מעשה רקח/איסורי ביאה/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png איסורי ביאה TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
חידושי רבנו חיים הלוי
מעשה רקח
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק ד מהלכות איסורי ביאה

א[עריכה]

ובת עשרה ימים וכו'. היינו טעמא משום דאחר הז' דנדה אם תראה ג' ימים אחרים תחשב זבה גמורה.

ה[עריכה]

כל דם שתראה היולדת וכו'. המל"מ ז"ל הביא לשון הירושלמי פ"ק דנדה הלכה ה' דתני ר' אושעיה ילדה ואח"כ נתגיירה אין לה דם טוהר א"ר יוסי ויאות אלולי דתניתא ר"ה הוות צריכה מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים ע"כ ורבינו לא הביא דין זה ונסתפק ז"ל בהבנת לשון זה ובהסכמה עלה דהגירסא הנכונה היא יש לה דם טוהר וכו' ולפ"ז רבינו לא הוצרך להביא דין זה אלא נקט סתם כל דם שתראה וכו' שהוא כולל כל הנשים אחת ישראלית ואחת גיורת ע"כ. ולענ"ד נראה אין בידי לשבש גירסת הירושלמי כדי להקל בדבר ולהביא ג"כ חולין לעזרה שהרי אחר מלאת צריכה להביא קרבן יולדת וקרבן זבה כמ"ש פ"ז ואם אנו דנין אותה כיולדת ישראלית בהכרח צריכה להביא קרבן שחייבה תורה ואין הדעת מקבלו דהא הקרבן הוא על הצלת הלידה וכיון שאז היתה גויה אין שייך זה לכן נראה לפרש זה הירושלמי כפשוטו והכל יבא על נכון וזה דכוונת ר' יוסי אינה לחלוק על ר' אושעיה אלא לומר דאין שום חידוש בדבר זה דמלתא דפשיטא היא ואין שום ס"ד לומר בהיפך דכיון דאין לה דמים טמאים בלידתה שהרי היתה גויה מהיכא תיתי שיהיו לה דמים טהורים דהא קרא כתיב דבר אל בני ישראל וכו' אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה ז' ימים וכו' ול"ג יום תשב וכו' הרי שתלה הדם טוהר בלידה ובז' ימי נדה ובגויה שאין לה לא זה ולא זה פשיטא שאין נוהג בה דין זה. שוב מצאתי בתורת כהנים פרשת כי תזריע שאמרו שם להדיא שאין הדבר תלוי אלא בלידה וזה היפך דברי המל"מ להדיא ומ"ש ויאות הכוונה בלשון תמיהה כלומר וכי ר' הושעיא שהוא אדם גדול ישמיענו דבר שאין בו שום חידוש וכי אילו לא היה משמיענו זה היינו צריכין לו והלא מלתא דפשיטא ופשיטא דכיון דאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים וזה טעמו של רבינו שלא הוצרך להזכירו מפני שכבר קדם שהכותים אין חייבין עליהם לא משום נדה ולא משום זיבה ולא משום יולדת ודו"ק כי נראה לענ"ד אמת.

ו[עריכה]

כל חייבי טבילות וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל ברייתא והובאה [בהלכות] במס' שבועות שם בהלכות נדה ע"כ לא ידעתי למה לא ציין מקומו האמתי שהוא בפסחים דף צ"א ובפ"ק דיומא דף ו' ואמר דציין מההלכות לאשמועינן דהלכתא היא דזה לא היה צריך דמכיון דבפסחים הובאה סתמא בלי חולק וביומא פריך מינה שמע מינה דהלכתא היא ועוד יתבארו פרטי דין זה בפי"א עיי"ש.

ז[עריכה]

נתאחרה וכו' ותבא נדה אחרת וכו'. לא ידעתי אמאי נייד רבינו מדברי ר' יוחנן שאמר בנדה דף ס"ז נדה בין בזמנה בין שלא בזמנה אינה טובלת אלא בלילה משום סרך בתה ורבינו העתיק משום נדה אחרת גם מדברי התוס' ז"ל שם מוכח דמשום בתה דוקא הקפידו עיי"ש ואולי י"ל דרבינו מפרש לה דלאו דוקא בתה אלא ה"ה שאר נשים והטעם דכיון דדבר זה שייך בחוץ דהיינו חוץ לביתה שכל הנשים הרואות מרגישות בדבר זה מעתה בתה דנקט משום דדבר בהווה. ומ"מ כל שאר הפוסקים שראיתי העתיקו משום סרך בתה עוד נראה לשיטת רבינו דאי בתה דוקא קאמר אמאי אסרו בהחלט הרי יש לתקן שהאם תודיע לבתה אמיתות הדבר כדי שלא תטעה משא"כ אם הגזרה היא מפני סתם נשים הרואות אתי שפיר דאין דרך להודיע זה לכל הנשים ודו"ק.

ח[עריכה]

היתה חולה וכו'. בגמרא לא נאמר זה ורבינו הוסיף מדעתו וראוים הדברים למי שאמרם אך לא ידעתי למה הקדימה דהו"ל להזכיר תחילה אותם שנאמרו בגמרא ושוב לכתוב וה"ה אם היתה חולה ומהתימה על הרב המגיד ז"ל שהעתיק היתה חולה וכו' שם מבואר בגמרא.

ט[עריכה]

כל הנשים וכו'. נדה דף ט"ו וכבר האריך הרב המגיד להליץ בעד רבינו מכח הסוגיא דהתם ועיין עוד למרן ז"ל ובפי' המשנה כתב רבינו הדין סתם ובפ"ד דמטמאי משכב ומושב כתב ג"כ דדוקא בוסת קבוע קאמר והראב"ד השיג עליו דבאמת הסוגיא נראה כדבריו וכבר מרן ז"ל הליץ על רבינו שם ולמ"ש רבינו אפי' מצאה ישנה וכו' הכוונה לענין הנדות אבל לענין איחור כבר ידוע מההיא דנדרים ופסקו רבינו פ"ה דהל' דעות דין ד' ועיין להתוס' דף י"ב.

י[עריכה]

האשה שאמרה וכו' ודרך שחוק אמרתי וכו'. נראה שרבינו הוציא זה מלישנא דבעיית שמואל לרב בכתובות דף כ"ב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו אמר ליה אף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת ע"כ ומדדייק לומר אף בזו משמע דאברייתא דלעיל קאי גבי אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת וכיון שאף שמואל גופיה שיודע הברייתא נסתפק אם ה"ה גבי נדה היה לו לצדד דמי בעינן בהא נמי אמתלא או לא אלא ודאי דכוונת שמואל היא אף שנתנה אמתלא אלא שאינה אמתלא גמורה דהיינו שחוק ולזה נתחכם רב להשיב לו אף בזו כלומר דכי היכי דגבי א"א בעינן אמתלא גמורה כההיא דבני אדם שאינם מהוגנים דקתני סמוך לה אף בזו כן אבל דרך שחוק לא מהני. ולמ"ש הרב המגיד ז"ל דכל שהוחזקה אינה נאמנת אפי' ע"י אמתלא וכו' הטור ז"ל תמה על זה והרב ב"י וב"ח ז"ל תירצו ועיין תירוץ נכון בשם מהר"ם בט"ז סי' קפ"ד.

יא[עריכה]

היה משמש וכו'. בפ"ק דשבועות דף י"ח ופרטי דין זה לענין חיוב חטאת ביארם רבינו פ"ה דהל' שגגות ומ"ש וה"ה בשאר עריות הכוונה דומיא דנדה שמתחילה היה סבור שהיא אשתו וקודם שפירש נודע לו שהיא ערוה עליו ואם יפרוש באבר חי אז יתחייב מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו וכ"כ רבינו שם סוף הפרק ועיין להמל"מ ז"ל שם.

יב[עריכה]

ואסור לו לאדם וכו'. עיין מ"ש הרב המגיד וז"ל ומתבאר מדברי רבינו שאם היתה למודה לראות עם הנץ החמה שקודם לכן מותרת לשמש כל הלילה וכו' ע"כ לא מצאתי ביאור זה בדברי רבינו למדקדק בדבריו אלא שהרב נתכוון כלפי דברי הגמרא.

יד[עריכה]

דרך בנות ישראל וכו'. זהו דעת רבינו בכל אלו הדינים שאלו הבדיקות שייכי ג"כ לגבי בעלה אמנם הרב ב"י ושאר הפוסקים ס"ל דאין זה אלא לענין טהרות וכמ"ש הראב"ד ז"ל בדין י"ז.

טו[עריכה]

בגדים אלו וכו'. מרן ז"ל הקשה על רבינו דמתוך דברי הגמ' משמע דלאו דוקא פשתן וכו' דה"ה צמר רך ונקי ולבן ותירץ דשמא ס"ל לרבינו דרבא פליג אשמואל וכו' ותירוץ זה כמעט אין לו העמדה מתוך דברי הגמרא גם התירוץ השני הוא דחוק מצד לשון רבינו דכתב לשון צריכין וכו' וכ"כ מרן ז"ל בב"י יו"ד סימן קפ"ט.

טז[עריכה]

הצנועות וכו'. עיין להרמ"ך בב"י שהקשה על רבינו וכבר הרב המגיד יישב דעת רבינו. ואשה שאין לה וסת וכו'. עיין למרן בשם הר"ן ז"ל בישוב דעת רבינו מצד לשון הגמרא.

יז[עריכה]

המשמש מטתו פעמים רבות וכו'. משנה פ' כל היד בית שמאי אומרים צריכה שני עדים על כל תשמיש ותשמיש או תשמש לאור הנר ובית הלל אומרים דיה בשני עדים כל הלילה וטעמייהו מפרש בגמרא דלב"ש חיישינן שמא תראה ויחפהו שכבת זרע ולב"ה לא חיישינן ודי בבדיקה בתחילת ביאה ראשונה ובסוף ביאה אחרונה תו תניא אמר ר' יהושע רואה אני את דברי ב"ש אמרו לו תלמידיו רבי כמה הארכת עלינו (פי' רש"י החמרת) אמר להם מוטב שאאריך עליכם בעוה"ז כדי שיאריכו ימיכם לעוה"ב אמר ר' זירא מדברי כולם נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה רבא אמר בועל ושונה כי תניא ההיא לטהרות וכו' ופי' רש"י לא יבעול וישנה בלא בדיקה דאפי' ב"ה מצריכי בדיקה לסוף תשמיש אלמא חיישינן לשמא ראתה דם מחמת תשמיש אלמא מי שהוא ירא שמים ופורש מספק איסור לא יבעול וישנה ע"כ. גם התוס' כתבו וז"ל לא יבעול וישנה פי' אם לא יבדוק דשמא מחמת חימוד תשמיש ראתה ודוקא בעל נפש דר"ז ידע נמי דלבעלה לא בעיא בדיקה ורבא אמר אפי' בעל נפש לא דילמא לבו נוקפו וכו' ע"כ. ודעת התוס' ז"ל הא דר"ז לא שייכא אלא בביאה שניה דשמא וכו' ולכאורה קשה דנמצא דהא דר"ז אתיא כב"ש דס"ל שצריכה עד בכל ביאה או תשמש לאור הנר כדי לראות אם נמצא דם וכיון שכן אמאי לא קאמר דבע"נ יעשה כב"ש להדיא וכדברי ר' יהושע ג"כ דעליה קאי וי"ל דמשום דידע דב"ש במקום ב"ה אינה משנה לכך נתחכם בדבריו לומר בע"נ וכו' כלומר לא כדי לתפוס דברי ב"ש אלא לחוש להחמיר בספק כרת כיון שגם ב"ה מודים במקצת דבר זה ולכך פי' רש"י דאפי' ב"ה וכו' ויותר נראה דכוונת רש"י היא כמ"ש התוס' וז"ל דשמא מחמת חמוד ביאה ראשונה ראתה משא"כ בביאה שלישית וממנה ואילך אפי' בע"נ אין לו לחוש ונמצא כפי זה דלא פסק כב"ש דלדידהו צריכה בדיקה בכל ביאה וביאה אלא סברא אמצעית היא לחוש לאיסור כרת. ורבינו פסק להדיא כב"ה שהרי כתב שאין צריך לבדוק שני העדים שלהם על כל ביאה וביאה אלא מקנח וכו' ולמחר יבדקו העדים גם לא הזכיר דברי ר' זירא דלדידיה צריך בדיקה לאור הנר קודם שיבעול שנית ורבינו לא הזכיר זה כלל וכיון שכן יש לתמוה על מרן ז"ל שתפס במשלם שרבינו פוסק כרבי זירא ודלא כרבא ומ"ש בעל נפש לא מחמת חסידות קאמר אלא שורת הדין ע"כ. ולא זכיתי להבין דבריו כלל דבין יפרש דברי ר"ז כפשטן דבכל ביאה וביאה קאמר דצריך בדיקה קודם שיבעול שנית בין אם יפרש כדברי התוס' שהבדיקה אינה אלא בביאה שניה מ"מ בדיקה בעי לכל הפירושים והיא לאור הנר דוקא דאם הוא למחר אין שייך לשון בדיקה בין בעילה לבעילה ורבינו לא נמצא אפי' רמז בדבריו שפסק כר"ז כדבר האמור גם ממ"ש רבינו מקנח הוא בעד שלו והיא בעד שלה אחר כל ביאה וביאה של כל הלילה ולמחר יבדקו ע"כ הא ודאי דלא כר"ז היא דלדידיה או צריך עד לכל ביאה וביאה או בדיקה לאור הנר כדברי ב"ש ומדברי רבינו משמע דבעד אחד סגי לכולם ומכ"ש לפי מ"ש התוס' שם דגם ר"ז ידע דלענין טהרות מתנייא וכו'. תו קשה לי ממאי דמקשה ר' אילא ארב בבדקה בעד ואבד אסורה לשמש עד שתבדוק ומתקיף ליה אילו איתא מי לא משמשה ואע"ג דלא ידעה השתא נמי תשמש ואמר ליה רבא זו מוכיחה קיים וזו אין מוכיחה קיים ע"כ. ואם איתא דהא דר"ז שורת הדין קאמר ולא ממידת חסידות היכי קאמר ר' אילא אילו איתא מי לא משמשה וכו' ומי הגיד לו פשיטות זה הרי ר"ז אסר לשמש אלא ע"י בדיקה אפילו דאיתא אשר על כן צל"ע .

יח[עריכה]

הניחה העד וכו'. מדכתב העד בה"א הידיעה משמע שהוא בדוק לה ולכך אנו מחלקין בין משוך לעגול ואפי' בכל שהוא טמאה אם הוא משוך דאם אינו בדוק לה הרי כתב לקמן דלעולם שיעורו בכגריס וק"ל. וממ"ש שחזקתו מן הקנוח משמע דגם לחיוב כרת קאמר וקצת קשה שהרי אין כאן אלא ספק ובפרק הרואה דף נ"ח אמרו סתמא ומנ"ל לרבינו להחליטה בודאי. וי"ל דנ"ל מדאמרינן התם דף נ"ז על הך ברייתא היכי דמי אי דהרגישה עגול אמאי טהור אלא לאו דלא הרגישה וקתני משוך טמא לא לעולם דהרגישה ואימור ארגשת עד הואי משוך ודאי מגופה אתא עגול טהור ופי' רש"י דאימור הרגשת עד הואי שציערתה בדיקת העד ע"כ הרי דאמרו לשון ודאי במשוך ולכך העתיק רבינו שחזקתו מן הקינוח אלא דקצת קשה דא"כ הו"ל לרבינו לפרש ההרגשה ג"כ כמ"ש בגמרא.

כ[עריכה]

מי שראתה דם וכו'. לא ביאר רבינו הזמן השייך לדין זה ושאר הפוסקים למדוהו מההיא דפ' כל היד כדי שתושיט ידה תחת הכר וכו' וכדי שתרד מן המטה ותדיח פניה והביאו רבינו פ"ה דהל' שגגות גם לא כתב רבינו שזה אירע אחר שנשאת וכתבוהו הפוסקים אחרים ז"ל עיין בב"י יו"ד סי' קפ"ז וכבר ביאר רבינו דין הבתולים בפ"ה מאלו ההלכות עיין עליו וממ"ש כאן נראה דבכל זמן קאמר דכיון דאירע לה זה ג' פעמים רצופין נאסרה עליו ועיין להרמ"ך בב"י והיא דעת ר"ת שהביאו התוס' שם ונסתייעו מהירושלמי והתוספתא אך פשטא דסוגיין אזלא ורהטא כדעת רבינו זלה"ה ועיין עוד להרב המגיד ז"ל. ונאמנת אשה לומר מכה יש לי בתוך המקור. שם בגמרא ומשמע דנאמנת דוקא באומרת מכה יש לי דהו"ל כנותנת טעם לדבריה אבל באומרת סתם דם זה אינו מן המקור אינה נאמנת אך בתשובת מהר"י וויל סי' כ"ה כתב שגם בזה היא נאמנת הביאו הכנה"ג סי' קפ"ז.

כא[עריכה]

מי שראתה דם וכו'. עיין הרמ"ך וכבר נתבאר למעלה שדעת רבינו כפשט הסוגייא וכפי' רש"י ז"ל ולההיא דלשון רפואה דנקט רבינו י"ל דלשון זה הוזכר בגמרא גבי הפחידוה פתאום ועוד דאפילו לכתחילה עשתה רפואות לחולי זה ועכשיו בודקת לידע אם נתרפאת וכמ"ש הרב ב"י סוף סימן קפ"ז עיי"ש.

כב[עריכה]

כיצד בודקת וכו'. קשה דאמאי לא הזכיר רבינו (נדה דף ס"ו) ההיא דאתאי לקמיה דרבי אמר ליה לאבדן זיל בעתה אזל בעתה ונפל ממנה חררת דם אמר רבי נתרפאת זאת ההיא דאתאי לקמיה דמר שמואל א"ל לר' דימי זיל בעתה אזל בעתה ולא נפל ממנה ולא מידי אמר שמואל זו ממלאה ונופצת היא וכו' אין לה תקנה. הנה דהנך אמוראי עבדו עובדא ולא מצינו חולק עליהם משמע דהכי הלכתא וכיון שכן למה לא הזכיר רבינו רפואה זו ואולי י"ל שדרכי הרפואה הנראה לו לרבינו שאין כל הנשים וההפחדות שוות וחשש להחמיר באיסור כרת. שוב מצאתי להרב ב"י שכתב שגם שאר הפוסקים השמיטוהו ונדחקו בדבר עיין עליו ולענ"ד נראה כמ"ש.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון