מנחת חינוך/תכו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png תכו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שלא נחמול על עובדי עכו"ם וכו' ועז"נ ולא תחנם וכו. מבואר בר"מ (פ"י מהלכות עכו"ם).

והנה מבואר בפ"ק דע"ז (דף כ') דג' דברים נפקא לן מלא תחנם לא תתן להם חן ולא תתן להם מתנת חנם ולא תתן להם חני' בקרקע ע"ש בגמרא דמפיק שם כולהו ע"ש.

והנה אף על פי שלאו זה נאמר כאן גבי ז' עממים מכל מקום הסכמת הר"מ והרהמ"ח וכן כתבו התוס' בע"ז (שם) דלאו זה נאמר על כל עכו"ם ע"ש. והר"ם בתחלת הפרק שם כתב דאסור לרחם על עכו"ם שנאמר לא תחנם לפיכך אם ראה עכו"ם טובע וכו' לא יעלנו וכו' מכאן אתה למד שאסור לרפאות עכו"ם אפילו בשכר וכו' ולדעתי צ"ע דבשכר כיון דעושה בשביל הנאתו ל"ש מתנת חנם ול"ש לא תחנם ע' בסוגי' דף כ' דבעכו"ם המכירו ל"ש לאו הזה דלא הוי מת"ח וכן מפני דרכי שלום ל"ש הלאו הזה ע"ש בתוספות ואפילו למאן דמתיר מת"ח מכל מקום אסור להעלותו דמחי' בן לעכו"ם ע"ש בתוס' אבל הלאו דמת"ח ל"ש אם עושה בשביל הנאת עצמו כי אינו חנם ע' בר"נ גבי משחרר עבדו וכו' ע"כ נהי דאסור מכל מקום צ"ע על הר"מ מ"ש עובר בלאו ע"ש.

ומבואר בר"מ כיון דאסור ליתן להם מת"ח שנאמר לגר וכו' או מכור לנכרי במכירה לא בנתינה כדעת ר"י בש"ס דדברים ככתבם ע"ש בע"ז ובפסחים בסוגיא דחזקי' ור"א ומה שיש לפלפל בר"מ מסוגיא דפסחים אין כאן מקומו ע' בלחם משנה (פ"ח מהל' מאכ"א) ובאחרונים ואין כאן מקומו. ומ"ש הר"מ מקרא זה. נראה דמודה דעובר גם כן בלאו דלא תחנם ועובר על עשה ולא תעשה ע' בע"ז בתוס' בד"ה ר"י וכו' בדף כ' ומכל מקום צ"ע דלא כתב להדי' דעובר בלאו עיין בלשונו. שוב ראיתי בס' משנ"ח מצוה מ"ב שעמד בזה גם ראיתי שם שכת' דד' דברים מבואר בש"ס שנלמד מקרא זה ג' דברים הנ"ל והד' דאסור להעלותן ומרשים דף כ' ואני לא מצאתי ד"ז דאסור להעלותו כמ"ש דנר' דעת הר"מ צ"ע.

והנה בלאו הזה נכלל דלא תתן להם חני' בקרקע בא"י ואסור למכור להם הן בית או שדה או שום דבר מחובר כמבואר בש"ס ובר"ם כאן. ומ"ש הרב המחבר דין זה במצוה בפרשת משפטים שייך למצוה דכאן ע"ש בהגהות. ומבואר שם דדוקא למכור אסור מן התורה אבל שכירות שרי דלא הוי חני' בקרקע. וצ"ע במוכר לזמן עיין בר"מ (פ' כ"ג מהל' מכירה) אפשר דהוי מכירה ועובר בלאו הזה. וכתב הרב המחבר כאן דאם שיבח וכו' אין לוקין לפי שאין בו מעשה וכו' ולפי זה במת"ח הוי מעשה. אך באמת יכול לומר דיש לו איזה הנאה ולא הוי מתנ"ח.

ונראה דלא הוי לאו שבכללות אף על פי דג' דברים נלמד מלאו זה דהכל אחד כמו לאו דמלאכת יו"ט.

והנה המוכר קרקע בא"י כת' הרהמ"ח במצוה ל"ד דאין לוקין דהוי לאו שאב"מ כיון דאפשר בלא מעשה וצ"ע דבמצוה שלא נמכור מעשר בהמה במצוה שס"א כתב דאין לוקין לפי דאין מכירתו מכירה דלא אהני מעשיו וכן בחרמי כהנים וביפ"ת לא כתב כיון דאפשר בל"מ. נראה דמכירה הוי מעשה ול"ש כיון דאפשר בל"מ כמ"ש כ"פ וצ"ע. והר"מ בהלכות סנהדרין לא מנה לאו הזה בכלל הלוקין וצ"ע למה דלדעת הרב המגיד הר"מ לא ס"ל הכלל הזה כמו בהרהמ"ח והדברים עתיקין וצ"ע. ואם המכירה קיים מחמת כל מילתא דא"ר לא תעביד וכו' צריך אריכות גדול עיין בסוגיא דתמורה ובאתי רק להזכיר והדברים עתיקין. ועיין בדברי הרב המחבר מצוה של"ט מבואר דמכירה הוי מעשה ולוקין. ע"ש באריכות וצ"ע במצוה זו:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון