מעשה רקח/ביאת מקדש/ט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png ביאת מקדש TriangleArrow-Left.png ט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
ר"י קורקוס ורדב"ז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
הר המוריה
חידושים ומקורים מנחת חינוך
חידושי רבנו חיים הלוי
יכהן פאר
יצחק ירנן
מעשה רקח
מעשי למלך
ציוני מהר"ן
קרית ספר
שרשי הים
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק ט מהלכות ביאת מקדש

ג[עריכה]

כיצד על הזריקה בין שזרק בפנים בין שזרק בחוץ. כתב מרן ז"ל לאו בחוץ קאמר דאיך יתחייב על זריקה בחוץ משום זר שעבד עכ"ל. לשונו ז"ל מורה דר"ל דאין להבין בדברי רבינו דבחוץ ממש קאמר דהיינו חוץ לעזרה דזה א"א שיתחייב בה הזר וע"פ [זה] צריך לפרש דכי קאמר דבחוץ היינו בהיכל הכוונה עם השייך לו דהיינו ע"י ג"כ שהוא מזבח החיצון וכשהביא מהברייתא דקתני זריקת דם בין לפנים בין לפני לפנים הכוונה בפנים אפילו ע"י וזריקת דם תוכיח אכן מה שהביא מפי' רש"י שפי' בין לפנים הזאות שעל הפרכת בין לפני לפנים שעל בין הבדים דיום הכיפורים ע"כ באמת שהוא קשה לשמוע דמשמע דבהיכל דוקא קאמר והיותר קשה דרש"י גופיה פי' שם ההך ברייתא גופא דקתני זריקת דם המזבח בחוץ ע"כ הרי דרש"י גופיה ס"ל דג' מקומות הם ותו דניסוך המים והיין במזבח החיצון הם וראיתי בס' לחם יהודה ז"ל שרצה להבין דיש לחלוק בין זריקה לזריקה דאותה של מזבח פנימי הוא דחייב הזר עליה אמנם בשל מזבח החיצון אינו חייב ודרבינו גריס בברייתא בין לפנים בלא וי"ו וכו' ושוב נתקשה ממ"ש רבינו פי"ט דמעשה הקרבנות הל' ו' מדין שחוטי חוץ דמנה כמה עבודות דפטור עליהם ולא מנה זריקת דם בהדייהו והצריך עיון עיי"ש. והיותר קשה לי ממ"ש בפרקין הל' ה' שמנה כמה עבודות דאף דלוקים עליהם אינו חייב מיתה ולא הזכיר זריקה במזבח החיצון דבי"ה קעסיק ואתי. ולענ"ד מוטב לסבול דוחק הלשון מדוחק הענין ולומר שגם מרן ז"ל הבין דחוץ שכתב רבינו היינו ההיכל שבו מזבח הפנימי ובכללו גם עזרת ישראל ומה שהביא פי' רש"י אינו אלא להוכיח דחוץ שכתב רבינו אין הכוונה לחוץ לעזרה דזה לא יתכן דהאמת הוא דבין בחוץ דתחילתו מעזרת ישראל עד קודש קדשים בין בפנים שהוא קודש קדשים בכולן יתחייב הזר וכדמוכח בפסוק ופשט הסוגיא ודברי רבינו עצמן בכמה מקומות נראה לענ"ד:

ד[עריכה]

וכן אם הקטיר וכו'. כתב מרן ז"ל כן יש ללמוד קצת מפרק השוחט ומעלה בחוץ דף ק"ט וכו' וצ"ע ע"כ לא זכיתי להבין למה הצריך עיון וגם כתב שכן יש ללמוד קצת כאילו אינה ראיה ברורה הלא לדעת אביי כן הוא האמת דמוקי למתני בהקטרה דחוץ אבל בהקטרה דפנים לכו"ע בעינן מלא חפניו דמשום דחוקה כתוב בה לעיכובה ומסיק רב אשי כוותיה וכמ"ש רש"י ז"ל וכ"כ בס' צרור החיים ז"ל פ"ב דכלי המקדש ופשוט הוא:

ה[עריכה]

אבל היוצק וכו'. אע"פ שנפסלו והרי הוא מוזהר על כל אלו ולוקה וכו'. לכאורה קשה טובא דמשמע דאכל מה שהזכיר קאי אע"פ שנפסלו והא ליתא דהא קי"ל מקמיצה ואילך מצות כהונה כדאיתא במנחות דף י"ח ופסקו רבינו פי"א דפסולי המוקדשין הל' ז' אלא ודאי דהך אע"פ שנפסלו לא קאי אלא אקמיצה וקבלה דסמיך ליה דמקבלה ג"כ מצות כהונה כמ"ש רבינו אח"ז ולכך דייק רבינו כסדר החלוקות שהפסיק במסדר לחם הפנים וכו' ושוב הזכיר הקומץ והמקבל ומה שחייב מלקות על כולן דייק ממלתיה דרב ביומא דף כ"ד דאמר רב ד' עבודות זר חייב עליהם מיתה דמשמע דאשאר עבודות מיתה הוא דליכא הא מלקות איכא וכן פירש רש"י שם ומעתה מאי דתנן פ"ג דמנחות לא יצק כשר ומפרש בגמרא לא יצק כהן אלא זר ופי' רבינו שם הכוונה דלא נפסלה העבודה אבל לעולם דמוזהר עליה ולקי וזו היא כוונת רבינו בפירוש המשנה בסוף זבחים ויעיד על זה מ"ש בפ"ג דמנחות שציין למ"ש בזבחים עיי"ש ובס' צרור החיים ז"ל פ"ו נתקשה הרבה בדברי רבינו והניחו בצ"ע אך האמת יורה דרכו גם מ"ש שם למהר"י קורקוס שהביא מרן ז"ל ודברי הריטב"א ג"כ יש ליישב בשופי ואין להאריך:

ז[עריכה]

לפיכך אם הטיב הכהן את הנרות וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל בשם הריטב"א ז"ל כשם שאינו חייב בעבודה שאינה תמה ע"כ. הרב חיים אבועלפיה ז"ל פרשת בהעלותך דף ע"ז תמה עליו דהא דעבודה שאינה תמה כיוצק ובולל מלקא לקי הזר (כמ"ש רבינו בהל' ה') ואילו בהדלקה לא לקי ומה דמיון יש להדלקה שכשרה בזר לעבודה שאינה תמה שפסולה בזר עכ"ל. ויותר יש להקשות למ"ש ז"ל דלאו עבודה היא לחייב עליה מיתה בזר דמשמע דמיתה הוא דאינו חייב הא מלקות או לפחות איסור איכא והא ליתא דרבינו השוה אותה לשחיטה דודאי אפילו לכתחילה קאמר ולכך כתב לשון מותר לזר להדליקן אלא דהאמת הוא דלא כתב הריטב"א כן אלא לדוגמא בעלמא ודרך אפשר.

אכן מ"ש הרח"א ז"ל שם לרבינו דבפרק במה מדליקין אסיקנא דהדלקה עושה מצוה והדלקה במקומה בעינן ומדמו נר חנוכה למנורה ולמה יוכשר בהדליקה הזר בחוץ וצ"ע עכ"ל וזו קושיא עצמית ואין לדחות בה דכי בעי הדלקה עושה מצוה אנר חנוכה דוקא הוא דבעי שהרי רש"י ז"ל פירש שם כדאשכחן במנורה משמע דגם בזו שוה נ"ח למנורה ומ"מ כבר כתבתי הנראה לענ"ד בהלכות חנוכה פ"ד הל' ט'.

ותו קשה במ"ש רבינו דאם הטיב הכהן את הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן דאיך יתכן דבר זה הרי אמרו בפרק במה מדליקין והא הכא כיון דקביעי נרות לא סגיא דלא משקיל ואדלוקי וקשה למ"ד דבקונסא אסור משום ביזוי מצוה או משום אכחושי מצוה ומתרץ רב פפא בפתילות ארוכות ופרק ג' דבית הבחירה הל' ו' כתב רבינו דלא נאמר נרותיה זהב טהור מפני שהנרות קבועין במנורה והם מכלל הככר וכ"כ שם הל' ז' ובפ"ג דתמידין ומוספין הל' י"ד כתב דמושך הפתילה עד שמדליקה ומחזירה לפי שהנרות קבועים במנורה ואינו יכול להדליק בנר אחר משום בזיון ע"כ וכיון שכן איך יתכן להוציא הנרות לחוץ ולהדליקן אלא שראיתי לרש"י ז"ל פ"ב דיומא דף כ"ד ד"ה שסידר וכו' שכתב וז"ל בבקר היו מסלקין את הנרות של זהב מן המנורה לקנח אפרו יפה וחוזרין וקובעין אותם בה וכו' ע"כ משמע דשל פרקין היו עד שהיו מסירין אותם וחוזרין וקובעים אותם בה אלא דקשה ממ"ש בפ' במה מדליקין והא הכא כיון דקביעי לא סגיא דלא משקל ואדלוקי וכבר הזכירו התוס' שם מאן דאמר הכי עיין עליהם ולדברי רבינו צ"ע כעת:

מותר לזר להדליקן. אין להקשות דכאן משמע דהטבה לחוד והדלקה לחוד ופ"ג דתמידין ומוספין הל' י"ב כתב רבינו דהדלקת הנרות היא הטבתם די"ל דהן הכי נמי דבהטבה סתם כלול בו גם ההדלקה אך במעשה בהכרח שתי פעולות הן ובס' צרור החיים פ"ו לא תירץ כלום ולענ"ד נראה דהוא פשוט:

ח[עריכה]

ואם קרב לה הגר. טעות סופר מפורש הוא וצ"ל ואם קרב לה הזר וכן הוא בדפוס מגדל עוז:

ט[עריכה]

סידר המערכה וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל ונראה דיש בכלל זה סידור שני גזירי עצים דאף שהיא גמר עבודה מ"מ לא נפסלה וכמ"ש בהל' ה':

יג[עריכה]

לא ישמש במקדש לעולם וכו'. לאו דוקא מקדש דהוא הדין במה בשעת היתרה וכיוצא ולא הוצרך רבינו לבאר דסמך אקרא דמייתי ועיין מ"ש אח"ז:

יד[עריכה]

לא ישמש במקדש לעולם. לשון המשנה לא ישמשו במקדש שבירושלים וכתבו התוס' דלהכי איצטריך בירושלים לאשמועינן דבנוב וגבעון הרי מותרים לשמש כ"ש בזמן הזה ע"כ ורבינו סתם הדבר אפשר דמשום דמילתא דפשיטא היא דהא אין כאן איסור דאורייתא:

טו[עריכה]

נמצאו כל הפסולין וכו'. עיין להמל"מ ז"ל שהאריך אך במ"ש שם דאף שהמנורה היתה בהיכל מ"מ יכול להוציא הנרות בחוץ ולהדליקן וכו' עיי"ש לא ידעתי איך יתכן לדעת רבינו שפסק שהיו קבועים במנורה וכמ"ש לעיל הל' ז':


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון