מנחת חינוך/שס
מנחת חינוך 
שס
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
לעשר כו'. הדינים מבוארים בר"מ ה' בכורות מפ"ו עד סוף הלכה הנ"ל ונכתוב בקיצור. מ"ע מן התורה לעשר כל בהמות טהורות שנולדו לו היינו בקר וצאן והיאך מעשר יבואר אח"ז והמעשר הוא קודש ומצות מעשר בין תמימים הראויים להקרבה ובין בע"מ שא"ר להקרבה ועוד דברים שאין ראוים להקרבה כמבואר בה' איסורי מזבח ויש שא"ר להקרבה ואינם מתעשרין ויבואר כאן בעזהשי"ת. ואם המעשר ראוי להקרבה מקריבין אותו בבהמ"ק דמו וחלבו והבשר נאכל לבעלים ואין לכהנים בו כלום ואם הוא בע"מ נאכל לבעלים בכ"מ ונשחטים בכ"מ ואין לכהן כלום אך אסורים בגיזה ועבודה כשאר קדשים ונאכל בקדושת מעשר כאשר יבואר ודיני הקרבה הכל מבואר במעה"ק וגם דיני גיזה ועבודה נתבאר בה' מעילה וכאן נכתוב שרשי הדינים מה שמחויב במעשר ומה שפטור והיאך מעשרין. וכל הנחשבין בר"מ ה' א"מ שנפסלו להקרבה אף על פי שאינו בע"מ כגון רובע ונרבע מוקצה כו' נכנסין לדיר להתעשר מחויבים במעשר ואם יצא זה בעשירי ימתין עד שיפול בו מום ונאכל לבעלים כי פסולים אלו בלא מום אין נקרבים ואין נאכלים במדינה עד שיפול בהם מום כמבואר בש"ס ור"מ. והנה מדפרט הכלאים כו' וגם כתב דהכל נכנסין לדיר וכל איסורי מזבח נראה מדבריו דאף טומטום ואנדרוגינוס נכנסין לדיר להתעשר כת"ק בבכורו' דנ"ז טומטום ואנדרוגינוס ספיקא הוא וכאן בין זכר ובין נקבה מתעשרין לא כרשב"י דסובר דאינו מתעשר דברי' הוא וע' פ"ב כאן לענין בכור פוסק דטומטום ספק ואנדרוגינוס אינו קדוש ונגזז ונעבד גבי בכור מבואר דאינו משום ספק וער"מ פ"ג מהא"מ כתב ג"כ דטומטום ואנדרוגינוס לא מטעם ספק ולא משום מום לחוד רק משום ברי' ואפילו עוף דאין תמות וזכרות פוסל מכל מקום פסול טו"א. וע"ש בה"י דהמקדיש טו"א אינו קדוש כלל ועי' בפ"א מה' תמורה דאין נתפסין בתמורה ובלחם משנה שם ובה' אישות ובש"ס בכורות דמ"א ומ"ב. שוב ראיתי בתי"ט הקשה כאן על הר"מ למה אנדרוגינוס מתעשר. והנה אתנן ומחיר דנכנסין להתעשר אף שהם לקוח ומתנה דפטורים ממעשר יתבאר לקמן דיש לקוח שחייב ובכה"ג מיירי כאן. והנה חמשה א"מ שאין נכנסין לדיר וא"ח במעשר ואלו הם הכלאים וי"ד וטרפה ויתום ומחוסר זמן ומבואר בגמ' דהנהו חוץ מטרפה ילפינן משור או כבש כו' וילפינן בג"ש תחת תחת מקדשים ומה כאן פרט לטרפה כו'.
והנה בש"ס מבואר ג"כ דנדמה אינו בכלל מעשר דילפינן מאו עז כו' וכתבו שם התוס' הא דלא נקט במשנה נדמה דהוא בכלל כלאים. והנה הר"מ כאן חשיב ה' דברים ולא כתב נדמה ופוסק צריך לפרש דבריו ועי' פ"ג מהא"מ ה"ה כתב הר"מ הנדמה אף על פי שאינו כלאים כו' אף על פי שיש בו מקצת סימנים כו' שאין לך מום קבוע גדול מן השינוי. והנה מה שפוסל מטעם בע"מ היינו ביש לו מקצת סימנים אבל בנדמה גמור אינו משום בע"מ כמבואר בש"ס ובר"מ כאן פ"ב דנדמה לא הוי בכור כלל ומקצת סימנים ה"ל בכור בע"מ וניתן לכהן וע"ש בכ"מ שכ' דהר"מ בהי"א דילג נדמה דהוא בכלל כלאים כסברת התוס' וע"ש בלחם משנה ומ"ל כתבו דהוא בכלל בע"מ. ובאמת חילוק יש גבי קדשים ג"כ בין נדמה ובין בע"מ דבע"מ חל עליו קדושה ונדמה דילפינן מקרא זה או עז ה"ל כמו כלאים דאין קדושה חל כלל ע"ש בהלכה י' כמ"ש הר"מ גבי בכור דנדמה גמור אינו בכור כלל ובמקצת סימנים ה"ל בע"מ ע"כ ד' הכסף משנה נכונים. ומכל מקום צע"ק דשם כ' דנדמה פסול רק אח"כ בכולל לא קחשיב שייך שפיר דה"ל בכלל איזה דבר או כלאים או בע"מ אבל כאן ה"ל לפרש הדין כמ"ש גבי בכור. אך על כל פנים הדין אמת דנדמה גמור אינו נכנס לדיר כלל ובמקצת סימנים ה"ל בע"מ ומתעשר וז"פ. וטרפה דאין נכנס לדיר ילפינן מאשר יעבור כו' ובקדשים ילפינן מקראי וע' כאן בתוס' בכורות דנ"ו כתבו דנחתכו רגליה מארכובה ולמעלה דאינה טריפה מתעשר כיון שאינה טרפה עוברת קרינן ביה. ובחולין קל"ו כתבו דנחתכו רגליה אף מארכובה ולמטה דאינה טרפה מכל מקום לא קרינן בי' עוברת ומדעת הר"מ נראה דוקא טרפה כסברת התוס' כאן והובאו דברים אלו במ"ל כאן על כל פנים טרפה בכל הטרפות כ"ע מודים דאינו מתעשר כאיזה טרפה מח"י טרפות אף שעובר תחת השבט ועיין במנחות דף וא"ו פירש"י כיון דאין לה חיות לא חשיב עוברת ע"ש. והנה במ"ש לעיל דנדמה גמור הוא בכלל כלאים כמבואר כאן בש"ס ואינו נכנס לדיר להתעשר אבל יש בו מקצת סימנים ה"ל כבע"מ ומתעשר וכ"נ מהר"מ פ"ג מהא"מ גבי קדשים ע"ש בכ"מ וכ"פ כאן גבי בכור פ"ב כמ"ש לעיל. שוב ראיתי בבכורות דף י"ב מבואר שם לא לעולם למעשר וכגון שיש בו מקצת סימנים מ"ד יליף העברה מבכור ופירש"י כמו בכור במקצת סימנים חייב ה"נ קמ"ל תחת תחת מקדשים גמר ופירש"י כי היכי דלמזבח לא קריב כו' דמום הוא ה"נ במעשר לא קדיש כו' מבואר להדיא בש"ס דנדמה אף שיש בו מקצת סימנים אינו קדיש במעשר והוי דינו ככלאים ולא כבע"מ ע"ש. והנה איני מבין דברי רש"י היאך ילפינן מעשר מקדשים כמו דנדמה בע"מ הוא ואינו קרב למזבח ה"נ במעשר לא קדיש הא באמת כל מום אינו קרב למזבח ומכל מקום בע"מ נכנס לדיר להתעשר ויש לו קדושת מעשר בע"מ דבע"מ הוי נמי מעשר. גם מ"ש לעיל דגבי קדשים ג"כ יש חילוק בין נדמה גמור דהוי כמו כלאים ואין חלה עלי' קדושה כלל כמבואר בר"מ פ"ג מהא"ב ה"י ובין נדמה שיש לו מקצת סימנים דיש לו דין בע"מ בהלכה ה' שכ' הר"מ הנדמה כו' אף על פי שיש לו מקצת סימנים אין לך מום גדול כו'. נראה דאף נדמה גמור בקדשים הוא פסול רק מחמת בע"מ והתורה מיעטה מהאי קרא דאו עז דנדמה פסול מחמת בע"מ. אך מכל מקום יש לומר דדינו ככלאים דאין הקדש דאין במינו קרבן כיון דהוא משונה ע' בתמורה די"ז תוס' ד"ה א"ה טרפה כו'. על כל פנים קשה על רש"י שכ' דנדמה במקצת הסימנים ה"ל מום קבוע לשחוט אפשר דאינו קדוש כלל כיון דהוי משונה. והנה בבכור מבואר בש"ס דנדמה גמור אינו קדוש כלל ובמקצת סימנים קדוש כבע"מ שם דדרשינן מקרא אך בכור שור כו' ומקצת סימנים ילפינן דקדוש מאך כו' אך בקדשים נ"ל דממעט נדמה אף במקצת סימנים דלא כתיב אך ומכל מקום נחשב כנדמה גמור דאין במינו קרבן כיון דמשונה וכ"ה להדיא במסכת ב"ק דף ע"ח תוס' ד"ה עד דדוקא בבכור שיש בו ריבוי ומיעוט מיעט נדמה ומרבה ביש בו מקצת סימנים אבל בקדשים מיעט נדמה וליכא ריבוי ממעטינן אף ביש בו מקצת סימנים ע"ש. ומכל מקום דברי רש"י צ"ע למה כתב דה"ל מום קבוע לשחוט דנראה דלא קדיש כלל דהוי בכלל כלאים. הכלל בקיצור דבקדשים ומעשר דילפינן מקדשים הוי לי' נדמה אפילו במקצת דינו ככלאים אך בבכור יש חילוק וכן גבי תמורה בר"מ פ"א גבי לא קדושים כו' ג"כ כל נדמה בכלל אך בבכור יש חילוק כמבואר בש"ס ובר"מ. ומכל מקום דברי הר"מ הא"מ צ"ע דכלל בכלל בע"מ ובאמת לדעתו אינו קדוש כלל כמו כלאים בהלכה י' וגם ד' רש"י צ"ע.
והנה בן פקוע עיין בחולין דף ע"ו דרש"י כתב דפסול מחמת דהוי כמו יוצא דופן אם כן אינו נכנס לדיר להתעשר כמו יו"ד. ולהתוס' דהוי כמו שחוט נראה ג"כ דאינו מתעשר דשחוט אינו מתעשר ואף למ"ד דפודין פ"ח בב"פ ע"ש בחולין ובכורות די"ב מכל מקום אינו מתעשר כנ"ל. והנה מחוסר זמן דאינו נכנס לדיר היינו קודם ח' ימים ועיין כסף משנה כתב דמבואר בזבחים י"ב דבליל שמיני נכנס לדיר להתעשר וא"י למה השמיטו רבינו עכ"ל. ותמה אני על הכסף משנה דהרי שם אמרינן דנכנס לדיר בליל ח' דלילה לאו מח"ז והר"מ פ"ג מה' מחוסרי כפורים ה"ד פוסק בהדיא דלילה הוי מחו"ז כחזקי' ועיין בכסף משנה אם כן לדעת הר"מ אינו נכנס בליל שמיני ג"כ וער"מ פ"ב מה' חגיגה ה"ה פוסק ג"כ דלילה מח"ז אם כן בליל שמיני ג"כ אינו מתעשר וז"ב. והנה כל אלו שאין נכנסין לדיר להתעשר אפילו בדיעבד אינו מעשר כלל ואינו מצטרף לעשרה עש"ס ור"מ. ויש עוד מין שאינו מתעשר ואינו חל שם מעשר ול"ש בקדשים רק במעשר הוא גזירת הכתוב כגון לקוח והניתן לו במתנה פטור ממעשר וילפינן בש"ס מקרא בבכורות דנ"ו דבעינן שיהיו נולדו ברשותו. ודע דאם מכר או נתן אפילו המוכר הזה חזר ולקח או שנחזרה לו במתנה אף על פי שנולדו ברשותו מכל מקום כיון שהי' עליהם שם לקוח פטור. וד"ז מבואר שם בגמ' גבי נתן לה באתננה וחזר ולקחו ע"ש והר"מ ה"ל לפרש זה (ע' בהשמטות). ולקוח ומתנה אינו פטור אלא אם נלקח בשעה שהיה חייב במעשר אבל אם לקח עוברים במעי אמם או אפילו נולדו והיו מחוסרי' זמן בשעת המכירה או הנתינה הלוקח חייב דה"ל כאלו נולדו ברשותו דאין לקוח חל ע"ד שלא הי' ראוי להתעשר כ"ה בש"ס ור"מ. ופשוט ה"ה במפקיר בהמתו ל"מ בזכה אחר אלא אפילו חזר וזכה בעצמו מכל מקום ה"ל כלקוח דמ"ל מכר או הפקיר דזה נלמד מבכור בניך מה בנך כו' אם כן זה ג"כ נתמעט ע' בגמ' וז"פ. ויש לספק אם מכר הבהמו' בקנין דרבנן וחזר ולקחו דפשיטא ביד הלוקח בודאי פטור דכ"ש הוא מקנין תורה אך בחזר ולקחו אם ע"י קנין דרבנן שמכר חל שם לקוח א"ד כיון דמה"ת לא הוי מכירה חייב וד"ז תלוי באם ע"י קנין דרבנן כו' והדברים עתיקין.
ושותפים אי חייבים במע"ב יש שיטות ותלוי בגירסות המשנה האחים השותפים ויש גורסין והשותפים ודעת רש"י דשותפים בכ"ע פטורים ל"מ אם נשתתפו בבהמות דה"ל כלקוח אלא אפילו נשתתפו במעות וקנו בהמו' וילדו הבהמות ברשותם דלאו לקוח הוא או שנשתתפו בבהמות וילדו הבהמות אצלם. הכלל כל מין שותפות פטור ממעשר וילפינן מן יהי' לך פרט לשותפות רק אחים שנפלו להם בהמות בירושת אביהם ולא חלקו עדיין דה"ל תפיסת הבית הבהמות עצמם חייבים וכ"ש מה שנולד אח"כ ברשות' קודם חלוקה ותפיסת הבית מרבינן מן יהי' כו' וזה לא שייך רק באחים בירושה ובשאר שותפים ל"ש תפיסת הבית פטורים דשותפות פטור ממעשר בהמה. ואחים שחלקו בבהמות כ"א פטור ממע"ב דאחים שחלקו כלקוחות הם דאין ברירה או מחמת ודאי או מחמת ספק פטור ממע"ב. ועניני ברירה ארוכים. ודעת הר"מ דאחים ושותפים שוים ל"מ שותפים שנשתתפו בבהמות דאלו הבהמות הם לקוח דפטורים אלא אפילו אחים שנפלו להם בהמות בירושה מאביהם ולא חלקו מכל מקום פטורים אך מה שנולד ברשותן הן באחים והן בשותפים מה שנולד בשותפות חייב במעשר ואם חלקו ה"ל כלקוח ופטורים ואפילו חזרו ונשתתפו פטורים דהוי ליה כמו שהביאו בהמות ונשתתפו דפטורים. אך במה שנולד להם לאחר מכאן הם חייבין. הכלל להר"מ בנשתתפו דוקא אם נשתתפו בבהמות הבהמות הללו פטורין אך מה שנולד בשותפו' חייבין בכ"ע הן בנשתתפו בבהמות והן במעות ובנשתתפו בבהמות אפילו אחים שנפלו להם בירושה בהמות ג"כ פטורים ואם חלקו האחים והשותפים כ"א פטור מטעם דאין ברירה כדלעיל וה"ל כלקוחים וזה תלוי בפירושם עלח"מ ואין להאריך וז"ל הר"מ כאן הלוקח טלאים כו' פטורים מן המעשר עד שיולדו ברשותו לפיכך השותפים שנשתתפו בבהמות כו' פטורים שכל טלה ה"ל כמכור וכן האחים כו' אבל הנולדים להם בשותפות לאחר מכאן כו' מבואר מדבריו דכתב תיבת לפיכך דשותפות פטור דה"ל כמכור וכ"כ להדיא. וצ"ע הלא בגמ' ממעטינן שותפים מיהי' לך ולא של שותפות ואם אינו ענין כו' ולהר"מ ל"ל קרא ע"ז כיון דסובר דזה הוי לקוח ולקוח מבואר בדף הקודם דפטור ממעשר. ואפ"ל דהר"מ כתב שכל טלה הוי כמכור אחר דין השותפים שנשתתפו בבהמות ואח"ז כ' וכן האחי' שירשו מאביהם כו' פטור וזה אפשר דאינו כמכור דהוא תפיסת הבית מאביהם וזה נתמעט מיהי' לך למעוטי שותפים. אך מכל מקום צ"ע דהר"מ אינו מביא לימוד זה כלל דמבואר בגמ' הי' לו להביא דשותפים פטורים מלימוד זה על כל פנים גבי אחים. ע"כ נראה דאף בכה"ג ס"ל להר"מ דהוי כמכור ופטור מטעם לקוח וצ"ע מאוד דבש"ס מבואר מטעם פסוק אחר דנתמעט שותפות וצ"ע על נ"כ שלא הרגישו בזה. והנה לדעת הר"מ דשותפות פוטר בנשתתפו הבהמות מטעם לקוח אם כן דוקא בהביא כ"א בהמות שראוים להתעשר אבל אם כ"א הביא בהמות מח"ז דאין לקוח חל על מח"ז באמת חייב במעשר אם כן צ"ע למה סיים הר"מ דהנולדין ברשותן חייב שהרי ברשותן נולדו והרי הם כאיש אחד ומה צריכין שיהיו כאיש א' אפילו הרבה אנשים היו חייבים רק משום לקוח פטורין ואלו שנולדו ברשותן תיכף ה"ל כלקוח בשעה שנולדו דה"ל עדיין מח"ז ואינו חל שם לקוח. גם קשה למה כ' הר"מ אבל הנולדים להם כו' לאחר מכאן כו' הא אפילו הנולדים כבר כ"ז שהם מח"ז חייבים דלא הוי לקוח אלא דזה ל"ק דבאמת זה ה"ל נולדו ברשותו כמ"ש הר"מ בהט"ו ומכל מקום דברי הר"מ בל"ז אינם מובנים כמ"ש וצ"ע. ועיין בלחם משנה מה שהקשה על הר"מ מב"ק גבי גזל הגר דמבעיא אי יורשים הוי ותנן אם קנו מתפיסת הבית חייבים ולהר"מ אף דכהנים הוי יורשים מכל מקום פטורים באותם שנפלו והיא קושיא גדולה. והנה אף להר"מ דאחים בירושה ג"כ פטורים אבל ירושה חייב בודאי והיינו אם אין רק יורש א' חייב דיורש אינו כלקוח וז"פ. והנה לדעת הר"מ דשותפי' חייבים מה שנולד ברשותם אינו מבואר בשותפות עכו"ם אם פוטר או אפשר דגם שותפות עכו"ם אינו פוטר ולא מצינו ד"ז בש"ס לדעת הר"מ ע"כ בכ"ע חייב. ולקוח שפטור או שותפות לדעת רש"י לא נתבאר כמה יהיה בו שותפות או נמכר אי כמו בכור דבר שעושה בע"מ ופחות לא ה"נ אם מכר כ"ד אינו לקוח רק בדבר שעושה מום וכן לשותפות וצ"ע. ואפשר כיון דילפינן מבנך דל"ש לקוח אם כן אפילו כל דהוא דלא הוי דומיא דבנך אם כן פטור ומכל מקום צ"ע. גם ק"ל בשלמא לדעת רש"י דשותפות בכ"ע פטור היינו דאצטריך תרי קראי למעוטי לקוח מבניך אך שם הוא דוקא בשעת עשייה ולאחר שראוי למעשר ומח"ז אינו כלקוח ע"כ צריך קרא ג"כ לשותפות דשותפות פטור בכ"ע אף דנולדו ברשותם דל"ש לקוח דה"ל מח"ז מכל מקום פטור מטעם שותפות אבל לדעת הר"מ דהוא פוטר שותפות מטעם לקוח וכתבנו דאם נשתתפו במח"ז חייבים במעשר אם כן ל"ל קרא למעוטי שותפות דזה מוכח מפסוק בניך כו' וגם שותפות ל"ש בבן אם כן ה"ה שותפים פטורים וכבר הקשיתי כן לעיל וכ' כאן באריכות יותר. הכלל דעת הר"מ דפוטר שותפים מטעם לקוח אינם מובנים לי וה' יאיר עיני. וכהנים שנפלו להם בהמות מגזל הגר פטורים דה"ל כנתינה דמתנות כהונה הוי נתינה ולא ירושה כ"ה בב"ק וז"פ. ול"ד בגזל הגר ה"ה חרמי כהנים דכל מתנות כהונה ה"ל כמו מתנה ופשוט דאם נפלו לכהן מח"ז בודאי חייבים כמו לקוח ומתנה וז"פ.
ואינו נוהג במוקדשין ומקשה הש"ס פשיטא לאו דידי' הוא ומתרץ בקדשים קלים ואליבא דריה"ג כו' ויליף לה מדכתיב יהיה קודש כו' והר"מ סתם וכתב דאינו נוהג במוקדשין וזה פשיטא וצ"ל דס"ל כריה"ג ומה שקשים פסקי ר"מ אהדדי עלח"מ כאן ובמ"ל ה' מעילה. ומבואר בגמ' דכתב רחמנא יהי' קודש כו' הא לא"ה ה"א חיילא קדושת מעשר כו' למאי נ"מ פירש"י אי הוי חייל קדושת מעשר כו' הא לא חמיר מעשר משלמי' ומתרץ לעבור בלא ימכר כו'. ולכאורה קשה אי לאו קרא ה"א דחייב במעשר ומי שיש לו טלאים תשעה וזה השלמים עשירי הי' חייב להכניס לדיר כו' ומיעטה התורה דפטור ואינו מצטרף כמו הנהו דלעיל לקוח כו' וצ"ל דסברת הש"ס כיון דלא חל קדושת מעשר ממילא פטור מט"ז או דהאמת משני דמעשר חמור וחל מחמת לא ימכר כו'. והנה מבואר במשנה בחולין ובבכורות לענין פסהמ"ק שנפדו לענין אי חייבים בבכורה ובמתנות ושאר דינים ומובא בר"מ כ"א על מקומו ואינו מבואר אם חייב במעשר כיון דאינו קדוש עתה לגמרי לא אתמעט מיהי' קדוש ולא שכבר קדוש או אפשר כיון שהיה פ"א קדוש ילפינן ולא שכבר קדוש וגם היאך הדין בקדם מום קבוע להקדישן ונפדו או שהקדיש בע"מ לבה"ב ונפדו שזה עתה חולין גמורים רק הי' פ"א קדוש ולומר דילפינן מבכור אין אנו יכולים ללמוד בדבר שאינו מפורש בש"ס. ולכאורה בקדשי קדשים כיון דאקדשי' נפטר משום לקוח מ"ל מכרו להדיוט מ"ל מכרו לשמים ול"מ מה שפדה אח"כ כמ"ש לעיל דכל שהי' פ"א לקוח נפטר לעולם. אך אפשר אף בק"ק לא נקרא לקוח ע' ב"ק פ' מרובה השתא תורא דראובן והדר כו' ולא מיקרי מכירה וגם אם הקדישו מח"ז דחל ההקדש כמבואר בר"מ פ"ג מהא"מ ולא נפסל משום לקוח וגם קדשים קלים שהוא ממון בעלים דאינו לקוח אם כן בנפדה היאך הדין אם חייב במעשר או לא. ואפ"ל כיון דבגמ' אמרינן מאי נ"מ כו' היינו אם אין המעשר מוסיף קדושה אין זה מעשר ופטורה כמ"ש לעיל אם כן בפסולי המוקדשים היינו שהורמו דאסורים בגיזה ועבודה ושאר דברים שנוהג בפסהמ"ק אם כן מאי מוסיף המעשר דמעשר בע"מ ג"כ אסור בגו"ע וכל שנוהג בפסהמ"ק אם כן אין מעשר מוסיף כיון שהוא בע"מ ואי בלא ימכר ולא יגאל ז"א דמה"ת מעשר בע"מ מותר למכרו רק מדרבנן אסור כמבואר בר"מ כאן אם כן מן התורה לא נוסף קדושה כלל ואי דאין נמכרין באטליז ואין שוקלין בליטרא כמבואר פרק פסולי המוקדשין דל"א אפשר דז"א רק מדרבנן. אך דעת התוס' שם דהוא מן התורה ע"ש. אם כן לדעת התוס' מוסיף קדושה אבל אם אינו מן התורה אינו מוסיף קדושה ואינו מוכרח אם הוא מן התורה כדעת התוס' ואין כאן מקומו. אך בקדם מום קבוע להקדישן ונפדו דמותרים בגו"ע וחייבים בבכורה כו' אם כן עתה ממעשר נתוסף קדושה לאסור בגו"ע כו' או קדשי בה"ב שנפדו דמותרין בגו"ע ואם כן במעשר נתוסף עליהם קדושה אפשר דחייב עתה במעשר ול"ש יהי' קדוש ולא שכבר כו' כיון דעתה אינו קדוש. או אפשר כיון שהיה פ"א קדוש פטור מן המעשר מקרא זה יהיה קדוש ולא שכבר כו' וכגון שהקדישו מח"ז דאי לא"ה ה"ל בכלל לקוח ובפרט קדשי בה"ב ע' תוס' פרק מרובה שם אך במקום דל"ש לקוח כגון במח"ז צ"ע בד"ז. גם לפמ"ש תוס' בכורות דף ל"ח ע"ב ד"ה וסימנך ברקא והבאנו בח"ז דמום קבוע יכול להתרפאות ובנתרפא כשר לקרבן כמבואר ביומא מום בם כו' הא עבר מומם כשר אם כן אפילו קדם הקדישם את מומם ונפדו דאסור בגו"ע ואח"ז נתרפא אם כן המעשר יוסיף עליו קדושה להקרבה חוץ מגו"ע דעתה כשר לקרבן ויש עליו קדושת קרבן ג"כ הספק הזה כיון דנתוסף קדושה חייב במעשר ול"ש שכבר קדוש כיון דעתה בשעת המעשר אינו קדוש או כיון שהיה קדוש פ"א אתמעט מקרא זה יהיה קדוש כו'. והנה לא עיינתי היטב ובאתי רק לעורר. ועיין בכורות ט"ו דאתמעט פסהמ"ק מבכורה ומתנות ושאר דברים דכתיב כצבי ואיל מה צבי ואיל פטור כו' אם כן ה"נ לענין מעשר ועיין תוס' שם אך על כל פנים בקדם מום קבוע להקדש הספק במקומו וגם לדמות לצבי ואיל צ"ע ולא נזכר בגמ' שם כלל. וער"מ פ"ה כאן דהלוקח בהמה מפירות שביעית פטור מן הבכורה מחמת לאכלה ולא לשריפה או ולא לסחורה עיין ר"מ וראב"ד וכ"מ אם כן נראה דפטור ממעשר ג"כ דאינו נקרב מחמת ולא לשרפה אך אם הוא בע"מ דאינו לשרפה אפשר דחייב במעשר וע"ש לפי הגירסא ולא לסחורה והיינו בקנה מח"ז דלא נפטר משום לקוח וע"ש עוד בר"מ דהלוקח בהמה ממעות מע"ש חייבת בבכורה ועיין לעיל פרשת בא במצות בכור הבאתי בשם מהרי"ט אלגאזי דמבואר בירושל' למ"ד ממון גבוה פטור ע"ש אם כן כאן דמבואר בש"ס גבי הקדש פשיטא לאו דידי' כו' ה"נ דלאו דידיה פטור מן המעשר וגם לשיטת הר"מ שסובר דחייב בבכורה עיין לעיל או מטעם דמע"ש ממון הדיוט הבאתי לעיל דאסור להקריבו ע"ש ותלמד לכאן ואין המהריט"א ת"י כעת אך גם זה באופן שאין בו משום לקוח כגון במח"ז. ועיין ב"מ סוגיא דת"כ הספיקות נכנסין לדיר כו' מאי ספיקות אילימא ספק בכורות יהיה קדוש כו' וה"ל לאוקמי בבכור בע"מ אע"כ בכור בע"מ דהוי פסהמ"ק נמי איקרי קדוש ואתמעט מיהיה קדוש כו'. ויש לדחות דעדיפא מיני' משני. וגם כבר כתבתי דכל דלא חל קדושה יתירה בודאי אין מעשרין אך לדעת התוס' מוסיף קדושה אך על הבכור אינו מוסיף קדושה דגם בכור אינו נמכר באטליז ולא נשקל כו'. וכל אלו שפטורים ממעשר אף הספיקות שלהם פטורים כגון ספק יתום וכדומה דעשירי ודאי א"ר ולא עשירי ספק והפטור מן המעשר שנתערב בהרבה בהמות כולם פטורים שכ"א מהם ספק הוא והתוס' הקשו בב"מ דליבטל ברובא דמה דבע"ח אינו בטל הוא רק דרבנן והראשונים הקשו דנכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש ותי' בש"מ שם דכיון דהתורה אמרה ולא עשירי ספק אף רוב ל"מ והדברים עתיקין. ופשוט דאף ס"ס ל"מ כמו ס' טומאה ברה"י כיון דהתורה מיעטה ספק. ולכאורה כל בהמה ספק טרפה רק מחמת הרוב אם כן איך מעשרין הא לא אזלינן במעשר ב"ר אך ע' בש"ס דדוקא לענין נתערב או כל דפריש כו' לא אזלינן ב"ר אבל רובא דליתא קמן אזלינן כאן נמי אחר הרוב ע"ש בשמעתא ב'. גם י"ל כיון שהרוב כבר הוחזק מהני וכמ"ש האחרונים לענין א"ה במא"ה. ומבואר בש"ס בכורות ת"ר כיצד אמרו נכנס לדיר להתעשר אי אתה יכול לומר בבא ליד כהן שהרי שנינו הלקוח והניתן לו במתנה פטור ממעשר אלא כגון ישראל שהיה לו עשרה ספק פ"ח מפריש עליהם עשרה שיין ומעשרן והן שלו כו' ועיין לעיל מצוה ש"ח הבאתי בשם מהריט"א דיכול לפדות פ"ח בשה מח"ז. אם כן קשה מאי קאמרינן אי אתה יכול לומר בבא ליד כהן שהרי שנינו הלקוח כו' ובאמת יוכל להיות ביד כהן שנתנו לו שה מח"ז דאינו נפטר משום לקוח ונכנס לדיר ביד כהן להתעשר ועיין ב"מ דף ז' ואין המהריט"א ת"י כעת.
והנה מין בקר ומין צאן אין מעשרין מזה ע"ז ואין מצטרפין אבל כבשים ועזים הרי הם כמין א' לענין מעשר וכן אין מעשרים מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בשנה אחרת ור"ה של מע"ב פוסק הר"מ שהוא א' בתשרי והנולדים בכ"ט באלול עם הנולדים א' בתשרי אין מצטרפין והסמ"ג פוסק דר"ה הוא אלול עבלח"מ. והנה מין ושאינו מינו אפילו בדיעבד אינו מעשר אך חדש וישן כתב הר"מ יראה לי שאם עישר הוי מעשר מפני חומרות הקדשים שהרי לא הקפידה תורה בפירוש על מע"ב כו' שאינו נלמד רק בהיקש למעשר הארץ ע"ש. והרהמ"ח כתב כאן ג"כ ז"ל אבל אם עבר ועישר כו' ומן הזרעים כו'. ויש כאן טעות המעתיק וכצ"ל אבל עבר ועישר מע"ב מן הישן על החדש כו' כתב הר"מ שהוא מעשר כו' דהרי לא כתב שנה כו' כמו בזרע הארץ ודי שנלמוד לענין לכתחלה ועיין בט"א להש"א בק"א לר"ה הקשה על הר"מ הא בגמרא אמרינן דתנא דידן לא חשיב ניסן ר"ה לתרומת שקלים כיון דתני אם הביא מן הישן יצא רק לכתחלה מצוה להביא מן החדש לא פסיקא ליה ע"כ לא קחשיב לי' ר"ה ולדעת הר"מ דבמעשר בהמה ג"כ בדיעבד מעשר רק לכתחלה אין מעשרין אם כן אמאי חשיב במשנה ר"ה למעשר בהמה לענין חדש וישן הא בדיעבד הוי מעשר ע"ש מה שתירץ. והנה אם יש לו ה' טלאים במקום זה וה' טלאים במקום אחר לא רחוק יותר מט"ז מילין מצטרפין לחייבם להכניסם לדירו להתעשר. היו רחוקים יותר מט"ז מילין פטורים מן המעשר ואין מצטרפים ואם יש יותר מל"ב מילין בין חמשה להחמשה ובאמצע היה ג' עדרים ובין כ"א ט"ז מיל אם האמצע ראוי להצטרף עם כ"א מהצד כולם מצטרפין כגון שהיה חמשה בכ"א דאמצע ראוי להצטרף מצטרפין ואם אחד מהצדדין הי' בכ"א תשעה וא' באמצע דהאמצע עם כ"א יש צירוף למעשר כולם מצטרפין כרב שם בגמרא דהלכה כותי' לגבי שמואל באיסורא אבל אם האמצע אינו ראוי לצירוף כגון שיש שמונה באחד אין מצטרפין ואם מצטרפות הנשארים ישאר לגורן אחר כי כבר נתחייבו ובגוונא שאין מצטרפין אותה שאין בהם עשרה א"צ להמתין ופטורים מן המעשר. והנה ידוע שיש תרי גווני מיל יש אמה שוחקת ויש אמה עוצבת ושוחקת יתירה חצי אצבע על עוצבת אם כן מיל שהיא ב' אלפים אמה יש חילוק גדול בין המקובץ מאמות שוחקות להמקובץ מאמות עוצבות ובפרט כאן ט"ז מילין. אך בעירובין מבואר דהכל לחומרא אם כן כאן נמי לחומרא אזלינן ואם הרבה יותר מט"ז מילין עוצבות אם אין יותר מט"ז מילין שוחקות מצטרף וצריך לעשר עיין ט"א במגלה העיר בזה והבאתיו לעיל.
וכיצד מעשר אם היה לו י' טלאים ולקח א' לא נתקדש כי צ"ל ע"י מנין ולכתחל' כונסן לדיר כו' מנאן רבוצים כו' והעשירי סוקרו בסיקרא ואומר ה"ז מעשר לא סקרו ולא קרא שם מכל מקום קדוש כי העשירי בעצמו נתקדש וכן אם יצאו תשעה והעשירי נשאר בדיר ולא יצא או מת כולם פטורים ואם לא יצא מכל מקום העשירי הוא קודש ע' ש"ס ור"מ ואין כאן מקומו לבאר פרטי הדינים. והעשירי מקדש א' לפניה וא' לאחריה לא יותר וד"ז מפי הקבלה כיצד אם קרא לתשיעי עשירי אף שקרא לעשירי ג"כ עשירי מכל מקום נתקדש התשיעי אך אינו קרב על גבי המזבח אלא נאכל במום ואם קרא להי"א עשירי הדין כך אם קרא לעשירי עשירי או אפילו לא קרא לו שם כלל כיון דלא עקר שם עשירי בפירוש אף דקרא להי"א עשירי לא נתקדש הי"א כלל. אך אם עקר שם העשירי מהעשירי כגון שקרא לעשירי תשיעי וקרא להי"א עשירי אזי נתקדש הי"א ג"כ וקרב שלמים וטעונה נסכים כשלמים ואין עושה תמורה דזה עצמו הוא כתמורה ואין תמורה עושה תמורה והעשירי הוא לעולם מעשר לפיכך אם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולי"א עשירי שלשתן מקודשי' הט' שקורא עשירי אינו קרב רק נאכל במומו והעשירי הוא מעשר והי"א הוא שלמים כ"ה גזירת הכתוב אך שלאחריו אינו מתקדש רק אם עקר בפירוש שם העשירי מהעשירי ואם לא עקר בפירוש אין הי"א מתקדש כלל ודוקא א' למעלה וא' למטה אבל יותר מזה כגון השמיני והי"ב אין מתקדשין כלל ודין זה הן בכונה והן בטעות מקודשים כנ"ל. ואם עשה שליח לעשר והשליח עשה כן אינו מקודש לא הט' ולא הי"א דא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והלכה כר"פ ע"ש. ונ"פ (ע' טורי אבן ר"ה דף כ"ח כתב להיפוך דמהני שאלה במעשר בהמה) דעל מעשר א"י הבעלים לשאול עליו דכל התרומות וקדשים דיכולים לשאול הוא כיון דע"י דיבורו הוא קדוש יכול לשאול עליו כמו שפירש"י בכ"מ ועש"ך ח"מ סי' רנ"ה אבל כאן דעשירי מאליו קדוש וכ"ה גזירת הכתוב דבמנין העשירי הוא קדיש ולא ע"י אמירתו לא תהני כלל שאלה כנ"ב. ועיין מ"ש לקמן ד"ה ושמטה דלא תקשי מנדרים דמע"ב דבר הנדור ע"ש. וגם הט' והי"א אף שע"י אמירתו נעשה הקדש שקרא שם מכל מקום כיון דחל עליהם שם הקדש אפילו בטעות אם כן ל"מ שאלה כמו שאין שאלה בתמורה כמבואר פ"ד דנדרים והכסף משנה כתב דהוא מה"ט כיון דתמורה הוא אפילו בטעות והבאנו לעיל אם כן כאן ג"כ ל"מ שאלה כנ"פ ועי' נזיר ל"א ול"ב. והנה במ"ש לעיל דאם עשה שליח לעשר לו והשליח קרא להט' יו"ד או להי"א אינו קדיש דא"ל לתקוני כו' בגמרא סוף בכורות ובר"מ כאן. ומזה מבואר דאם עשה שליח בפירוש לעשות כן דגם בכונה הוא קדיש כמ"ש הר"מ הם קדושים הט' והי"א. ומזה קשה להרי"ט שהבאתי דס"ל דא"י להקדיש ע"י שליח דמילי לא ממסרי עי' לעיל במצות תמורה הא כאן מבואר דיכול להקדיש ע"י שליח דדוקא מטעם זה דלתקוני בטל השליחות אבל בעשה שליחות לעשות זה הם קדושים וזהו רק ע"י דיבורו הרי דיכול להקדיש ע"י שליח. וממעשר עצמו דהוא ע"י שליח ל"ק דאינו ע"י דיבורו כמ"ש לעיל אבל מהנוספים דהוא ע"י קריאת שם דוקא ע"י דיבור קשה. ומבואר בש"ס דאם מנה ויצאו שנים בתשיעי וקראן תשיעי מעשר וחולין מעורבים דהתשיעי לא נתקדש דהא קרא ט' והעשירי מאליו נתקדש וא"י איזה ע"כ יאכלו במומן לבעלים ואסורים בגו"ע כ"א מספק. ופשוט דהגוזז והעובד בכ"א אין לוקין דהוא ספק. קראן עשירי אם כן התשיעי גם כן נתקדש לאכול במום והעשירי הוא מעשר אם כן עשירי ותשיעי מעורבין זב"ז ונאכלין במומן והגוזז או העובד חייב על כ"א דכ"א מקודש רק דאין נקרבים וימתין עד שיפול מום. והר"מ כלל שני הדינים ביחד וכתב אם יצאו בתשיעי בין שקרא שניהם עשירי או תשיעי שניהם מקודשים ויאכלו במומן כו' ובאמת יש חילוק דאם קרא תשיעי אין לוקין על א' דהוי ספק כ"א, וקרא עשירי לוקין על כ"א דשניהם מקודשים ועיין בלח"מ. ואם יצאו שנים בעשירי אם קראן עשירי אם כן א' הוא מעשר והי"א הוא שלמים דקרא עליו שם עשירי וא"י איזה הוא הרי הם כמעשר ושלמי' שנתערבו דאין קריבין כמבואר פ' התערובות דשלמים צריך סמיכה וגם חלוקין במתנות רק ימתין עד שיפול מום ויפדה השלמים בכ"מ שהוא ונאכל כחומרות מעשר דאין נמכרין באטליז כו' וכ"ה כאן בר"מ דהם כמעשר ושלמים שנתערבו דיאכלו במומן ועיין רש"י בכורות דף ס' ע"ב ד"ה עשירי ואחד עשר מעורבין כתב ז"ל כלומר מעשר גמור וי"א קודש הוי מעורבין כו' ומשום די"א כו' קרב שלמים לכך יקרבו שניהם ויאכלו כחומר קודש שבהם דטעונין שתי מתנות והרמת חזה ושוק כמו שלמים עכ"ל. ודבריו תמוהין דהיא משנה וגמרא מפורשת בפ' התערובות דשלמים שנתערבו במעשר אינן קרבים רק ירעו עד שיסתאבו ויאכלו כחומר מעשר כי מעשר בע"מ חמור דאינו נשקל כו' ואיך כתב רש"י דקריבין וצריך עיון גדול. הן אמת דבש"ס הנ"ל מביא פלוגתא ע"ז משלש ברייתות ח"א יקרבו וח"א ירעו וח"א ימותו אם כן י"ל דרש"י נקט כברייתא דיקרבו ומכל מקום צ"ע על רש"י כיון דאוקמי' ברייתא דיקרבו כר"ש דמביאין קדשים לבית הפסול ולית הלכתא כותיה למה שנה כאן משנתו כברייתא זו על כל פנים הו"ל לפרש דפלוגתא היא ולא לסתום וצ"ע. ובקראן עשירי דעשירי [מעשר] וי"א קודש כמ"ש אע"ג דלא נעקר שם העשירי מהעשירי וקי"ל דבלא נעקר שם העשירי אין הי"א קדוש מכל מקום כיון שהוא בב"א שניהם קדוש וע' תוס' דף י"ז אף על פי דאמרינן א"א לצמצם מכל מקום ה"ל לענין זה כב"א ע"ש. ויש עוד שנפטרו מן המעשר כגון מנין הראוי שהכניס עשרה טלאים לדיר ויצאו קצתם ומנה אותן ומת אחד מהם בתוך הדיר אף על פי שלא הפריש המעשר שהרי לא יצאו כולם מכל מקום המנויין פטורין כיון שהיה ראוי להפריש עליהם וזה ילפינן מקרא אשר יעבור ולא שכבר עבר ויש עוד דינים מסתעפים מזה עיין ר"מ ואם מת א' מן המנויין מונה כדרכו ומקדש העשירי ער"מ. ואם אחד מן הפטורים נתערב כבר כתבנו לעיל דכולם פטורים מחמת עשירי ודאי כו' עיין לעיל.
והנה כל אישי ישראל החייבים במצות חייבים במצוה זו הן אנשים ונשים כהנים כו' ובמ"ל מביא בשם הר"ח שדעתו דכהנים פטורים ממעשר בהמה ומביא בשם הרשב"א שהקשה עליו מהא דראב"ע דהי' מעשר תריסר אלפי עגלא בכ"ש עי' בשבת ובביצה וראב"ע כהן הי' וזה אינו קושיא כי התוס' הביאו שם פי' א' דהי' מעשר ארנונא למלך ואפשר דהר"ח סובר כן וגם הערוך שמביא המ"ל פי' ג"כ כפי' הר"ח. וע"ש במ"ל הקשה על הר"ח מהש"ס דב"ק דמבואר דאבעי' בכהן שנפלו לו טלאים מגזל הגר אי יורשים הוו וחייבים במעשר או הוי לקוח ופטור ומסקינן דהוי לקוח ופטור כמ"ש למעלה אלמא אי יורשים חייבים חזינן דכהנים חייבים והניח בצ"ע. ולע"ד לא קשיא דדעת הר"ח דכהנים פטורים היינו הנולדים אצלו אבל מה שנפלו לו אי אמרינן יורש הוא כיון שכבר נתחייבו אצל ישראל לא מיפקע אף על פי שבא ליד כהן וכאן מיירי שבא ליד כהן אח"ז דאם בא לידו מח"ז לא הוי לקוח אלא אחר זמן וכבר נתחייבו לא פקע רק מטעם לקוח. אבל יורש חייב הכהן אף לדעת ר"ח והוי כפטר חמור דהנולד אצל כהן פטור דכהנים פטורי' כמבואר בש"ס ור"מ ה' ביכורים מכל מקום ישראל הנותן לכהן פ"ח צריך הכהן לפדות ויש לו אצל הכהן ג"כ כל דין פ"ח ע"ש ולא פטרה התורה רק הנולדים אצל הכהן ה"נ לדעת הר"ח לא פטרה התורה אלא הנולדים אצלו. ויותר נ"ל דאף בבא ליד כהן מח"ז מיד הישראל מכל מקום כיון דהיה בא ליד חיוב ביד ישראל חייב הכהן ואינו פוטר לדעת ר"ח רק בנולד אצלו כמו פ"ח ובפ' ראשית הגז לפר"ח כהן היינו בכור חייב הכהן בנולד אצלו ובמעשר פטור בנולד אצלו אבל בלא נולד אצלו מודה הר"ח דחייבים וא"כ אין לנו ראיה נצחת לדחות ד' ר"ח וכל דבריו קבלה כידוע וקשה לחלוק עליו בלא ראיה ברורה ובפרט שבעל הערוך סובר ג"כ כותיה אך דעת הר"מ והרהמ"ח בפירוש דנוהג בכהנים ג"כ. ולפמ"ש ל"ק ג"כ לדעת הר"ח מהש"ס דבכורות שהבאנו לעיל א"א לומר בבא ליד כהן שהרי הלקוח כו' מבואר דאי לאו משום לקוח חייב במעשר ג"כ כיון דלא נולדו אצלו וז"פ. ולפמ"ש תחלה דאפשר דוקא אם בא ליד כהן לאחר שנתחייב במעשר לא פקע ביד כהן גם כן אבל אם בא ליד כהן מח"ז פטור לדעת ר"ח כמו הנולדים אצלו ול"ק מש"ס דב"ק דשם מיירי בנפלו לו בחיוב לאח"ז דאי מח"ז אף לקוח חייב ע"כ האבעיא לאח"ז ושפיר אם יורשים הוי חייב בכהן ג"כ. ובזה אפשר ליישב מה שהקשיתי לעיל על המהרי"ט שבמח"ז פודין פ"ח מאי אמרי' אהא דנכנסין לדיר להתעשר א"א לומר בבא ליד הכהן הרי שנינו הלקוח כו' ובאמת אפשר שבא ליד הכהן מח"ז ולפמ"ש דאי בא לכהן מח"ז אם כן פטור ממעשר דכהן פטור לדעת הר"ח אם בא לידו קודם שנתחייב. ואפשר שמחמת קושיא זאת יצא להר"ח דכהן פטור ומכל מקום מ"ש באחרונה דדעת הר"ח נראה דוקא נולדו אצלו ממש נראה לי יותר וקושיא זו שערי התירוצים לא ננעלו. וסברא זו דלא נפקע המעשר מבואר קצת כעין זה בבכורות י"ג ע"ב ואין צריך לראי' שהדברים נראין מסברא בדעת הר"ח ול"ק עליו שום קושיא כנ"ל. ושוטה וחרש אינם בני מצוה ופטורים ממצוה זו ואפילו עשרו אין במעשיהם כלום וכן קטן כמו בכה"ת ונ"ל אפילו קטן מופלא סל"א דהקדשו הקדש היינו דוקא בדבר הקדוש בדיבור פה דילפינן איש כי יפליא כו' וילפינן נדרים ושבועות ונדרי הקדש. אבל זה דאינו תלוי בדיבור ואין זה נדר רק דהתורה חייבה במצוה והתורה קידשה המעשר אם כן כיון דא"ח במצוה זו וכל מעשיו אינו כלום ג"כ המעשר אינו מעשר כמו בכהת"כ (וא"ד לקטן שיש לו מעשה וק"ל). ואל יקשה לך מ"ש כאן דל"מ מופלא הסל"א גם מ"ש לעיל דל"מ שאלה מהא דמבואר בנדרים פ"ב דמעשר בהמה הוי דבר הנדור לענין דיכול להתפיס בו אינו ראיה דהא שם חלה ותרומה אינו דבר הנדור אף דאיתא בשאלה ומופלא סל"א אך שם טעמים אחרים יש ע"ש בראשונים ובר"מ פ"ב מהלכות נדרים אבל לענין שאלה ומופלא נ"ל כמ"ש. ועכו"ם אם מעשר אם חל עיין זבחים דף מ"ה ע"א ותמורה ד"ג דמבואר דאתקש למעשר דגן ול"ש מעשר בהמה בעכו"ם. ועוד יש טעם אחר ע"ש וע' תוס' בכורות דף נ"ט וער"מ פ"ג מה' מעה"ק הכלל דנראה מהש"ס דאין חל קדושה על מעשר כלל גבי עכו"ם ע"ש. ומ"ש לעיל דמעשר בהמה אינו בשאלה עיין שבועות פ"ג דמוקמינן המשנה יש אוכל כו' אמרינן הא אוקמינן בבכור דליתא בשאלה ול"א במעשר ג"כ היינו כיון דקודם לזה אוקמינן בבכור דקדושתו מרחם ע"כ אמרינן הא אוקמי' בבכור כו' ע"ש.
ומע"ב נוהג בארץ ובח"ל בכ"ז בפני הבית ושלא בפני הבית מד"ת ומבואר דנוהג בכ"מ והמעשר קדוש אפילו להקריב בבהמ"ק ור"ע סובר דמעשר בהמה בח"ל אינו חייב להקריב ואין מקריבין בבהמ"ק רק קדוש ונאכל במומו וכן ס"ל לר"ע גבי בכור מח"ל דאינו נקרב רק יאכל במומו ויליף רק מהיקישא דמעשר דגן עיין כאן בבכורות דף נ"ג והר"מ פ"א כאן גבי בכור פסק כר"ע דאין מקריבין בכור מח"ל וכאן סתם דנוהג בח"ל נרא' אף להקריב והלחם משנה פ"א עמד בזה ומביא בשם הסמ"ג דגם במעשר פוסק כר"ע ועיין לעיל מצוה רפ"ז כתב למאן דפוסק כר"ע אם כן לדעת הר"מ פ"א מה' תרומות והסמ"ג סובר כותי' דתרומות ומעשרות אינו נוהג האידנא בא"י ואף בזמן בית שני לא היה נוהג אם כן לדעת הר"מ לא היו מקריבין שום בכור בב"ש אפילו אותם הנולדים בארץ כיון דאינו חייב במעשר דגן ולדעת הסמ"ג אף מעשר לא הי' קרב ומכל מקום היו מעשרין בזמן הבית וגם ראב"ע הי' מעשר עד דבטלי' דמ"מ הוא מ"ע לעשר להיות קדוש בקדושת מעשר ונאכל במומו. ומכל מקום צ"ע מאד לומר שלא הקריבו בב"ש שום בכור ומעשר. ואני מסופק בדעת ר"ע ולהסמ"ג הלכה כמותו אי תלוי הדבר בלידה דבהמות הנולדים בח"ל אין המעשר שלהם נקרב כמו בכור דנולד בח"ל אין מקריבין. או אפשר דתלוי היכי דחל עליו הקדושה ובכור דקדושתו מרחם וחל עליו הקדושה בח"ל אינו נקרב ה"ה במעשר אם נתעשר בח"ל אין מקרבין דבעת חלות הקדושה הי' בח"ל ולא חל קדושה להקריב אבל הנולדים בח"ל והביאום לא"י ועישרן שם נקרב ג"כ ואינו תלוי בלידה כלל רק בעת חלות הקדושה וכ"נ מלשון הברייתא כאן דר"ע אומר יכול יביא אדם מעשר בהמה מח"ל ויקריבנו ת"ל נראה דהוא מעשר מח"ל שחל עליו בח"ל שם מעשר. ונלע"ד דלא אזלינן בתר הלידה ולא בתר המעשר כיון דכל עיקר טעמא של ר"ע דמקיש מע"ב למעשר דגן ובמעשר דגן דבח"ל פטור ובא"י חייב אין הדבר תלוי בגידול ולא מקום המעשר רק מקום שנקבע למעשר עיין ר"מ פ"א מה' תרומות הכ"ב ובכ"מ שם והעולה מדבריו דפירות ח"ל שנכנסו לא"י קודם שנקבעו למעשרות ונקבעו בא"י חייבים בתו"מ מן התורה ואם נקבעו בח"ל למעשר ואח"ז נכנסו לא"י פטורים מן התורה וכן להיפוך בפירות א"י שיצאו ח"ל ונגמרו בח"ל פטור אבל אם נקבעו בא"י חייב אף על פי שיצאו ח"ל דחיוב לא נפקע ע"ש במ"ל אם כן במעשר דגן דתלוי החיוב והפטור בא"י ובח"ל אזלינן בתר מקום שנתחייב דאם נקבע בא"י חייב ובח"ל פטור אם כן ה"ה מע"ב לר"ע דמקיש למעשר דגן דיש חילוק בין א"י לח"ל ג"כ תלוי בזמן החיוב אם נולדו בח"ל וגם עברו שמונה ימים בחוץ לארץ וא"כ הקביעות למעשר הי' בפטור פרח מיני' החיוב אף על פי שנכנסו אח"כ לא"י פטורים דפרח מיני' החיוב אך אם נכנסו מח"ז לא"י ובא"י נתמלאו הימים ה"ל נקבעו בא"י אף על פי שנולדו בח"ל חייבים וכן להיפך אם נולדו בא"י ויצאו מח"ז לח"ל ונתמלאו ימיהם בח"ל פטורים כמו מעשר דגן שיצאו לח"ל ונקבעו בח"ל פטורים אף שהי' הגידול בארץ ישראל אבל אם נקבעו בא"י חייבים אף שיצאו לח"ל הכלל כיון דמקשינן למעשר דגן ממקום דמייתינן מעשר דגן שם אתה מביא מע"ב ומעשר דגן בא מח"ל ג"כ בנכנסו לא"י. הכלל ההיקש ממקום שחייב מעשר דגן כן מעשר בהמה אם כן במעשר דגן אזלינן בתר מקום דאקבע דבתר דאקבע בפטור אין חל החיוב וכן להיפך אם כן ה"ה מע"ב גם כן בחוץ לארץ לא נתחייבו בזמן שחל עליהם החיוב ופטורים אף בנכנסו לארץ ועישרו בארץ אינו מעשר כיון דפרח החיוב בח"ל. ואם נתחייבו בא"י חל עליהם החיוב וחייבים אף ביצאו חוץ לארץ לגמרי כמעשר דגן ולא תלוי בלידה ובמעשר רק מקום שנתחייב כמו מעשר דגן כנל"ב בלי פקפוק. וכ"ז לענין להקריב כי לענין קדוש קדוש גם כן בחוץ לארץ רק קדוש לענין להקריב תלוי במקום שהגיע לזמן חיוב כנ"ל. ולפמ"ש כאן נראה גם כן דהצד הראשון שכתבתי בדעת ר"ח לעיל הוא הנכון הא דישראלים חייבים וכהנים פטורים תלוי באיזה מקום הגיע זמן החיוב דאם נולדו ביד ישראל ושהו ח' ימים ביד ישראל ואחר כך הוריש לבן בתו כהן חייבים במעשר וצריך הכהן לעשר כמו שנפל לכהן פ"ח מישראל דלא פקעה הקדושה אף על פי דכהן פטור ה"נ לא פקע החיוב ואם נפלו בירושה ועדיין הם מח"ז לא חל החיוב ביד כהן במשלם הזמן ביד כהן וכן להיפוך אם נפל לישראל ירושה מאבי אמו כהן אם היה לאחר זמן נפטרו ביד הכהן ופרח מיניה חובת מעשר. ואם נפלו לידו מחוסר זמן נתחייבו ביד ישראל וחייבים במעשר ומיושבים שני הגמרות דב"ק ע"כ איירי דבא ליד כהן לאחר החיוב דאי לאו הכי במחוסר זמן ל"ש לקוח אם הן שפיר אי יורש הוי חייב במעשר דנתחייבו קודם שבא לידו ולא פקע החיוב וגם בבכורות ניחא דאם בא ליד כהן (הסיים) מחוסר זמן דל"ש לקוח אם כן פטור דכהן פטור ואי לאחר זמן הו"ל לקוח כמ"ש לעיל וא"צ לכפול. ואע"פ שנוהג בכ"מ הן להקריב או לאכול במומו לכל חד כדאית ליה וכן נוהג בכ"ז מכל מקום לאחר חורבן הבית בטלו חכמינו זכרונם לברכה המצוה הזאת מפני התקלה ואסרו לעשר בהמה בזה"ז והר"מ כ' דהתקלה משום שחיטת קדשים בחוץ והוא איסור כרת ולפמ"ש לדעת הסמ"ג דפוסק כר"ע דממקום שאין מביאין מעד"ג אין מקריבין מע"ב וג"כ פוסק דאפילו בא"י בזה"ז ואפילו מזמן עזרא היה פטור מתו"מ אם כן כל מע"ב בזה"ז אינו ראוי להקרבה אפילו אם יבנה בהמ"ק וכל שא"ר להקרבה א"ח כרת משום ש"ח כמבואר בש"ס ור"מ דכל שא"ר לפתח א"מ א"ח משום ש"ח. צ"ל דהתקלה כיון דאינו ראוי לשחטו ולאכלו רק במום אתי לידי תקלה בגו"ע וגם אפשר שחיט לי' בלא מום נהי דא"ח כרת איסורא איכא והא דל"ג גם בזמן המקדש דהיינו בב"ש כקושית הש"ס א"ה מעיקרא נמי עיין לעיל מצוה רפ"ז כ' הפשט בגמ' ע"ש. וגם בזמן המקדש היו בקיאין בהנהגות קדשים כמ"ש התוס' גבי ח"כ. ואם עבר ועישר הוי מעשר ויעשה כמבואר גבי אין מקדישין בזה"ז וכתבנו לעיל ע"ש. וע' תוס' שהקשו היאך הי' ראב"ע מעשר בכל שתא והא בחורבן הבית לא היה לכל היותר אלא בן י"ד או בן ט"ו ותירצו כמה תי' ותי' א' דאפוטרופס הי' מעשר בקטנותו וע' שו"ת ח"צ סי' ל"ג פלפל היאך הי' מעשר והא אפוטרופס אינו מעשר ומניח רק לאכול וכי (הי') ראב"ע היה מאכלו ק"כ אלפים עגלים בכל שנה ע"ש מה שפלפל בזה. ומע"ב אינו טובל וחז"ל תקנו הגרנות במע"ב עיין ר"מ באיזה ימים הם ולא רציתי להאריך בזה. ובמה שהקשיתי לעיל איך אמרינן בבכורות אהא דנכנסין לדיר להתעשר פדיון פ"ח א"א לומר בבא ליד כהן הא הוי לקוח דלמא איירי במח"ז דלא חל לקוח אפשר דלכ"ע מקשה ורשב"י סובר כאן דמח"ז נכנס לדיר להתעשר וחל ג"כ שם לקוח במח"ז אך כבר יישבתי לדעת ר"ח והוא נכון:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |