מנחת חינוך/תנה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שנמנענו שלא לגרוע דבר וכו' וע"ז נאמר ולא תגרעו ממנו וכו'. הנה הר"מ בהלכות ממרים מובא במצוה הקודמת כתב כגון שאומר בשר חי' מותר מן התורה וכו' ולפי האמת שבשר חי' אינו אלא מדרבנן כגון שאומר שבשר בהמה מותר מן התורה וגדי דוקא וכדומה. ועיין בלחם משנה שכתב אפילו אם אמר דהם אסרוהו אך מן התורה מותר עובר בב"ת והרהמ"ח מביא בגוונא המבואר בש"ס הניתנין במתן ד' שנתן במתן אחד עובר בלאו הזה רק בנתערבו מוטב שנעבור על בל תגרע בשוא"ת משיעבור על בל תוסיף בקום ועשה והרשב"א כתב דאם אינו עושה איזה עשה כגון שאינו תוקע בר"ה וכדומה חוץ מה שעבר על עשה עובר ג"כ בלאו הזה דבל תגרע ובס' אבני מילואים בר"ה בסוגיא דלמה תוקעין וחוזרין ותוקעין וכו' ובקונטריס א"מ שם השיג על הרשב"א דלא שייך ב"ת רק כגון מתן ד' שמקיים המצוה אם נותן במתן א' ע"ז שייך לא תגרע דהמצוה כתקנה הוא ליתן מתן ד' אבל באינו עושה העשה כלל או בדברים שמעכבים המצוה כגון ג' פרשיות בתפילין או ג' מינים בלולב וכדומה דאינו מקיים המצוה כלל לא שייך בל תגרע ע"ש שהאריך ויש לפלפל בדבריו אך מביא שדברי הרשב"א מבוארים בספרי ומי יחלוק על הספרי אם כן בכל עשה אם מבטל עובר בעשה ולא תעשה רק דאין לוקין כיון דאב"מ. וע"ש הא דחז"ל עקרו מ"ע משום סייג היינו כמו דיש כח להם לעקור עשה בשוא"ת ה"נ יכולים לעקור לאו ג"כ בשוא"ת ויש נ"מ לכמה ענינים ואין כאן מקומו להאריך. והנה כתבנו דהר"מ אינו מחייב בבל תוסיף מלקות ונלענ"ד דעל ב"ת קשה הציור מאוד ללקות בשלמא אי עובר בב"ת בלא כוונה כלל והתורה הקפידה על מעשה שלא יעשה שלא ישב בסוכה לאחר החג וכדומה שייך שפיר אם עובר על ציווי התורה כמו כל הלאווין שבתורה ע"כ מקשה הש"ס שפיר אם א"צ כוונה הישן בשמיני בסוכה ילקה אבל לפי המסקנא דשלא בזמנה בעי כוונה והיינו לצאת ידי המצוה ע"ש ברש"י וא"כ דרך משל היושב בסוכה באמצע השנה או נוטל לולב אם מתרינן בו דאסור לעשות במתכוין למצוה נהי דהוא מקבל עליו התראה דיודע מזה ומכל מקום עושה מכל מקום ממ"נ אם באמת משקר ואינו מכוין אינו עבירה ואם דאומר אמת דהוא מתכוין באמת לעשות המצוה ומכוין לצאת לעשות רצון הבורא ית"ש אם כן אין לך מוטעה גדול מזה כי ידוע לכל העולם דרצון הבורא לישב בסוכה בחג דוקא וליטול לולב בחג ג"כ וכדומה אם כן אין שייך מלקות כלל במוטעה כמבואר כ"פ הוא וכו' ולא מוטעה ואין לך שוטה גדול מזה אם יושב בסוכה באמצע השנה או נוטל לולב ומדמה בדעתו שעושה רצון הבורא ית"ש ואם התורה חייבה מלקות אם באמת נראה לו שהוא מצוה ואנן אמרינן לו שאינו מצוה דמחייב לציית לדברינו ואם אינו ציית ילקה דבאמת אם מחזיק בדעתו כן הרי הוא כופר בתורה שבכתב או שבע"פ ואינו בכלל הלוקין והוא מן המורידין וכו' כמבואר בר"מ פ"ג מה' ממרים. הכלל אם שקורי משקר ובאמת אינו מכוין לא עבר עבירה ואם במתכוין באמת הוא מוטעה או כופר ולא שייך מלקות כלל ע"כ בתחילה על רבא דסובר מצות אצ"כ מקשה שפיר הישן בשמיני כיון דא"צ כוונה ילקה ולפי מאי דמסיק בזמנו לא בעי כוונה באמת לוקין אבל שלא בזמנו דבעי כוונה באמת אין לוקין. ולפמ"ש דדעת הר"מ דמצ"כ לצאת אם כן גם לעבור בעי כוונה תמיד לא יצויר מלקות ע"כ לא חשבו בכלל הלוקין והרב המחבר אפשר דסבירא ליה מצות אצ"כ ולעבור ג"כ לא בעי כוונה ע"כ לוקין אך מכל מקום צ"ע דהרב המחבר כתב דהיושב אח"כ בכוונת מצוה לוקין וקשה הציור לדעת ובאתי רק לעורר ובעזרת השי"ת אשנה פרק זה כי הוא ענין עמוק לפענ"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |