מנחת חינוך/תפד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png תפד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שלא נגוז הצמר כו' ולא תגוז בכור צאנך וכל שאר הקדשים כו'. דינים אלו מבוארים בר"מ פ"א מה' מעילה. והרהמ"ח מביא כאן דיני מעילה וכבר כתבתי לעיל בפרשת ויקרא ע"ש ואכתוב כאן רק דיני גיזה ועבודה. העובד בקדשי מזבח בין קדשי קדשים או קדשים קלים בין בבקר בין בצאן לוקין מן התורה וכן הגוזז בין צאן בין בקר לוקין מן התורה אף על פי דבעבודה כתיב שור ובגיזה כתיב צאן נלמדין זמ"ז דאין חילוק וחייבין על גיזה ועבודה בכולם. ומאי זה עבודה עיין בר"מ פ"א מה' פרה אדומה העבודות שפוסלין שם עוברים בכל הקדשים בלאו הכלל כל שעושה לצורכו ע"ש ובפסחים גבי תוחב לו בצמרו כו' והעובד בקדשים אף על פי שעובר בלאו אין הקדשי' נפסלי' רק גבי פרה וע"ע ואין כאן מקומו. ופרה אדומה וע"ע אף על פי שנפסלים בעבודה מכל מקום מן התורה אינו עובר בלאו אם עובד בהם. וכן לאו דגזיזה אין נוהג בפ"א וע"ע מן התורה ע' בבכורות דף כ"ה ובתוספתא הביא' הר"ש פ"ק דפרה ומובא במ"ל כאן. וקדשים שנפל בהם מום ונפדו מכל מקום לוקין הגוזז והעובד דכתיב תזבח וגו' ואהדרי' לאיסורא קמא וז"מ להדיא בש"ס דלוקין והר"מ כאן שכת' בהמת הקדש כו' ונפדה כו' אינה מותרת כו' והרי היא באיסורה הכוונה גם כן דהיא באיסור' קמא. ודוקא שקדם הקדיש' את מומם אבל קדם מומם את הקדישם אינו אסור מן התורה בגיזה רק בכור ומעשר בכ"ע לוקין ע' בר"ם הדינים. וכתב הר"מ יראה לי שאין הגוזז חייב עד שיגזוז כדי רוחב הסיט כפול לא יהיה זה חמור משבת עכ"ל ולכאורה איני מבין דין זה הא עבודה אין אסור בשבת בבהמה רק למען ינוח כתיב ואם דרך משל מניח אפילו משא כבידה על הבהמה ברה"י אינו עובר כלום רק אם מוציאה מרשות לרשות וכאן האיסור הוא עבוד' והמניח עלי' כ"ש לצורכו לוקין ואם כן ה"ז חמור משבת ועוד בשבת מלאכת מחשבת כתיב ע"כ כל מלאכ' אחז"ל שצריך איזה שיעור באם לאו אינה נחשב כלל מלאכה ויש מלאכה דנחשב בכ"ש כגון החורש וכדומה אבל כאן לאו משום מלאכה רק גזה"כ דאסור לגוז שיעור מנ"ל אך מי אנכי להשיג על רבינו הגדול בלא ראיה ברורה. והשי"ת יחכמני להבין דבריו. עוד קשה לי מדוע לא חילק הרמב"ם גבי דישה דקיי"ל דאם דש בשבת אינו חייב רק כגרוגרת אם כן לא יהי' חייב הדש בבהמת קדשים פחות מזה השיעור ולמה כתב דוקא בגיזה דלא יהי' חמור משבת ולא בעבודה וצ"ע להבין. ושם ילפינן ממשכן אבל כאן מנ"ל כ"ז וצ"ע. והנה נ"ל דבשבת אם גוזז השיעור אפילו מכמה בהמות בודאי חייב דהמלאכה אגברא רמי אם עשה מלאכה חשובה חייב אם כן אין חילוק בין גוזז מבהמה אחת או מהרבה על כל פנים עושה מלאכה אבל כאן עיקר הקפידא דלא לגוז קדשים אם כן לדעת הר"מ דצריך שיעור אינו חייב רק אם השיעור מבהמה אחת דזה הוי גוזז והוא קיל משבת כנ"ל מסברא והחילוק קל להבין ומהרבה בהמות אם אין בכ"א כשיעור לא הוי גוזז כלל כנ"ל ברור. ומצטרף השיעור אפילו לזמן מרובה דלא שייך צירוף כא"פ באיסורין שאינם אכילה כמ"ש כ"פ בח"ז. ולענין אם ח"ש באיסורין שאינם באכילה אסור מן התורה או מדרבנן כבר הבאתי כ"פ דעת הח"צ ומה שהשיגו עליו והדברים עתיקין. הפרמ"ג בהפתיחה הכוללת לה' שבת חקר במלאכות שצריך שיעור כגון קוצר וקצר ח"ש ונשרף ובשעה שגמר השיעור לא היה שיעור שלם כי נשרף חצי הראשון אם הוי שיעור שלם או לא דצריך שיהי' כל השיעור בעין בשעה שנשלם ע"ש אם כן כאן גבי גוזז ג"כ דינא הכי שלא יהי' חמור משבת לדעת הרמב"ם ויש לחלק ובאתי רק לעורר. והנה אם עובד או גוזז אפילו כ"פ בהתראה א' א"ח אלא א' ואם התרו בו על כל פו"פ חייב כ"פ כמו נזיר שהי' שותה יין כו'. אך אם עבד עם כמה בהמות או גזז כמה בהמות לדעת ר"י דבבע"ח אמרינן גופים מחולקין באמ"ה מכמה בהמות ומובא בח"ז כ"פ ע' במל"מ פ"א מהלכות א"ב אם כן חייב בהתראה על כל בהמה ובהמה וז"פ. ותולש אינו כגוזז ועיין בחולין פ' ראשית הגז מבואר במידי דאורחי' בתליש' הו"ל תולש כגוזז והיינו גבי עזים והר"מ סתם כאן עיין כאן במהרי"ט אלגאזי שפלפל בזה ובדברי הר"מ גבי לקט וברה"ג והוא ענין ארוך ע"ש ומראה מקום אני לך. לפי שיטת הר"מ דצריך שיעור לגיזה ואם נאמר כדעת הח"צ דח"ש אינו אסור מן התורה באיסורים דלאו באכילה ע' בר"פ ראשית הגז דמקשה צאנך ולא של הקדש ל"ל הא לאו בני גיזה נינהו כו' ומתרץ בקדשי בדה"ב דלא הוי אלא איסור דרבנן. ונוכל לתרץ דכמה אנשים גזזו והי' בהם שיעור גיזה של רה"ג דצריך שיעור ומכל מקום כ"א גזז פחות מסיט כפול ואין כאן איסור תורה אך זה דחוק ועדיפא מינ' משני ובאתי רק לעורר.

ובשבת חייב בגוזז את המתה ג"כ עיין בר"מ ה"ט ובפוסקים ופשוט דכאן פטור עיין בר"מ פ"י מה' בכורים גבי ראשית הגז דפטור עי' בכ"מ דלא גז מקרי ולא צאן ה"נ. ובשבת משום עוקר דבר מגידולו אבל כאן ל"ש זה. והעורות הם לכהנים ועורות קדשים קלים לבעלים ורשאים לעשות בהם מה שירצו וז"פ. ואם שחט בקרבן או בפהמ"ק שנים או רוב שנים והניח עלי' איזה דבר לצורכו או שגזז אם הוי כמתה דאינו עובר א"ד כיון דקיימא לן דאינו מטמא טומאת נבילות והוי כחי' עוברים עוד בלאוים הללו עיין גבי העמדה והערכה ובכמה ענינים וצ"ע ובאתי רק לעורר. ספק קדשים אסור בגיז' ועבודה ואין לוקין מספק. קדשי בדה"ב אינם אסורים בגו"ע מן התורה ואין לוקין. הקדיש עובר במעי הבהמה כיון דאין האם קדוש מותרת בגו"ע מן התורה רק מדרבנן אסורה בעבודה מפני כחשה של העובר. ונראה פשוט דלאוין אלו דעבודה וגיזה הוא גם בעוף קדשים כגון חטאת ועולה ג"כ ולשון הר"מ כאן כל קדשי מזבח כו' אם כן אין חילוק אף על פי שהרהמ"ח כתב לשון בהמות כו' לאו דוקא כנל"ב. הקדיש אבר אחד הרי הוא ספק אם אסור כולה בגו"ע או אינה אסורה לפיכך אין לוקין כ"ה לשון הר"מ והרהמ"ח. וכ' הכסף משנה דהוא אבעי' בתמורה ולא אפשיטא. והנה מיירי כאן באבר שאין הנשמה תלוי' בו דפוסק הר"מ פט"ו מהל' מעה"ק דאינה קדוש כולה אלא אותו אבר בלבד אם כן שפיר איבעיא אבל באבר שהנשמה תלוי' דקדוש כולה אם כן בודאי חייבים ככל הקדשים. ולפי"ז בעוף ובהקדיש אבר שהנשמה תלוי' בו דדעת הר"מ דהוי ספק אם קדוש כולו אם כן הו"ל ס"ס להחמיר דלמא קדוש כולו ובודאי אסור בגו"ע או אפילו לא קדוש כולו הוי ספק מאיבעי' דכאן אך אי לוקין על ס"ס להחמיר אין כאן מקומו. ואני איני מבין דברי רבינו דכתב דהוא ספק באבר אחד אם אסורה כולה בגיזה ועבודה או כו' מבואר דהן על גיזה והן על עבודה הוא ספק דהאיבעיא על שניהם וגם נראה דאפילו על אותו האבר דהוי הקדש הוא בספק ואין לוקין דסתם הדברים. ובש"ס מבואר בעו מיני' מרבא הקדיש חד אבר מהו בגיזה כו' נקיט גיזה ולא עבודה ואח"ז איבעי' הקדיש עורה מהו בעבודה כו' ויתבאר בעזהשי"ת. על כל פנים האיבעי' ראשונה בחד אבר הוא רק על הגיזה ולא על העבודה דז"פ דכל עבודה בבע"ח עובדים כל האברים וכל החיות ע"כ בודאי לוקין כי עובד באותו אבר ג"כ רק על גיזה דזה אינו עבוד' רק גזה"כ שייך שפיר איבעיא כיון דלא קדוש כולה אפשר דאין אסור בגיזה וגם נראה דהאבעי' על חלק מהגוף דאינו קדוש אפשר דאינו אסור בגיזה אבל על האבר הקדוש למה לא יהי' אסור בגיזה כמו העבודה דאסור בודאי כמ"ש דעל עבודה לא אבעי' לן. וכפירש"י ד"ה הקדיש אבר כו' בעבודה לא תיבעי לן דאסור דמכחיש לי' כו'. והנה מ"ש רש"י דמכחיש לי' אפשר דאינו רק מדרבנן כמבואר בסמוך בס"ד. על כל פנים מבואר ברש"י דעל עבודה לוקין דהאיבעי' על איסור תורה ע' ברש"י בסמוך ותבין. והשכל מחייב דאותו אבר עובד כמ"ש וממילא בגוזז אותו אבר ג"כ לוקין רק האיבעי' בגוזז שאר הגוף והאיך סותם הר"מ דעל גיזה ועבודה אין לוקין דנראה מהש"ס דעל עבודה לוקין ועל גיזה באותו אבר לוקין ג"כ. עוד מבואר בש"ס בעי מיניה אביי מרבא הקדיש עורה מהו בעבודה כו' ולא איפשיטא וערש"י בגיזה לא תיבעי לך דלא מכחיש כו' מבואר דבגיזה שרי ובעבודה ספק והר"מ השמיט איבעי' זו לגמרי ולא הביא רק איבעי' דהקדיש אבר אחד ובעי' זו דהקדיש עורה אינו מביא כלל וצריך עיון גדול בכ"ז ולא עמדו נו"כ של רבינו. וגוף דברי רבינו רש"י צ"ע דבאיבעיא ראשונה בהקדיש אבר אחד מהו בגיזה דפי' דבעבודה אסור דמכחיש לי' מנ"ל לרש"י למידריש טעמא דקרא דלקמן גבי העובר דמוקים לה דהאם אסורה בעבודה מדרבנן שפיר אמרי' משום כחשה גזור רבנן דהאם באמת חולין אבל כאן לענין איסור תורה מנלן מאי דאסרה תורה מטעם כחש' דאפשר גזה"כ הוא ושפיר איבעיא כמ"ש דבעבוד' אסור דעובד באותו אבר ג"כ אבל בגיזה דאינו באותו אבר שרי ומנלי' לרש"י לפרש טעמא דקרא דילמא גזה"כ הוא. וגם כאן בהקדיש עורה דאיבעי הוא לן מהו בעבודה ופירש"י בגיזה לא בעי דלא מכחיש העור מאי ענין גיזה להכחשה דהתורה אסרה גיזה בכ"ע מבהמה אף על פי דלא מכחשה כלל דגזה"כ הוא. וגם לפי' זה בודאי הי' להר"מ להביא דהקדיש עורה מותר בגיזה וע' חולין דף קל"ה מבואר שם היכי דהגיזה הוא קודש עוברים בלאו דגיזה ולא אם הוא חולין וגם הטעם משום כחשה ע"ש ואיני לומד כעת בעיון ובאתי רק לעורר. הש"י יעזרני לשנות פ"ז ולברר על נכון. ודין הגיזה לענין אה"נ עי' בראשונים ובאחרונים ואין כאן מקומו כי כאן הוא רק הלאו שלא יגזוז ולא לעבוד. ונוהג לאוים אלו בכל אישי ישראל וגם קדשים שהקדישן קטן מופלא סמוך לאיש למאן דסבירא ליה דהקדשו הקדש מן התורה בכלל לאו הזה. וכן קדשי עכו"ם לא יצאו מכלל לאוים אלו. ולענין תשוב' ככל הלאוים ולכל הענינים. עוד קצת קשה בפרק ראשית הגז דמקשה והא לאו בני גיזה נינהו אפשר לומר דמיירי שגוזז ע"י עכו"ם דמה"ת מותר רק אפשר משום שבות אם נאמר דבכל איסורים אסור שבות וברה"ג בודאי כיון דהצאן של ישראל אין קפידא מי הגוזז אלא עדיפא מיניה משני:


· הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון