להתוספות ז"ל שכתבו שם דמשום גזרה הוא אטו לא מת כי אין העולם יודעים שמת וכו' ותירוץ זה א"נ שהוא דעת רבינו שהרי כתב הדין סתם וכו' אמנם הר"ן ז"ל כתב שם טעם אחר משום דאיהו ודאי לא הוה חייש למיתה דיליה ולא היה גומר ומגרש אלא לאחר י"ב חדש ומש"ה חיישינן ולא שרינן לה מקמי הכי ולישנא דגמרא הכי מוכח דאמרינן א"ד לאחר י"ב חדש שרינן לה לכי מקיים תנאיה ע"כ והביא דבריהם הרב הנ"ל ולעד"ן זו היא דעת רבינו ג"כ שהרי סתם דבריו ולא עוד אלא שסיים דבריו דלא תנשא במקום יבם עד אחר י"ב חדש כשיתקיים התנאי ע"כ דזה מורה שנתכוון למ"ש בגמרא לכי מקיים תנאיה וכעין מ"ש ה"ה ז"ל לעיל להשגת הראב"ד ז"ל דכי אמרינן לצעורה קא מכוין בשעת התנאי הוא ולא היה יודע אם ימות תוך זמן זה אם לא ע"כ מעתה תתבאר על נכון ראיית ה"ה ז"ל ע"ד רבינו אסוף דינא דכיון שעל פי הדין היא מגורשת מעת נתינת הגט בע"מ שהוא כמעכשיו מעתה למה חולצת וכו' אלא ודאי שאנו אומרים שכל עוד שאי אפשר להתקיים התנאי בפועל כגון שם שאי אפשר בתוך הי"ב חדש שיתקיים שהרי אחר י"ב חדש קאמר וחולצת ולא מתייבמת ה"נ בע"מ שתתני לי מאתים זוז וכו' כיון שאי אפשר להתקיים התנאי בפועל שהרי מת אנו אומרים שחולצת לעולם ואינה מתייבמת דכל ימיה של אשה זו הוי דינה כדין אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש דבתוך הזמן הזה אי אפשר שיתקיים התנאי אפילו שמת וחולצת ולא מתייבמת א"כ הוי דומה בדומה לענין זה והן הן דברי ה"ה למדקדק בהם היטב ולענין שהיא מגורשת ואין הגט בטל אין צריך ראיה דכיון דקי"ל האומר ע"מ כאומר מעכשיו וכו' ולי ולא ליורשי קאמר הרי נתגרשה למפרע מעת נתינת הגט וכמ"ש רבינו בריש פרקין ע"ע אלא שלחשש התנאי כל עוד שאי אפשר לו להתקיים חולצת וכו' והנה מרן ז"ל הביא דברי הטור שלא נתחוורו לו דברי רבינו במ"ש דחולצת ואינה מתייבמת וכתב עליו נראה מדבריו שהוא סובר שדעת רבינו שהיא ספק מגורשת ומש"ה כתב דלא נהירא ולפי האמת גם לרבינו אינו גט ולא כתב דלא תנשא לזר עד שתחלוץ אלא מפני שלא קבע לה זמן וכו' ע"כ ודברים תמוהים ומגומגמים הם הרבה במ"ש דלפי האמת גם לרבינו אינו גט דהרי רבינו כתב להדיא דלא בטל הגט שהרי לא קבע לה זמן ואיך יכתוב דלדעת רבינו אינו גט ועוד דהטור ז"ל גריס בדברי רבינו או הבין בדבריו דהיא ספק מגורשת דמש"ה כתב רבינו דחולצת ואינה מתייבמת ועפ"ז כתב דלא נהירא ומה תיקן באמרו דגם לדעת רבינו אינו גט וכבר עמדו על זה הרב"ח והרמ"מ שם ולא תירצו כלום ע"ע אך מה שנראה פשוט דכוונת הרב"י הם כלפי דברי הטור שרצה להשוות תנאי דקבע זמן דהיינו ע"מ שתתני לי מאתים זוז אחר שלשים יום לתנאי דלא קבע זמן גם לדעת רבינו כמבואר בדברי הטור יע"ש ולזה כתב ז"ל דלפי האמת בקבע זמן דהיינו ע"מ שתתני לי מאתים זוז וכו' אף שרבינו לא ביארו להדיא מ"מ נלמד הוא מדבריו דודאי אינו גט והה"נ שתתייבם ג"כ לפי שקבע לה זמן והיא לא קיימה התנאי אמנם בלא קבע זמן כלל אז אף שאינה מתייבמת מפני שכוונתו לי ולא ליורשי מ"מ כיון שלא נתקיים התנאי בפועל דין הוא שתחלוץ וזהו מ"ש ולא כתב דלא תנשא וכו' אלא מפני שלא קבע לה זמן וכו' וסיים שכבר נתן ה"ה טעם לדברי רבינו כלומר דהיינו מ"ש טעם הדבר בלא קבע זמן ועמ"ש לקמן בע"ה:
לפיכך אעפ"י וכו'. הקשה המש"ל ז"ל דמלתא דפשיטא היא דכיון שנתבטל התנאי דלי ולא ליורשי הוא נשארה א"א ודאי ואינה מותרת לזר בלא חליצה וכל עצמו לא בא אלא לומר שלא בטל הגט לגמרי כמ"ש ה"ה והיל"ל לפיכך חולצת ולא מתייבמת שזהו החידוש ועוד קשה מהו זה שכתב אעפ"י שאבד הגט או נקרע קודם שימות דלא שייך הכא כלל מאחר דקיימא לן דלי ולא ליורשי א"כ אין כאן קיום התנאי כלל ומה לי נאבד הגט או לא ועוד אפילו הוה שייך שריפת הגט או אבידתו היה סיבה לבטל הגט אפילו נתקיים התנאי ואין גט לאחר מיתה אי הוה שייך אפילו בע"מ ולא הוה אמרינן כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ומה שייך לומר אפילו נאבד הגט אינה מותרת לזר דאדרבה מש"ה ודאי אינה מותרת אלא כך היל"ל אעפ"י שנאבד חולצת ולא מתייבמת וצ"ע עכ"ל. והקו' הראשונה הקשה אותה הרל"מ ג"כ וכתב דלכ"נ שגירסת הטור עיקר שהוא גורס בדברי רבינו לפיכך אעפ"י שנאבד הגט או נקרע קודם שימות ה"ז ספק מגורשת ולא תנשא לזר וכו' והשתא אשמועינן דהוה ס"ד דלא הוי מגורשת כלל ומתייבמת וכו' ע"כ. ואחרי המחילה עכ"ז הדברים מגומגמים דכיון שרבינו הקדים דלא נתבטל הגט איך אפשר שע"י שנאבד או נשרף לא תהיה מגורשת דהרי רבינו כתב בריש פרקין דבתנאי דמעכשיו או ע"מ אפילו אם נאבד הגט או נשרף קודם קיום התנאי היא מגורשת ויכולה לינשא ואח"כ נתקיים התנאי ואיך הוה ס"ד דאינה מגורשת כלל הרי אבידתו ושריפתו אינו מעלה ולא מוריד והנה מצאתי בשתי נ"א כ"י קדמונים שכתוב בהם בדברי רבינו לפיכך אעפ"י שאבד הגט או נקרע קודם שימות ה"ז מגורשת ולא תנשא לזר עד שתחלוץ ע"כ וכן מצאתי הגירסא לרי"ו נכ"ד ח"א הביאה המ"מ בשער ח' סי' ח' אשר לפי גירסא זו נראה שיתיישבו יותר דברי רבינו ז"ל דלפי שיטתו אזיל שהקדים שלא נתבטל הגט ולכך אעפ"י שנאבד וכו' ה"ז מגורשת כמו שהקדים בראש הפרק אלא שכיון שלא נתקיים התנאי בפועל דין הוא שלא תנשא עד שתחלוץ ודו"ק:
כג[עריכה]
ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי כלי פלוני וכו'. לשון המשנה ע"מ שתתני לי אצטליתי וסבור רבינו דל"ד דה"ה לכל מין חפץ ומדכתב רבינו אעפ"י שנתנה לו אלף זוז בדמיו אינו גט ולא כתב אעפ"י שנתנה לו חפץ אחר כיוצא בו או מעולה ממנו משמע דבכל גווני אינו גט עד שתתן לו אותו כלי עצמו אף שפשט הסוגיא אין נראה כן מכמה טעמי אם כדי שלא להרחיק מחלוקת רשב"ג עם רבנן מן הקצה אל הקצה ואם מלשון התלמוד דקאמר איצטלא הוא דקאמר דמשמע איזה איצטלא שיהיה מדלא קאמר איצטליתו דוקא קאמר והכי משמע נמי מלישנא דרב יוסף דקאמר הא דלא ולא קאמר הא אתא מיטרא ודבר זה מחלוקת הפוסקים וכבר פלפל בדבריהם בס' מ"מ שער ח' סי' ז' עוד יש ללמוד ממ"ש רבינו אעפ"י שנתנה לו אלף זוז דאף אם נתרצה לקבל המעות או החפץ חלף אותו שנאבד אין מועיל וכדעת הרשב"א ז"ל בחידושיו ודלא כהרא"ש ז"ל שכתב דאם נתנה החילוף מדעתו דהויא מגורשת ולפ"ז יש לתמוה על רי"ו ז"ל שהשוה דעת הרא"ש ורבינו בזה והרב"י ז"ל כתב עליו דא"נ כן מדברי רבינו ע"ע ולעד"ן הדבר ברור הרבה דהרא"ש ז"ל פליג על רבינו:
כד[עריכה]
מי שנתגרשה ע"ת וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו שהשוה דין זה לדין האשה שהלך בעלה למד"ה וכו' וכן הוא האמת כמו שנראה מדברי רבינו פ"י דין ו' וכבר ה"ה בקש להליץ בעד רבינו להשגת הראב"ד אך עדין דבריו מגומגמים דגם הראב"ד יודה דרבינו לא איירי אלא בתנאי שכבר נתבטל ואפילו הכי השיג דמאן מוכח וכו' ועיין להרל"מ והרש"ך והמש"ל והפרישה ומ"מ בשער ח' סי' ן' ז"ל אף שלעד"ן מדכתב הראב"ד ז"ל ובידה לקיימו משמע שהבין דבזה המציאות איירי רבינו ולא בנתבטל לגמרי ומכח זה נראה שהשיג עליו ה"ה ז"ל ודו"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |