מעשה רקח/גירושין/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png גירושין TriangleArrow-Left.png א

הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
בני אהובה
חידושים ומקורים ר"ז מווילנא
יצחק ירנן
מעשה רקח
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק א מהלכות גירושין

א[עריכה]

ועשרה דברים וכו'. רבינו לא סידר אלו העשרה דברים כסדר הפסוק משום דאין קפידא בדבר ומנאם על סידור הענין אך קשה דנראה שהיה לו למנות עוד ב' אחרים שהרי כתב ז"ל ברפ"ב זה שנאמר בתורה וכתב לה וכו' אחד הכותב בידו או שאמר לאחר לכתוב לו וכו' ע"כ א"כ היה לו למנות שהבעל בעצמו צריך הוא לכתוב או לצוות לאחר לכותבו ולזה י"ל דהה"נ דמדכתיב וכתב פשוט הוא שצריך הוא לכותבו או שלוחו אך מכיון דעיקר קרא לא אתא אלא לאשמועינן דדוקא בכתיבה מתגרשת ולא בד"א (שלא נילף יציאה מהויא מקידושין) כמו שסיים שם לא נאמר וכתב אלא להודיע שאין מתגרשת אלא בכתב מעתה הרי מנאו רבי' שכתב ושיגרש בכתב ולא בד"א אך עדין ק' למה לא מנה דבעינן שיכתוב הגט לשמו של בעל ג"כ שהרי כתב ברפ"ג כל גט שלא נכתב לשם האיש המגרש ולשם האשה המתגרשת אינו גט וכו' ומדהשוה אותם משמע דכי היכי דשלא לשמה פסול מ"הת כך שלא לשמו פסול מ"הת וכן הק' בס' מכתב אליהו ז"ל בשער א' ע"ע והיא קושיא עצומית אך צ"ל דרבינו לא חש לבאר מכיון שהדבר פשוט הרבה דאין לנו מן הפ' אלא לשמה של אשה דוקא שהרי אייתר לן רחמנא תיבת לה כי היכי דתיפוק מינה דבעינן לשמה דוקא משא"כ בבעל דליכא שום גילוי בפ' הדבר פשוט שאינו אלא מתקנת חכמים ז"ל שהזכיר רבינו לקמן והרל"מ הקשה דלמה לא מנה שאם האשה קטנה או שוטה שנתמעטה מושלחה מביתו פרט לזו שמשלחה וחוזרת ע"ש ולעד"ן כיון שכתב רבינו לקמיה ונתן בידה מלמד שאינה מתגרשת עד שינתן הגט בידה דהיינו שיתנהו לה שמינה תחילה פשוט דקטנה ושוטה אין להם יד ועיין בש"ע סימן קי"ט ומה שהשוה אותם אינו אלא כלפי הפיסול דשניהם שוים לעיכובא ולזה הוא דנחית דוקא ומה שמנה רבינו בתרתי שיתנהו לה ושיתנהו לה בפני עדים נר' משום דנפ"ל משני פסוקים דיתנהו לה נפ"ל מונתן בידה ובפני עדים נפ"ל מפ' דעל פי שנים עדים או שלשה עדים וכו' וכמ"ש בדין י"ג:

ב[עריכה]

אם לא תמצא חן. כתב הפר"ח במים חיים ז"ל עיין לרשב"ם בב"ב דף מ"ח דונתן מדעתה משמע ע"כ. ולכאורה דבריו מגומגמים דכיון דכתיב והיה אם לא תמצא חן מוכח אנפשיה טפי מתיבת ונתן ותו דאם איתא בואו ונאמר דאנתינה דוקא קפיד קרא ולא אכתיבה דקדים וצ"ל דרשב"ם קצר במובן דאה"נ דעיקר הדרשא מרישיה דקרא אך תיבת ונתן נמי מדעתו משמע ודו"ק:

ג[עריכה]

וכתב מלמד. הכי איתא בקידושין דף ה' ואין להק' דתיפוק ליה מס' שדרשו שם דף ג' ובכמה מקומות ספר כורתה ואין ד"א כורתה ותרתי למה ליה וי"ל דס' אצטריך לדרשות אחרות לסיפור דברים בפ"ק דגיטין וספר אחד אמר רחמנא ומה ספ' תלוש וכו' כדאיתא התם:

ד[עריכה]

וגופו של גט הרי את מותרת לכל אדם. גיטין דף פ"ה הפליגו ר"י ורבנן בגופו של גט ת"ק סבר הרי את מותרת לכל אדם ור"י סבר ודין די יהוי ליכי מנאי ורבינו פסק כאן כרבנן ובפרק ד' בנוסח הגט הזכיר וגו די יהוי וכו' הרי דפסק ג"כ כר"י והר"ן ז"ל נרגש מזה ע"ע גם הרל"מ דבריו מגומגמים הרבה ואין להאריך יען קושטא קאי דרבינו ס"ל דר"י

מודה לרבנן דגופו של גט הוא הרי את מותרת וכו' אלא דקאמר דצריך ג"כ לכתוב ודן וכו' וכן כתב בפי' המשנה וז"ל רי"א אעפ"י שגוף הגט הרי את מותרת לכל אדם צריך לכתוב בו ודן וכו' והלכה כר"י עכ"ל הרי דמ"ש בחיבורו שנה ממ"ש שם למ"ש בפי' המשנה דהלכה כר"י ומודה לרבנן וזו אינה צריכה לפנים שאם היו רואים הר"ן והרל"מ ז"ל דבריו אלה לא היו מתקשים בדברי רבינו. שוב זכיתי ומצאתי כדברי במכתב אליהו שער א' סי' ב' גם ראיתי להפר"ח סי' קכ"ה שכתב דרבינו חזר בו מפי' המשנה וכו' ע"ש ולעד"ן כמ"ש ואה"נ דגם ודן וכו' הוא לעיכובא ומה שלא הזכירו כאן משום דהרי מותרת וכו' הוי גופו של גט כמבואר וק"ל:

ה[עריכה]

שלא נאמר ושלחה וכו'. זה הלשון מגומגם דנר' סותר למה שסיים דאין ענין ושלחה מביתו עד שתצא מביתו וכו' וי"ל דכוונתו כך היא שלא נפרש ושלחה מביתו כפשוטו דהיינו נמי גט וה"ק קרא וכתב לה ס"כ ושלחה מביתו דשלוחה מביתו הוי נמי בכלל גט לזה פירש דאינו כן אלא ושלחה מביתו אחר שכתב לה היא מגורשת להדיא ובעינן ג"כ שיוציאנה מביתו שאם שהתה בביתו כדי יחוד ודרך יחוד הרי הוא כמו שהחזירה וק"ל:

ו[עריכה]

ומנין שלא יהא מחוסר וכו'. הרמ"ך ז"ל בכ"י השיג על רבינו וז"ל דכוונתו במ"ש רבינו בדין ט"ו ולעד"ן דאין להכריח ממ"ש רבינו דין ט"ו וי"ו דהתם ביאר שמה שתקנו חז"ל עדי חתימה אינו אלא שמא ימותו והגע עצמך שכתב שקבלה הקדושין בעדי מסירה לחוד נשאת והגט יוצא מתחת ידה וגם הבעל מודה בו פשיטא ודאי שאפילו מתו העדים לא תצא מהבעל השני דמה"ת היא מגורשת גמורה ודו"ק היטב:

לפיכך אם כתב גט על קרן הפרה וכו'. במתני' תני בהדיא על יד העבד ונותן לה את העבד ורבינו השמיטו. וראיתי להרש"ך ח"א בסוף הספר שעמד בזה ונדחק קצת בדבר אך לא ראה הרב ז"ל שרבינו אם לא הזכירו כאן כתבו בפי' בפ"ד דין ג' והכא לדוגמא בעלמא נקטיה ובחדא מנייהו סגי ליה:

ז[עריכה]

והרי את מותרת לכל אדם. לפי מ"ש לעיל דין ד' צ"ל דנקט והרי את מותרת וכו' משום דהוי גופו של גט והה"נ דבעי גם כן ודן די יהוי לכי וכו':

ח[עריכה]

כתב כל הגט. הרמ"ך ז"ל השיג על רבינו ז"ל ונראה שרבינו סובר כדעת קצת מפרשים דבעציץ שאינו נקוב לא מקרי מחוסר קציצה כלל והכי מסתברא דומיא דשבת דתולש מעציץ שאינו נקוב פטור וכן גבי ע"ז וכיוצא וכיון שכן מכיון שכתב בעציץ נקוב מינה דבעציץ שאינו נקוב אין קפידא דאף אם יקטום הרי הוא כקטום ומאי דנקט חרסו של עציץ משום דהוה אמינא דנגזור חרסו אטו העלה דכולה חדא גזרה היא דהא החרס כולו של העציץ הוא שנותן לה ועוד י"ל דלישנא דגמרא נקט וק"ל:

ט[עריכה]

אבל אם נתנו לה וכו'. וקשה דמ"נ אם היה מדבר עמה על עסקי גיטה הו"ל לרבינו לפרש ואם לא היה מדבר עמה מאי איריא דא"ל שהוא שט"ח או מזוזה אפילו נתן לה בשתיקה אינו גט עד שיאמר לה הרי זה גיטך וכך הקשה הר"ן ז"ל והרל"מ תירץ דלעולם באינו מדבר עמה והאי דנקט שט"ח משום דבשתיקה הוי פסול משא"כ בא"ל שט"ח דהוי גט בטל ע"כ ולעד"ן דמשום חידושא דסיפא נקט הכי דאם א"ל אח"ך הרי זה גטך ה"ז גט אפי' שמתחילה אמר לה שהוא שט"ח וכ"ש כשנתן לה תחילה בשתיקה ולמה שהקשה עוד הרל"מ ז"ל במהדורא בתרא מדין קדושין וכו' אפשר לישב בשופי דבקידושין אין לנו שום היכרא שהם קידושין דאפשר שהם דרך מתנה או פריעת חוב משא"כ בגט שהוא על ידי כתב שכתוב בו שהוא מגרש אותה בגילוי כל דהו סגי וכו':

יב[עריכה]

גט שהיה מונח וכו'. הרמ"ך בכ"י וחיפשתי למצוא השגת הראב"ד ולא מצאתיה כדי להבין הדברים ושפתי הרב ז"ל דובבות בקבר:

יג[עריכה]

ומנין שיתנו לה בפני עדים. אף שלא נמצא טעם זה בגמרא מ"מ טעמו ונימוקו עמו דמקרא מלא דבר אמנם רש"י ז"ל בגיטין דף כ"ב פירש דהטעם דבעינן עדים משום דילפינן דבר דבר מממון והם דברי המ"מ ז"ל ומ"מ מ"ש על רבינו מאשה שהלכה למד"ה אחרי המחילה הראויה אינה קושיא דהתם מדין תורה גופיה אנו יכולין להתירה להנשא כמ"ש בכתובות דף פ"ה אמר ר' זירא מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלתה ופירש רש"י שאם בא בעלה אתה נותן עליה כל הדברים הללו שבמשנתנו הקלת עליה בתחילתה להתירה להנשא מפני שהיא חוששת שמא תקלקל ולא מנסבא עד דבדקה שפיר ע"כ ומכ"ש לפי מ"ש התו' שם דאף שהיא תקנת חז"ל לא מקרי עקירת דבר מן התורה וכו' דלפי דבריהם קושית המ"מ מעיקרא ליתא ועיין עוד להרל"מ שלשונו מגומגם ויש שם ט"ס:

יז[עריכה]

היו עדיו וכו'. מכאן ק' לדברי מהר"ן ז"ל פ"ג דין ח' שכתב שדעת רבינו דבחתמו עדים שלא לשמה הוא דפסול מדרבנן ואינו בטל מה"ת מפני שאין הפיסול ניכר דמנא ידעי שחתמו שלא לשמה וכו' ע"כ דמשמע שאם הפיסול ניכר כגון פסולי עדות הוי מזוייף ובטל מה"ת והרי רבינו כתב כאן להדיא שאינו אלא פיסול שנמצא כמזוייף מתוכו הרי שכתב ג"כ כמזוייף ולא מזוייף ממש כי התם וגם שם כתב רבינו וכן אם היה אחד מעדיו פסול וכו' אלא כמזוייף וכו' ואי משום קושיא דהרחיק את העדים שכתב רבינו בדין הבא קל הוא לתרץ כיון שהעדים מרוחקים הוה ליה כמאן דליתנהו וכאילו חתמו אדיוטא כיון שלא חתמו סמוך לגט ולכך הוא כשר בעדי מסירה משא"כ כשחתמו העדים סמוך לגט במקומו הראוי אלא שיש בהם פיסול או שחתמו שלא לשמו מדין תורה הוא כשר כיון דאיכא עדי מסירה שהוא העיקר אלא שחז"ל פסלוהו וגם על הכסף משנה שם יש לגמגם בזה ע"ע:

יח[עריכה]

הרחיק וכו' כדי שיהיו נקראין עמו וכו'. זה השיעור דכדי שיהיו נקראין עמו לא הוזכר בגמרא אך בתוספתא דשלהי גיטין איתא דאיפליגו התם ר' ורשב"א ור' דוסתאי ופסק כרבי דשיעור הכשרות כדי שיהיו נקראין עמו דמשמע דטפי מהכי הוי הרחקה ופסול ולפ"ז אין לנו לחוש אם השני שיטין בכתב יד העדים או הסופר כיון שאין השיעור תלוי אלא באין נקראין עם גוף הגט ומזה יש לגמגם על הה"מ שכתב דלא פי' רבינו אם בכתב יד העדים או לא וכו' דכיון שרבינו פסק כר' דהתוספתא כמ"ש הוא עצמו שם מה מקום י"ל דלא פי' וכו' פשיטא ודאי דאין לו לפרש ועדיפא מינה הול"ל על רבינו שכאן פסק כר' ובפרק כ"ז דמלוה ולוה פסק כר' דוסתאי דהתוספתא דשיעור השני שיטין כמלא חתימת השני עדים ואם נאמר ששם פסק כרבי דוסתאי משום דסוגיין דס"פ גט פשוט אזלא כוותיה וכדברי חזקיה דהתם דליכא מאן דפליג עליה אם כן למה פסק כאן כר' הפך הסוגייא דהתם. גם לשון ונראה שכתב הה"מ הוא מגומגם שהרי ברור כשמש שרבינו פסק כר' ותמהתי על המפרשים שלא נתעוררו בזה ולעיקר קושיין אפשר דרבינו גבי גט חשש להחמיר דבליכא עדי מסירה אלא עדי חתימה קפדינן טפי לריחוק החתימות משא"כ בשאר שטרות וכו' וקשה לי על הרב"י א"ה סי' ק"ל שכתב דהטור והרמב"ם שלא ביארו גבי גט דבעינן כדי חתימת העדים משום דסמכו למ"ש בהלכות מלוה הטור סימן מ"ה ורבינו בפ' כ"ז ובשלמא הטור ניחא שהרי לא הזכיר הא דכדי שיהיו נקראין עמו אבל רבינו שכתבו בפירוש א"א להולמו ואם נאמר דהרב"י לא הוה גריס ליה בדברי רבינו איך יתכן לומר שלא ראה דברי הה"מ וכעת צל"ע:

 שוב  נתישבתי בדבר ונראה שכוונת הה"מ מפני שדייק בדברי רבינו שכתב וכמה ירחיק את העדים מן הכתב פחות מכדי שני שיטין וכו' ובתוספתא התם אין הלשון כן וז"ל הרחיק את העדים מן הכתב מלא שני שיטין פסול פחות מכאן כשר כמה ירחיק העדים מן הכתב ויהיה כשר כדי שיהיו נקראין עמו דברי ר' ר"ש אומר מלא שיטה אחת ר' דוסתאי בר ר' ינאי אומר מלא חתימת שני העדים ומשמע דלכתחילה קאמר ר' דבעינן שיחתמו באופן שיהיו נקראים עם השטר ור"ש ס"ל דלכתחילה לא ירחיקו יותר משיטה אחת ור"ד בר"י ס"ל דמשערינן כמלא חתימת שני העדים כלומר שלכתחילה יש להם לחתום בפחות מכדי שיעור זה ורבינו לא כתב כלשון התוס' ומלבד זה כתב וכמה ירחיק וכו' פחות משני שיטין דזה לא אמר ר' ולכך כתב הה"מ לשון ונר' כלומר דאף דזה הלשון אינו דברי ר' שלא תלה הדבר בפחות משני שיטין מ"מ מכיון שכתב כדי שיהיו נקראין עמו נראה שפסק כר'. אמנם לענין שיעור הפיסול דכמה צריכין אנו שיעור ברור כדי לפוסלו אפילו בדיעבד וזה הזכירו רבינו בסוף הלכות מלוה ולוה שהזכיר שם הפיסול שהרי כתב עדים שהיו מרוחקים מן הכתב שני שיטין פסול פחות מכאן כשר שני שיטין שאמרו מכדי כתב יד העדים ולא בכתב יד ידי סופר שכל המזייף וכו' הרי הזכיר שם שיעור הפיסול זו נראית כוונת הה"מ ונמשך אחריו הרב"י כנז"ל אך עדין ק' דנראה שלא ראו ז"ל דברי הירושלמי דפ' המגרש שמשם למדו רבינו דאיתא התם כמה יהיו העדים רחוקים מן הכתב כדי שיהיו נקראים עמו דבר"ר רשב"א אומר מלא שיטה ר"ד בר"י אומר מלא חתימת ידי העדים באיזה כתבי משערינן ר' ייסא בר ר' שבתאי מלא חתימת וכו' ע"כ הרי שפסק כר' על נכון ופסק גם כן כרבי ייסא וכו' בהלכות מלוה וצדקו דברי הרב"י ז"ל אף שלא ביארו ודו"ק:

יט[עריכה]

ואם נתנו לה בפניהם תחילה חוזרין וקורין אותו. לשון חוזרין שכתב ז"ל הוא מגומגם שכיון שלא קראו אותו מתחילה אין שייך לשון חזרה ומכח זה יש מן המפרשים שכתבו דנראה מלשון זה שמלבד הקריאה צריך לחזור ולקרותו אחר הנתינה כסברת ר"י שהביאו התוס' ואין זה במשמע דברי רבינו כמבואר וכן הסכמת הפוסקים ז"ל:

כא[עריכה]

הרי שלא קראו וכו'. פרק המביא דף י"ט ודברי רבינו נראין ע"פ דברי התוס' שם וכ"כ ז"ל ובס' פסקים וכתבים סי' ך' כתב דאין דרכו של רבינו לילך אחר הדקדוקים אלא דרכו להביא דברי הגמ' וכו' ע"ש ואני אומר שכמה פעמים מביא הה"מ ומרן ז"ל שרבינו נרגש בקו' התוס' או רש"י ז"ל ומכחם משנה הדברים או מוסיף עליהם ומ"מ מ"ש בדברי רבינו נכון למעיין בהם:

כב[עריכה]

זרק לה גט וכו'. שם ונראה דבקראו העדי מסירה קאמר שאפ"ה אין חוששין לה ותדע מסיפא שנמצאו ב' או ג' ואי בלא קראוהו הו"ל ס"ס ולמה תהיה ספק מגורשת אלא שיש לדחות דאף שלא קראוהו קאמר ואפ"ה הויא ספק מגורשת ודוק:

כג[עריכה]

העדים שחותמים וכו'. גטין דף י"ט אתמר עדים שאין יודעים לחתום רב אמר מקרעין להם את הנייר חלק וממלאים את הקרעים דיו וכו' רב"פ אמר ברוק וכן אורי ליה ר"פ לפפא תוראה ברוק תניא כוותיה דרב עדים שאין יודעים לקרות קוראין לפניהם וחותמים ואם אינם יודעים לחתום מקרעים להם הנייר חלק וממלאים את הקרעים דיו אמר רשב"ג במד"א בגיטי נשים אבל בשחרורי עבדים ושאר כל השטרות אם יודעים לקרות ולחתום חותמים ואם לאו אין חותמין אר"א מ"ט דרשב"ג שלא יהיו בנות ישראל עגונות וכו' ע"כ. ורבינו נראה דפסק כרשב"ג שהרי כתב להדיא ואין עושין כן בשאר שטרות ודלא כרבנן דפליגי ארשב"ג התם אכן קשה טובא דכיון דפסק כרשב"ג למה פסק דרושמין להם הנייר ברוק דהיינו כר"פ הא רשב"ג אמר להדיא מקרעין להם נייר חלק וכו' ורב נמי קאי כוותיה ותניא כוותיה ואין לומר משום דר"פ עבד עובדא דהא אורי ליה לפפא תוראה מ"מ רב ורשב"ג הו"ל רבים. והרב"י סי' ק"ל נדחק בזה דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי והוא דוחק לישנא דתניא כוותיה וכו' אם לא שנאמר דרבינו הרגיש בקושית התו' בפרק קמא דף יו"ד ד"ה מקרעין וכו' דרש"י פירש משרטין ורושמים בסכין על הגט עצמו וכו' והתוספות הקשו עליו דאם כן הו"ל למימר משרטין ורבינו חננאל פירש שלוקחין נייר חלק ומקרעין עליו שמות העדים וכו' ומשימין אותו על הגט והעדים ממלאים את הקרעים דיו וכו' ובירוש' פריך והא הוי כתב ראשונה הוא ואין הגט יכול להתקיים בחותמיו ומשני שהרחיק להם את הקרעים והעדים אין ממלאים לגמרי כל רחב הקרע ע"כ הרי דיש פי' שונים בהא דמקרעים וכו' ורבינו נראה שנסתפק בדבר ולכך בחר לו לפסוק כדברי ר"פ שהוא פשוט ומ"ש שנראה שהוא תיקון קל טפי ממקרעין ואף דרבינו בפכ"ד דמלוה ולוה פסק להא דמקרעין וז"ל עדים שאין יודעים לחתום וקרעו להם נייר חלק וחתמו על הרשום מכין אותם מ"מ והשטר פסול ע"כ התם שאני דבין שהיה הפי' כך או כך מכיון שעשו שלא כהוגן ענוש יענשו משא"כ גבי גט דחמיר וע"י רוק הוי דבר קל לעשותו ושלא לגרום שום עיכוב ומכ"ש שר"פ עשה מעשה כנלע"ד שלא להניחו חלק ודוק. וקצת יש לתמוה על והה"מ שמלבד שלא הרגיש מכל זה זאת ועוד מה שציין התם נמי תניא עדים וכו' מקרעין להם וכו' ע"כ וכלפי לייא הוא ולמ"ש רבינו הוא שיכירו לשון הכתב זה הוסיף רבינו מדעתו שהרי בגמ' לא אמרו אלא עדים שאין יודעין לקרות קורין לפניהם וחותמין אך כבר ידוע מחלוקת הה"מ ומרן ז"ל ובב"י ג"כ בביאור דברי רבינו דהרה"מ פי' דמ"ש והוא שיכירו לשון הגט הכוונה שידעו שזה לשון יוני או עברי וכיוצא אף שאין מבינים אותו אלא ע"י תורגמן וכו' ולפ"ז יתיישב הוספה זו שהוסיף רבינו דאף דאין יודעים לקרות כלל כפשט דברי הברייתא לפחות צריך שידעו שזה לשון פלוני אף שאין יודעין אותו דאלו לפי' מרן ז"ל דבעינן שידעו הלשון ג"כ זה לא בא בברייתא ואף שיהיה אין בידינו להכריע אכן יש לתמוה על מ"ש הרב"י סימן ק"ל בד"ה וכתב הרמב"ם בפ"ד וכו' וז"ל ואפשר דהרמב"ם לטעמיה דבעינן שידעו העדים לקרות הגט דאל"כ איך יכולין לחתום על סמך אחר שיקרא לפניהם אבל מי שסובר שיכולין לחתום וכו' וכמו שכתב רבינו הטור בסמוך לא בעינן שיכירו לשון הגט והכתיבה אעפ"י שקשה בעיני היאך אפשר ששום מפרש יכשיר באין מכירין לשון הגט אחר דבירושלמי משמע להדיא וכו' ע"כ ותימה חדא דאיך כתב דאפשר דהרמב"ם לטעמיה וכו' מאחר שהה"מ כתב דאפילו אין מכירין הלשון לקרותו אלא שיודעין שזה לשון פלוני סגי באחרים מתרגמים להם ותו במה שנתקשה שאיך אפשר ששום מפרש יכשיר וכו' כאלו לא מצא מי שפי' כן זולת משמעות לשון הטור והלא הה"מ ז"ל קרי בחיל וכן אמר ותו דכאן בכ"מ הזכיר דברי הה"מ וצדד בדבריו ואיך בב"י הכחידו והירושלמי שהזכיר זה הוא מהה"מ שהזכירו בפ"ד וכמ"ש בב"י עצמו שם א"כ הוה ליה לעמוד על דברי הה"מ שדבריו נראין כסותרין זה את זה וגם הכ"מ כאן היה לו לעורר זה כשצדד בדברי המפרש. והנה לקושיא ראשונה י"ל שכתב כן לפי פי' לקמיה ד"ה וכתב הרמב"ם בפ"א ולעיקר קושייתו מן הירושלמי אפשר לתרץ ע"פ המונח שהניח הה"מ כאן דכוונת הירושלמי שאמר והוא וכו' אמתניתין קאי דהיה כתוב עברי ועידיו יווני או בהיפך דלא בעינן שידעו גם לקרות אבל כשכתב הגט וחתימת העדים שוה אין צריך שידעו לקרות ודוק. שוב אנה ה' לפני ס' גט פשוט וראיתי שם בדף ע"ה שמצא בגליון שבב' פרקים אלו ופרק ג' עד דין המביא גט ואבד אינן דברי הה"מ אלא מאיזה תלמיד וכו' ע"כ וכ"נ מדברי הריב"ש ז"ל סי' קי"ו עיין עליו:

כד[עריכה]

התקינו שיהיו העדים מפרשים שמותיהם. ק"ק דהך אוקמתא נאמרה בגמ' דף ל"ו לר"מ דאמר עידי חתימה כרתי ומייתי ליה סייעתא מהברייתא דקתני הכי אבל לר"א דס"ל עידי מסירה כרתי ופסק רבינו כמותו לעיל דין ט"ו מעתה אין צריך לפרש שמותיהם ורש"ך ז"ל בביאורו לדברי רבינו בסוף ח"א כתב לזה דכי קאמר ר"י אפי' תימא ר"מ ר"ל וה"ה לר"א וכו' ע"כ. ואכתי קשה דהברייתא קתני בראשונה היה כותב אני פ' חתמתי עד אם כתב ידו יוצא ממקום אחר כשר ואם לאו פסול אר"ג תקנה גדולה התקינו שיהיו מפרשין שמותיהם בגט וכו' ע"כ והשתא בשלמא לר"מ דס"ל דמה"ת בעינן עידי חתימה ניחא דבראשונה היו עושין כן אבל לר"א דעידי מסירה כרתי מימות מרע"ה עד התקנה לא היו כי אם עידי מסירה והיכי אתיא הברייתא כוותיה אלא הנכון שנאמר דלר"א שתי תקנות היו שם א' תקנת המשנה שיהיו העדים חותמין על הגט כמ"ש בגמ' דלימא מייתו עידי מסירה ולא היו חותמין כ"א פלוני עד כמ"ש רש"י ואחר שראו שפעמים לא נמצא כתב ידן יוצא ממקום אחר והיה הגט פסול הוסיפו על התקנה הראשונה שיהיו מפרשין שמותיהם וכו' והיינו הברייתא וק"ל. גם הרשב"א הק' כן על רבינו ע"ע:

כה[עריכה]

גט שיש עליו עדים ואין בו זמן. הרמ"ך ולרבינו י"ל דכיון דפסק דעידי מסירה כרתי והזמן אינו אלא תקנת חכמים ז"ל א"א להיות הוולד ממזר אך ראיתי להרל"מ במהדורא בתרא שהביא דברי הרב"י סי' קכ"ז דגט שאין בו זמן אי מועיל בעידי מסירה הוא מחלוקת בין המפרשים והכריח מדברי הרמב"ם דס"ל דפסול וק' דא"כ מאי דחי בפרק גט דף קע"ב ע"ב ודילמא אבא שאול כר"א ס"ל כלומר דאע"ג דאין בו זמן כשר בעידי מסירה הא לסברתו וסיעתו פסול וצ"ע עכ"ל והיא קו' חזקה לכאורה אך לא ידעתי למה ייחס אותה להרב"י ז"ל הלא דברי רבינו מבוארים דגט שאין בו זמן פסול והי"ל להק' כן על רבינו להדיא וגם יש לתמוה על הרמ"ך והראב"ד והה"מ ומרן ז"ל שהזכירו זה הבקיאות של פרק ג"פ לקמן ולא נרגשו מקו' זו על רבינו אשר על כן לבי אומר לי דודאי רבינו מפרש ההיא דפג"פ דאף לר"א אם אין בו זמן פסול מצד התקנה ומאי דדחי אביי ודילמא אבא שאול וכו' עיקר דחייתו משום דגבי שטר ליחוש לנפילה וההיא דאבא שאול דבעי היום כדי שיהיה בו זמן בשעת הכתיבה מיהא דבזה נמי מודה ר"א דכיון שכתוב בו היום לא פסלינן ליה אף מצד התקנה כיון דבשעת כתיבתו כתוב בו זמן דהיינו היום ופסק רבינו כן לקמיה אמנם רשב"ם והתו' ז"ל לא רצו להבין כן משום דבשיטתייהו קיימי דבאין בו זמן כשר גם לר"א אמנם לדעת רבינו אתי שפיר גם מצד אחר דבההיא מתני' דג' גיטין פסולין וכו' דף פ"ו אם איתא כדבריהם ז"ל דר"א פליג אכולהו היל"ל ר"א מכשיר ותו לא דהוה משמע דמכשיר בכולם אמנם השתא שפירש אעפ"י שאין עליו עדים וכו' מורה שלא בא לחלוק אלא אאין בו עדים אבל ביש בו עדים ואין בו זמן מודה הוא דפסול מפני תקון העולם אי משום בת אחותו אי משום פירות דבהא לא פליג דפשיטא שהוא פסול כנלע"ד ליישב דעת רבינו. שוב ראיתי להרב ג"פ סי' קנ"ז שכתב בשם הרמב"ן ז"ל קרוב לדברי ע"ע שלי"ת:

או שהיה מוקדם או מאוחר. הרמ"ך והיא השגת הראב"ד ז"ל ג"כ והנה המוקדם משנה מפורשת היא בגיטין דף י"ז נכתב ביום ונחתם בלילה פסול אך המאוחר לא נתבאר דינו והנה הרב המיוחס לה"ה כתב דטעם פיסול המאוחר משום גזירה אטו מוקדם ובספר ג"פ הק' עליו דהו"ל גזירה לגזירה ע"ש. אמנם נראה דאין כאן גזירה לגזירה דכל עוד שלא נכתב בגט הזמן האמתי שבו נכתב ונחתם הו"ל כאין בו זמן וחדא גזירה היא ומרן ז"ל הוסיף מפני שתפסיד האשה הפירות שמעת נתינת הגט עד הזמן הכתוב בו וגם איכא למיחש לבת אחותו וכו' כלומר אם נכשיר המאוחר יכולה לטעון שאחר שנמסר בידה הגט זינתה ולעד"ן יש להוסיף עוד טעם אחר שמא תקבל קדושין מזמן הנתינה עד הזמן הכתוב בגט ושוב אח"ז תקבל קדושין מאיש אחר או תתן עיניה בו ותאמר שבקדושין הראשונים היתה אשת איש ולא תפסו בה כלל הרי לנו ארבעה טעמים נכונים לסברת רבינו והריב"ש ז"ל סי' קי"ז הביא הטעם לדברי רבינו משום פירות ותפס עליו הרב בעל נתיבות משפט הביאו הג"פ שם דא"כ גם בגט שאין בו זמן נימא הכי וכו' ויישב דברי הריב"ש ע"ש. אך לא ידעתי למה לא הק' כן ע"ד מרן ז"ל. ואיך שיהיה נלע"ד הקושיא מעיקרא ליתא דיש לחלק בין גט מאוחר לאין בו זמן כלל לענין הפירות דבאין בו זמן כלל יהבה דעתה שלא תפסיד הפירות ותכף ומיד תבא לב"ד להודיע שכבר נתגרשה כדי להחזיק בשלה משא"כ בגט שזמנו מאוחר כיון שיודעת שיש בו זמן אינה חוששת כ"כ שהיא סבורה שלא יגיע לה שום נזק כיון שאינו חסר כלום ואם תפסיד הפירות אנו גרמנו לה זה ולפיכך יש לחוש להפסד הפירות יותר במאוחר מאין בו זמן. עוד ראיתי דברים מגומגמין להה"מ שכתב וז"ל ומ"ש הראב"ד ז"ל קיימא גיטא בב"ד האי לא פסיל לדעת הרב דא"כ גט הבא ממד"ה ליפסל עכ"ל. לא ידעתי מה ענין הבא ממ"ה לגט מאוחר ובגמרא אמרו דגיטין הבאין ממ"ה קלא אית להו ותו דאיך יתכן שיכשיר רבינו גט מאוחר בדקיימא בב"ד והרי סיים עד שיחתמו בו בזמן כתיבתו וכו' דמשמע שלא יש שום מציאות להכשיר גט מאוחר עד שיכתב ויחתם כדינו ודו"ק:

כו[עריכה]

חתך ממנו הזמן וכו'. הנה הרשב"א ז"ל בחידושיו הק' על רבינו ג' קושיות א' דא"כ דהוא כשר ולכתחילה תנשא מאי איכא בין לא כתב בו זמן ובין כתב בו זמן וגזייה אטו העברת קולמוס בקלף מכשירו. ב' דמאן לימא לן דבאותו קרע היה כתוב בו זמן דילמא קרע היה בו מעיקרא. ג' דא"כ מאי קאמר לרמאי לא חיישינן דהא בכל שמשיאין אותה בו לכתחילה לא שייך בו רמאות וכו' עכ"ל ולעד"ן להביא סיוע לדברי רבינו ויתורצו הקושיא א' וג' מהא דאיתא בפ' י"ט דף י"ז א"ר אשי הערמה קאמרת שאני הערמה דהחמירו בה רבנן טפי ממזיד ופסק רבינו פ"ו דשבי"ט ופי' ז"ל משום דמזיד אינו מצוי ואם עבר היום לא יעבור פעם אחרת משא"כ המערים דסבור לעשות בהיתר לא ישיב אל לבו לחזור ואחרים למדים הימנו וכו' מעתה זה הרמאי יודע הוא בעצמו שעשה שלא כהוגן ודאי לא יתלמד לעשותו פעם אחרת ואין אחרים למדים הימנו כיון שהוא מעשה גרוע משא"כ כשאין בו זמן ולא עשה בו שום מעשה ביש יתלמדו כולם לעשות כן ולכך פסלוהו ולההיא שהק' דמאן לימא לן וכו' תשובתו בצדו דכיון דלישנא דגמרא היא גזייה לזמן פשיטא ודאי דאיירי כשידענו בבירור דגזייה כנלע"ד בעד רבינו:

כז[עריכה]

וכן תקנו וכו'. הרמ"ך. וכבר נודע מ"ש התו' שם ואין להאריך אכן יש לדקדק בדברי רבינו דלעיל דין כ"ה פסק דאם כתב הגט בירושלם וטעה וכתב בלוד ה"ז פסול והיינו ממתני' דהיה במזרח וכתב במערב ובההיא מתני' גופה מתניא הא דשלום מלכות דלר"מ הולד ממזר ורבינו בפי' המשנה כתב דאין הלכה כר"מ ולכך כתב בשנים אלו דהגט פסול דהיינו מדבריהם וא"כ צ"ל דפסק כרב הונא א"ר דמדקאמר ומודים חכמים לר"מ שאם שינה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה מכלל דבשארא פליגי עליה ובהכי מתרצא קושית הרל"מ ז"ל ע"ע גם בס' מכתב לאליהו נדחק קצת בקו' זו ומ"ש נראה עיקר והא שכתב רבינו במדינה שיש בה רשות וכו' היינו כמ"ש הה"מ ז"ל:

כח[עריכה]

אמר לשנים וכו'. מכאן מוכח דהן הן שלוחיו הן הן עדיו וכמ"ש פ"ב דין ב' ועמ"ש ולענין דברי הטור שהביא מרן ז"ל וכן בב"י כבר הליצו על הטור רש"ך בפ"ב והרב"ח ס' גיטין דף ע' אף שלעד"ן שעדין דברי הטור מגומגמים:


· הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון