מנחת חינוך/שנב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא נמיר כו'. מצוה שנ"ב להיות התמורה קודש כו'. שני מצות אלו כלולים יחד ודינים אלו הם בר"מ ה' תמורה והוא ענין ארוך ועמוק ונכתוב קצת בקיצור כדרכי. כל בהמה שהיא קדשי מזבח הן קדשי קדשים והן קדשים קלים נוהג דינים אלו דתמורה דעוברים על הלאו הזה ונתפס בתמורה והעופות והמנחות אין בהם דין תמורה דבהמה כתיב וכן קדשי בה"ב אין בהם ד"ת וילפינן בש"ס ע"ש. וכיצד הוא התמורה אם היו עומדים לפני בעל הקרבן בהמת הקרבן ובהמת חולין ואמר על בהמת חולין זה תחת זה או ה"ז חליפת זו ואצ"ל אם אמר ה"ז תחת חטאת זו או תחת עולה זו וכן אם אמר ה"ז תחת חטאת שיש לי בתוך ביתי ויש לו עובר בלאו ונתפס בתמורה אבל אם אמר על בהמת חולין ה"ז תחת חטאת או תחת עולה לא אמר כלום דצריך שיהיה ההקדש ידוע ומיוחד עיין ברע"ב ואפילו הקרבן בע"מ מכל מקום בלשון תמורה נתפס ועובר בלאו אם לא בלשון חילול ודוקא בקדם הקדשו את מומו שנפל בו מום אחר ההקדש או הקדיש בע"מ עובר ואח"כ נפל בו מום קבוע דהי' בו קדושה חמורה אבל אם קדם מום קבוע להקדשו אין חל אלא קדושת דמים ואינו עושה תמורה כ"ה בחולין דק"ל ובכורות י"ד במשנה ומבואר כאן בר"מ פ"א הי"ג מבואר שם בבכור ומעשר קדושה חלה עליהם אפילו קדם מומן להקדישן והר"מ אינו מביא כאן ד"ז אך סמך אמ"ש בה' מעילה לענין פדיון דנחשב ג"כ במשנה זו וגם הוא פשוט כמבואר כ"פ א"צ לפרש. הכלאים [והטריפה] ויוצא דופן וטומטום ואנדרוגינוס אם היה הקדש ג"כ אין איסור בתמורה ואינו נתפס. והנה כל אלו החמשה אם קדמו להקדישן אין קדושה חלה עליהם כלל כמו עצים ואבנים עיין ר"מ פ"ז מהא"מ אין חידוש אם אין בהם דין תמורה כמו קדם מום קבוע להקדיש'. אלא בטרפה וי"ד משכחת שיהיה הקדישן קודמים שהקדישה ואח"כ נטרפה או הקדיש ולד ואח"כ יצא דרך דופן. והבע"מ שקדם הקדישו את מומו חל הקדש לענין תמורה מכל מקום כאן אינו חל כלל דנפ"ל בש"ס וע"ש הטעם דאין במינן קרבן ואסורים באכילה עיין בגמרא. ובכלאים וטומטום ואנדרוגינוס ל"מ הקדיש קודם למום רק בולדות קדשים ואליבא דר"י דממירין בולדות אבל לדידן דאין ממירין בולדות ל"ש תמורה בלאו הכי אך הר"מ תפס זה הטעם דכולל כל הה' ובאלו חמשה אין ממירין כלל וא"ע אלא נתפס. הרובע והנרבע הרי הם כבע"מ ועושין תמורה וכן כל כיו"ב כ"ה לשון הר"מ וכיוצא בהן היינו אלו שחישב הר"מ פ"ג מהל' איסורי מזבח מוקצה ונעבד אתנן ומחיר מח"ז ע"ש שכתב דהמקדיש אלו ה"ל כמקדיש בע"מ עובר וא"כ אפילו קדמו דברים הללו להקדישן עושין תמורה כמו המקדיש בע"מ עובר וע"ש עוד. הכלל כ"ה דקדושה חלה כבע"מ עובר עושה תמורה כי בע"מ עובר אפילו קדם מומו להקדש עושה תמורה. ואין נתפס באברים כגון שאמר בהמת חולין תחת יד או רגל של בהמת הקדש זו אינו תמורה. ונראה אפילו אם אמר תחת לב או כבד אבר שהנשמה תלויה בו מכל מקום אינו תמורה עיין תמורה דף י' ועיין בדף כ"ו תוס' ד"ה מהו דתימא כתבו דאף דאין ממירין באברים מכל מקום אם אמר תחת חציו של בהמת קודש נתפס התמורה דצריך לחלק בין חציו לאברים ע"ש. ואין ממירין בעוברין אם אמר בהמת חולין זו תחת עובר של בהמת קדשים אינו נתפס וכגון שהקדיש ולד במעי אמו דפסקינן דקדוש או שהקדיש בהמה מעוברת היא וולדה מכל מקום גזירת הכתוב דאין עושה תמורה אבל בהמת הקדש שנתעברה אפילו יצא לאויר העולם אין עושה תמורה דולד אינו עושה תמורה כמבואר בסמוך ועלח"מ. בהמה שחציה קודש וחציה חול כגון בהמה של שני שותפים והקדיש א' החצי שלו והמיר אח"כ אין נתפס בתמורה כ"ה בר"מ מהתוספתא עבכ"מ. ואין התמורה עושה תמורה וכן ולד קדשים שהוא קדוש ומכל מקום אין עושה תמורה דהוא גזה"כ. חטאות המתות אין עושין תמורה. וחטאות שדינן שיהיו רועות עד שתפול מום ותמכור עושין תמורה כ"ה במשנה דף כ"ב. המפריש נקבה לפסח או לעולה או לאשם הואיל וירדו לקדושת דמים והם תמימים עושין תמור' אבל בחטאת ששינה כגון הדיוט שהפריש שעיר או כה"ג שהפריש פרה אין עושים תמורה כיון ששינה בחטאת וכל המשנ' בחטאת אינו לא קדושת הגוף ולא קדושת דמים וער"מ פ"ד מפסהמ"ק ובלחם משנה היתה בהמת הקדש אינו שלו דהוא קרבן של אחר א"י להמיר בו דא"י להמיר בקרבן שאינו שלו ואם אמר בעל הקרבן כל הרוצה להמיר בבהמתו יבא וימיר ה"ז תמורה. והמקדיש בהמתו כדי שיתכפר בו אחר המתכפר עושה תמורה דה"ל כמו בהמתו ואין המקדיש עושה תמורה דה"ל כמו קרבן של אחר. ואין הכהנים עושים תמורה בקרבנות שנתנו להם אחרים להקריב דאינו שלהם דהם זוכים בבשר לאחר זריקת דמן ולאחר הקטרת אימורין ואפילו בבכור שבא לידם דהוי שלהם מכל מקום אין ממירין כיון דתחלתו ביד ישראל הוא והבעלים יכולין להמיר בבכור שלהם כ"ז שלא נתנו לכהן דהוי כמו כל הקרבנות וכן כהן בבכור שנולד לו יכול להמיר וז"פ.
ואם העכו"ם הקדיש קרבן דקיימא לן נודרים נו"נ אם יש בה תמורה עש"ס תמורה ד"ב ע"ב וברש"י ותוס' וכ"ד הראב"ד בהשגות נראה דהדין כ"ה דהעכו"ם עצמו כיון דהוא לאו בר עונשין על הלאו הזה א"י להמיר ואין התמורה נתפסת כלל הן בקרבן שלו והן בקרבן של ישראל שאמר כל הרוצה להמיר כו' מכל מקום עכו"ם לאו בר תמורה נינהו ואם אמר עכו"ם על קרבנו כל הרוצה להמיר כו' והמיר בו ישראל גם כן אינו תמורה כיון דהעכו"ם א"י לעשות תמורה לא מהני למעבד שליח ע"ש בתוס' ד"ה קתני כתבו כן להדיא. ואם עכו"ם הפריש קרבן שיתכפר בו ישראל דקיימא לן דמתכפר עושה תמורה והמתכפר הוא ישראל ורוצה להמיר או שנתן רשות כיון דההקדש על ידי עכו"מ הוא אבעיא בש"ס אם נתפס בתמורה ועלתה בתיקו. אבל דעת הר"מ דקדשי עכו"מ אין עושין תמורה נראה דאפילו על ידי ישראל כגון שאמר כל הרוצה כו'. ועכו"מ עצמו אם הפריש להתכפר בו ישראל והישראל נתן רשות להמיר והעכו"ם מימר הוא ספק. ונראה דג"כ בקדשי ישראל ברשות ישראל הוי ספק אם העכו"מ מימר ואפשר בקדשי ישראל ממיר בודאי רק כאן כיון דתחלת הקדושה הי' ע"י עכו"מ הוי ס' כי העיקר תלוי במה שהקדיש העכו"מ עלח"מ. והנה למעיין בש"ס דף ט' דאינו מתפיס בהקדש שאינו שלו רק דאמר מרי' דבהמה כל הרוצה להמיר יבא וימיר נראה דלשון שליחות בעינן וכה"ג הוי לשון שליחות כמבואר בנדרים גבי תורם את תרומתו דגם בתרומה דבעינן שליחות ובזה הלשון הוי שליח אבל לשון גרוע כגון כל המימר אינו מפסיד דכה"ג בתרומה ל"מ ע"ש בר"נ אם כן ה"נ ל"מ דשליחות בעינן אם כן קצ"ע על התוס' שהבאתי דכתבו אם העכו"ם אינו ממיר א"י הישראל להמיר ע"י אמירת העכו"ם כל הרוצה כו' כיון דהעכו"ם אינו ממיר אינו עושה שליח בלאו הכי איך נעשה שליח לעכו"ם הא קי"ל אין שליחות לעכו"ם אך התוספות חדא נקטו דליתא בדנפשי' ואין נ"מ לדינא אך על הר"מ קשה שכתב הקדיש עכו"ם להתכפר בו ישראל והמיר בו עכו"ם ה"ז ספק כו' וע"כ שאמר המתכפר כל הרוצה דמתכפר עושה תמורה ולא המקדיש וכ"כ הלחם משנה וז"פ וא"כ איך הוי ספק הא אין שליחות לעכו"ם כלל וגם קשה לשיטת תוס' ב"מ דאשלד"ע השליחות בטל אם כן האיך ממיר באמר כל הרוצה כו' הא הוא עבירה ונתבטל השליחות ע"כ נ"ל דלא צריך כאן שליחות רק גילוי דעת דאם הוא מסכים שימירו בשלו מהני והגמרא נקט כמו שם בנדרים ולא נחית לדקדק בזה אבל שליחות א"צ כנ"ל אך לפ"ז צ"ע על התוס' שהבאנו דאפשר דעכו"מ אינו ממיר מכל מקום הישראל ממיר כיון דא"צ שליחות וצ"ע. וקרבן צבור וקרבן של שותפות אינו עושה תמורה והמניח קרבן ליורשיו אם הוא יורש א' ממיר דאם ימיר כו' לרבות היורש ואם לשני בניו אינו עושה תמורה דהוי כשותפים ושותפים אין עושין תמורה ועלח"מ פי"ד מהמעה"ק. ופר כה"ג ביה"כ כיון דאחיו הכהנים מתכפרים בו ה"ל כשל שותפים ואין עושה תמורה ומבואר כ"ז בר"מ. והנה לעיל כל הדינים שכתבו שאין עושין תמורה נרא' כמו דאין נתפסים בתמורה ה"ה איסור לאו ליכא בהם ובהי"ז כ' הר"מ מפורש גבי כלאים כו' דאין לוקין והדינים הקודמין דאין עושים תמורה סתם הר"מ ולא כ' דלוקין וגם לא כתב דאין לוקין ובדין זה דצבור ושותפים כ' בה"ג א' מן השותפים שהמיר או בקרבנות צבור כו' ה"ז לוקה ואין התמורה קודש כו' סובר כאן דעוברים על הלאו ולוקין אך דאינו נתפס התמורה והכסף משנה כתב דיצא להר"מ דמבוא' דאין עושים ואינו מבואר דמותר להמיר משמע דלאו יש. ואיני מבין דבמשנה מבואר ג"כ דעופות ומנחות אין עושין תמורה וקדשי ב"ה אין עושין תמורה ואינו מבואר במשנה דמותר להמיר ולמה לא כ' הר"מ בהי"א ובהי"ב דאין עושין תמורה ולוקין ועי' בתמורה ד"ב ע"ב להגירסא בגמ' מבואר להדיא דצבור ושותפים ליכא עונש ע"ש אך אפשר הר"מ הי' לו הגירסא המובא ברש"י שם ע"ש אבל על כל פנים מנ"ל זה שוב ראיתי בת"ח על הגליון עמד בזה וגם בלחם משנה פלפל בזה.
וע"כ כתבנו הדינים של בהמת הקרבן עתה נכתוב הדינים של החולין איזה מהם נתפס. והנה אינו נתפס רק בהמה ואפילו צאן בבקר או בקר בצאן נתפס ועופות ושאר דברים כל שאינו בהמה טהורה אינו נתפס כלל ובהמת הקדש כתבנו לעיל דאם הי' בע"מ קבוע קודם להקדש אינו עושה תמורה מכל מקום בהמת חולין שיש בה מום קבוע והמיר בה נתפס בקדושת תמורה כ"ה גזירת הכתוב ומכ"ש רובע ודומיו והממיר באלו החמשה כלאים וי"ד וטרפה וטומטום ואנדרוגינוס אם היתה הבהמת חולין א' מה' הנ"ל אינה נתפסת כלל וה"ז כמו שהמיר בחמור כו' וגרע מבע"מ קבוע עיין ר"מ כיון שאין במינם קרבן ועי' בגמרא בהמה שחציה קודש וחציה חול אין נעשית תמורה וכן ג"כ אברים כגון האומר אבר זה של החולין תחת עולה זו אינו נתפס כלל ואפילו באבר שהנשמה תלויה בו דתחלת הקדש קדושה כולה מכל מקום אינה נתפסת בתמורה עי' בגמרא די"א וע' תוס' דכ"ו כתבו דאם אמר חציה חולין זה תחת קודש נתפסה כולה ועדיף מאבר שהנשמה תלויה בו ומודה ר"י בזה ע"ש. וכן העוברים אם אמר עובר שבבהמה זו תחת קרבן זה אינו נתפס ופשוט דבהמת חולין השותפים אם הוא מדעת כל השותפים נתפס בתמורה דגזירת הכתוב הוא רק בקרבן השותפים אבל לא בחולין אבל אם בלא דעת השותפים דאינה נתפסת כולו כי אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו אף חלקו שלו לא נתפס כי אין ממירין באברים ואף לפמ"ש בשם התוס' דבחצי נתפס היינו דוקא שם שיהי' כולו קודש מחמת דמתפשט הקדושה בכולה אבל כאן דאינו קדוש רק חציה ולא חלק השותף בוודאי אינו נתפס כלל כנ"ב. ואין אדם ממיר קרבנו בבהמה שאינו שלו כי א"י להקדיש דבר שא"ש דכתיב ואיש כי יקדיש את ביתו כו' מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו כו' והנה בדף ט' מבואר האי בשל אחרים ה"ד אי נימא בהמה דהקדש דידי' וחולין דעלמא מי מצי מקדיש דבר שאינו שלו ואלא הקדש דעלמא כו' מי מצי מתפיס בדבר שא"ש ואמרינן לעולם הקדש דעלמא וחולין דידי' וכגון דאמר מרי' דהקדש כל הרוצה להמיר בבהמתו יבא וימיר ונראה מהש"ס דוקא הקדש דעלמא וחולין דידיה הוא דמהני אם אמר בעל ההקדש כל הרוצה כו' אבל בחולין דעלמא אף שאמר בעל החולין כל הרוצה כו' וכן הר"מ כתב אין אדם ממיר בהמתו בקרבן שאינו שלו ואם אמר בעל הקרבן כל הרוצה כו' ה"ז מומר המיר קרבנו בבהמה שא"ש אינו תמורה דאין אדם מקדיש כו' ולא כתב כאן דאם אמר כל הרוצה מבואר דכאן ל"מ באומר כל הרוצה. ולכאורה צריך טעם לחלק ביניהם ונראה כמ"ש לעיל דבבהמה שלו כיון דהוא יכול להקדיש רק דא"י להתפיס בדבר שאינו שלו א"צ שליחות כלל רק נתינת רשות אם כן מהני כל הרוצה אבל אם א' רוצה להקדיש איזה דבר בוודאי לא מהני נתינת רשות בלא שליחות כמו קדושין וגירושין ומקח וממכר וגדולה מזו דעת המהרי"ט ח"א דאף בשליחות אין אדם עושה שליח להקדיש בהמתו דמילי נינהו ואם כי דבריו תמוהים דמבואר להדיא כאן בתמורה דף יו"ד א"ר אם כן מצינו כו' כגון דשוויא שליח לאקדושי הרי דיכול להקדיש ע"י שליח ועי' במחנה אפרים פ"ז מה' שלוחין על כל פנים וודאי שליחות בעינן וכאן כיון דהוי עבירה ואין שלד"ע השליחות בטל וכסברת התוס' בב"מ ע"כ ל"מ כאן כל הרוצה כו' אף שהוא לשון שליחות בתרומה כמ"ש לעיל מכל מקום אפילו שליחות ממש לא מהני מטעם הנ"ל אבל בבהמת קודש א"צ שליחות כלל ומוכח כמ"ש לעיל. והדברי' בעניני שלד"ע ארוכים. וכל אישי ישראל הן אנשים והן נשים וכל האישים ממירין ונתפס ולוקין על הלאו ולוקין רק ארבעים עתו"ס דלחד תי' לוקין שמונים ועבלח"מ. וקטן שהגיע לעונת נדרים היינו מופלא הסמוך לאיש דאין לוקין דלאו בר עונשין אך אם עושה תמורה זהו אבעיא בש"ס כיון דלאו בר עונשין הוא אפשר אינו עושה תמורה ואמרינן את"ל דעושה תמורה כו'. ואע"פ שדרכו של הר"מ לפסוק כאת"ל מכל מקום פסק דהוי ס' תמורה ועבכ"מ כתב דלא הי' בגירסת הר"מ את"ל ודין עכו"ם כתבנו לעיל. והנה בכל נדרים והקדשות הקדש טעות אינו הקדש וכאן גבי תמורה גזירת הכתוב דתמורה בטעות הוי תמורה ודעת הר"מ במתכוין להקדיש כגון שרצה לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים כו' לוקין על הלאו וגם נתפס אבל בשוגג גמור כגון שדימה שמותר להמיר כו' נהי דנתפס מכל מקום אין לוקין דעל שוגג גמור ל"ש מלקות ע' ראב"ד וכ"מ ובתוס' ד"ב ע"א ובדט"ז דיש סוברים דאפילו בשוגג גמור לוקין ע"ש דהוא גזירת הכתוב ועבכ"מ ולחם משנה וכיון דתמורה חל ההקדש אפילו בטעות אין שאלה בתמורה דשאלה משווי לי' נדר טעות וכאן בטעות נמי קדוש עיין בסוגיא דנזיר גבי הריני נזיר מגרוגרת כו' וכ"ה פ"ד מה' נדרים ה"ז ואין נשאלין על התמורה עכ"ל ועיין כסף משנה כ' טעם זה. ותכ"ד לאו כדיבור אפילו החולקים על הר"מ בהקדש מכל מקום כאן דחל בטעות ותכ"ד דיכול לחזור הוא מטעם טעות עי' בסוגיא דנזיר שם אם כן תכ"ד לאו כדיבור דמי עקצה"ח סי' רנ"ה באורך ועיין ר"מ פ"ו מהלכות ערכין דעתו כפי מה שפי' בו הל"מ דהתפסה בטעות בלא תמורה כגון בהמת הקדש והתפיס בה בהמת חולין בטעות ג"כ הוי כמו תמורה דחל בטעות ואין נשאלין על הנתפס ועמ"ל מה שפלפל בזה ומביא דברי המבי"ט ע"ש ועי' בנזיר דל"ב ומובא במ"ל שם דמבואר שם בגמ' דוקא על התמורה אין נשאלין היינו על הבהמה שהמיר אבל אם נשאל על הראשונה אם כן לא הי' הראשונה הקדש כלל ממילא התמורה ג"כ חולין דה"ל כאילו המיר חולין בחולין ופשוט דגם אין לוקין אם נשאל על הראשונה וז"פ. ואם קטן הקדיש בהמתו והוא מופלא סמוך לאיש ואמר כל הרוצה להמיר ימיר כו' אם אחר יכול להמיר לדעת התוס' שהבאתי לעיל דאם הוא בעצמו א"י להמיר לא עביד שליח אם כן כאן דהוא ס' באחר ג"כ ממיר בספק. אך באמת אפילו אי נימא כאת"ל דעביד תמורה מכל מקום אחר אינו ממיר כיון דהוא מטעם שליחות לשיטת התוס' וקטן לאו בר שליחות הוא אם כן אם אחר ממיר אינו תמורה כלל אך לשיטת הר"מ שכתבתי שאינו מטעם שליחות רק מטעם נתינת רשות מכל מקום אני מסופק כאן אפשר כיון דקטן אין במעשיו ולא בדיבורו שום ממש רק גבי נדרים והקדישות גזירת הכתוב דמופלא סל"א כו' אבל נתינת רשות שלו גם כן ל"מ כמו בכל התורה דאין במעשיו ובדיבורו כלום וצריך עיון:
והנה לוקין על לאו זה אף על פי שאין בו מעשה כ' הר"מ דמפי השמועה למדו חוץ מממיר והכסף משנה תמה הא בש"ס מבואר דלא תתני ממיר דבדיבורו עביד מעשה ועי' באחרונים תי' דלשיטת הר"מ ניחא דצבור ושותפי' ס"ל דאין עושין תמורה ולוקין אם כן ל"ש בדיבורו עביד מעשה ע"כ כתב מפי השמועה והרהמ"ח הרכיב שני הטעמים מפי השמועה כו' ובדיבורא אתעביד מעשה וצע"ק. ומ"ש הרהמ"ח אף על פי שניתק לעשה יש בה שני טעמים כו' עי' במ"ל מה שסותר את דבריו בה' מלוה ולוה גבי השבת העבוט. ולענין תשובה לדעת התוס' בחולין ותמורה דע"כ אין לוקין שמונים דחד לאו בשלו וחד בשל חבירו אם כן ה"ל בכל חד רק לאו א' ולהר"מ שכ' דלא אתי עשה כו' אם כן אם נימא דחד לאו עוקר צריך לעשות תשובה על חד לאו דנל"ע ועל לאו גמור ולטעם השני צריך תשובה על שני לאוין אך אם ריבוי לאוין במקום שאין לוקין אלא א' יש חילוק לענין תשובה ויבואר אי"ה בפ' נשא. ואם המיר א' במאה בהמות קודש בב"א לוקין ונתפס ואם המיר מאה בב"א או בזאח"ז בבהמה א' של הקדש כולם נתפסים ולוקין על כל בהמה ובהמה. ומבואר בר"מ והיא מהתוספתא הממיר הרי התמורה קודש ולוקין ואפילו המיר בשבת. וא"י מאי רבותא יש בשבת דנוסף איסור דרבנן דאין מקדישין בשבת מן התורה לא יהי' תמורה דאם עבר והקדיש בשבת בודאי ה"ז קדוש ויש לפלפל בדין דכ"מ דארל"ת עחו"מ סי' ר"ח ואין כאן מקומו וצ"ע בזה מאי רבותא בשבת. ועי' בשער המלך ספ"ו מה' אישות מביא ד' מהרי"ט שהבאתי לעיל והקשה עליו דלדבריו ליכא תנאי בהקדש דבתנאי בעינן אפשר לקיים ע"י שליח כמבואר בכתובות ובראשונים ובנדרים סוגיא דבר פדא מבואר שם הקדש על תנאי. והנה בלא דברי המהרי"ט לפמ"ש דתמורה לא אפשר על ידי שליח מחמת אין שלד"ע ל"מ תנאי בתמורה אך להסוברים דבשוגג יש שלד"ע אם כן משכחת לה ע"י שליח ושפיר מועיל תנאי. וע"ש עוד שמביא דוקא גבי מעשה בעינן אפשר לקיים ע"י שליח ולא בדיבור אם כן ה"נ ועי' בס' כתובה כתובות דף נ"ו ופרק המדיר ועי' בסוגיא דבר פדא דין דמקדיש לאחר שלשים ואם מצי הדר בי' ער"נ וברא"ש ומבואר בנזיר דל"א דאם אמר ה"ז תמורה לחצי יום ה"ל תמורה לחצי יום וה"ל כמו מקדיש לאחר ל' יום. ופשוט דאם המיר לאח"ז דאין לוקין על התמורה עד שיגיע הזמן דנתפס אף דבצבור ושותפים פוסק הר"מ דלוקין אף דאינו נתפס דאינו תלוי זה בזה מכל מקום שם ממיר עכשיו ועבר בלאו אבל בממיר לאח"ז כ"ז שלא הגיע הזמן לא המיר כלל וא"ע וז"פ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |