מנחת חינוך/שצט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שנצטווינו בדיני מי נדה כלומר כו'. דינים אלו מבוארים בהלכות פרה בהר"מ מפ"ו עד סוף ואכתוב לך בקיצור כדרכי בס"ד. המים שממלאים ליתן בהם האפר חטאת להזות צריך להיות מים חיים מן מעיינות הנובעים או מן הנהרות המושכין היינו מעיינות הזוחלין ובר"מ כאן מבואר בתחלת הפרק דנהרות כשירין לקידוש ובהלכה י' כ' דכל הנהרות פסולים ועיין בהראב"ד ובכ"מ שכ' דהר"מ חושש לכל הנהרות מפני שיש בהם תערובת מים פסולים ע' פ"ח דפרה אבל בידוע שאין שם מי תערובת נהרות כשירים ודין רבו הנוטפין על הזוחלין עיין בר"מ בה' [מקואות] ויש הרבה שיטות ואין כאן מקומו להאריך. והים הגדול אינו כמעין ופסול לקידוש ושאר הימים פוסק הר"מ כאן דכשירים לקידוש והזוחלים מן הימי' פסולים. ועיין בכסף משנה מה שתמה עליו ועיין בכסף משנה פ"ט בהלכות מקואות שיישב ותירץ דבריו דהר"מ ס"ל דים הגדול פסול בכ"ע לקידוש וכל הימים כשירים באשבורן ובזוחלין פסולים ע"ש ויש הרבה מימות פסולים כגון מלוחים ופושרים והמעורב טיט דה"ל חציצה בין הכלי למים ע' הכל בר"מ ואם באתי לכתוב כ"ד הי' צריך חיבור מיוחד לכל מצוה. וצריך למלאות מן המעין דוקא בכלי ושלא בכלי נפסלו וכל הכלים כשירים אפילו כלי אבנים כו' שאינם כלים לענין טומאה מכל מקום כשרים למילוי וכלי שניקב כמ"מ כשירה ובכונס משקה פסולה ועי' בר"מ דחושב מה שאינו נקרא כלי ופסול ואיזה נקרא כלי וכשר והמילוי כשר בלילה והכל כשירים למלאות חוץ מחשו"ק ועיין בכסף משנה דנלמד מקידוש. והמלאכה פוסלת במילוי המים אם בשעת מילוי או אחר כך שעוסק במים שמוליך ממקום למקום או שמערה מכלי אל כלי ועוסק במלאכה המים פסולים ול"ד מלאכה אפילו אם הורה הוראה בעת שהמים על כתפו כו' אך במלאכה אפילו לא עמד פסולים ובאינו מלאכה צריך דוקא עמד עי' דינים אלו באריכות בר"מ פ"ז ופ"ח ודברים הללו הם דברי קבלה ודעת הראב"ד בהשגות דכל המלאכות דפוסלים הוא מטעם היסח הדעת דאין אדם יכול לכוין דעתו בשני דברים ומסיח דעת. ודעת הר"מ דמלאכ' מצד עצמו פוסל דכן הוא גזה"כ. ומבואר בר"מ פ"י הלכ' ב' ממלא אדם מים ומניחו אצלו בלא קידוש עד זמן שירצה כו' כ' הראב"ד ובלבד שיהיו שמורים ולא יהי' בהם הסה"ד והכסף משנה כת' והדבר תימא האיך אפשר שיהיה כמה ימים ולא יהי' בהם הסה"ד ולדעת רבינו ניחא דהסה"ד דפוסל דוקא כשהוא מתעסק בה קצת כגון ששקלו במשקל כו' על כל פנים ד"ז ברור דאף קודם שנתקדש המים בעצמם ג"כ פוסל הסה"ד גמור שכן מבואר במשנה ובר"מ גבי מי חטאת לאחריו כו' דכתיב למשמרת אף שעדיין לא נתקדש וזה הוי עסק קצת כמו ששקל במשקל והמלאכ' שפוסל היינו מי שהמים אצלו ואם מסרם לשומר אין המלאכ' של בעה"ב פוסלת רק אם השומר עשה מלאכ' נפסלו המים עיין באריכות פרטי הדינים. ומותר ליטול שכר על מילוי המי' והולכתן ואין מלאכה פוסלת במים רק קודם שנתקדשו דהיינו שנתן בהם האפר ואח"כ שוב אין מלאכה פוסלת והמים אחר שניתן האפר נקרא מי נדה ומי חטאת ומי מקודשין. ובפ"י הלכה ד' כ' הר"מ המוליך מים לקדשן ואצ"ל מים מקודשין לא יפסול כו' שנא' למשמרת כו' וכ' עליו הראב"ד תמה אני על זה והלא מלאכה אינה פוסלת אלא משום הסה"ד וכבר אמרו מלאכ' אינה פוסלת עד שיטילו את האפר הא משיטילו אינה פוסלת וא"כ הסה"ד למה יפסול במים שנתקדשו ועי' בכ"מ שכתב דהר"מ לשיטתו דאין מלאכה פוסל משום הסה"ד רק גזה"כ והסה"ד פוסל גם אחר שנתקדשו ע"כ. אם כן בהסה"ד לאחר שנתקדשו הוא פלוגתא דהר"מ סובר דפוסל ולהראב"ד אינו פוסל. וקשה לי לדעת הראב"ד דמים המקודשים אינו פוסל בהם הסה"ד הא מבואר בהדיא בגיטין דף נ"ג גבי העושה מלאכ' במי חטאת והיינו מים המקודשים כי זה נקרא מי חטאת ומסקינן אידי ואידי בכנגדן ורבא דמכשיר בלא אסח דעתי' דלא הוי מלאכה וברייתא הפוסלת מיירי דאסח דעתיה ופסול חזינן דמי חטאת נפסל בהסה"ד וזה כונת הכסף משנה שכ' על הראב"ד דבדין הסמוך מבואר כדברי הר"מ דהסה"ד פוסל במים מקודשי' היינו ד"ז דגיטין מכל מקום קשה על הראב"ד מש"ס הנ"ל וצ"ל לדעתו דהסה"ד בלבד לא פסל רק בעשה מלאכה במי חטאת כגון ששקל כנגדו אע"ג דשקל כנגדו בלבד אינו פוסל מכל מקום בהדי הסה"ד פוסל והסה"ד בלחוד אינו פוסל אבל דעת הר"מ ברור מפשיטות הש"ס. והעושה מלאכה בגוף המים פסולה לד"ה אפילו לא הסיח דעתו כמבואר בגיטין שם ובר"מ כאן. ועי' בראב"ד פ"ז בד"ה שמילוי כו' ועיין בפסחים דף י"ח דפרה ששתתה מי חטאת דלטומאה חמורה לכ"ע בטלו במעי' דאינן מ"ח עוד דנפסלו משום הסה"ד וע"ש בתוס' ד"ה בטלו כו' שכתבו בעודה בפי' לא בטלו רק במעי' כיון דהוא מים מקודשין נפסל משום הסה"ד כולם ס"ל כר"מ דמי חטאת היינו מים מקודשים נפסלו ג"כ בהסה"ד ועיין בחולין דף ט' ברש"י ובתוס' בר"ה. ועיין בגיטין דף פ"ו בתוס' בד"ה כל בע"ב שכתבו שם נראה דאפילו לאחר הקידוש נפסלים בהסה"ד וע"ש נראה מדבריהם דלא ברירא להו ד"ז והתוס' בפסחים שם כתבו דבפי' לא בטלו אף על פי דמבואר במס' פרה כל העופות פוסלים מ"ח היינו קודם שנתקדשו דנפסל משום חיותן וכו' או משום מלאכה אבל לאחר שנתקדשו אין מלאכה פוסלת כו'. ואיני מבין הא מבואר בגיטין שהבאנו לעיל דעושה מלאכה במי חטאת בגופו נפסלו אף בלא הסה"ד כמ"ש והאי דאין המלאכה פוסלת במים המקודשים היינו שהאיש העוסק במים עושה מלאכה אחרת ג"כ לא נפסלו כמו שהבאנו לעיל אבל מלאכה בגוף המים פוסלי' כמ"ש הראב"ד בפ"ז ע"ש. ואפשר יש לתוס' שיטה אחרת ומ"ח שנזכר בגיטין ג"כ באינם מקודשים כמו במשנה המבואר מ"ח ולדעתם מיירי באינם מקודשי'.
והנה יש אריכות גדול בכל פרט ואכתוב בקיצור ובעזה"י אשנה פ"ז. לעיל הבאתי דמותר לערות מי המילוי מכלי אל כלי ומבואר בר"מ פ"ז ובר"מ פ"י מבואר להדיא דמערה מכלי אל כלי כו' אבל רש"י בחולין שם כתב בשם י"א דפסולים דהקידוש צריך להיות בכ"ר שנתמלאו מים חיים כו' חיותן בכלי ורש"י קלסי' וגם התוס' שם הסכימו לזה ע"ש וגם בפ' המגרש כתבו התוס' כן בפשיטות וגם בפסחי' אם כן רש"י ותוס' ס"ל דמערה מכלי אל כלי נפסלו המים. ועי' בר"ש פ"ט דפרה מביא דעת רש"י והשיג עליו דמותר לערות מכא"כ ע"ש ומראה מקום אני לך. ואח"כ שמילא את המים מקדש אותם והקידוש הוא שיתן אפר פרה על פני המים וצריך ליתן שיעור שיהי' נראה וניכר עפ"י המים ומערב הכל. וצריך שיהיה המים בכלי ואח"כ נותן את האפר עליו ואם נתן תחלה האפר ואח"כ נתן המים פסול וזה מבואר בסוטה דף ט"ז ובתמור' דף י"ב כרבנן ולא כר"ש ומבואר כאן בר"מ פ"ט ועי' ביומא דף מ"ג בתוס' ד"ה הכל שהשיגו על רש"י דפירש שם שנותן האפר תחיל' וע"ש בהגהות על הגליון וצריך לערב האפר ע"ש. והקידוש צריך להיות ג"כ בכלי ושלא בכלי פסול כמו המילוי וכשר בלילה והכל כשרים לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן והמקדש צריך שיתכוין ויתן האפר בידו על המים ואם נפל בעצמו פסול ע' הרב' דינים בר"מ כאן. ואסור ליטול שכר על הקידוש משום ראה כו' מה אני בחנם כו' ואם נטל שכר על הקידוש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה ופסול ואינו כלום. ועיין בקדושין סוף פ"ב הא דפסול הוא רק אסמכתא ע' בתוס' שם. ועי' בש"ע חוה"מ סי' ט' ול"ד דהוא רק מדרבנן גבי נוטל שכר להעיד ולדון כו' ילפינן מדרשה מה אני בחנם וכו' ע"ש ובבכורות. וצ"ע אם עבר והזה במים הללו האיך אפשר לחייבו קרבן על טומאת מקדש וקדשיו כיון דמה"ת כשר וצ"ע דהר"מ לא כתב זה דאינו חייב בדיעבד כמ"ש בהלכ' ט"מ דאין בנו כח כו' אפילו שהם מן התורה כיון דאינו מפורש בתורה מכש"כ כאן והאיך סתם הר"מ דמימיו מי מערה וכו'. וכן מ"ח שנפסלו פרחה הטומאה ממ"ח עצמם מן התורה עי' בר"מ פ' ט"ו והכא אפשר כיון שהוא כשר מן התורה אם כן לא פרחה הטומא' ומטמא מן התורה בין במגע כו' כדינים המבוארים במס' פרה ובר"מ פרק ט"ו כאן והאיך סתם הר"מ כאן דמימיו כו' משמע דהם פסולים גמורים הן לענין לטהר הטמא והן שיטמאו במגע ובמשא כדין מי נדה. ועיין בה' תרומות במנ"ל מה שפלפל לענין תרומה טמא' דרבנן ואפשר לומר כיון דמדרבנן נפסל ממילא הוי הסה"ד וממילא יש בה פסול מן התורה וצ"ע. ועיין ביומא בסוגיא דאינו נכנס למקדש עד שיטבול וכו' ועיין בחגיגה גבי אונן ומח"כ דצריכים טביל' לקודש כו' ובתוס' שם וכעת באתי רק לרמוז. לעיל כתבנו דהתו' כתבו בפסחים דמים שנתקדשו אינו פוסל בהם מלאכה וכתבנו דבר"מ אינו מבואר רק באיש העוש' מלאכה אבל לא בעוש' מלאכ' בהמים. שוב ראיתי להתוס' בב"ק דף ל"ח בד"ה הא קמ"ל כו' שכתבו ג"כ מפורש דאין המלאכה פוסלת במים לאחר קידוש והם קורים מי חטאת המים שלא נתקדשו ע"ש. וראיתי בסוף ספר בעה"מ שמביא בשם המאירי מובא בס' ש"מ שכתב דמי חטאת נקרא אחר שנתן האפר ומי מילוי פוסל מלאכ' שעושה המתעסק אבל במים המקודשים אינו פוסל אם עושה מלאכה אחרת אבל מלאכה במים פוסל אח"כ ג"כ במים המקודשים כדברנו וכתב שם שדעת הר"מ כך ע"ש. ובפירוש הר"מ קורא מי חטאת מים המקודשים בפ"ו הלכה א' ע"כ ס"ל דמ"ח לאחר שנתקדש פוסל גם כן מלאכה במים עצמם כמ"ש כאן הדינים מי חטאת ששקלם כו' וכן כתב הראב"ד להדיא בפ"ז דקודם הקידוש פוסלת המלאכה משום הסה"ד ובפ"י כתב דמים המקודשים אין פוסל הסה"ד ושם בד"ז כ' בפירוש חוץ מן העושה מלאכה במים עצמם וכו' מבואר להדיא אף דמלאכה שעושה אינו פוסל במים המקודשים מכל מקום במים עצמם פוסל בכ"ע וחולק על התוס' וסובר כשיטת הר"מ. לעיל כתבתי דנוטל שכר פסול מדרבנן מכל מקום נפסל מן התורה דהוי הסה"ד צ"ע לשיטת הראב"ד דס"ל הסה"ד אין פוסל לאחר שנותן האפר אם כן אמאי פסול מן התורה ובאתי רק לעורר. ועיין בר"מ פ"ח הלכה ו' ובדברי הכסף משנה מבואר שם דוקא אם נתן לו השכר קודם הקידוש אז פסול אבל אם לא נתן לו רק הבטיח ליתן לו אינו נפסל ואפילו אם נתן לו אח"כ אינו נפסל ואפשר גבי נוטל שכר לדון ולהעיד ג"כ הדין כך דמ"ש ויש לפלפל בזה שם בחוה"מ ואין כאן מקומו. ועיין בחוה"מ סי' ל"ד מבואר דאם החזיר השכר עדותו ודינו כשר אפשר כאן נמי כיון דהוא רק קנס חכמינו זכרונם לברכה כמבואר שם או אפשר כיון דנפסל אינו [חוזר] וכשר וצ"ע.
ואחר שקידש המים הם מי נדה ומזה ממנו לטמא מת והזאה צריכ' ג"כ להיות מהכלי ושלא מכלי פסול והזאה פסולה בליל'. ול"מ הזאה אלא אף טבילת האזוב במים פסולה בלילה ואם טבל בלילה האזוב או טבל האזוב ביום והזה בלילה פסול' ועיקר מצותה בהנץ החמץ ומשעלה עמוד השחר כשר. והשכר פוסלת בהזא' כמו בקידוש ואם נטל שכר פסולה וכבר כתבתי דזה רק מדרבנן. וצ"ע אם ח"כ וקרבן אם הזה בשכר ע' לעיל. והכל כשרים להזות ולטבול את האזוב חוץ מאשה וטומטום ואנדרוגינוס שהם ספק אשה וילפי' מקראי. ופשוט שטומטום שנקרע ונמצא זכר כשר למפרע וטומטום ואנדרוגינוס שמשום ספק פסולים בודאי א"ח קרבן עו"י על ביאת מקדש מספק. וקטן שיש בו דעת כשר ואם אין בו דעת אשה מסייעתו שאוחזת לו המים כו' וה"ה חו"ש כשירים אם מסייעים דהם אין בהם דעת. המזה צריך לכוין ולהזות על הטמא לטהרו ואם הזה שלא בכונ' הזאתו פסול' כן מבואר בר"מ והראב"ד השיג דחולין ל"צ כונה. וצ"ע האיך מכשיר הר"מ קטן שיש בו דעת להזות הא כ"מ שצריך כונה קטן בכל ענין פסול וצריך שיהי' גדול עע"ג כמו גבי גט וח' ושחיטה לרבנן ול"מ אפילו יש בו דעת רק צריך עע"ג והאיך סתם הר"מ בקטן שיש בו דעת כשר דנרא' אפילו אין עע"ג. וצ"ל דז"פ מד"ז ולא הי' צריך הר"מ לפרש רק דעיקר הדין אשמועי' דקטן כשר היינו בעע"ג וקטן שאין בו דעת אשמועי' בגונא דאשה מסייעתו ומכל מקום צ"ע דסתם הדבר אבל הדין בודאי אמת דהוא ככל הדברים דצריך כונ' כמו שהדין בחרש שוטה וקטן לענין עע"ג ה"נ כאן וצ"ע ועיי' בתוי"ט במשנה סוף פרה וצ"ע וכל דיני הזאה עי' בר"מ והוא אריכות גדול. יש עוד דין במי חטאת דהנוגע או הנושא מ"ח לצורך הזאה טהור אך שלא לצורך הזא' אם נוגע במים שאין בהם שיעור הזאה אפילו כ"ש ה"ז טמא טומאת ערב בין אדם בין כלים דמ"ח הם אה"ט ונעשים ראשונים אבל במשא אינו מטמא וגם אינו מטמא בגדים בשעת מגעו ככל א"ה דמטמאים במגע בלבד דאינם מטמאים בגדים בחיבורין כמבואר כ"פ בח"ז. ומ"ח שיש בהם כדי הזאה מטמא במגע ובמשא וגם מטמא בגדים בחיבורן. וע' כאן בר"מ פרק ט"ו מבואר בדבריו דמטמא בגדים אפילו במגע לחוד ובפ"ו מהלכות שאה"ט כ' בפירוש דאינו מטמא בגדים רק במשא ולא במגע ומכל מקום הנוגע מטמא בגדים שא"א שלא יסיט ועיין בכסף משנה ובמנ"ל דכולם סוברים דאין מטמא בגדים מדין מגע רק סברת הר"מ דא"א שלא יסיט ומטמא בגדים משום נושא. וכ"ז שלא לצורך הזאה אבל לצורך הזאה אינו מטמא כלל ודוקא קודם שנעשה מצותו אבל אחר שנעש' מצותו כגון לאחר הזאה אפילו נטף המים ונגעו או נשאו אינו מטמא כלל וקודם הזאה אם המ"ח נפסלו בענין שאינן ראוים להזאה ג"כ מן התורה פרחה הטומאה מיד ומדרבנן עיין בר"מ כאן פט"ו הרבה דינים ואין להאריך. ומ"ח כ"ז שהזה המזה אם נגעה המ"ח כ"ש באדם הטמא עלתה הזאה ודוקא על איברים שבגלוי אבל איברים שאינם בגלוי כגון הלשון וכדומה לא עלת' לו הזי'. וצריך להזות ביום השלישי היינו ל"פ מג' כגון ביום הראשון או ביום השני לא עלת' הזי' כלל אבל אפילו אם נטמא זה שנה מזין עליו הזאה ראשונ' דשלישי ממעט שני ולא יותר משלישי והזאה שני' שוב ממעט ששי כגון שהזה בששי או דהזאה ראשונה הית' לאחר שלישי אך הזאה שני' היתה פחות כמשלישי לשביעי דהיינו ה' ימים עם ימי הזאה בודאי לא עלת' לו דצריך הזי' שני' להיות מרוחק ה' ימים אך אם היתה הזאה מרוחק יותר כגון שהי' ו' ימים או יותר מהזי' ראשונ' דעת הר"מ כאן הוא דעלת' לו דעיקר קפידא שלא יקרב אבל לרחק שפיר דמי אבל הראב"ד והר"ש השיגו עליו וסוברי' דאם הרחיק הזי' שני' יותר מה' ימים ג"כ לא עלת' לו כמו בקירוב הכלל דלא פחות וגם לא יותר מה' ימים צריכה להיות הזי' שני' והדברים ארוכים עי' בר"מ כאן פי"א ובראב"ד. וגם דעת ר"ת דט"מ צריך שתי טבילות אחת קודם הג' כדי לקבל הזי' דאין הזי' בלא טבילה וגם בהזי' יום ג' צריך טבילה מקודם ואין כן דעת הר"מ והר"ש ועיין בתוס' מגילה דף כ' ובחגיגה והדברים ארוכים ובאתי רק לרמוז. ועיין בכ"מ. וכל הטמאים כגון זבים וכדומה מקבלים הזי' וטהורים וטומאת מת אעפ"י שהם טמאים בטומאה אחרת וכן הערל מקבל הזי' וכן הערל כשר להזות שאין הערל כטמא וטמא פסול להזות אך טב"י כשר בכל מעש' פרה. ונוהג בזו"נ ה"ה בחרש שוטה וקטן דמזין עליהם ולהאריך בפרטי הדינים צריך חיבור מיוחד ובעזה"י אשנה פ"ז. (חסלת סדר חוקת ובעה"י נתחיל סדר פנחס):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |