מנחת חינוך/תכט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png תכט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שלא נדבק שום דבר מע"ז וכו' ועז"נ ולא תביא תועבה וכו'. מבואר זה בר"מ פ"ז מהלכות עכו"ם ומבואר דהנהנה מעכו"ם או ממשמשים או מתקרובת לוקה שנים משום לא תביא וכו' ומשום ולא ידבק וכו' ומדברי הר"מ נר' דוקא הנהנה עובר על שני הלאוין אבל המכניס כדי להנות בו אין בו לאו כלל מדלא הביא המכניס ומדברי הרהמ"ח בתחלת דבריו נראה דהמכניס כדי להנות עובר בלאו דלא תביא וכו' ובסוף דבריו נראה דוקא על ההנאה לוקין ולא על המכניס כדי להנות כ"ז שלא נהנה וצע"ק. וכן פסק אם הכניס לביתו דבר מע"ז שלא להנות נראה דכולם סוברים דאין עובר בלאו אף הרהמ"ח ע' בלשונו. ובאמת מבואר בע"ז דף כ"א דאף המשכיר בית לעכו"ם שמכניס ע"ז לתוכה עובר בלאו הזה דלא תביא וכו' וכן כ' הר"מ בפי' כאן והרהמ"ח בסוף משפטים ועיין בתוס' בע"ז שם דאם הישראל מכניס ברשותו בודאי עובר רק בשכירות לעכו"ם הוא רק מדרבנן ע"ש ודעת הר"מ פ"י נראה שהוא מן התורה דכתב מפסוק הזה ובודאי אין לוקין על הכנסת העכו"ם דאיהו לאו מידי עביד אבל במכניס לביתו בידים אף שאינו רוצה להנות בו נראה דעוברים בלאו הזה ולא תביא וכו' והוא ראוי ללקות ג"כ מלאו הזה וצ"ע קצת. וזה פשוט הנהנה מאיזה דבר מע"ז אף על פי שלא הביא לתוך ביתו מכל מקום עובר בלאו זה ג"כ כמבואר הלשון בר"מ ובהרהמ"ח וכן בש"ס מבואר המבשל בעצי אשירה לוקה שתים נראה אף שלא הכניסו לביתו דהנאה שנהנה הוי הכנסה כנ"פ ע' בלשונם. ועיין בספר משנ"ח מצוה כ' ומצוה ל"ט שהאריך לחקור דמכירה הוי הנאה עיין במ"ל בהלכות יסוה"ת ובר"מ סוף הלכות מכ"א, א"ו כאן כיון שהדמים שלקח נתפסים באיסור ואסור להנות והוא אינו רוצה להנות אם כן המכיר' לא הוי הנאה כלל. וגם חקר במוכר לישראל אם המכירה חל מחמת מקח הנעש' באיסור וכל מילתא דא"ר לא תעביד וכו' ל"מ. ובמוכר לעכו"ם אפשר דמהני כיון דאחד אינו עושה איסור אפשר דמהני ע"פ סברות הפנים מאירו' והדברי' עתיקין ע"ש שפלפל בחכמה ומראה מקום אני לך. והנה הר"מ והרהמ"ח כללו במצות אלו ע"ז ומשמשין ותקרובו' דהם סוברים דגם תקרובת ע"ז אסור בהנאה מן התורה ולוקין אבל דעת התוס' בב"ק דף ע"ב ד"ה אי וכו' מסתפקים דאפשר דתקרובת ע"ז אינו אסור בהנאה מן התורה רק באכילה ועיין ברשב"א בקידושין מביא ג"כ שיטה זו ועיין בתוס' חולין דף ו' ובס' שעה"מ פ"ה מה' אישות ובהגהות טעם המלך פלפול ארוך בזה. והנה לדעת הר"מ והרהמ"ח לוקין בכ"ש דלא כתיב אכילה ואף שלא כדרה"נ דלא כתיב אכילה וגם כיון דהוא בכ"ש אף שלא כדר"א לוקין כסבר' מהרש"ל ומהר"י בן לב אך לסבר' התוס' דאכילה אסור מן ויאכלו וכו' אפשר דדוקא בכזית ועיין בס' משנ"ח ועיין בר"מ במכ"א ביין נסך והדברים עתיקין וארוכים בענין זה ולא יספיק כמה קונטרסים לברר הענינים הללו. לפמ"ש לעיל דאף בלא הנא' עובר במכניס דבר מע"ז משום לא תביא וכו' ופשוט דל"ד לתוך ביתו ה"ה לידו ע' בע"ז בתוס' שם דף כ"א אם כן נוכל לפלפל בסוגיא דר"ה גבי שופר של ע"ז דיצא דמללה"נ וכן בלולב נהי דאין לו הנאה מכל מקום על כל פנים עובר בלאו דלא תביא הדר הו"ל מהב"ע ע' בסוגיא והוא אריכות גדולה ובאתי רק להזכיר ולעורר. ופשוט ג"כ דהנהנה עובר במצות עשה דאבד וכו' כמו שמבואר במצוה לפני זה וכן המחזיק אותה או מכניסה ועיין בע"ז דרוצה בקיומה אסור מכש"כ שעושה מעשה אם כן ג"כ יש לפלפל בסוגי' דשופר אף על גב דלאו להנות נתנו על כל פנים עובר בעשה ובאתי רק לעורר ולהזכיר. ומביא הרהמ"ח חילוק בין ע"ז של עכו"ם ובין ע"ז של ישראל דע"ז של עכו"ם אסור' מיד משנעשית דכתיב פסילי וכו' משנפסלו וכו' וע"ז של ישראל אינה אסורה עד שתיעבד כן מבואר בש"ס דר"ע סבירא לי' כן וכן הלכה וכן פסק הר"מ כאן פ"ז ועיין בלחם משנה מה שפלפל בדברי הר"מ ומשמשי עכו"ם אפילו של עכו"ם אינם אסורים עד שישתמשו בו עכו"ם ועיין ביו"ד סי' קל"ט בט"ז דמביא בשם הדרישה דישראל רשע דינו כעכו"ם לענין זה דנאסרת מיד שעשאה והט"ז השיג עליו דדינו כישראל ועיין בס' משנ"ח מצוה ל"ט פלפול ארוך בזה ומראה מקום אני לך. וע"ש שפלפל באריכות בישראל ועכו"ם שעשאו עכו"ם בשותפות ולא עבדוהו דחלק העכו"ם נאסר מיד וחלק הישראל לא נאסר אם חלקו אח"כ מה דינו אם יש ברירה וע"ש שפלפל הרבה ומ' מקום אני לך. והנה ע"ז של נכרי דאסורה מיד ל"ד שעשאה עכו"ם אלא אפילו ישראל שעשאה לעכו"ם נאסרה משנגמרה כמבואר בש"ס דע"ז ובר"מ כאן הלכה ה' אם כן נראה פשוט אפילו עשאה עכו"ם חרש שוטה וקטן או ישראל שעשאה עבורם נאסרה מיד דתיכף בשעת עשיה נאסרת אבל ישראל שעשה דאינה אסורה עד שתיעבד נר' דחרש שוטה וקטן שאין בהם דעת ואין יודעין בטוב ע"ז אפשר דאין עבודה שלהם כלום ואינה נאסרת בעבודתם. ואפשר דקטן עד י"ג שנים אף דיש בו דעת מכל מקום כיון דלכל התורה כולה אין מחשבתו ומעשיו כלום (ומחשבה הנכרת מתוך מעשיו הבאתי כ"פ ואין כאן מקומו) אין עבודתו כלום. ועיין בש"ע גבי ביטול עכו"ם קטן ומסופק אני אם מדמין זל"ז וצ"ע. ועיין בש"ס ובר"מ פ"ח ובש"ע דישראל שזקף לבינה ובא עכו"ם והשתחוה דנאסר כיון דהי' ניחא להישראל אפשר בחרש שוטה וקטן לא שייך זה דל"מ ניחותא דידהו ואינו נאסר ובאתי רק לעורר. ונוהגים לאוים אלו בכל אישי ישראל חוץ מחרש שוטה וקטן כהת"כ ואינו נוהג אצל ב"נ כמש"ל. וגם אי הוי אבזרי' ע' בסוף קכ"ז והארכתי לעיל בפ' אמור. ועיין בר"מ שכ' המשתחוה לחצי דלעת והחצי השני מעורה בו נאסרת החצי השני' מספק. והוא אבעי' בש"ס בחולין והראב"ד השיג ע"ז דאין יד לאיסור רק האבעי' לטומאה וכן שיטת רש"י. אך הר"מ ס"ל דגם לענין איסור אבעי' זו אם יש יד ע"ש. וא"י אם דוקא במשתחוה הדין כן ולא במשמשין ולא בתקרובות או גם באלו דברים הדין כן:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון