מנחת חינוך/תקמז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
להסיר הנגפים. שלא להניח המוקשים וכו'. דיני' אלו מבוארים בר"מ פי"א וי"ב מהלכות רוצח ושמירת נפש ובחוה"מ סי' תכ"ז והדינים כ"ה. הבונה בית או לוקח או ניתן לו במתנה כן מרבינן בספרי דל"ד בונה וכו' מ"ע לעשות מעקה לגגו ואם לא עשה ביטל מ"ע ועובר על ל"ת ג"כ ולא תשים וכו' והשוכר בית כתב בהג"מ דנראה כיון דמרבינן לקוח ולא נזכר שכירות אין השוכר חייב במעקה מן התורה והא דאמרי' בב"מ דעל השוכר לעשות מעקה היינו מדרבנן ועי' בס' פאת השלחן בהלכות א"י שהאריך וכתב דהמשכיר בודאי חייב מן התורה כיון דהבית שלו והחיוב על השוכר מדרבנן וע"ש שמביא בשם כנה"ג דהשוכר חייב מן התורה ע"ש. והנה מ"ע זו היא ככל המצות שחייבה התורה בקום ועשה כמו אם לובש טלית חייב בציצית ומקיים מ"ע ואם אין בו ציצית בטל המצוה ה"נ אם יש לו בית אם עושה קיים מ"ע ואם לאו חוץ מה שביטל מ"ע עוד עובר בלאו. וגם פשוט תיכף ביש לו בית חל עליו העשה ולא תעשה ובכל רגע עובר על הלאו ועשה ואם אח"כ עשה מכל מקום לא תקן מה שעבר למפרע כמו שלא הטיל ציצית כי החיוב של המצוה בכל רגע רכוב עליו כי אין זה מצוה שהוא פ"א כמו לולב ומילה וכדומה וז"פ. והמצוה הוא כ"א על ביתו ואין אדם מחויב לעשות מעקה בבית של אחר אם אין בעה"ב עושה דכתיב כי תבנה וכו' לגגך. והנה המוכר בית בלא מעקה וכבר כתבנו דהתורה חייבה הלוקח אם כן נפקע המצוה ממוכר ומה שעבר עבר אבל עתה אינו שלו נפקע המצוה מאתו וחל על הלוקח. ובמשכיר ושוכר נראה דאם נאמר דהשוכר חייב מן התורה ושכירות ליומא ממכר והו"ל של השוכר נפקע המצוה מן המשכיר ועי' בחוה"מ סי' שנ"ג אי אמרינן שכירות ליומא ממכר ע"ש ובס' פאת השלחן. אך אם נאמר דהשוכר חייב רק מדרבנן אני מסופק דאפשר רבנן לא חייבו להשוכר רק באם אינו רוצה המשכיר לעשות חייב השוכר אבל אם שניהם לפנינו המשכיר והשוכר וכ"א רוצה לעשות כדי לקיים המצוה אפשר כיון דהוא חייב מן התורה אם כן מצוה דידי' הוא וחז"ל בכה"ג לא חייבו להשוכר כלל באם המשכיר רוצה ומה"ת חכמינו זכרונם לברכה יפקיעו מצות התורה מהחייב בה או אפשר כיון דחז"ל חייבו השוכר הפקיעו המצוה בשוא"ת ואין המצוה על המשכיר כלל והדין עם השוכר לקיים מצוה דרבנן ומצוה דידי' הוא. וכצד הראשון נ"ל כיון דהו"ל ביתו של המשכיר כמו דקיי"ל דאסור להשכיר לעכו"ם בית דירה מפני שמכניס בו ע"ז ועובר הישראל משום לא תביא תועבה אל ביתך דהו"ל ביתו של המשכיר אם כן ה"נ הו"ל גגך ומצוה מוטלת על המשכיר רק אם המשכיר אינו רוצה השוכר חייב מדרבנן ועי' בש"ך סי' שנ"ג דדעתו דשכירות לא קניא אם כן הו"ל של המשכיר וחז"ל למה יפקיעו מידו המצוה ע"כ הדין עם המשכיר והוא זוכה במצוה זו רק אם אינו רוצה חייב השוכר מדרבנן ועיין בע"ז דף כ"א בתוס' בד"ה אף במקום וכו' ואין כאן מקומו להאריך בדיני שכירות ובאתי רק לעורר. וגם כן המוכר ביתו בזמן היובל דהו"ל קנין פירות אם כן הקונה פטור מן התורה דל"ה גגך כמו גבי ביכורים דל"ה אשר נתת לי וכו' ה"נ רק המוכר חייב מן התורה דהו"ל שלו. ודין המוכר ביתו לזמן כבר הובא בח"ז דינים אלו ותלמוד לכאן ובאתי רק להזכיר. והנה לפמ"ש דמצוה זו הוא מ"ע ככל המצות כציצית ודומיהם וכן מבואר בדברי הר"מ בפי"א מה' ברכות דכל דבר שהוא אסור מפני הסכנה אין מברכין וכו' ועל עשיית מעקה אם עשה בעצמו מברך לעשות מעקה ואם עשה מעקה לאחרים מברך על עשיית מעקה וכו' ע"ש חזינן דהוא מ"ע ככל מ"ע שבתורה אם כן נראה ברור דהוא בעצמו או שלוחו מחויב לעשות מצוה זו דמצוה דרמיא עלי' מחויב הוא או שלוחו כמותו כמו מילה והפרשת חלה וכדומה אבל אם עושה המצוה ע"י חרש שוטה וקטן או עכו"ם דלאו בר שליחות לא קיים המצוה וביטל מ"ע ניהו דעל הל"ת לא עבר כיון דהוא נשמר ול"ש לא תשים כו' כמו כל ל"ת אך המ"ע לא קיים דמ"ע צריך לעשות או הוא או שלוחו כמו הפרשת תרומות ומעשרות או כדומה הרבה מצות ואם נעשה ע"י אנשים דלאו בני שליחות הם בודאי לא קיים וביטל המ"ע והדברים ברורי' מאד. ובזה מיושב קושית התוס' בקידושין דף ל"ד בד"ה מעקה שהקשו על הא דמבואר שם דנשים חייבות במעקה דהוי מ"ע שלא הזמן גרמא תיפוק לי' אפילו אם אינם חייבות בעשה הא הו"ל ל"ת ולא תשים דמים ועל הלאוים מוזהרים ע"ש. ולפמ"ש ניחא דאי בתורת ל"ת היתה אשה יכולה לעשות מעקה ע"י עכו"ם או חרש שוטה וקטן דלאו בני שליחות אבל עתה התורה חייבה אותם לקיים מ"ע וצריכה לעשות בעצמה או ע"י בר שליחות ובאם לאו בטלה עשה המחויבת וזה ברור בס"ד. ועיין בחוה"מ שפ"ב במילה אם אבי הבן מכבד לאחר למול מבטל מ"ע ועי' בתב"ש שע"י שליחות ש"ד על כל פנים שליחות בעינן עי' בח"ז. שוב ראיתי בס' מחנה אפרים בהלכו' שלוחין בסי' י"א שחקר אם עושה מעקה על ידי עכו"ם אם צריך לברך וע"ש שכ' דעל ידי פועל עכו"ם בשכירות אף דאין שליחות לעכו"ם פועל כידו וכו' ואח"ז כ' כל היכא דא"צ שליחות אף ע"י עכו"ם ש"ד ומעקה א"צ שליחות ע"ש. ולפענ"ד דצריך שליחות ככל מ"ע ואם א' עשה שלא מדעתו לא קיים המצוה וביטל מ"ע ככל מ"ע שבתורה כנ"ב בס"ד. ואינו דומה לסוכה דעשיי' אינה גמר מצותה עי' במנחו' בפ' התכלת. ודעת התוס' בקידושין שם דדוקא אם בנה בית בתחילה ע"מ שלא לעשות מעקה אבל אם הי' בדעתו לעשות מעקה ולאחר שבנאו נמלך ולא עשה או שעשה מעקה ונפל ואינו עושה עובר רק על עשה ועשית ואינו עובר על ל"ת ולא תשים וכו' ע"ש ובר"מ אינו מבואר חילוק זה ומראה מקום אני לך. ואינו חייב במעקה אלא אם הבית בית דירה.
ובית האוצרות ובית הבקר א"ח במעקה כ"כ הר"מ והרהמ"ח ועיי' בכ"מ מה שהקשה ועיין בסמ"ע סי' תכ"ז. ובית שאין בו ד"א על ד"א פטור ממעקה ואם הוא ארוך וקטין דינו כדין מזוזה עיין בטו"ז בה' סוכה. בית של שותפים חייבים במעקה. ובשותפות עכו"ם עיין בש"ך שם שמביא דעת רש"ל שחייב וכתב דלדעת רמ"א אפשר שפטור ע"ש. בתי כנסיות ובתי מדרשות פטורין דאינן בית דירה היתה רה"ר גבוה וכו' אין זקוק ופטור עיין בר"מ ובש"ע ואמרינן בספרי אין לי אלא גגים בורות שיחין וכו' ת"ל כו' וכ"כ הר"מ והרהמ"ח וסיים וזה שכ' לגגך דיבר הכתוב בהווה ובספרי מבואר לגגך פרט לכבש (היינו כבש שעל המזבח) בית לרבות היכל ופי' המפרש היינו ההיכל שבמקדש כמו שמבואר דהיה ג' אמות מעקה בית פרט לאולם. והנה הר"מ בה' בית הבחירה מביא הציור של בהמ"ק ולא הביא מעק' בכבש ולא באולם ובהיכל מביא כמו שמבואר במשנה. ואיני מבין דברי הספרי כיון דבתי כנסיות ובתי מדרשו' פטורים כיון שאינן בית דירה מכש"כ היכל וגם הוא לגבוה ולא קרי גגך כי הוא של גבוה כמו שדרשינן בכל מקום שלך ולא של גבוה וגם למה הי' ג' אמות דמתורת מעקה סגי בי' טפחים ועיין בפסחים דכל ההיכל הכל בכתב מיד ד' עלי וכו' וצ"ע. ונ"ל מלשון הר"מ והרהמ"ח דבארות ובורות דמרבינן בספרי הוא ג"כ מ"ע של עשיי' מעקה ול"ת עיין בש"ע ג"כ דכלל דין בארות וכו' בדין גג ואח"ז כתב וכן כל מכשול וכו' ונ"מ דצריך לברך כמו מעקת הגג כנ"ל עיין בלשונם ובלשון הרהמ"ח בסוף המ"ע. עוד כתב הר"מ והן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מ"ע להסירו וכו' שנא' השמר לך ושמור נפשך מאוד ואם לא הסיר בטל מ"ע ועבר בלא תשים דמים וכו' והכסף משנה הרשים ברייתא דר"נ בב"ק מנין שלא יעמיד אדם סולם רעוע וכו' ולא יגדל וכו' שנאמר ולא תשים וכו' ואינו מבואר רק דיש לאו בדבר אבל עשה אינו מוזכר כלל והר"מ לא כלל זה בכלל עשה דמעקה רק עשה אחרת דהשמר לך וכו' נראה דדברים הללו אינו בכלל עשה דמעקה דרק גגין ובורות וכו' דנתרבו בספרי והביאן הר"מ בכלל עשה דמעקה אבל זה כתב מ"ע אחרת דזה לא נזכר בברייתא דר"נ אם כן אפשר דליכא רק ל"ת ונ"מ דאין מברכין וגם יכול להסיר ההיזק ע"י עכו"ם וכדומה דאינן בני שליחות כמ"ש לעיל. וגם עיקר הלימוד דכתב הר"מ דהשמר לך וכו' קאי על שמירת הגוף מבואר בברכות דף ל"ב ע"ב גבי חסיד אחד שהתפלל ונתן לו הגמון שלום ולא החזיר לו וכו' א"ל כתיב בתורתכם רק השמר לך ושמור נפשך וכו' וכתיב ונשמרתם מאוד לנפשותיכם וכו' אלו הייתי חותך וכו' ואיני מבין דרק השמר וכו' כתיב כי לא ראיתם כל תמונה וכו' אבל שמירת הגוף לא שמענו. והנה על ההגמון ל"ק כי הם מינים ומהפכים דברי אלקים חיים למינות ומי יודע איזה פי' שפי' הרשע בכתוב הזה דלדעתו קאי על שמירת הגוף אך דברי רבינו הר"מ צ"ע מנלן זה דהוי עשה לשמירת הגוף מרק השמר וכו' דמיירי בענינים העומדים ברומו של עולם עיקרי הדת וצ"ע אך בודאי מצא באיזה מקום ונעלם מאתנו. (וע' בהשמטות). גם צ"ע דהר"מ כתב העשה מהשמר וכו' ועיין בר"מ פ"ד מהלכות תפילין דס"ל השמר דעשה ג"כ לאו הוא וכ"כ בפ"ח מה' בית הבחירה בביטלו שמירת המקדש עברו על ל"ת דושמרו דהשמר וכו' הוא לאו וא"כ למה כתב כאן ואם לא הסיר וכו' ביטל מ"ע ועבר על לא תעשה דלא תשים וכו' הא מהשמר ג"כ עבר על ל"ת ועבר על שני לאווין ועיין בדין זה דהשמר אם עשה אם לאו פלפול ארוך בס' שעה"מ בהל' תפילין שם ומובא בח"ז והיא אריכות ובאתי רק לעורר. גם צ"ע דאם השמר קאי על שימור הגוף כמ"ש אם כן אם לא עשה מעקה ג"כ עובר בעשה זו אם כן למה כתב הר"מ אם הניח גגו בלא מעקה עובר בעשה ועשית וכו' ובל"ת ולא תשים וכו' והו"ל לכתוב לפי דבריו כאן דעובר בשני עשין ועשית וכו' ורק השמר לך וצ"ע. ואפשר דיצא להר"מ דגם בשאר מכשולים איכא עשה אף דבדברי ר"נ ליכא אלא ל"ת מהש"ס דב"ק צ"א שורי הרגת אתה אמרת לי להורגו וכו' ומוקי ליה בשור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה עיי' ברש"י וברא"ש היינו דהם מזיקים וכו' ומאי קא תבע ליה דאמר אנא בעינא למיעבד מצוה כדתניא וכו' וחייבו ר"נ וכו' והנה שכר מצוה אינו רק בעשה דמוטל על הבעלים לעשות וז"ל הר"מ פ"ז מה' חובל, שור שהיה עומד להריגה מפני שמזיק את הבריות ואילן וכו' וקדם אחר ושחט שור זה שלא מדעת בעלים חייב לשלם לו וכו' שהרי הפקיען מלעשות מצוה וכו' וכן כל המונע הבעלים מלעשות מ"ע שהם ראוים לעשות וקדם אחר וכו' ועיין בחוה"מ סי' שפ"ב אם כן ד"ז רק בעשה דעליה מוטל ובל"ת ל"ש זה וק"ל אם כן אם נימא כר"נ דבכלב רע אינו עובר אלא בל"ת אם כן אמאי בשור זה המזיק חייבים לשלם לבעלים אלא ע"כ איכא עשה ג"כ והפקיעו מהמצוה ועשה זו לא היה יכול הר"מ לכלול בעשיית מעקה כי בספרי מרבינן קצת דברים ומאי דלא מרבינן אינו בכלל ע"כ מצא עשה אחרת רק וכו' הכלל על כל פנים מוכח מהגמרא זו דבכל המכשולות איכא עשה ג"כ חוץ הל"ת ועיין בש"ך סי' שפ"ב סוף ס"ק א' שכתב דגם זה עשה היינו הריגת השור וכו' וכדלקמן סי' תכ"ז סעיף א' ואשגרת דלישנא הוא דאין זה בכלל העשה דסעיף א' כמ"ש רק בכלל העשה דסעיף ח' ע"ש. עוד כתב הר"מ והרב המחבר הרבה דברים אסרו חכמינו זכרונם לברכה מפני סכנת נפשות ואלו הם לא יניח וכו' ולכאורה איסור תורה כמו מכשולות וכו' ואפשר לא תשים דמים וכו' אינו אלא אם יש מכשול לאחרים וזה דקדק הר"מ וכתב מה לאחרים עלי וכו' אך רק השמר ושמור דלדעת הר"מ הוא עשה וקאי על עצמו אם כן איכא איסור תורה בדבר. וספק סכנה חמור מספק איסור תורה וצריך עיון קצת עיין בחולין. גובה המעקה יו"ד טפחים ובבור ג"כ והראב"ד יש לו שיטה אחרת ע"ש ועיין בש"ע. ונוהג בכל אישי ישראל ובכל זמן ובכל מקום בא"י ובחוץ לארץ וכו'. עיין למטה בהשמטות מה ששייך עוד למצוה זו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |