מנחת חינוך/תקנד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שנמנע מוציא שם רע וכו'. דינים אלו של מש"ר הן אם הדברים אמת דיני ח"מ והן אם הדברים שקר דיני קנס ומלקות ולו תהיה מבוארים בר"מ פ"ג מהלכות נערה בתולה ובפ"ג מהלכות איסורי ביאה ושם מבוארים ג"כ דין נערה המאורסה שזינתה לענין חיוב מיתה בלא הוצאת ש"ר ונכתוב בקיצור כדרכי בס"ד אף שבלאו דלא תנאף לעיל כתבתי קצת מכל מקום אין מדרש בלא חידוש אכתוב עוד בזה בס"ד נערה המאורסה והיא בתולה ונתקדשה ע"י אביה או ע"י עצמה אם אין לה אב והיא בבית אביה פרט לניסת וגם לא מסר האב לשלוחי הבעל ופרט לבוגרת אין צריך להאריך עיין בר"מ וזינתה היא והבועל בסקילה וגם אפילו היא בת כהן בסקילה כי סקילה חמורה וקטנה מאורסה ודוקא ע"י אביה כי בלא אביה אינה מתקדשת מן התורה כידוע וזינתה היא פטורה כי אינה בת עונשין רק הבועל חייב סקילה וגם חייבים כרת בלא התרו בה וקרבן בשוגג וא"צ לכתוב בזה כאן כי הדברים ידועים וכתבתי בח"ז ורק אכתוב מה שנתחדש לי בס"ד. והנה כל חייבי מיתות וגם חייבי סקילה אין מצוה בתורה להורגן באיזה מקום קבוע רק הב"ד דנין אותם אם יצא חייב הורגין אותו אצל הב"ד רחוק מן הב"ד עיין בר"מ פי"ב מהלכות סנהדרין סוף הל' ג'. אך עובד עכו"ם אין סוקלין אותו שם היינו שמצוה לסוקלו בעיר שעבד בה ודבר זה ילפינן מקרא ומבואר בר"מ פט"ו מה' סנהדרין ולא נדבר מזה עתה כי אין כאן מקומו רק בדיני נערה המאורסה ובדיני מש"ר ג"כ יש מקומות שציותה התורה להרגן והר"מ אינו מביאו בפט"ו מה' סנהדרין כי סמך על מ"ש בפ"ז כאן בפ"ג מהא"ב. וז"ל הר"מ כאן הלכה ט' והיכן סוקלין נערה המאורסה שזנתה אם זינתה בבית אביה אף על פי שלא העידו העדים עליה אלא אחר שבאה לבית חמיה ונישאת ה"ז נסקלת על פתח בית אביה וכו' והנה כלל כאן הר"מ שני דינים מל' אף על פי שכתב לא מבעיא אם זינתה בבית אביה ובאו עדים עוד בבית אביה בודאי נסקלת על פתח בית אב אלא אפילו אם לא באו עדים שזנתה בב"א רק לאחר שניסת מכל מקום סוקלין אותה על פתח ב"א עוד כתב זינתה בבית חמיה קודם שימסור אותה האב (היינו דלאחר מסירת האב איהי בסקילה כמ"ש קודם לזה) אף על פי שהעידו עליה העדים אחר שחזרה לב"א ה"ז נסקלת על פתח שער העיר ההוא (היינו בעיר שסרחה עיי' בתוס' בכתובות דף מ"ה ע"ב בד"ה סוקלין וכו') וכלל גם כן שני דינים אחד ל"מ אם העדים העידו ועדיין בב"ח נסקלת בפתח שער העיר אלא אף על פי שחזרה לב"א ואח"כ באו העדים גם כן נסקלת בפתח שער העיר ההוא. ובש"ס דכתובות מ"ה מבואר שם תני שילא ג' מדות בנערה באו לה עדים בבית חמיה שזנתה בבית אביה היינו לאחר שניסת סוקלין אותה על פתח ב"א כלומר וכו' ופרש"י דהכי כתיב והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וכו' והאי כשניסת דהא במוציא שם רע כתיב וכו' ואין ז"ל ממש באו לה עדים בבית אביה שזנתה בב"א סוקלין אותה על פתח שער ההוא. ופרש"י דכתיב אח"כ כי יהיה נערה בתולה מאורסה וכו' והוצאתם וכו' אל שער העיר ההוא וכו' ולא מצינו חולק על שילא והפסוקים מוכיחים כן. ובגמ' שם ע"ב ת"ר נערה המאורסה שזנתה סוקלין אותה על פב"א וכו' נראה מדסתם איירי שבאו עדים בב"א שזנתה בב"א ומכל מקום סוקלין אותה על פב"א אך רש"י בד"ה על פב"א פי' אם באו עדים משניסת היינו כשילא וכן מוכח מגמרא כרש"י דאמרינן אם אין לה פב"א סוקלין על פתח שער העיר ההוא ואמרי' מנלן וכו' יליף פתח פתח כו' ופתח במש"ר כתיב היינו באו עדים אחר שניסת ע"ש וגם בבאו עדים בב"א שזנתה בב"א בהדיא כתיב והוצאתם וגו' אל שער העיר ההוא. והנה הר"מ פוסק הן בבאו עדים בב"ח שזינתה בב"א והן בבאו עדים בב"א שזנתה בב"א נסקלת על פב"א הוא לא כשילא וגם פשט הכתוב מוכח כשילא כמ"ש בשם רש"י. אך הרב המגיד מביא דהר"מ היה לו גירסא אחרת בברייתא דשילא היינו באו לה עדים בב"ח שזנתה בב"א נסקלת על פתח ב"א כלו' וכו' באו לה עדים שזינתה בב"ח וכו' נסקלת על פתח שער העיר ההוא והכל תלוי בזנות אם זינתה בב"א בכ"ע על פב"א ובב"ח על פתח שער העיר ההוא וא"כ לגירסא זו הפרשה ראשונה אף דמיירי לאחר הנשואין מכל מקום קודם הנשואין ג"כ מיירי והפרשה השניה מיירי דהזנות הי' בב"ח אף דאינו מפורש מכל מקום שילא הי' לו בקבלה דמיירי בכה"ג והברייתא מסייע ליה דת"ר נערה המאורסה שזנתה נסקלת על פב"א וסתם נראה דבכ"ע כיון שהזנות היה בב"א נסקלת על פב"א ורש"י צריך ליישב ולגירסא זו ניחא. שוב מצאתי בס' שיטה מקובצת בסוגיא זו דמביא גירסת הראב"ד גם כן כסברא זו ופי' כן דהפרשה ראשונה מיירי בב"א בכ"ע ופרשה שניה מיירי בב"ח קודם שנמסרה ע"ש. וע"ש שמביא עוד גירסא בר"מ ומביא דברי הרב המגיד ג"כ ע"ש.
ומבואר בגמרא שם דף מ"ה ע"ב דנערה המאורסה סוקלין אותה על פב"א אם אין לה פב"א סוקלין אותה על פתח שער העיר ההוא וילפינן שם מפתח פתח וכו' על כל פנים לגירסת הר"מ דפרשה ראשונה מיירי בכ"ע בזינתה בב"א מכל מקום אם אין לה פב"א סוקלין אותה על פתח השער העיר ההוא ואין חולק ע"ז. וז"ל הר"מ כאן סוף הלכה י"א וכל מי שמצוה לסקול אותה על פב"א אם לא היה לה פתח ב"א וכו' ה"ז נסקלת בבית הסקילה לא נאמר פב"א אלא למצוה עכ"ל וצריך עיון גדול אמאי לא כתב דסוקלין אותה על פתח שער ההוא דמפורש בגמ' להדיא ואיך פוסק דנסקלת בבית הסקילה ולא עמדו בזה נושאי כליו וצ"ע רב בזה. והנה במשנה שם דף מ"ד מבואר דנערה המאורסה שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה היא בסקילה אך אין לה פב"א כי אין לה אב ואין מבואר האיך סוקלין כי המשנה לא מיירי מזה כמבואר אח"כ אין לה אב וכו' ואינו מבואר האיך סוקלין אך בש"ס דף מ"ה ע"ב דמבואר דאם אין לה אב או פתח ב"א סוקלין על פתח שער העיר אם כן בהורתה שלא בקדושה נמי וכ"כ הר"מ כאן בתחלת הלכה י"א וז"ל היתה הורתה שלא בקדושה וכו' נסקלת על פתח שער העיר ההוא ובודאי מקור ד"ז מהש"ס שכתבתי אם כן בודאי תמוהים דברי הר"מ שכתב אח"כ אם אין לה פתח ב"א וכו' סוקלין בבה"ס ומ"ש מהורתה וכו' דנסקלת על פתח שער העיר אדרבא דין זה מפורש בגמרא אם אין לה פתח ב"א וכו' והורתה וכו' אין מפורש אך היא היא דטעם שוה דאין לה אב אבל הר"מ דמחלק בין שני הדינים צריך עיון גדול. שוב ראיתי בס' הפלאה שהקשה מ"ש ולא עיינתי בדבריו ומראה מקום אני לך. עוד מבואר בר"מ דכל מי שמצותה לסקול על שער העיר ההוא אם יש בעיר ההוא רובה עכו"ם סוקלין אותה על פתח ב"ד וכ"כ הר"מ פט"ו מהל' סנהדרין גבי עובד עכו"ם דגם כן נסקל על פתח שער העיר אם רובה עכו"ם נסקל על פתח ב"ד וסתם הדברים נראה דס"ל דגזה"כ כך הוא ונהרג בתוך המחנה וסמוך לב"ד לא כשאר הנסקלין דמוציאין חוץ לג' מחנות וכן דעת התוס' בסנהדרין דף מ"ב ע"ב בד"ה כי היכי וכו' דגזרת הכתוב היא אך התוס' כאן בכתובות בד"ה על וכו' בדף מ"ה ע"ב אין דעתם כן ודבריהם סותרים למ"ש בסנהדרין וגם דבריהם כאן צ"ע ואיני רוצה להאריך. אך דעת הר"מ כמ"ש. ואני תמה דבתורה מבואר כאן בפרשה ראשונה דין מוציא שם רע וכתיב והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וכו' מבואר דד"ז אינו אלא על הנערה אבל הבועל נסקל בבה"ס ככל ח"מ כיון דלא כתיב ואח"ז בפרשה השנית גבי נערה המאורסה מפורש בכתוב והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההוא וכו' מבואר להדיא דגם הבועל בד"ז בשער העיר והן לגירסת רש"י בתני שילא או לגירסת הר"מ על כל פנים בדין פרשה זו גם הבועל דינו כהנערה דמפורש בפסוק להדיא ובכל הסוגיא כאן נקיט נערה סוקלין אותה וכו' ע' בסוגיא ולא נזכר דין הבועל כלל דג"כ נידון בפתח שער ההוא ואין עולה על רעיוני דד"ז יהי' מוזכר בש"ס. אך בעניי איני בקי בש"ס אפשר הוא מוזכר באיזה מקום אך על הר"מ דהוא פוסק והיה צריך לפרש ד"ז וכאן אינו כותב רק דיני נערה ואינו מזכיר הבועל כלל ובפט"ו מה' סנהדרין כ' הדינים וכ' דעובד עכו"ם יש לו דין אחר דסוקלין אותו וכו' ונהי דבדיני נערה סמך על מ"ש כאן מכל מקום למה לא הזכיר דגם בועל נערה המאורסה נידון על פתח שער העיר וכו' וגם כאן לא הזכיר זה רק בנערה מיירי כאן ולמה השמיט זה וצריך עיון גדול. עוד מבואר בר"מ דאם באו עדים אחר שבגרה או אחר שנבעלה לבעלה והעידו שזנתה בעודה נערה בב"א ה"ז נסקלת בבה"ס והראב"ד השיג ע"ז דקיימא לן דנסקלת על פב"א ע"ש ואין להאריך בזה עי' בש"מ. והנה בדינים אלו שכתבנו אין חילוק בין הי' ע"י הוצאת ש"ר או לא וכן הר"מ כ' סתם דינים אלו והם בכ"ע ועיין בס' ש"מ. ודעת הר"מ כאן אף דכל נערה המאורסה אם זינתה לאחר שנכנסה לחופה אינה בסקילה רק בחנק מכל מקום אם הי' ע"י הוצאת ש"ר שהוציא עליה ומביא עדים שזנתה לאחר החופה ה"ז בסקילה וזה דין חדש במש"ר דגזה"כ כ"ה וכ"ה דעת הרשב"ם מובא בתוס' זו דתני שילא אך הרבה ראשונים חולקים ע"ז ומכללם הראב"ד עי' בהשגות והדברים ארוכים. ואם היתה הורתה ולידתה שלא בקדושה ונתגיירה או נשתחררה פחות מבת ג' שנים ויום א' אף על פי שהיא בתולה בודאי כיון דהיתה פחות מבת ג"ש וי"א מכל מקום גזה"כ דאינה בסקילה רק בחנק והורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה מרבינן בש"ס דהיא בסקילה אך א"צ פתח ב"א דאין לה אב כמ"ש לעיל.
ועתה נכתוב דין מצוה זו באם הדבר שקר הדינים כ"ה אם בא הבעל לב"ד אחר שבעל הנערה כדרכה דוקא ואומר בעלתי ולא מצאתי בתולים ונודע לו והרי יש עדים שזנתה תחתיו אחר האירוסין ודוקא דהעדים אומרים שנבעלה כדרכה ובא האב והביא עדים והזימו עדי הבעל חייב הבעל מלקות מגזה"כ דכתיב ויסרו אותו וגם צריך ליתן קנס מאה כסף לאבי הנערה אף דבכ"מ אין לוקין ומשלם כאן גזה"כ דלוקה ומשלם וגם תהיה לו לאשה לא יוכל לשלחה ואם מגרשה עובר בלאו רק ניתק לעשה ואין לוקין אך אם לא קיים העשה כגון שנתקדשה וכו' או שהי' כהן לוקה וכו' ואזהרה ע"ז מלא תלך רכיל וכו' היינו מלקות הראשונה באם היה הדבר שקר אף דהוי לאו שאב"מ גזה"כ הוא דלוקין דכתיב ויסרו וכו' ובודאי צריך התראה ככל חייבי לאוין. וכבר כתבנו בח"ז דגם לאו בדיבור צריך התראה עיין בר"מ גבי מגדף וגבי עדים זוממים בר"מ פ"ב מה' עדות ובראב"ד שם. ונראה פשוט באם לא התרו בו דאין לוקין אותו מכל מקום משלם קנס וגם לו תהיה לאשה דבאמת חייב מלקות רק דלא התרו בו ופשוט. ודוקא אם היא נערה אבל אם בשעת הוצאת שם רע היא בוגרת אף דאם היה אמת נסקלת מכל מקום בנמצא שקר אין לוקין ואינו משלם קנס דגזה"כ כ"ה וכל היכי דאינו חייב מלקות ותשלומין אינו גם כן בעשה דולו תהיה וכו' ובל"ת דלא יוכל כן מבואר בר"מ. וכן המוציא ש"ר על הקטנה ואפילו היא עתה נערה אך העדים מעידים שזנתה בקטנותה כיון דל"ש אם אמת הדבר וסקלוה וכו' בנמצא שקר א"ח מלקות וקנס ע' בגמ' וכן דוקא אם אמר לעדים בואו והעידו אבל אם באו בעצמם והוזמו א"ח מלקות וקנס אף דלענין סקילה אין נ"מ בזה. והמוציא ש"ר על יתומה ג"כ חייב במלקות וקנס והקנס לעצמה ואם היתה גיורת או משוחררת אפילו נתגיירו ונשתחררו פחות מבת ג"ש וי"א דעדיין בתולה וכן אפילו אם היתה לידתה בקדושה כיון דהיתה הורתה שלא בקדושה אף דחייבת סקילה כמ"ש לעיל מכל מקום פטור ממלקות וקנס דגזה"כ דוקא בישראל וכבר כתבתי דהר"מ כתב כל היכי דפטור ממלקות וקנס א"ח ג"כ בעשה דולו תהיה וכו' ואם רצה לגרשה מגרשה. וכבר הבאתי בח"ז כ"פ דמשכחת לה חציה שפחה וחצי' ב"ח דחלק הב"ח היא ישראלית גמורה כגון ישראל הבא על ח"ש וחב"ח והוליד בת מצד חלק השפחות היא חציה שפחה דקיימא לן ישראל הבא על השפחה וולדה כמותה ומצד חלק ב"ח מתיחס אחר האב והיא בחלק הב"ח בתו והישראל הוא אביה א"צ לכפול הדברים אם כן האיך הדין בח"ש וחב"ח כה"ג וגם נשתחרר חלק השפחות פחות מג' שנים וי"א וזנתה בנערותה שהיתה מאורסה דבנשתחררה קי"ל דהיא בחנק דבישראל כתיב מכל מקום כאן כיון דחצי' ישראלית גמורה אפשר דמקרי עשתה נבלה בישראל אך מסתברא כיון דהחצי אינה בישראל ואינה חייבת רק חנק א"א לידון אותה במיתה חמורה בסקילה רק בחנק. אך זה נ"ל אם נשתחררה בעודה במעי האם דהוי לידתה בקדושה דחייבת סקילה אפילו בשפחה גמורה כמ"ש רק אין לה פב"א היינו דאין לה אב כיון דהי' הורתה שלא בקדושה אבל בכה"ג דיש לה אב על החצי ישראלית מאי איכפת לן לקיים המצוה דגם על חלק השני לא איכפת באיזה מקום ע"כ נ"ל דודאי מקיימין המצוה בפתח ב"א. ואני מסופק דאפשר בנמצא שקר חייב מלקות כיון דחצי' היא ישראלית גמורה וגם קנס או אפשר חצי קנס כמו שמבואר בגיטין לענין ח"ק וח"כ וגם לו תהיה לאשה. או אפשר כיון דבתולת ישראל כתיב צריך להיות בתולת ישראל וצ"ע ובאתי רק לעורר. קידש נערה וגירשה וחזר וקידשה והוציא עליה ש"ר ומביא עדים שזנתה תחתיו בקדושין הראשונים ונמצאו זוממין ה"ז פטור וכן אם יבם מש"ר על נשואי אחיו ג"כ פטור והדין של יבם נפשט בגמ' דפטור אך הדין הראשון הוא אבעיא דלא איפשטא ופוסק רבינו לקולא דפטור דספק מלקות לקולא וכן ספק ממון לקולא כ"כ הכסף משנה וצ"ע למה לא כ' הר"ם דאם תפס האב או היא אין מוציאין מהם דהר"מ סובר גם בספק קנס אם תפס לא מפקינן מיני' עיין בר"מ פ"ב מהל' גניבה הלכה י"ב ובראב"ד ובהה"מ והדברים עתיקים ומובא כ"פ בח"ז וצ"ע. והר"מ סיים בהל' זו וכל הפטור אם רצה לגרש יגרש והקשה המנ"ל נהי דפטור ממלקות וממון מחמת ספק מכל מקום המ"ע דלו תהי' וגו' ולאו דלא יוכל וגו' האיך יוכל לגרשה מספק הלא ספק תורה לחומרא והניח בצ"ע עיי' בדבריו. ואפשר לומר דהנה יבואר לקמן בס"ד דהאחרונים הקשו כיון דמש"ר צ"ל שיודע שזנתה תחתיו כמבואר כאן בר"מ הלכ' י"א וגם אם אומר לא מצאתי בתולים אפילו אם אינו אומר שזינתה תחתיו אסורה על הבעל באשת כהן או נתקדשה פחותה מג"ש וי"א כידוע והאיך כתבה התורה במש"ר בכ"ע ולו תהיה לאשה לא יוכל וכו' הא קי"ל אם נמצא בה דבר זימה וכו' ה"ז יגרשנה כמבואר בר"מ כאן הלכה ה' והא שויא אנפשיה חד"א ומבואר לקמן מה שתירצו. על כל פנים בספק כגון כאן היאך יוכל להחמיר מספק דלו תהי' וכו' דבאמת אסור בה דשוי' אנפשי' חד"א ומספק עשה אינו יכול לדחות איסור תורה ודאי אם כן ל"ק קושית המנ"ל דספק תורה לחומרא דאדרבה אסור. אך איפכא קשיא על הר"מ איך כ' כאן ואם רצה לגרש יגרש נראה דברצונו תליא מלתא אם רוצה מחזיקה והלא מחויב לגרשה כמ"ש בהלכה ה' נמצא בה וכו' יגרשנה בגט היינו שאסור להיות עמה וגם מדכתב וכל הפטור וכו' נראה אף בודאי כגון גיורת דפטור בודאי מקנס וממלקות ברצונו תליא מלתא אם רצה תהיה לו לאשה הא כיון דאין מצוה בדבר אם כן אסורה לו כי שוויא אנפשיה חד"א והיכי דאיכא מצוה תירצו האחרונים כמבואר לקמן בס"ד אבל היכי דאין מצוה אסורה וצ"ע. ונ"ל אף על פי דאם הוציא ש"ר על בוגרת שזנתה בנערותה דאם אמת הדבר חייבת סקילה ומכל מקום פטור ממלקות ומקנס כמבואר כאן בר"מ מכל מקום לדין החדש שכתב הר"מ בפ"ג מהא"ב דמש"ר דזינתה אף לאחר החופה היא בסקילה וכ"ה שיטת הרשב"ם בתוס' בסוגיא זו ה"ה בנמצא שקר שהביא עדים שזנתה אחר החופה והוזמו חייב מלקות וקנס וחייב בעשה דלו תהיה וכו' דלשיטה זו מבואר כן בפסוק אם כן כל הפרשה מיירי בכה"ג גם כן ודוקא בוגרת דאיתרבי לסקילה מהנערה וכו' אבל לא לענין מלקות וקנס ע' בגמרא אבל לאחר החופה לשיטה זו חייב מלקות וקנס ג"כ אף על פי שהר"מ בהלכות א"ב הלכה ו' כתב כיצד הוצאת ש"ר וכו' ונודע לו שזנתה אחר אירוסין וכו' סמך על מ"ש בפ"ג מהא"ב ע' בתוס'. כ"נ ומכל מקום לא עיינתי היטב בדבר ובס"ד במהדו"ב אברר הדבר וכעת באתי רק להזכיר. והנה נתפרסם קושית האחרונים האיך גזרה תורה במוציא ש"ר לו תהיה לאשה וגו' הא קיי"ל נמצא בה דבר זימה או ח"ל וכו' מגרשה דלו תהיה לאשה אשה הראוי' לו ואין עשה דוחה הל"ת כיון דאי אמרה לא בעינא וכו' כמבואר בר"מ כאן הלכה ה'. והנה מבואר כאן בר"ם דכולה הוצאת ש"ר דאומר בעלתי ולא מצאתי לה בתולים ונודע לי שזנתה תחתי וכו' ואלו הן עדי וכו' ובהלכה י"א כתב אם אמר לא מצאתי' בתולה ולא אמר שזנתה תחתיו וכו' פטור על כל פנים הן שיודע שזנתה תחתיו הן מחמת שלא מצא לה בתולים אפילו בלא העדים שמביא מכל מקום באשת כהן אסורה לו או בקידשה פחות מבת ג' שנים וי"א כמבואר בסוגיא בכתובות דף ט' אם כן בהוזמו העדים נהי דלוקין אותו ומשלם קנס אבל האיך תהיה לו לאשה הא שוויא אנפשיה חד"א כידוע והודאתו יותר מק' עדים אם כן האיך תהיה לו לאשה ומבואר כאן בר"מ אם היה אשת כהן וגירשה לוקין דביטל העשה האיך יכול לדור עמה בא"כ דהוי חד ספק ושויא אנפשיה חד"א. וראיתי בס' יהושע בפסקים וכתבים סי' תפ"ט שמביא קושיא זו ותירץ בשם הגאון מליסא דהא בח"ל דאין עשה דוחה הל"ת דאי אמרה לא בעינא וכו' ומבואר בפ"י היינו דעל האשה הוא הל"ת גם כן ובדידה ליכא עשה אם כן לא דחי והכא דהיא אומרת טהורה אני אם כן בדידה ליכא לאו כלל אך לדידיה ובדידיה יש עשה ודחי הל"ת ע' שם שדחה דבריו ודבריו נכונים וגם מבואר בתוס' כתובות דף מ"ב דעל ערוה לא פריך וליתי עשה וכו' דהו"ל לא תעשה ועשה לא יוכל ונטמאה וכו' ע"ש. וראיתי בספר פנים יפות על התורה שכתב דבאמת באשת כהן ל"ש העשה כיון דנאסרה עליו ע"ש ובאמת מבואר להדיא בר"מ גבי כהן איתא לעשה שכתב דכהן שגירש לוקה כיון דא"י להחזירה ומבואר דגם גבי כהן שייך זה ודברי הבעל פ"י תמוהים שלא הביא דברי הר"מ ועי' בס' יהושע מה שתירץ וג"כ דבריו צ"ע. והנה לא אאריך מה שדברו האחרונים וכל קושיא יש לה תירוץ אך על כל פנים דברי הר"מ שכתבתי לעיל תמוהים שכ' כל היכי דפטור ממלקות ומקנס אם רצה לגרשה וכו' נראה דאין חיוב עליו לקיימה אבל אם רוצה מקיימה גבי הוציא ש"ר על קידושי הראשונים או על קידושי אחיו ובאמת כיון דאינו בעשה האיך יוכל לקיימה הא שוויא אנפשיה חד"א ואסורה לו וצריך עיון גדול. ועיין באהע"ז סי' קע"ז בב"ש ס"ק ה"א שכ' דלשון יגרשנה משמע שמחויב לגרשה היינו הדין בדבר ונמצא וכו' אבל כאן כ' אם רצה וכו' נראה דאם רצה מקיימה וצ"ע האיך מקיימה הא אסורה עליו דשוויא אנפשי' וכו' (עיין בהשמטות). והנה הר"מ כ' כאן דאם הוזמו עדי הבעל לוקה ונותן מאה סלע וכן כ' בסוף אלה הם בתולי וכו' היינו שהוזמו וכו' נראה דוקא הוזמו אבל הוכחשו אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע דמאי חזית דציית וכו' ודעת ר"ת מובא בתוס' סנהדרין בסוגיא דחוששין ללעז דבהוכחשו העדים נמי נותן הבעל מאה סלע ע"ש באריכות. וכתב הר"מ כאן אין דנין ד"ז אלא בפני הבית בכ"ג מפני שיש בד"ז וכו' דיני נפשות שאם אמת וכו' וסמך עצמו על מ"ש בפ"ה מה' סנהדרין דדוקא בתחלה דיכול לבוא לד"נ וכו' אבל אם לא נאמנו דברי הבעל והאב תובע קנס הוא בג' סמוכים ככל דיני קנסות וכ"כ הרהמ"ח כאן ונוהג לענין מלקות וקנס בזמן הבית שהיו דנין ד"ק. ואך מ"ש בזמן הבית דבריו תמוהים כמ"ש בכ"מ דד"ק נוהג אף לאחר הבית בזמן שיש סמוכים על כל פנים דבר זה אמת אף הר"מ סובר כן ובזמן שאין דנין ד"נ כלל דנין דין מלקות וקנס אם כן דנין דין מש"ר כיון דא"י לבא לד"נ לאחר חורבן וד"ק דנין בסמוכים דנין ד"ז לענין מלקות וקנס בג' מומחים.
וכתב הרהמ"ח דמצוה זו דלו תהיה וכו' והלאו נוהג האידנא ג"כ דזה מצוה היא ולא קנס והיינו דהוזמו וכו' או שנתברר כי לפי מאי דקיימא לן כראב"י דבעל דוקא הדברים ככתבם ועיין בכ"מ וצ"ע דבאהע"ז סי' קע"ז מבואר שם דבאונס מצוה לכונסה ואינו מבואר דגם מש"ר מצוה לכונסה מחמת העשה כיון דנוהג בזמן הזה. והנה באונס כתיב קנס וג"כ ולו תהיה לאשה ומבואר במשנה בפ' אלו נערות דאף ח"ל וח"כ וח"ע יש להם קנס ומקשינן איקרי כאן ולו תהיה וכו' והיא אינה ראויה לו ע"כ לא ישלם קנס ג"כ דנימא כמ"ש בפרשת קנס ולו תהיה וכו' ואם לא נוכל לקיים ולו תהיה יהי' פטור מקנס ומתרצינן נערה נערה וכו' בתולה בתולה וכו' איתרבי לקנס אף במקום דאינו יכול לקיים ולו תהיה וכן הלכה וכן פסק הר"מ בפ"ב כאן גבי אונס דאם אסורה עליו אסור לישא אותה עיי' בהלכה ה' ובהלכה י"א וי"ב כתב דקנס משלם אף באסורה עליו ע"ש. והנה במש"ר כתוב ג"כ ונתן מאה סלע וכו' ולו תהיה וכו' אם כן אפשר באסורה עליו מח"ל או עשה דא"י לקיים ולו תהיה וכו' אפשר דפטור מקנס ג"כ דאיקרי כאן ולו וכו' וכאן אינו מבואר ריבוי דנערה וכו' או בתולה אם כן כל שאינה ראויה לקיימה פטור מקנס וכן מבואר בסנהדרין ח' ע"ב בתוס' בד"ה והביא וכו' שכתבו שם לפיר"ת מותרת לבעלה דאל"ה איך מחויב ק' סלעים הא לא קרינן ולו תהיה לאשה וכו' מפורש יוצא מדבריהם היכי דאסורה עליו פטור מקנס דלא קרינן ולו וכו' והיינו כמ"ש דבאונס איתרבי בגמרא מנערה וכו' אבל גבי מש"ר לא מצינו ריבוי בש"ס אם כן איקרי ולו וכו' דקנס תלוי בזה. אך הר"מ כאן בפ"ג גבי מש"ר כתב בהלכה א' המוציא ש"ר ונמצא הדבר שקר וכו' ונותן לאביה משקל מ"ס ואח"ז בהלכה ד' כתב מ"ע של תורה דלו תהיה וכו' ובהלכה כ' כתב נמצא בה וכו' או שאביה מחל ה"ז יגרשנה וכו' ולו תהיה וכו' אשה הראוי' לו ולא כתב דבכה"ג ג"כ אינו משלם קנס כיון דאינה ראוי' לו וכן בהלכה ח' כתב כל נערה שאין לה קנס אם נאנסה וכו' המש"ר פטור ממלקות ומתשלומין וכן וכו' העכו"ם שנתגיירה וכו' פחותה מבת ג' וכו' ופרט זה אף באונס כה"ג חייב בקנס כמבואר בפ"ב מכל מקום כאן פטור ולא פרט ג"כ וכן ח"ל אף על פי דבאונס חייב כאן פטור וכן מלשון כל נערה שאין וכו' משמע הא במקום שיש לה קנס באונס חייב ג"כ כאן אם כן חייב כאן בח"ל וכן בהלכה ט' כתב דכל הפטור אם רצה לגרש יגרש ולא כתב להיפוך ג"כ וכל שאינו יכול לקיים העשה דולו תהיה וכו' פטור מקנס מכ"ז נראה דהר"מ ס"ל דשוה ד"ז לאונס אף על פי דאינה ראוי לו חייב בקנס אם כן ד"ז מחלוקת הר"מ והתוס' ואין בידינו להכריע ולא ראיתי מי שהתעורר בד"ז. וקשה לי לשיטת התוס' דסברי דכאן במש"ר הקנס תלוי באשה הראוי' היינו דיכול לקיים ולו תהיה וכו' ובאונס קי"ל דמשלם בכ"ע כמשנה דפרק אלו נערות אם כן איך אמרינן במכות דף ט"ו לא יאמר ולו תהיה לאשה גבי מש"ר וניליף מק"ו מאונס וכו' הא אי ניליף מאונס יגיע קנס בכ"ע דכתיב ונתנו וגם גבי אונס הדין כן ע"כ כתבה התורה כאן ולו תהיה וכו' שיהא תנאי שאם אינה ראויה לו אינו משלם קנס כלל משא"כ באונס אם כן הצריכה התורה לכתוב כאן ולו תהיה לאשה היינו שאינו משלם קנס באינה ראוי' אליו ודוחק לומר דהסוגיא שם אזלא שלא אליבא דהלכתא כסתם משנה דא"נ אלא כהני תנאי כר"ש התימני וכר"ש בן מנסיא דגם באונס אין משלם קנס באם לא יוכל לקיים ולו תהיה וכו' זה דוחק דהסוגיא אזלא שלא כהלכתא ועוד אפילו למ"ד גבי אונס שיש בה הוי' ובח"ל משלם קנס אם כן הוצרכה התורה לכתוב כאן ולו תהיה וכו' דאף ח"ל כיון דאינה ראויה אינו משלם כאן דכאן גבי מש"ר א"י לדרוש אשה שיש בה הוי' ואם אין בה הויה אינו משלם דבלאו קרא ולו וכו' ל"ש מש"ר אם אין תופסין קידושין כי אינה א"א כלל ופשוט. וע"כ צ"ל דהסוגי' אזלא כרשב"מ לחוד דגם ח"ל אינו משלם קנס באונס דבעינן אשה הראויה לו זה דוחק גדול. ולשיטת הר"מ ניחא דמש"ר שוה לאונס בכל גוונא שפיר מקשה לא לכתוב במש"ר ונילף מאונס אבל לשיטת התוס' צ"ע. וקשה לי לר"ש התימני דדריש ולו תהיה גבי אונס אשה שיש בה הוי' ופרש"י דמשמע לי' תהיה לשון הויה ולא לשון קיום עיין בכתובות בדף ק"ט ע"ב הא ע"כ גבי מש"ר דכתיב ג"כ ולו תהיה וכו' ג"כ לשון קיום הוא ולא יוכל לדרוש לשון הויה דא"צ התורה למעוטי דבאשה שאין לה הויה ל"ש מש"ר דכל הפרשה מיירי באשתו כי יקח וכו' וגם ואם אמת הדבר וסקלוה וכו' ובאינה א"א אינה בסקילה אם כן כאן ע"כ דריש אשה הראויה לו ולמה אינו דורש גבי אונס ג"כ כיון דלשון אחד הוא ודוחק לומר דכאן א"י לדרוש באופן אחר רק הראוי לקיום אבל גבי אונס דיכול לדרוש משמע לי' יותר לשון הויה דמנ"ל הא כיון דלשון קיום ג"כ משמע אם כן אפשר דכתבה התורה דוקא בראויה לקיימה ובל"ז אין לה קנס וצ"ע. ונוהג בכל נערה בתולה אפילו אם היא איילונית באופן דנעשה גדולה למפרע אם לא אמרינן מקטנותה יצאה לבגר ואין כאן מקומו מחויבת מיתה דאגמ"ל ואין כאן ה"ס לשיטת התוס' ביבמות וכן לוקין אותו ומשלם מאה כסף דאגלאי מלתא א"צ להאריך דמבואר כ"פ בח"ז. והעשה והל"ת דלא יוכל אם עבר על הל"ת באיזה גוונא לוקין ובאיזה גוונא אין לוקין יתבאר בעזה"י לקמן גבי אונס ותלמד לכאן. והנה המ"כ גובין מעידיות כמבואר בפ"ק דב"ק והר"מ אינו מביא זה כאן וכבר כתבתי בח"ז.
ומבואר בכתובות בפ' א"נ דאונס שנותן קנס יצא כסף קנסה בכתובתה דטעמא מאי תקנו כתובה וכו' כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה והכא ל"מ מגרשה דכתיב לא יוכל וכו' ופוסק הר"מ ד"ז בפ"א כאן הלכה ד'. וכאן במש"ר לא כתב כלל וכן בגמרא אינו מבואר. והנה לשיטות הסוברים דכתובת בתולה מן התורה וכתובת בעולה דרבנן אם כן באונס כשכנסה היא בעולת עצמו ואין לה רק מדרבנן כדי שלא תהא קלה וכו' וכיון דאינו יכול לגרשה לא תקנו כתובה אבל כאן נשאה בתולה הכתובה מן התורה ול"מ שהתורה תפקיע הכתובה צריך לשלם קנס דגזה"כ וגם הכתובה לכשיוציא. ולדעת הר"מ ודעמי' דגם כתוב' בתולה מדרבנן צריך לחלק דשם באונס לא חייבו חכמינו זכרונם לברכה כתובה כיון דל"ש הטעם קלה וכו' אבל כאן כבר נתחייב בכתובה בשעת חופה למה יפקיעו חכמינו זכרונם לברכה ממנה מה שנתחייב וז"פ וברור. ולדעת התוס' שם שדעתם דאפילו באונס שלא כדרכה דעדיין היא בתולה ומגיע לה כתובה מן התורה יצאה כסף קנסה בכתובתה ועיין בס' פ"י דהביא בשם המכילתא דמגיע מן התורה כתובה ועיי' במנ"ל פ"א כאן צריך לחלק ג"כ חילוק הנ"ל דהתורה גזרה גבי אונס הקנס במקום הכתובה דהתורה לא חייבה אותו כתובה אלא קנס אבל כאן מגיע לה כתובה לא הפקיעתו התורה כיון שכבר נתחייב לה וז"ב ופשוט. לעיל הקשתי על דברי הר"מ שכתב דכל הפטור ממאה סלע אם רצה לגרש מגרש היינו שאין המצוה דלו תהיה וכו' מוטל עליו ולא הלאו ונראה מדבריו דאם רוצה מקיימה הא שוויא אנפשי' חד"א בשלמא היכי דחייב בעשה כבר תירצו האחרונים או דגזה"כ הוא אבל במקום שאין מצוה אם כן אסור בה. אפשר ליישב דמשכחת לה שיהיה מותר בה ע"פ דברי המנ"ל פ"ט ממה שכתב בשוויא אנפשי' חד"א אפילו כנגד עדים דהודאתו יותר ממאה עדים היינו דוקא בעומד בדיבורו אבל אם חוזר בו יכול לחזור בלא אמתלא כיון דעדים מכחישין אותו ע"ש אם כן משכחת לה שמותרת לו כגון שחזר והודה ששקר הדבר וגם עדי האב מסייעים לדבריו או במביא עוד עדים שלא זזה ידם מתוך ידו ובכה"ג בחזר בו מותרת לו ע"כ כתב הר"מ הדין דאין העשה עליו ואם רצה וכו' אבל אינו פוסק הדין דאסור דפעמים מותרת כמ"ש ע"כ כותב לשון זה דהעיקר דאין המצוה עליו כ"נ. והוא באמת תירוץ לקושית אחרונים שהבאתי לעיל האיך משכחת במש"ר ולו תהיה לאשה הא בכל מש"ר שוויא אנפשיה חד"א משכחת לה בכה"ג שגם הוא עצמו חוזר מדבריו וכן כתבה התורה ולו תהיה באשה הראויה לו אם כן היינו בראוי' לו כגון בכה"ג מצוה עליו וכופין אותו אבל אם אינה ראויה אינה מצוה דאסור בה והאחרונים שהרעישו עולם בקושיא זו דלא נחתו לזה אם כן ל"מ צד היתר לישא אותה אם כן איך כתבה התורה ולו תהיה וכו' בראוי' דל"מ כלל ראוי' לו אבל לפי דברינו משכחת לה אם כן בכה"ג כתבה התורה אם ראוי' לו היינו בחוזר וכו' ולו תהיה ובאם עומד בדיבורו בודאי אין ראוי' לו (א"צ) וקצרתי ותבין מעצמך ואפשר מקום הניחו לי האחרונים ז"ל. נתיישבתי דלשיטת הר"מ שהבאתי לעיל דקנס אינו תלוי במצוה דלו תהיה דאף שאינה ראויה לו מכל מקום חייב בקנס רק זה מצוה בפ"ע אם כן תירוצי עולה שפיר שהתורה כתבה ולו תהיה וכו' היינו אם תהיה ראויה לו ומשכחת לה כה"ג אבל לפי שיטת התוס' שהבאתי אם אסורה עליו אינו משלם קנס דלו תהיה וכו' הוא תנאי על הקנס עיין לעיל אם כן הדרא קושיא לדוכתא האיך משכחת לה שתהא מותרת לו דעפ"י עדים אסורה לו מחמת שוויא אנפשיה חד"א רק ע"י שהודה מעצמו חזרה להיות מותרת וא"כ איך משלם קנס הא מודה בקנס פטור דאשר ירשיעון אלקים כתיב פרט למרשיע עצמו וכאן לא נתחייב עפ"י העדים אסורה לו רק ע"י הודאתו אם כן איך משכחת לה קנס מ"ס הא מודה בקנס פטור. והא דלא תירצו האחרונים דמיירי בחזר והודה ונותן אמתלא לדבריו דגבי שוויא אנפשיה חד"א מהני חזרה באמתלא דנראה דל"מ כאן אמתלא דמה בעושה מעשה ל"מ אמתלא עיי' ביו"ד סי' קמ"ה מכש"כ כאן דלהביא עדים להורגה אין לך מעשה גדולה מזו והיה יכול בל"ז לטעון טענת בתולים להפסידה כתובתה עיין באה"ע והם ארוכים ואין כאן מקומו. ולדעת התוס' צ"ל דלא משכחת שתהא לו לאשה במש"ר רק באשת ישראל דהוי ס"ס ולא שווי' אנפשיה חד"א רק עפ"י העדים וכשהוזמו מותר בה בכה"ג נושא אותה וחייב בעשה דלו תהי' וכו' ובלאו דלא יוכל וכו'. ומצוה זו למדתי מתוך טרדות גדולות והפסקתי הרבה בין הפרקים אקוה כי בעזה"י אשנה פ"ז:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |