מנחת חינוך/תרט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא לאכול מע"ש בטומאה כו' וע"ז נאמר לא בערתי ממנו בטמא כו'. מבואר ג"כ בר"מ פ"ג מהלכות מע"ש הנה הר"מ והרהמ"ח כתבו לאו זה לא בערתי כו' וכ"נ מהש"ס דפסחים דף כ"ד בין אם האוכל טמא והמעשר טהור או האוכל טהור והמעשר טמא לוקה מן הלאו הזה והרמב"ן בשורש הה' השיג עליו ועיין ביבמות דף ע"ג מבואר שם דבטומאת הגוף יש לאו לא יאכל מן הקדשים כו' ובטומאת עצמו יש לאו לא תוכל לאכול בשעריך כו' ועיין בתוס' שם בד"ה והיכן כו' נראה דעתם כדעת הר"מ ועיין ברש"י בפסחים שם נראה דעתו כדעת הרמב"ן. והנה נ"מ מאיזה לאו צריכין להתרות בו כי צריכים להתרות בו מאותו פסוק והבאנו כ"פ בח"ז אין לכפול. והנה האוכל בטה"ג או בטומאת עצמו לוקה ודינו ככל מאכ"א לענין שיעור וצירוף בכדא"פ ושלכד"א ושאר ענינים הכל כמו בכל מאכ"א. ולכאורה לשיטת הר"מ וסייעתו דהלאו הוא מכאן מלא בערתי כו' לא כתיב בי' לשון אכילה אפשר שחייב על שלכד"א כמו כה"כ ובב"ח ובש"ס דפסחים דף כ"ה אינו מוציא מן הכלל דחייב על שלכד"א רק כה"כ ובשר בחלב וכן הר"מ פי"ד מהל' מאכ"א ע"ש. וכתב הר"מ ואפילו להדליק בו את הנר אחר שנטמא אסור כו' וילפינן ביבמות מלא בערתי כו' ולא כתב הר"מ דלוקין כיון דלדידי' ילפי' אכילה ושתי' והדלקה מלאו זה דלא בערתי וכשם דעל או"ש לוקין הו"ל ללקות על הדלקה ג"כ ומדבריו נראה דאינו רק איסור ולא מלקות וכבר השיג עליו הרמב"ן בשורש הח' בזה דלשיטת הר"מ הו"ל ללקות על הדלקה והרב עצמו אינו אומר כן רק אסור ע"ש. והנה להסוברים דלאו הוא מלא תוכל לאכול כו' וגם ואחר יאכל כמבוא' ביבמו' דף ע"ג וקי"ל כר"א כ"מ דכתיב לא יאכל לא תאכל אה"נ ג"כ במשמע אם כן ל"ל לילף הדלקה מלא בערתי ת"ל דאסור בהנאה והדלקה בכלל הנאה עי' בתוס' פסחים דף כ"ב ע"ב בד"ה מנין שלא יצבע כו' דהדלקה אינו בכלל הנאה ושאני גבי מעשר דגלי קרא לא בערתי כו' ועי' במס' שבת דף כ"ה בתוס' בד"ה הא כו'. והנה לכ"ע בין אם נפקא לן מלא תוכל לאכול כו' והדלקה צריך קרא מיוחד והן אי נפקא מלא בערתי בודאי אסור בכל הנאות דאי נפקא מלא תוכל כו' הא קי"ל כר"א דכ"מ דכתיב לא תאכל כו' אה"נ במשמע ולמאן דנפקא לי' מלא בערתי כו' ומה הדלקה דאסור מכש"כ שאר הנאות דחמירי מהדלקה כמ"ש התוס' שהבאנו ועיין בסוגי' דפסחים דף כ"ד ובתוספות שם מבואר דאסור בהנאה. וראיתי בצל"ח בפסחים כ"ד שכתב שם דהר"מ לא כתב שלוקין על הדלקה אף דהלאו מלא בערתי כו' כקו' הרמב"ן דלטעמי' אזיל בפ"ח מהמ"א דעל הנאה לא לקי ועיין במנ"ל פ"ה מה' יסודה"ת דאף בב"ח וכה"כ דלא כתיב אכילה אין לוקין על הנאה ה"נ ע"ש באריכות. וכתב הר"מ והוא שיאכלנו בירושלי' שאינו לוקה כו' אלא במקום אכילתו כו' והוא גמ' מפורשת במכות דף י"ט ע"ב רישא במעשר טמא וקאכיל ליה בירושלים והכסף משנה הרשים מקום לדברי רבינו בפה"מ ובאמת מקורו מן הגמ'. והנה הר"מ כתב דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך כו' עי' בכ"מ אם כן אפשר הר"מ סובר ג"כ מלאו הזה ונקט לא בערתי דתופס בקיצור אך מכל מקום צ"ע כיון דנ"מ להתראה הו"ל לתפוס הלאו אמתי. אך מ"ש לעיל דשלכד"א יהי' לוקין כיון דלא כתיב אכילה כיון דהר"מ יליף ג"כ מפסוק זה דלא תוכל כו' ושם כתיב אכילה הו"ל ככל מ"א לענין כל הדינים. והאוכל חוץ לירושלים מכין מכל מקום וכבר כתבתי הן דהיו בירושלים ויצאו או שלא היו בירושלים כלל מכל מקום אסור מדרבנן ולוקין מכל מקום דרבנן. ומכל מקום א"י מקור לזה דחוץ לירושלים יהי' אסור ג"כ מדרבנן וצ"ע. והנה כתבתי לעיל דנראה לכ"ע אבה"נ ועי' ביבמות דף ע"ד מבואר שם מימרא דרשב"ל א"ר סימא מנין למע"ש שנטמ' שמותר לסוכו שנאמר כו' הרי דס"ל דמע"ש שנטמא מותר בהנאה ור"ה בדר"י ור"א מפרשים דבריו ועיין בתוס' דה"א דאסור משום שמבערים בטומאה ועיין ברש"י וסיכה הוא הנאה גדולה באה"נ עי' בפסחים גבי סך בשמן של ערלה ועיין בהה"מ פ"ח שם בהמ"א ובכ"מ אם כן חזי' דמותר בהנאה ויליף מקרא שם. והנה לא ראיתי בר"מ שמביא ד"ז דרשב"ל נראה דדחה מימרא זו אך כיון דרשב"ל וגם ר"ה בדר"י ור"א סוברים כן האיך נוכל לדחות זה וצ"ע ואיני לומד כעת בעיון היטב ובאתי רק לעורר ועוד חזון למועד בעזהש"י לברר זה. והנה כיון דאינו לוקה רק במקום אכילתו אם כן בזמן שאין בהמ"ק קיים דאינו נאכל אף בירושלים אין לוקין אף בירושלים והנה ד"ז דוקא בזמן שמעשרות הוא מן התורה לכל מר כדאית לי' כמ"ש כ"פ. ואין חילוק בין מע"ש עצמו לדמי מע"ש דהלקוח צריך ג"כ בטהרה ודינו כמו מעשר עצמו וכן נ"ר דשוה למע"ש כמ"ש כ"פ. הערל כטמא ואם אכל מע"ש לוקה כטמא שהתרומ' קרוי קודש כו' ע' בלחם משנה פ"ב מה' מע"ש על דברי הר"מ והכסף משנה כאן. וע' לעיל במצוה הארכתי לענין ערל בתרומה ע"ש ותלמד לכאן. ואכילה ושתי' שוים ואי גבי שתי' בעינן רביעית או כזית הארכתי בח"ז. ונוהג בכל אישי ישראל אף בעבדים חוץ מחרש שוטה וקטן ככל הלאוין. והנה ד"ז בטומאה של תורה וטבל ועלה אף על פי שלא העריב אוכל במעשר כי טבו"י אוכל במעשר. ולא כו' בין שהוא טמא כו' באופן שלא נטמא המעשר אם כן טמא אסור להשתמש בנר שהדליק מערב שבת ואפשר אף שדולק בהיתר אסור לטמא להשתמש בו ובעזרת השם יתברך אשנה פ"ז:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |