מנחת חינוך/תקכו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png תקכו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שנצטוינו למשוח כהן אחד בשמן המשחה כו'. מבואר בר"מ פ"ז מהלכות מלכים והדינים כ"ה. אחד מלחמת מצוה ואחד מלחמת הרשות ממנין כהן משוח מלחמה ומושחין אותו בשמן המשחה ומדבר אל העם והחילוק בין מלחמת מצוה למלחמת הרשות דבמלחמת מצוה הכל יוצאין למלחמה ומכל שכן שאין חוזרין שום אדם שיתבאר לקמן רק בשעת המלחמה הכהן מדבר הפסוקים שמע ישראל כו' אל תחפזו כו' עד להושיע אתכם אבל במלחמת הרשות תיכף על הספר בשעת יציאתם מדבר הכהן מי האיש אשר בנה כו' עד ויספו כו' ואח"כ בשעה שעורכין המערכה חוזר הכהן ואומר שמע ישראל כו' ועוד הפעם מי האיש כו' ודעת רש"י שבספר אומר מי האיש כו' ובשעת מלחמה אומר רק שמע ישראל אל תיראו כו' עיין בכסף משנה ובלח"מ. והנה משמע ישראל עד להושיע כו' כהן מדבר וכהן משמיע לעם ודעת הר"מ דכהן אחר משמיע לעם והג' פסוקים מי האיש כו' כהן המשוח מדבר ושוטר משמיע לעם ומן ויספו היינו הפסוק מי האיש הירא כו' שוטר מדבר ושוטר משמיע ולא כהן. ומבואר במשנה ודבר בלה"ק וילפי' בגמרא כאן כתיב ודבר ולהלן משה ידבר מה להלן בלה"ק אף כאן בלה"ק והתוס' מביאין דבירושלמי ילפי' דכאן כתיב ונגש כו' ולהלן כתיב ונגש משה כו' מה להלן בלה"ק אף כאן בלה"ק ואפשר לומר דוקא שמע ישראל שהכהן מדבר ומשמיע צ"ל בלה"ק דילפי' בגמ' כו' אבל ודברו השוטרים היינו הג' פסוקי' דצריכי' למילף בש"ס דהכהן אומר אם כן על כל פנים אינו בכלל ונגש הכהן ודבר אפשר אף דילפי' דהכהן ג"כ אומר מכל מקום א"צ לה"ק וכן נראה מסדר המשנה דבמשנה ראשונה דמבואר בלה"ק מבואר שם פסוקים שמע ישראל כו' ובמשנה הב' ודברו השוטרים אינו מבואר כלל בלה"ק. אך אפשר כיון דהכהן אומר תחלה בלשון הקודש אם כן אמירת הג' פסוקים גם כן. אך נראה דמה שהשוטר משמיע אין צריך להיות בלשון הקודש ומכל שכן מי האיש הירא כו' דהשוטר מדבר ג"כ אין צריך בלה"ק דהילפותא הוא רק בכהן כנ"ב. ועיין בר"מ שכתב בספר אומר מי האיש כו' ולא הזכיר בלה"ק ואח"ז בעת שעורכין המלחמה כתב ואומר להם בלה"ק כו' נראה מדבריו דוקא שמע ישראל הוא בלה"ק לא הג"פ מי כו' וצ"ע. ובדברי הרהמ"ח יש חסרון המעתיק שכת' ומן המצוה שאומר הכהן ג"פ הנזכרים בתורה מי האיש כו' ולא הביא הפסוק שמע ישראל דמפורש בתורה דכהן אומר והוא חסרון המעתיק. גם נראה פשוט דהכהן והשוטרים אסורים להוסיף על הפסוקים שבתורה רק צריכים לומר מה שציותה התורה כמו ב"כ דאסור להוסיף ברכה כגון ד' אלקיכם וגו' כמו שמבואר בר"ה וכאן נמי דמ"ש והוא בכלל בל תוסיף וצ"ע על הרהמ"ח דכתב ויוסף עוד דברים משלו יעוררו כו' מנ"ל דודאי אסורים להוסיף דמ"ש מכל המצות וב"כ וצ"ע. ועיין במשנה שמע ישראל כו' על אויביכם לא יהודה על שמעון כו' הם בנצחונו של גליות כו' נראה ברור דזה דרש המשנה מהפסוק אבל בודאי הכהן אומר הפסוק ככתוב בתורה בלי גרעון ובלי תוס' וברור הוא בעיני. והנה בהכרזה מי האיש הירא ורך הלבב כו' הוא פלוגתא במשנה דסוטה דר"ע סובר דברים כמשמען שא"י לעמוד בקשרי המלחמה ור"י הגלילי ור"י סוברים דהיינו המתירא מעבירות שבידו אלא שחד סובר דוקא עבירות של תורה וחד סובר אפילו בעבירות דרבנן ע' בגמ' אבל תרוייהו חולקין על ר"ע והר"מ כאן פוסק כר"ע דדברים כמשמען. והנה אף שרבים חולקים פוסק כר"ע וככלל זה אם הלכה כר"ע מחביריו כו' ע' בס' תורת חסד כלל ה' מה שמפלפל בזה ולא הביא זה דהר"מ פוסק כאן הלכה כר"ע אף מחביריו. וצ"ע על הרהמ"ח שכתב הירא מעבירות שבידו ונוטה מדעת הר"מ דאין הלכ' כן רק כר"ע דהדברים כמשמען וצ"ע.

והנה אלו החוזרין ממלחמה כששומע הכרוז מי שבנה בית ולא חנכו צריך לחזור ודוקא בא"י אבל בח"ל אינו חוזר דאינו מצוה לחנכו והוא מהירושלמי ופסקו הר"מ ומכאן פסקו האחרונים דאין מצוה בחינוך בית בח"ל ואינו נקראת סעודת מצוה ע' ביש"ש ובס' באר שבע ונ"מ לענין נודר שלא ילך לסעודת רשות רק לסעודת מצוה אסור לילך ועי' בס' בית אברהם סי' ט"ו פלפול ארוך בזה ומראה מקום אני לך. ולאו דוקא בנה אלא ה"ה לקח או נתן לו במתנה או ירש חוזר אבל הגוזל בית אינו חוזר ואם גזל בית ואח"כ קנה הבית אף על פי שמתחלה בגזל בא לידו מכל מקום חוזר ואינו ממעט אלא גזל כן מבואר בדברי הר"מ אף על פי דבש"ס מבואר דאפילו קנה אם בתחלה בא בגזילה לידו אינו חוזר היינו לריה"ג דבגזל א"צ מיעוט דבלאו הכי הו"ל ירא מעבירות שבידו ע"כ המיעוט ולא חנכו הוא דאינו גזל עתה רק בא לידו בגזיל' אבל לפי פסק הר"מ דלא כריה"ג כמ"ש לעיל רק כר"ע ואינו חוזר מחמת עבירות אם כן ממעטינן בפשיטות גזל אבל באינו גזל רק בא לידו בגזל ואח"כ קנה חוזר רק כשעתה גזל בידו א"ח וז"פ. אח"ז ראיתי בלחם משנה שכתב ג"כ כן. ומבואר במשנה דר"י סובר דבונה בית על מכונו היינו שסתרו וחזר ובנאו אינו חוזר והר"מ לא הביא זה כי כתב בפירוש המשנה דאין הלכה כר"י ועי' במ"ל שעמד על הר"מ למה אין הלכה כר"י דאפשר דאין הת"ק חולק בזה וגם בש"ס ובירושלמי שקלו וטרו אליבא דר"י ע"ש ועיין בסוכה דף כ"ז ע"ב שאם נפלה כו' אחריתי הוא כו' קמ"ל ועיין בתוס' לפי שבונה באותן עצים ע"ש ומראה מקום אני לך. ועי' במ"ל שמסופק אם מכר ביתו וחזר וקנאו אפשר אף להר"מ אינו חוזר כמו מחזיר גרושתו ועי"ש שמביא הירושלמי בזה. ומכל מקום הניח בצ"ע. ובית של שותפים אם חוזרים אינו מבואר בר"מ הדין. ודעת הכסף משנה בדעת הר"מ דחוזר וא"ד לכרם שיתבאר בסמוך בס"ד ודעת הלחם משנה דאינו חוזר ושוה לכרם שיתבאר בס"ד. ואיזה לא חנכו אפילו השכירו לאחר ואחר דר בו אם הקדים לו שכרו הוי חנכו ואם לא קיבל עדיין השכר ויתן לו לסוף שנה הו"ל לא חנכו עדיין. ואם במתנה נתן לאחר על זמן לדור בו אפשר כיון דאלו לא הוי לי' הנאה מיני' כו' הו"ל כאלו קיבל השכר תיכף והו"ל חנכו ע' במגילה גבי בכה"נ כנ"ל. בנה בית ונתן בו חפציו ונעל עליהם אם הי' צריך לבטל על שמירתן הו"ל חנכו ואם אין צריך לישב ולשמרם הו"ל לא חנכו כן מבואר בר"מ מירושלמי ואין הירושלמי בידי. ואחד הבונה בית לישיבתו או בית הבקר או בית העצים או בית האוצר או בית התבן הואיל וראוי לדירה חוזר אבל בית שער אכסדרה ומרפסת או בית שאין בו ד' על ד' אינו חוזר וד"ז דאין בו דע"ד היא ברייתא מפורשת בסוכ' דף ג' וכן הרשים הכסף משנה והלחם משנה מרשי' בירושלמי ובאמת הוא ברייתא בש"ס דילן בסוכה שם.

ומכריז מי האיש אשר נטע כרם כו' אחד הנוטע כרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל ואפילו מחמשה מיני מאכל אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב הכלל כל שחייב בערלה וממילא חייב ברבעי הוא בכלל ולא חללו חוזר עיין בר"מ פ"י מהלכות מעשר שני ומעשר ראשון מה שחייב בערלה וברבעי ותלמד לכאן. והנה לשון הר"מ כלשון המשנה אחד הנוטע כרם ואחד חמשה אילני מאכל כו' ואינו מבואר בגפנים אם צריך חמשה אך עיין בסוגיא דילפינן מכרם ואין כרם פחות מה' גפנים עיין בסוגי'. וצ"ע דהנה באמת הר"מ ורוב הראשוני' סוברים דגם באילן אחד נוהג רבעי וגם כלאים הזורע חטה ושעורה וחרצן חייב אף על פי דכתיב כרם אם כן אמאי כאן צריך חמשה דוקא הא רבעי נוהג אף באחד ועי' בר"נ פ"ק דר"ה דמביא בשם הגאון ר"א משבחא דרבעי אינו נוהג אלא בכרם ולא בגפן יחידית כיון דילפי' בג"ש מתבואות הכרם גבי כלאים וצריך כרם דוקא והרמב"ן השיג עליו דגבי כלאים נמי א"צ כרם שלם וגם למאן כו' הכלל דסובר דרבעי נוהג אף בגפן יחידית ומכ"ש למאן דתני נטע וכן פסקו כל הפוסקים אם כן אמאי צריך כאן חמשה עי' וצ"ע מאוד וחילוק בין כרם ובין גפן הוא לענין הרחקה עי' במסכת כלאים ואפשר דהוא רק מדרבנן עיין בר"מ פ"ה מה' כלאים וביו"ד וצ"ע. ואחד הלוקח ואחד היורש ואחד הניתן לו במתנה אבל גזל כרם א"ח עליו וכן כרם השותפים אינו חוזר והוא נלמד מקרא והנוטע ד' מיני מאכל או הרבה אילני סרק א"ח ועיין ברש"י בסוטה דף מ"ג ע"ב בד"ה קלא וכו' כ' דסבר כמאן דתני כרם רבעי שאין ערלה נוהג בנטיעה אחת אלא בכרם שלם. והנה לענין רבעי דעתו כמו דעת הגאון משבחא שהבאנו לעיל אך מה שסיים רש"י שאין ערלה נוהגת בנטיעה אחת דבר זה צריך עיון גדול דלא שמענו דבר זה דערלה לא יהיה נוהג בנטיעה אחת והדברים תמוהים וצ"ע. ודעת רש"י במשנה דה' אילנות צריך ב' כנגד ב' ואחד יוצא זנב והר"מ סתם הדברים נראה דאינו מצריך ועיין בלחם משנה שהרגיש בזה. והנה גבי בית וכרם מרבינן קנה וניתן לו במתנה ואפשר בזמן שהיובל נוהג דאינו אלא ק"פ כמו גבי ביכורים אפשר דאינו חוזר דאינו שלו רק ק"פ וצ"ע ובאתי רק לעורר. והנוטע כרם בח"ל א"ח וז"פ כיון דאין חילול רבעי נוהג מן התורה בח"ל עי' בר"מ בהלכות נ"ר אם כן לא שייך ולא חללו כי א"צ לחלל.

ומכריז מי האיש אשר ארש אשה וכו' אחד המארס הבתולה או אלמנה אפילו שומרת יבם ואפילו חמשה אחים ונפלה לפניהם יבמה כולם חוזרים אך המארס אשה האסורה עליו כגון אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכה"ד וכדומה אינו חוזר וילפינן בש"ס מלא לקחה דהו"ל למכתב לא לקח וכתיב לא לקחה פרט לאלמנה וכו' והנה אף שחלוצה רק מדרבנן כידוע מכל מקום התורה מיעטה לקיחת איסור אף שהוא מדרבנן ומצינו כן כ"פ עיין בהלכות נערה בתולה בר"מ ובהלכות סוטה והדברים עתיקים ובירושלמי מבואר גם הנושא את איילונית הואיל ואינו מצוה לישב עמה א"ח ומובא במ"ל. ואם קידש תוך ג"ח של הבחנה או מעוברת ומינקת חבירו עי' באהע"ז סי' י"ג ובר"מ בה' סוטה ותלמוד לכאן. וכן מצינו גבי הירא וכו' לר"י היינו אפילו עבירות דרבנן ע' בסוגיא. ואם עבד עברי קידש ח"ש וחב"ח דמותרת לו והו"ל ש"ח אם חוזר אף דאין ח"מ עליה רק אשם מכל מקום הו"ל כמו שומרת יבם דחוזר וצ"ע בזה. קידש אשה מעכשיו ולאחר שנה ונשלם הזמן במלחמה חוזר ובא לו כן מבואר בר"מ ועי' בכ"מ שכ' דוקא כה"ג דאגמל"מ דהוי קידושין מאז חוזר אבל אם לא אמר מעכשיו הו"ל כאלו עכשיו אירסה ולאו כל כמיניה לפטור עצמו וכו' ול"ד לנפלה לו יבמה שם לא עשה מעשה וכו' ומכל מקום צ"ע כיון דקידשה אז ג"כ לא עשה מעשה עתה והקידושין ממילא חלין אם כן למה אינו חוזר ואינו דומה לקידש עכשיו ואפשר לומר כיון דיכולים לחזור הו"ל כאלו קידשה עכשיו עי' באהע"ז סי' מ"ב. והנה מעכשיו ולאחר שלשים יום דעת הר"מ פ"ז מה' אישות דהוי ספק תנאי וספק חזרה. ועיין בב"ש שם שמביא בשם רש"י דתנאי אם לא אחזור וכו' אם כן יכול לחזור בתוך הזמן. ומכל מקום ס"ל להר"מ דחוזר ואפשר דדעתו דתנאי באם יחי' כדעת הרמב"ן והרשב"א ואין כאן מקומו. אך על כל פנים הוי ספק קידושין ומכל מקום חוזר נראה דמספק חוזר וה"ה בכל ספק קידושין הכלל היכי דהוי ספק אם צריך לילך או לאו א"צ לילך כי אין אנחנו יכולים לכוף אותו כי ס"נ לקולא ומי יכול לכוף אותו ואף אם נאמר דהוא רשות לחזור יכול גם כן לחזור מספק כנ"ל. וע"ש בר"מ ובש"ע דאם אחד קידשה מעכשיו ולאחר ל' ובא השני וקידשה לאחר כ' וכו' דקידושי כולם תופסים או מספק או בוודאי כשרגא דליבני דכל חד שבק רווחא לחברי' נראה דכולם חוזרים כמו יבמה שנפלה לפני ה' אחים דכולם חוזרים דלכ"א קרינן אשתו ה"נ לכ"א הוי אשתו כנ"ל. שו"ר דל"ד ליבום דהתם דכ"א יכול לקחתה אם יסכימו דהוא ייבם אותה וכאן קדושי כולן תופסין וצריכה גט מכולן ושום א' לא יכול לכנסה לא קרינן ביה ולא לקחה אם כן כולן אין חוזרין כנ"ל. המחזיר גרושתו אינו חוזר ורש"י פי' במשנה דקרא אאשה חדשה קפיד דכתיב כי יקח איש אשה חדשה. והנה קרא זה כתיב גבי אותן דאינן זזין ממקומם נראה דילפינן לכאן ע' בגמ'. ונראה לפענ"ד דד"ז דמחזיר גרושתו היינו מן הנשואין ואח"כ אירסה א"ח וכן אם נשאה כי אינה חדשה. אבל אם גירשה מן האירוסין וחזר ואירסה בוודאי חוזר כי מ"ל מהקידושין הראשונים או מקידושין שניים וכן אם נשאה אח"כ כיון דלא היתה נשואה לו מ"ל אם נשאה מהקידושין ראשונים או שגירשה בינתיים בוודאי אינו זז ממקומו כנ"ל ברור. ועיין בב"ש סי' ס"ב ס"ק י"ז. ועי' באו"ח סימן תקמ"ו מבואר דמותר להחזיר גרושתו מן הנשואין במועד מבואר דוקא מן הנשואין ה"נ כנ"ב ופשוט. וטומטום שקידש אף על פי שספק מכל מקום כיון דאינו ראוי להוליד כלל ואינו ראוי לנישואין כלל אינו חוזר כמו איילונית כדברי הירושלמי שכתבתי לעיל. ואנדרוגינוס אם נאמר שיכול להוליד עי' תוספות יבמות ומובא בחיבור זה אפשר מספק חוזר וצ"ע. ומסופק אני אם מקדש אשה קידושי דרבנן כגון חרשית או קטנה בת מיאון אם חוזר דהו"ל גם כן ארוסה אף דהתורה לא כתבה באירוסין דרבנן מכל מקום כמו חלוצה שנתמעט מן התורה כמו שהבאנו לעיל ובפ' א' מהלכות נערה בר"מ לענין שניה הכי נמי שייך אף בארוסה מדרבנן דין זה וצ"ע. ופשוט דהמארס אף שאינה עתה ראוי' לנשואין מכל מקום חוזר כיון דראוי' לנשואין בזמן מאוחר ע"כ המקדש תינוקת ב"י ע"י אביה אף שאינה ראוי' לנשואין עד ג' שנים עי' במ"ל בה' אישות והדברים עתיקי' מכל מקום חוזר דהתורה לא חילקה בזה רק באינו ראוי כלל כגון אלמנה לכה"ג וכדומה וז"פ וכבר רמזתי לך לעיל בדין מניקת חבירו. וד"ז בקידושין דרבנן שכתבנו ה"ה בקנה בית או כרם בקנין דרבנן יש לספק כנ"ל.

ומכריזין מי האיש הירא וכו' הדברים כמשמעם מי שא"י לעמוד בקשרי המלחמה וכו' והוא פלוגתא ופוסק הר"מ כן. ומבואר בפי' הרמב"ן עה"ת בשם הירושלמי דכל אלו שחוזרין שבנה או נטע או אירש צריכים ראיה לדבריהם וצריכים לברר דבריהם לפני שר הצבא שכ"ה האמת דיכולים לחזור הרבה בשקר ע"כ צריכים לברר. אך הירא ורך הלבב עדיו עמו דחזינן דמפחד והר"מ לא הביא זה דצריך לברר דאפשר דהוא פשוט מטעם הנ"ל. ולא נתברר לי מהש"ס ומהר"מ אם אלו החוזרין כגון בונה וכו' נתנה התורה רשות להם לחזור אם רוצים אבל אם רוצים להיות במלחמה הרשות בידם או שצריך לחזור ומה שאמר ילך וישוב לביתו הוא חובה עליו דצריך לחזור ואסור לו לצאת למלחמה. והנה הירא וכו' מסברא מחויב לשוב כדי שלא ימס וכו' אבל האחרים כגון בנה וכו' לא נתבאר ועי' בפרש"י בחומש שכתב פן וכו' כדאי הוא שימות אם לא ישמע לדברי הכהן נראה דחוב עליו לחזור ומכל מקום בש"ס ובר"מ לא נתבאר זה וצ"ע בד"ז. עי' בגמ' דריה"ג סובר הירא ורך הלבב מעבירות שבידו ר"י אומר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט בת ישראל לנתין וכו' [ואמרינן בגמ' מ"ב ואמרינן א"ב] דלריה"ג חוזר אפילו על עבירה דרבנן ולר"י א"ח על עבירה דרבנן רק על עבירה של תורה דומיא דאלמנה וכו' וקשה הא ר"י אומר חלוצה לכהן הדיוט וגם נתין וכו' והם רק מדרבנן ואמאי חוזר וצ"ל דאגב גרושה תני חלוצה וכן כתבו התוס' במכות דף י"ג דאשגרת לישנא הוא חלוצה וגרושה לתירוץ ראשון ע"ש וג"כ נתינה אגב ממזרת עי' בתוס' כתובות בר"פ אלו נערות דף כ"ט או דס"ל דנתינים מן התורה עי' בתוס' שם בכתובות והדברים ארוכים. ויש עוד לעורר במצוה זו אך הפסקתי הרבה במצוה זו ובעזהש"י אשנה פרק זה. וגם זה פשוט אם קידש אחת משתי אחיות דהו"ל קידושין שאין מס"ל אף דהוי קידושין מכל מקום כיון שאינו ראוי לישא אותם משום ספק ערוה אינו חוזר כמו כה"ג באלמנה וכו' וזה פשוט. לכאורה איני מבין דברי הר"מ בקידשה מעכשיו ולאחר שנים עשר חודש ונשלם הזמן במלחמה חוזר כיון דהוא ספק תנאי וכבר כתבתי דגם מספק חוזר אם כן אפילו לא נשלם הזמן עדיין בשעת מלחמה למה לא יחזור דהא אפשר שיהיו קידושין למפרע בתשלום הזמן והו"ל אירס אשה. אך לפמש"ל דדעת הרמב"ן דהתנאי באם אחי' אם כן כאן דהתורה כתבה טעם דישוב פן ימות וכו' ואיש אחר וכו' והתורה לא רצתה זאת דע"י המלחמה יקח אחר ארוסתו אם כן בתנאי אם אחי' אם כן אם מת נפקעו הקידושין למפרע ולא הוי ארוסתו ולא הוי אירס אשה ע"כ אם לא נשלם הזמן עדיין ממ"נ אם לא ימות במלחמה בוודאי יצא ופן ימות לא הוי אירס כלל ואיש אחר לא יקח ארוסתו כלל ומוכח דהר"מ סבירא לי' כדעת הרמב"ן והרשב"א דהתנאי אם אחי' ונ"מ הרבה יש אך אין כאן מקומו. אם כן בתנאי אחר בע"מ דאף אם התנאי יתקיים אח"מ תהיה מקודשת למפרע אפילו אם עדיין תוך זמן התנאי אין צריך לצאת למלחמה פן ימות והקידושין יהיו חלין למפרע ויקח אחר ארוסתו והתורה הקפידה ע"ז כנ"ב בס"ד. ודינים אלו ל"ד באירס ה"ה בקנה בית וכרם בתנאי ג"כ ד"ז אם יתקיים התנאי יהיה למפרע שלו וחוזר ובמעכשיו ולאח"ז דקיימא לן גבי ד"מ עי' בחוה"מ דגופא מהיום ופרי לאחר זמן אם כן כיון דיש לו בית בוודאי חוזר כי הגוף עיקר וביש לו קנין פירו' כתבנו לעיל דתלוי אם ק"פ כקה"ג דמי כנלע"ד ובאתי רק לעורר. וכל אלו שחוזרין מעורכי המלחמה מתקנין את הדרכים ומספקין מים ומזון לאחיהם שבמלחמה ועי' ברש"י בפי' החומש במדבר א' פסוק ג' בד"ה כל יוצא צבא כ' מגיד שאין יוצא פחות מבן עשרים עכ"ל. ונראה דבין למלחמת מצוה ובין מלחמת הרשות וכעת לא ראיתי לרבינו הר"מ שיביא זה והרמב"ן בפירושו מביא דברי רש"י ולא כתב מנין לו זה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון