מנחת חינוך/תקסט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שנמנענו שלא להונות העבד וכו'. גם זה בר"מ שם. ולשון הר"מ שם עבד שברח מחוץ לארץ לארץ אין מחזירין אותו לעבדות ועל זה נאמר לא תסגיר וכו' ואומר לרבו שיכתוב לו גט שחרור וכו' ואם לא רצה האדון בית דין מפקיעין שיעבודו וילך לו עכ"ל ומבואר בדבריו דל"ד להשיבו אל אדוניו לח"ל רק גזה"כ דלא ישיבו לעבדות כי אינו עבד כלל ואפילו רבו רוצה למכרו בא"י לאחד או שרבו הולך בעצמו לא"י אסור כי נפקע ממנו העבדות עפ"י גזה"כ ומכל מקום צריך ג"ש כמו ראשי אברים והרבה דינים דמבואר דיוצא לחירות וצריך ג"ש וקודם שנתן לו ג"ש הרי זה מעוכב ג"ש. ויש שיטות אם הוא מותר בשפחה כנענית עיין בתוס' גיטין דף מ"ב וגם אם הוא אוכל בתרומה עיין בתוס' שם ובר"מ בה' תרומות וכבר הבאנו לעיל דיני עבדים כנענים עיין בפ' בהר. והנה לשון הר"מ ואומרים לרבו שיכתוב לו ג"ש וכו' ואם לא רצה ב"ד מפקיעין שיעבודו וכו' היינו דנפקע שיעבודו ע"פ דין התורה והב"ד כתורה יעשו ומכל מקום צריך ג"ש תמיד. ועיין בפ' בהר שנסתפקתי אם מעוכב ג"ש חייב במצות כישראל גמור או לא והר"מ כ' כאן עבד זה שברח לארץ ה"ז גר צדק והוסיף וכו' נראה מדבריו אף שלא כתב לו האדון ג"ש מכל מקום ה"ז גר צדק וג"כ חייב בכל המצות. ואפשר הר"מ לשיטתו בהלכות תרומות פ"ט דאינו אוכל בתרומה אם כן הו"ל כמשוחרר ועיין בגיטין דף מ"ב ע"ב בתוס' שם ואין כאן מקומו וכדעת הר"מ כן דעת ר"ת בכתובות דף ק"י ע"ב בתוס' בד"ה ה"נ וכו' ע"ש (עיין השמטות). אך הר"י בתוס' שם וכן הרא"ש כאן בגיטין כתבו בפירוש דהאדון יכול למכור אותו בא"י ועיין ברא"ש דהל"ת הוא שלא להחזירו לח"ל ולדבריהם הוי עבד גמור בא"י והתורה כתבה כאן לאו דלא תוננו ולפי דבריהם אינו עובר בלאו דאונאת הגר כמ"ש הר"מ דאינו גר כלל רק ע"כ כמו מקודם וגזה"כ בעבד כזה עמך וכו' לא תוננו וכו'. ונ"ל לשיטתם אם העבד זה נשתחרר והרי הוא גר אינו עובר בלאו זה הנוסף דלשיטת הר"מ נוסף לאו כאן כי הוא גר אבל לשיטות אלו הלאו בעודו עבד אבל אם נשתחרר הוא בכלל כל הגרים ולא נוסף כלל לאו כ"נ פשוט. ונראה עוד חילוק בין השיטות לשיטת הר"מ דנפקע ממנו השיעבוד אם כן אפילו בחזר העבד אח"כ לח"ל אינו עבד כי כבר נפקע ממנו אבל לשיטות הסוברים דהוא עבד רק דעיקר האיסור דלא יסגיר אותו מארץ ישראל לחוץ לארץ אם כן בחזר אח"כ ונתיישב בח"ל מותרים להסגיר אותו לרבו כ"נ. והנה לכאורה לשיטת הר"מ ניחא דאומרים להאדון שיכתוב לו ג"ש ול"ש דעובר בעשה דלעולם בהם וכו' כיון דאינו עובד עמו ל"ש עשה זו והדברים עתיקים אלא לשיטת הרא"ש האיך אומרים לו זיל שחררי' שם בגיטין הא עובר בעשה דלעולם וכו' ז"א כיון דכותב לו שטר אדמיו אינו עובר בעשה דהו"ל כמכרו לו עיין בחגיגה בספר טורי אבן שם והדברים עתיקים אין כאן מקומו להאריך בזה. והנה ל"ד עבד ה"ה שפ"כ וח"ע וחב"ח ג"כ ד"ז נוהג ועובר בל"ת מכש"כ דכולו עבד וז"פ. והנה מבואר בכתוב עמך ישב בקרבך בטוב לו לא תוננו ולכאורה הו"ל למוני המצות למנות בשני מצות עמך וכו' למ"ע ולא תוננו למצות ל"ת וכבר הבאתי לעיל דמבואר בר"מ פ"ו מהספרי לפי שנא' עמך ישב וכו' יכול אף זה כן (היינו עמוני ומואבי) ת"ל לא תדרוש שלומם וטובתם וכו' ונראה פשוט דהלאו דלא תסגיר נוהג ג"כ בעמוני ומואבי וכן הלאו דלא תוננו רק ד"ז דעמך ישב בטוב וכו' אינו נוהג דכתיב לא וכו' וטובתם וכו' ונראה דג"כ תלוי בשיטות הנ"ל דלהר"מ גם בגר עמו"מ שייך זה אבל להרא"ש אפשר בעודו עבד דע"ז קאי עמך ישב וכו' אסור בעמו"מ אבל נתגייר הו"ל ככל גירי צדק ומותר לדרוש שלומם וטובתם וכבר כתבתי לעיל ע"ש ומדברי הרב המחבר במצוה זו נראה דלאו הזה דלא תוננו היינו בעודו עבד כשיטת הרא"ש שכתבנו אך במצוה ראשונה נראה דס"ל דהוי ג"כ כשיטת הר"מ וצ"ע:
ב[עריכה]
ונוהג וכו' בכל זמן. אפילו האידנא ופשוט דוקא בארץ ישראל שנתקדשה האידנא דקדושה שני' לא בטלה אבל אותן העיירות שנתבטלו בגלות הארץ ולא קדשו בקדושה שניה דהרבה כרכים וכו' נראה ברור דלא חשיב א"י ג"כ לדין זה רק א"י הנתקדש בקדושת הארץ כנ"ב ועיין בטור יו"ד סי' רס"ג דפוסק כדעת אביו הרא"ש והב"י מביא שיטת הר"מ ע"ש ובש"ע העתיק לשון הר"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |