מנחת חינוך/שנ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png שנ

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

לדון בערכי אדם כו'. דיני מצוה זו עיין ר"מ ה' ערכין וחרמין מפ"א עד פ"ה וכ"ה בקיצור. האומר ערכי עלי או ערך פלוני עלי נותן הערך לפי שנות הנערך והוא קצוב בתורה ונותן לא פחות ולא יותר והדמים הללו של ערכין הוא לבדה"ב ונופל ללשכה שהיתה במקדש מוכנת לקדשי בד"ה ומ"ש הרהמ"ח כאן דנותן לכהן היינו הגזבר אבל אינו ממון כהן כמו שכתב אח"ז דהם לבדה"ב. ואין חילוק בין הנערך נאה או כיעור אפילו יש בו כל מום נותן לפי שניו. ושניו כ"ה עד בן שלשים יום ויום השלשים בכלל אין לו ערך כלל ומשנכנס ליום ל"א יש לו ערך כמבואר בתורה ואם מבן חודש כו' ומבואר בש"ס דילפינן דיום שלשים כלמטה ע"ש. והנה גבי פדיון הבן נמי הדין כן דביום ל"א פודין ולא קודם דכתיב ג"כ מבן חודש ועס"י ש"ה ביו"ד דדעת הב"ח והש"ך דיכול לפדות אחר כ"ט י"ב תשצ"ג דאז עבר החודש ומה שמבואר בש"ס כ"פ למ"ד יום היינו חודש עש"ך שם סקי"ט. אם כן נ"פ דה"נ לדעתם אחר כ"ט י"ב תשצ"ג יש לו ערך עש"ס כאן והם הביאו דדעת ס' יראים כ"ה ועיין מגן אברהם סי' של"ט סק"ח השיג עליהם בזה. ומבן חודש עד מלאת לו חמשה שנים מיום הלידה ויום האחרון ג"כ כלמטה נותן הערך אם הנערך זכר נותן חמשה שקלים ואם הנערך נקבה נותן ג' שקלים ומשנכנס בשנת שש עד מלאת עשרים שנה הזכר הוא עשרים שקלים ונקבה עשרה שקלים ומשנכנס לכ"א עד תשלום ששים שנה ערך הזכר חמשים שקלים ונקבה שלשים שקלים ומן ששים שנה עד למעלה ערך הזכר ט"ו שקלים ונקבה עשרה שקלים ויש שאינו אומר ערכי או ערך פ' רק אמר ערך עלי סתם נותן כפחות שבערכין היינו שלשה שקלים כ"ה בש"ס ור"מ ועתו"ס ערכין ד"ד ע"ב ד"ה וכמה וכו' כתבו דדוקא באומר ערך סתם אבל באומר ערך זכר נותן ה' שקלים פחות שבערכין בזכר וז"פ ולא הוצרך הר"מ לפרש ויש חילוק בין האומר ערכי או ערך פלוני ובין אמר ערך עלי ויתבאר בעזהשי"ת לקמן והכל מעריכין כל איש מישראל הן איש והן אשה והן טומטום ואנדרוגינוס ועבד וכו' וכשיהיה לו מעות יתן ומופלא סמוך לאיש ג"כ מעריך וחייב לשלם שהרי נדריו קיימין כ"ה בש"ס ובר"מ כאן פ"א ואם מופלא סל"א מן התורה או מדרבנן עיין ר"מ פי"א מה' נדרים פוסק דהוא מן התורה ועראב"ד פ"ב מה' נזירות.

והנה בש"ס מבואר הכל מעריכין לאתויי מופלא סל"א והיינו בחרש שוטה וקטן שהעריכו אין בדבריהם כלום ואפילו נתנו לב"ה אינו הקדש כלל ומותר להנות אבל במופלא סל"א דהקדישו הקדש הרי הערך שלו אסור בהנאה ושייך לבד"ה ולשון הר"מ וקטן שהעריך או נדר חייב לשלם שהרי נדריו קיימין. ואיני מבין זה שהרי בפי"א מה' נדרים כ' דדוקא גדול שנהנה מהקדישו לוקין אבל הוא עצמו אינו עובר בבל יחל כר"ה בנדה ע"ש וא"כ היאך שייך לומר עליו שחייב לשלם בודאי אם אינו רוצה לשלם אין כופין אותו דקטן לאו בר כפיה הוא וגם אין ממשכנים אותו כי א"ע בבל יחל וב"ת רק אם נותן להקדש הרי הוא הקדש (ולענין קרבן עמ"ל והבאתי לעיל) לענין אחרים שאסורים להנות אבל לומר שחייב ל"ש בקטן מופלא כיון דלכל התורה הוי קטן אך מכל מקום אפ"ל דאשתעבדי נכסים וגובין מנכסיו וגם אם מת גובין מיורשיו ומכל מקום צ"ע מנלן זה דאפשר הא דאתרבי דמופלא סמוך לאיש מקדיש או מעריך היינו אם נותן יש עליו תורת הקדש אבל לאשתעבודי נכסי צל"ע וגם ל"ש שעבוד נכסי אם אין עליו שעבוד הגוף עבחה"מ. וחו"ש או קטן שאינו מופלא אינו מעריך דאין בדבריהם כלום ועכו"ם דעת הר"מ דאינו מעריך דפוסק כר"מ והראב"ד דעתו כר"י דעכו"ם מעריך ועיין בכסף משנה ולחם משנה ולדעת הר"מ אפילו אם נתן הערך אינו קדוש כלל כי הוא גזירת הכתוב עלח"מ מ"ש בזה. והיוצא ליהרג שנגמר דינו בב"ד של ישראל מכל מקום מעריך וגובין מנכסיו לאח"מ וגוסס דעת התוס' דמעריך ומדברי הר"מ נראה קצת דאינו מעריך ועלח"מ כ' דדעת הר"מ כהתוס' ולדעת הסוברים דעכו"ם מעריך אם מופלא סל"א בעכו"ם מעריך עמ"ל כאן ויבואר אי"ה במ"א. והכל נערכין אפילו שוטה וחרש ומכל אישי ישראל וכן עבד ושפחה. ועכו"ם דעת הר"ם דנערך ואם ישראל אמר ערך פלוני העכו"ם חייב ליתן לפי שנותיו של עכו"ם כמו בישראל והוא כר"מ במשנה דערכין והראב"ד פוסק כר"י דעכו"ם אינו נערך. וטומטום ואנדרוגינוס אין נערכין אף לא בערך אשה דגזירת הכתוב הוא זכר ודאי ונקבה ודאי ולא טומטום ואנדרוגינוס וטומטום שביציו מבחוץ לכאורה נערך כיון דהוא זכר ודאי כמבואר בחגיגה. אך כבר כ' בח"ז דגם ביציו מבחוץ אינו זכר ודאי ע' לעיל ואם העריך הטומטום ונקרע אח"כ ונמצא זכר אפשר דאגמ"ל דהוא זכר אך נראה כיון דאפילו אינו נותן ערך נקבה דגזירת הכתוב בשעת נדרו יהי' זכר ודאי אם כן כיון דבשעת הנדר לא הי' זכר ודאי לא חל הנדר ואף דנקרע אח"כ כ"נ. והגוסס והיוצא ליהרג בב"ד של ישראל שנג"ד למיתה אינו נערך. גוסס כיון דרוב גוססין למיתה אף על פי שחי אח"כ מכל מקום כיון דבשעת הנדר הי' הולך למות אין לו ערך וכן מי שנג"ד הרי הוא כמת ודוקא בב"ד של ישראל אבל בב"ד של עכו"ם גמ"ד לאו כלום הוא ונערך עמ"ל וע"ש שכתב דאם נגמ"ד ברח מיד הב"ד מכל מקום גמ"ד משוי ליה כמת ואינו נערך וכתב דהוי כמו גוסס אף שחי אחר כך ע"ש ובאמת אין הדמיון עולה יפה דבגוסס מבואר בש"ס הטעם דלאו בר העמדה והערכה הוא אם כן שפיר דבעינן שיהי' בר העמד' והערכה בשעת הערך ואם לאו אינו נערך אבל גבי יוצא להרג יליף מקרא דכל חרם כו' אפשר דוק' בנהרג אבל בברח לא. אך באמת כיון דכתיב כל חרם כו' ופירש"י מי שהוא ראוי ליהרג ובגמ' שם אמרינן יכול אפילו קודם שנגמ"ד כו' אם כן ילפינן מקרא דנגמ"ד אין לו ערך אם כן אין חילוק אף בברח כיון דנגמ"ד מבואר בתורה שהוא נחשב כמת ואין לו ערך ודבריו נכונים. ונ"פ דאם העריך א' אותו לאחר גמ"ד או הוא עצמו ואח"כ הוזמו עדיו דאגלמ"ל דהגמ"ד הי' בטעות ודאי יש לו ערך וחייב המעריך ול"ד למ"ש לעיל גבי טומטום דהתם מכל מקום בשעת הנדר הי' טומטום אבל כאן היה הגמ"ד בטעות ואגל"מ וכחי חשוב וחייב המעריך כנ"ל. והנה במ"ש לעיל בדעת הראב"ד דעכו"ם מעריך גם כן היינו דמקבלין מיני' ויש לו דין הקדש אבל אינו חייב לשלם כי אינו בבל יחל עיין מ"ל פ"י מהלכות מלכים ד"ה ודע כ"כ להדיא דיש לו דין הקדש אבל אינו חייב לשלם כי אינו בבל יחל אם כן מ"ש גבי קטן מופלא ג"כ הדברים ברורים דל"ש אצלו חיוב רק אם מפריש יש לו דין הקדש אבל חיוב מנ"ל ע"כ דברי הר"מ צ"ע. ועמ"ל שם הביא בשם התוס' דנראה כדעת הר"מ והקשה עליהם מט"ז ע"ש באורך ולא הביא דברי הר"מ הללו ובעכו"ם אפשר שישנו בבל יחל ע"ש אבל בקטן דאינו בבל יחל כלל כמבואר בד' הר"מ ה' נדרים נראה דאין עליו שום שעבוד כלל רק אם הפריש ונותן יש עליו דין הקדש ואפילו לאחר שהגדיל אין עליו חיוב כלל כיון דהי' בקטנותו אך אם נותן הוי הקדש. ובאתי רק לעורר דנראה דבמופלא שהעריך אינו חייב כלל ואין גובין מנכסיו בע"כ ואין ממשכנין ואם מת אין גובין מיורשיו דאין עליו שעבוד כלל רק אם נותן הוי הקדש וד' הר"מ צ"ע. והנה השנים הללו כ' הרהמ"ח שנים הנימנין מיום ליום כלומר מיום הלידה נראה דעתו היינו דלא אזלינן בתר שנות עולם מתשרי רק לשנים דידי' מנינן אבל לא בעינן מעל"ע לשעות רק תיכף כשנכנס בשנה האחרת יש לו הדין כלמעלה או כלמטה והר"מ כ' כאן כל השנים הללו מעל"ע מיום הלידה ועבכ"מ מביא בשם רש"י ותוס' דמעל"ע לשעות בעינן ועמ"ל פ"ב מה' אישות פלפל בזה.

והערכין הם ככל הקדשות לידון בשאלה כדרך שנשאלין על שאר נדרים והקדשות כ"ה בר"מ כאן והכסף משנה לא הראה מקומו דז"פ דהוי ככל נדרים והקדשות ועיין חגיגה דף י' דר"א יליף דנשאלין על הערכין מכי יפליא ועיין בט"א אף דר"א סובר דאין שאלה בהקדש כמבואר בערכין כ"ג מכל מקום בערכין דכתיב כי יפליא מודה ר"א דנשאלין ומכ"ש לדידן דנשאלין על כל הקדשות פשיטא דנשאלין על הערכין ג"כ. ועיינתי בס' ט"א שם כתב דאין שאלה בערכין לר"א רק בנזירות ע"ש ואין נ"מ לדידן דהוי ככל הקדשות וז"פ. ולענין תכ"ד אם יכול לחזור ג"כ דינו כמו כל הקדש ויש בזה שיטות עח"מ סי' רנ"ה בש"ך ועמ"ל פ"א מהלכות נזירות נסתפק במופלא סל"א אם ישנו בשאלה דדוקא לענין שנדריו והקדשו קיימין אתרבי אבל לא לענין שאלה ע"ש. ואם העכו"ם ישנו בשאלה עמ"ל פ"י מה' מלכים מביא ירושלמי שהוא פלוגתא וח"א דאין להם היתר חכם. ובבא ליד גיזבר אין נשאלין ככל הקדשות. והשנים הולכין אחר שנות הנערך לא שנות המעריך. ומבואר בש"ס דחולין דל"ד אם אמר בלשון עלי כגון ערכי עלי או ערך פ' עלי אלא אפילו בלא עלי כגון דאמר הריני בערכי או הריני בערך פלוני חייב. ואפילו הפריש הערך ונגנב חייב באחריות הערך עד שבא ליד גיזבר ואינו קדוש כלל עד שבא ליד גיזבר וילפינן מקרא ומבואר ד"ז בר"מ כאן פ"ג הי"ג. ול"ד ערך שלם אלא אם אמר חצי ערכי עלי או חצי ערך פלוני נותן החצי וה"ה פחות וז"פ. ואם אמר ערך ידי או עיני עלי לא אמר כלום כיון שאינו מעריך כל הגוף אין בדבריו כלום אך אם אמר ערך לבי או כבדי עלי וה"ה לשאר אברים שאם ינטל האבר הוא טרפה ואם אמר ערך אבר זה עלי חייב בכל הערך כעורך כל גופו ונלמד מקרא והאומר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי אפילו אלף פעמים וכן אם אמר שני ערכי עלי או יותר נותן כמה ערכין כמו שנדר וכן בהעריך כמה אנשים נותן בעד כ"א הערך הראוי. והנה המעריך חייב לשלם מה שנתחייב לפי הערך וממשכנין אותו ומוכרין כל הנמצא בידו הן קרקעות והן מטלטלין ומסדרין לו ומניחין לו כמבואר בר"מ כאן פ"ג ובד' הרהמ"ח ומטלטלין ועבדים מוכרין מיד ובקרקעות מכריזין עליהם ס' יום רצופין בבוקר ובערב ואח"כ מוכרין אותן כ"ה בר"מ ובהרהמ"ח ועבכ"מ ולחם משנה דהלכה כסתם משנה ודעת רש"י דגם גבי הקדש רצופים ל' יום ובשני וחמישי ס' יום עבלח"מ. ואם מת המעריך אם הנערך קיים וישנו בהעמדה והערכה גובין מיורשי המעריך אף שהמעריך לא עמד בדין לפ"מ דקיימא לן מע"פ גובה מן היורשים או מטעם שעבודא דאורייתא או משום דהוי מלוה הכתובה בתורה או לפי שפסקינן דבכ"ע מע"פ גובה מן היורשים ע' בח"מ אם כן גובין מהיורשים ואם לא הניח קרקעות רק מטלטלין זה תלוי אם מטלטלין משועבדים ג"כ מן התורה כדעת הרשב"א או לא עס"י ל"ט בח"מ באחרונים. וגם אם גובין בערכין מלקוחות מחמת שד"א או מלוה הכתובה בתורה אי צריך העמדה בדין אין כאן מקומו להאריך. ואם מת הנערך קודם העמדה והערכה אף שהמעריך קיים פטור שאין ערך למת וצריך העמדה והערכה כמו גוסס שאינו נערך כיון שאינו בהעמדה והערכה כ"ה דעת הר"מ והראב"ד השיג ע"ז דדוקא גוסס שבשעת הנדר אינו ראוי להעמדה והערכה פטור אבל אם בשעת הנדר היה ראוי אף שמת אח"כ מכל מקום חייב אף על פי שלא היה העמדה והערכה ועמד בדין שהזכיר בש"ס היינו לגבי מעריך מחמת מע"פ לא גבי מיורשים אבל לדידן דקיימא לן מע"פ גובים מיורשים אין צריך להעמדה בדין כלל ועלח"מ וכ"מ פ"א כאן.

ויש דין בערכין השג יד והיינו המעריך אפילו ערך הגדול היינו נ' שקלים אם המעריך הוא עני בשעת הערכה ולא נמצא לו אחר הסידור כדי הערך הדין כך דנותן כל הנמצא בידו ואפילו לא נמצא בידו רק סלע נותן הסלע ונפטר מהערך אפילו נתעשר אח"כ כיון דהי' עני בשעת הערך ובשעת נתינה ונתן כל הנמצא בידו נפטר מהערך הזה במה שתשיג ידו ואין השאר עליו חובה כ"ה גזירת הכתוב בערכין ודוקא על כל פנים סלע אבל אם אין לו סלע רק פחות מסלע אין לוקחין וישאר הכל חוב עליו עדי יעשיר ויתן כפי הקצוב בתורה. וכן אם היה לו דר"מ עשרה סלעים נותן העשרה סלעים ונפטר אבל אם לא יתן כל מה שהשיג היינו היו"ד סלעים כיון דלא נתן כולו השאר חוב עליו עד שיעשיר כ"ה גזירת הכתוב דדוקא אם נותן כל מה שבידו נפטר ודוקא סלע אבל פחות אף על פי שאין לו נפטר והשאר עליו חוב ואם יש לו יותר צריך ליתן כל מה שיש לו כרבנן במשנה דהלכתא כוותייהו ואין הדבר תלוי בהערכה רק בנתינה אם נתן אבל אם לא נתן עדיין והעשיר צריך ליתן כולו דתלוי רק בנתינה עש"ס ור"מ. וז"פ אם היה לו עשר' סלעים ונתן ט' וחצי ג"כ אינו נפטר כי לא נתן כל מה שהשיג ידו אף דלענין נתינה אינו נחשב פחות מסלע מכל מקום לענין שיור אפילו ש"פ הוי ממון כי זה ילפינן כ"א מקרא מיוחד ע' בש"ס וז"פ. אך פשוט אם שייר לעצמו פחות מפרוטה אין זה שיור ונפטר כי אינו ממון בכל התורה והפמש"פ אפשר חוב עליו וצריך ליתן אבל אינו מעכב לענין השג יד כנ"ב. והנה במשנה מבואר נתן סלע כו' פחות מסלע והעשיר כו' נראה דעכ"פ לוקחין ממנו אפילו פחות והוא הקדש רק לא נפטר מחיובו וחוב עליו כל הערך ואמאי לא יקחו ממנו אפילו פחות ואין סברא כלל [שלא ליקח] ולשון הר"מ כאן פ"ג הרי שלא נמצא בידו אפילו סלע אין לוקחין מידו פחות מסלע אלא ישאר הכל חוב כו' וא"י למה אין לוקחין ממנו דמצד הסברא נראה דלוקחין רק אינו נפטר והשאר עליו חוב אבל שלא ליקח ממנו מנלן זה דלמא יעני ביותר וגם זה לא יתן ולמה יפסיד ההקדש וצע"ק. ואם הי' עשיר בשעת הערך אף על פי שהעני אח"כ נותן ערך עשיר היינו דאינו נפטר מחיובו אם נתן פחות מערך שלם ודעת התוס' ערכין דף ז' ע"ב דזה תלוי בהערכת הכהן דוקא אם העריכו הכהן ג"כ בעודו עשיר ואח"כ העני חייב בערך עשיר אבל אם נדר כשהי' עשיר ולא העריכו הכהן עד שהעני ה"ל כעני ונותן ערך עני ונפטר ע"ש מה שמיישבים בזה והר"מ אין דעתו כן דלא ביאר זה נראה דתלוי בשעת הנדר וכ"כ הלחם משנה. נדר כשהיה עני והעשיר נותן ג"כ ערך עשיר נדר כשהיה עני והעשיר וחזר והעני נותן ערך עני ורש"י פי' במשנה די"ז ע"ב עני והעשיר קודם נתינה או עשיר והעני קודם נתינה. והנה בעני והעשיר וחזר והעני אפשר דוקא אם לא העריכו הכהן בעת שהי' עשיר אבל אם העריכו בעת שהיה עשיר אף שהעני אח"כ נותן ערך עשיר דאזלינן בתר הערכת הכהן לס' התוס' הנ"ל. אך אפשר דהתוס' מודים כאן דהם סוברים דתלוי בהערכת הכהן ג"כ ואע"פ שהיה עשיר בשעת הנדר מכל מקום אם בשעת הערכת הכהן הי' עני נותן ערך עני אבל לא תלוי בהערכת הכהן לחוד כיון שהי' עני בשעת הנדר והוא עני בשעת נתינה אף על פי דבשעת הערכת הכהן הי' עשיר אינו נותן אלא ערך עני דהערכת הכהן לבדו אינו מעלה ומוריד כנ"פ. וכן אם היה עני בשעת נדר והעריכו הכהן כשהיה עני והעשיר קודם נתינה אפ"ל לדעת התוס' כמו כשהיה עשיר והעני קודם הערכת הכהן נותן כעני ה"ה כאן כיון דהנדר היה כשהיה עני וגם הערכת הכהן כשהיה עני אף שהעשיר נותן רק ערך עני אך באמת נראה דהתוס' מודים דאזלינן בתר שעת נתינה ול"ד להעשיר והעני וק"ל. שוב ראיתי בתי"ט פ"ד דערכין מ"ב ד"ה והעשיר כת' דבכה"ג נותן ערך עני דבתר הערכת הכהן אזלינן ע"ש. ואם בשעת הנדר לא היה עשיר היינו שלא היה לו לשלם כל הערך כגון חמשים שקל וה"ל רק י' שקלים דזה הוי ג"כ ערך עני כיון דאין כל הערך כמ"ש והעני אח"כ קודם נתינה ואין לו אלא סלע א' בשעת נתינה מי אמרינן דאינו נפטר בסלע זה אע"ג דאין לו עתה מכל מקום כיון דבשעת הנדר הי' עשיר יותר דהיה לו י' סלעים אינו נפטר רק אם נותן כל הי' סלעים א"ד דגזירת הכתוב בעשיר והעני שנותן כפי ערך עשיר היינו שהיה לו אז כל הערך שהיה חייב כמו עשיר ע"כ אינו מועיל מה שהעני לפטרו בפחות אבל אם בשעת הנדר לא היה לו אז הערך השלם רק שהיה לו י' סלעים דזה הוי גם כן ערך עני ואח"כ העני ביותר זה לא הוי בכלל עשיר והעני כיון דלא היה לו אז ג"כ הערך השלם רק ערך עני ולא ה"ל כעשיר והעני ונפטר בערך שהוא נותן עתה כגון סלע ודעת התוס' שם דזה הוי ג"כ בכלל עשיר והעני כיון דהו"ל אז יותר דאל"ה לא היו מקשים כלום וג"כ תי' דאזלינן בתר הערכת הכהן ולא תי' זה אבל הלחם משנה יישב דעת הר"מ מקושית התוס' דדעתו דסובר סברא זו דוקא בעשיר גמור שה"ל כל הערך יש לו דין עשיר והעני אבל בעשיר שלא היה לו הערך שלם רק יותר מעכשיו אינו נקרא עשיר והעני ונותן כפי ערך העני בשעת נתינה עלח"מ וסברתו נכונה ש"י. ואם היה עני בעת שנדר והי' לו רק סלע וגם בשעת הערכת הכהן היה לו רק סלע ועתה בשעת נתינה יש לו י' סלעים דהוי ג"כ ערך עני נראה דאינו נפטר אלא אם נותן כל הי' סלעים אף על פי דלא הוי עשיר עתה ג"כ מכל מקום כיון דישנו בהשג יד הי' סלעים אזלינן בתר שעת הנתינה וצריך ליתן כל הי' סלעים וא"ל לא נפטר כנ"ב. וד"ז דהשג יד אינו אלא בסתם דאמר ערכי או ערך פלוני עלי ואפילו אם אמר ערך עלי דהוא ידוע דהוא ג' שקלים פחות שבערכין מכל מקום דין השג יד יש לו ונפטר בסלע א' היינו ערך עני אבל אם מפרש ערכי עלי נ' שקלים או ל' כפי שניו אך מפרש הסכום או ערך פלוני עלי כך וכך אינו נידון בהשג יד וכמה שיש לו נותן ואינו נפטר אלא חוב עליו עד שישלם הכל עיין ר"מ כאן פ"ג ובראב"ד. והנה כבר כתבתי דסתם ערכין לבדה"ב ומבואר בר"מ מהש"ס אם אמר ערכי עלי למזבח מביא בערכו קרבן עיין ר"מ פ"ה. ואבעיא דלא אפשיטא בש"ס אי נידון בהשג יד כמו ערכין דנפטר אם נתן כפי השגת ידו כמ"ש א"ד כיון שהוא למזבח אינו נפטר וצריך לשלם כל מה שהוא חייב ופוסק הר"מ כדרכו דהוא ספק ודנין בס' להחמיר ע"ש. והנה הבאתי דדעת הר"מ כר"מ דעכו"ם אינו מעריך ועיין ש"ס הטעם של ר"מ דכתיב לא לכם לבנות הבית כו' והיינו כיון דהוא לבה"ב אם כן אפשר דאם אמר ערכי או ערך פלוני עלי למזבח דקדשי מזבח נודרין העכו"ם מאיש איש כמבואר בר"ם ה' מעה"ק אם כן אפשר בכה"ג מודה הר"מ דעכו"ם מעריך ואינו ברור עלח"מ פ"א. ופשוט דלהראב"ד דסובר עכו"ם מעריך הרי הוא לכל דיניו כישראל לענין השג יד ולענין סידור כיון דנתרבה דמעריך ה"ה כישראל לכ"ד בזה. גם נראה דאם אחר הסידור שמסדרין לו ומשיירין לו נשאר לו רק פחות מסלע אם הוא רוצה נותן עד תשלום סלע מהשיור ונפטר לגמרי ול"א כיון דנותן מה שמגיע לו עפ"י התורה לא הוי נתינה דז"א דהתורה חס עליו החייהו כו' אבל אם רוצה נותן מהשיור עד סלע ונפטר ולא אמרינן ג"כ כיון דנותן מהמשויר אם כן יש לו עוד וצריך ליתן כולו ז"א דבדידיה הדבר תלוי דהתור' גזרה לשייר לו כך וכך וברצונו תלוי מלתא דקצת מזה רשאי ליתן כדי לפטור נפשו ומה שאינו רוצה ליתן אינו נותן כנ"פ. ויש עוד דינים המסתעפים מדינים הנ"ל כגון שיש עליו הרבה ערכין ונתן לא' אך כבר כתבתי כ"פ אם אכתוב הדינים בפרטות צריך חיבור מיוחד לכל מצוה. ואינו מבואר כאן אם המעריך יש לו מעות ומטלטלין וקרקעות ורוצה ליתן קרקעות או מטלטלין במקום מעות עיין בח"מ סי' ק"א וסימן תי"ט ותלמד לכאן. ואם ערכין נגבים מעדיות או מבינוני' או מזיבורית ג"כ אינו מבואר ועיין במסכת ב"ק דף ז' ע"א דאומר הרי עלי מנה לבה"ב נראה דהוי כבע"ח דבבינונית אם כן ערכין שוים בזה וג"כ דינו בבינונית ואי בע"ח דינו מן התורה בזיבורית או בבינונית עיין בגיטין ויש לי עוד הערות בזה אך תן לחכם כו'.

ע"כ כתבתי לך דיני ערכין ונכלל במצוה זו ג"כ נודר דמים ואכתוב בקיצור. האומר דמי עלי או דמי פלוני עלי הן אם הנידר ישראל או עכו"ם או טומטום ואנדרוגינוס אפילו קטן בן יומו נותן כמה ששוה זה למכור בשוק לעבד וכן אשה כאלו היא שפחה נמכרת בשוק וכן עבד ושפחה הכלל כולם בכלל נידרין וכמה שהוא שוה כך נותן הנודר ובר"מ מבואר כאן הדמים כו' אפילו קטן בן יומו כו' נותן מה שהוא שוה כו' כתב הכסף משנה הכי משמע ממשנה דתנן פחות מבן חודש נידר כו' וא"י למה כתב לשון משמע הא מבואר להדיא וגם במשנה ראשונ' בערכין מבואר דחרש שוטה וקטן נודרין וסתם קטן משמע אפילו בן יומו כו' וע"ש בגמרא דאתי לאתויי פחות מבן חודש ע"ש וחרש ושוטה מבואר ג"כ במשנה והר"מ אינו מביא זה. וע' תוס' הקשה הא חרש אינו שוה כלום כמבואר בב"ק ותי' ביכול להתרפאו' או חרש ביד"ש שוה ע"ש אך הר"מ א"צ לפרש וכלל כיון דתלוי בשיווי אם כן הוא פשוט דיהי' מי שיהי' שמין כמה הוא שוה או פרוטה או אלף זוז ע"כ אינו מביא דמנוול ומו"ש אינו נידר כמבואר בש"ס. אך באמת בש"ס מיירי דידוע דדרך הוא כך דאינו שוה כלום מכל מקום אפשר משכחת לפעמים ששוה לא' בודאי נותן ע"כ א"צ הר"מ לפרש הכלל בנודר דמים שמין כמה שוה ונותן ופשוט. וגם בעבד ושפחה אפילו מנוול ומו"ש וחו"ש שוים קצת לקנס ע' בתוס' דף ב' שם ע"כ קיצר הר"מ בזה וז"פ. והגוסס והיוצא ליהרג כגון שנגמר דינו בב"ד של ישראל אינו נידר ולשון הגמ' דף ו' בשלמא לא נידר דלאו בר דמים הוא כו' נראה דהפשט כיון דאינו שוה כלום כיון דהוא גוסס או יוצא ליהרג. אך הר"מ כתב הגוסס כו' אין לו דמים כו' הרי הוא כמת וכן היוצא ליהרג כו' שזה כמת והמת אין לו ערך ואין לו דמים וע"ז נאמר כל אשר יחרם מן האדם לא יפדה כלומר אין לו פדיון אלא הרי הוא כמת עכ"ל ונראה מדברי הר"מ דלא כתב הטעם על גוסס ויוצא ליהרג כמו שמבואר בגמרא דלאו בר דמים הוא. נראה דסברתו דבאמת אפשר דגוסס שוה ג"כ דאפשר א' יקח אותו בטוה"נ דאפשר יחיה או יוצא ליהרג בנוקב מרגליות שוה הרבה ברגע אחד וע' מ"ל כתב אפילו אם ברח מכל מקום אין לו דמים אף על פי ששוה קצת וגם בגוסס עכו"ם לשיטת הסוברים דמת עכו"ם מותר בהנאה או ביוצא ליהרג עכו"ם הנמכר לישראל דמותר בהנאה לאח"מ כמבואר בתוס' ב"ק והובא בח"ז כ"פ אם כן הוא שוה קצת למכור אף לאח"מ אם כן למה לא יהי' נידר כיון שאומר דמיו עלי והרי הוא שוה קצת ולא גרע מאומר דמי דקל עלי או דמי כלי עיין בערכין דף ה' וכן באומר על מת עצמו שמותר בהנאה דמיו עלי כיון שהוא מותר בהנאה ושוה קצת למה לא יתן דמי שוויו ששוה למכור מבואר דהר"מ ס"ל דבאמת לפי הס"ד בגמרא קודם שידעינן דנפקא מקרא כל חרם כו' הוקשה להש"ס על המשנה בשלמא לא נידר כו' יכולין לדחוק דלאו בר דמים הוא דברוב אינו שוה אלא לא נערך דאינו תלוי בשיווי אמאי ומסקינן דנפקא מקרא כל חרם כו' ומקרא זה מבואר הן ערכין והן דמים אין לו והיא גזירת הכתוב דגוסס ויוצא ליהרג אף על פי ששוה דמים הרבה והאומר דמי דיקלא וארעא חייב מכל מקום באדם הנחשב כמת ומכ"ש במת אף על פי ששוה גזירת הכתוב דאין לו דמים ואין לו ערך ע"כ אפילו בברח מכל מקום הוא מצד גזירת הכתוב דאין לו דמים ואין לו ערך ע"כ מביא הר"מ פסוק זה הן על ערכין והן על דמים ולא מחמת שאינו שוה רק גזירת הכתוב הוא וגם במת גזירת הכתוב אם כן אפילו שוה הרבה כגוונא שכתבנו מכל מקום אין לו דמים הכלל נ"ל דאע"פ אם אמר דמי דיקלא או כלי עלי חייב מכל מקום במת אף על פי ששוה או בהולך למות כגון גוסס ויוצא ליהרג אף על פי ששוה מכל מקום זה מצד גזירת הכתוב דאדם מת או הולך למות א"ח כלום כנ"ל ברור והוא נ"מ לדינא בשוה מכל מקום פטור מגזה"כ. והכל נודרין חוץ מחרש שוטה וקטן דלאו בני דעה נינהו וקטן מופלא סמוך לאיש דבריו קיימין כדלעיל א"צ לכפול. ואפילו עכו"ם נודר אפילו לדעת הר"מ דאינו מעריך מכל מקום נודר והדמים של נודר דמי עלי ג"כ יפלו לבדה"ב כמו ערכין אך העכו"ם שנדר אין הדמים נופלים לבה"ב ובודקין העכו"ם אי אמר לשמים נדרתי יגנז המעות ואם נדר ע"ד ישראל יוציאו הב"ד המעות כמו שנראה בעיניהם חוץ מבה"ב ובדק ירושלים וסתמא יגנז עלח"מ הי"ב וה"ו.

ונשאלין על הדמים וכבר כת' לעיל דין שאלה לענין מופלא סל"א דישראל וגם דין מופלא סמוך לאיש בעכו"ם כאן ג"כ הדין כן. ואם מת הנידר אף על פי שעמד בדין כ"ז שלא נקצץ הדמים פטור ואם מת הנודר והנידר קיים אם היה העמדה בדין אז אם אמרינן דמע"פ גובה מן היורשים חייבין היורשים לשלם עיין ר"מ ובראב"ד. ודמים אין להם דין השג יד אלא מחויב ליתן כל מה שיש לו ואפילו נתן השאר עליו חוב הכלל אינו נפטר בהשג יד וצריך לשלם הכל יחד ג"כ ממשכנים הכל כדלעיל וא"צ לכפול וג"כ חייב באחריות ואינו קדוש עד שיגיע ליד הגיזבר כערכין ובערכין אם אומר ערך אאבר שאין הנשמה תלוי בו לא אמר כלום ובדמי אם אמר דמי יד או רגל שמין כמה שוה היד או הרגל ונותן להקדש וכיצד שמין עיין ר"מ פ"ב ובאבר שהנשמה תלוי בו נותן דמי כולו כמו ערכין והאומר חצי דמי עלי נותן חצי דמיו. והנה במ"ש לעיל דבערכין וה"ה בדמים לשיטת הר"מ פט"ו מה' מעה"ק דבהקדש תכ"ד לאו כדיבור דמי ה"נ. שוב נתיישבתי דכאן מודה הר"מ דיכול לחזור תכ"ד דדוקא במקדיש איזה דבר דחל ההקדש א"י לחזור אבל דרך משל באומר הרי עלי להקדיש בית זה או שור זה עדיין לא חל ההקדש ומותר בהנאה כי לא נתקדש עדיין רק דחייב להקדש מחמת בל יחל וב"ת וככל היוצא מפיו עיין ר"מ כאן פ"ו ופכ"ב מה' מכירה ועיין בכ"מ ובטח"מ סימן רי"ב אבל אין זה הקדש זה הוי נדרי הקדש ומחויב לקיים וגם אמירתו לגבוה כמסירתו וגם נשתעבד נכסיו כמו חוב דהוא חוב עליו מן התורה עחה"מ קצה"ח סי' ר"צ אבל על כל פנים אינו הקדש רק נדרי הקדש ובכה"ג לא מצינו להר"מ שיסבור דתכ"ד לאו כדיבור דמי רק בהקדש עצמו ע' בדבריו וא"כ כאן נמי דמחויב ליתן אבל אינו קדוש אפילו בהפריש עד שיגיע ליד הגיזבר כמבואר בר"מ שהבאתי לעיל אם כן ה"ל כמו שנדר שיתן להקדש ה"ל נדרי הקדש אם כן יכול לחזור תכ"ד כמו שאר נדרים ושבועות אך בתוס' מנחות דף פ"א ע"ב ד"ה תודה מבואר דאף בכה"ג א"י לחזור תכ"ד ע"ש דשם מיירי באומר הרי עלי תודה כו'. אך נראה דהתוס' נתנו שם טעם דתכ"ד א"י לחזור מחמת אמירה לגבוה כמסירה להדיוט אם כן גם בנדרי הקדש שאמר הרי עלי ג"כ הוי כמסירה דא"צ קנין אם כן שפיר גם בכה"ג א"י לחזור אך אין טעם זה מוכרח ואפשר הוא מחמת חומר הקדש כמו מגדף כו' אם כן נראה דוקא במקדיש ד"ז כמו שמבואר ה"ז עולה וכן גבי תמורה אבל באומר עלי דאינו הקדש רק שצריך לקיים להפריש ולהקדיש נראה דמודה הר"מ דהוי ככל הנדרים דיכול לחזור בתכ"ד ועיין נדרים כ"ט ע"ב סוגיא דבר פדא דהמקדיש בהמה לאחר ל' יום דא"י לחזור ול"ד למקדש אשה לאחר ל' יום דיכול לחזור שא"ה דאמל"ג כמסלה"ד ועיין ברא"ש שפי' שחייב לקיים דבריו מטעם נדר ול"מ הדר ביה ועיין ר"נ כתב דהוי כמעכשיו אם כן אפ"ל להרא"ש כיון דל"מ חזרה מטעם נדר אפשר בתכ"ד יכול לחזור ולהר"ן הוי תיכף הקדש א"י לחזור לשיטה זו בתכ"ד ואפשר דאף להרא"ש שם אינו מחוסר רק זמן וממילא קדוש לאחר ל' ה"ל כמו מקדיש אבל באומר הרי עלי דמחוס' הפרשה ובפרט כאן גבי ערכין ודמים דאפילו לאחר הפרשה אינו קדוש עד שיגיע ליד גיזבר ה"ל רק נדרי הקדש ומודה הר"מ דיכול לחזור בו הכלל נ"ל דוקא באומר ה"ז הקדש דבדיבורו מקדיש ה"ל בכלל לשון הש"ס בר ממקדיש אבל בהרי עלי דאינו הקדש רק דצריך ליתן ויתקדש אין זה בכלל מקדיש שבש"ס וה"ל נדרי הקדש וצריך ליתן משום ב"י ומוצא שפתיך ה"ל ככל הנדרים דיכול לחזור בו תכ"ד והיא הערה נכונה בעזהשי"ת ועיין בס' בה"ז ואין כאן מקומו להאריך בעניני תכ"ד הארוכי'.

ובענין השומא ששמין באומר דמי עלי מבואר בש"ס בערכין דף י"ט כמה אבעיות ומקצתן נפשטו באת"ל וקצת' נשאר בספק והר"מ השמיט כ"ז וכבר עמד ע"ז הלחם משנה פ"ב כאן ה"ג ע"ש. וער"מ פ"ח כאן מבואר דחייבי ערכין אם גובין מטלטלין הוא בג' שמאין ואם גובין קרקע צריך עשרה וא' מהם כהן וכן בחיובי דמים השומא צ"ל בעשרה וא' מהם כהן כגון אם שמין את האדם הן כולו והן דמי אבר כגון יד ורגל צריך עשרה וא' מהם כהן עיין בסנהדרין ובמגלה ועיין בתוס' מקשים למה לא בעינן י"א דאין ב"ד שקול ע"ש ועי' בס' ט"א במגלה שפלפל אם מחולקים בשומא אי אזלינן בתר רובא או לא אזלינן בתר רובא וצריך הסכמת כולם ע"ש ואין כאן מקומו להאריך. ועיין בש"ס דנזיר מובא בקצה"ח סי' רנ"ה דתכ"ד היא בחזרה דוקא בדבר שראוי בשאלה אבל אם אינו בשאלה גם תכ"ד א"י לחזור דהוי רק כמו הקדש טעות ואם ליתא בשאלה דגם שאלה הוי הקדש טעות אם כן א"י לחזור בתכ"ד ע"ש באריכות. והנה לפמ"ש דבמופלא אפשר ליתא בשאלה וגם בעכו"ם עיין לעיל אם כן א"י לחזור תכ"ד ג"כ אך כבר כת' לעיל בלאו הכי אין חיוב עלי' ואין כופין אותם ויש עוד להעיר בדיני תכ"ד וא"ר להאריך. והאומר משקלי עלי או משקל פ' עלי אם פי' כסף או זהב נותן משקלו כמו שפי' ואם לא פי' הכל לפי ממונו ודעתו אם הוא עשיר או נדיב או כילי ונותן מדברי' ששוקלין באותו מקום ומבואר בש"ס דאפילו מקצתם שוקלים ומקצתם כיילי יכול ליתן והר"מ השמיט זה עכ"מ ולח"מ. והאומר עמדי עלי עיין ר"מ כאן פ"ב הרבה אבעיות דלא"פ ופוסק הר"מ דהם ספק ונותן עד שיאמר לא לכך נתכונתי ואם מת יתנו היורשים פחות שבלשונות ועיין כסף משנה ולחם משנה הטעם דלגבי' דידי' הוי ס' איסורא דבל יחל הוי לחומרא אבל לגבי יורשים דלא הוי איסורא דנודר ומת אין הבנים צריכים לקיים רק מחמת שעבוד נכסי וה"ל ס' ממון ולקולא וד"ז לחלק בין עצמו ליורשים מחמת ס' איסורא וס' ממון ע' יו"ד סימן רנ"ט ובח"מ סי' ר"נ ורנ"ה והדברים ארוכים. ועיין ר"מ ובמ"מ אם ממשכנים על ערכין או דמי' אין מחזירין כסות יום וכסות לילה והרב המגיד לא הראה מקומו ועי' בה"ז דהוא ש"ס מפורש ב"מ דף קי"ד וכן רשם המ"ל. ובמ"ש לעיל דגובין לח"ד וערכין בין קרקעות בין מטלטלים אי שטרות בני גוביינא הם עיין ח"מ סימן ק"א וכן הדין גם כאן ונראה ג"כ דדין שעבודא דר"נ שייך גם לגבי הקדש דהבעלי חובות משועבדים להקדש. ואין להאריך:

ב[עריכה]

בזה"ז אין מעריכין כו' תעקר כו'. ודעת הרהמ"ח דזה מדינא אבל מתקנתא הוא כשמואל דיפדה על ש"פ ול"ד ש"פ אלא ד' זוזי לפרסם כו' וכ"ה בר"מ פ"ח כאן ודעת התוס' ערכין ובכ"מ דתקנתא דשמואל הוא במקרקעי דיוכל לבא לידי תקלה אבל במטלטלין אוקמוה אדינא דירקבו ועמ"ש לעיל בח"ז דעת תוס' בתמורה ומנחות דדין דשמואל דהקדש נפדה בדיעבד פחות משוויה אפילו בפרוטה היינו בבעה"ב שהקדיש והוא עצמו הפודה אבל אחר הפודה ל"מ בפחות משווי' ע"ל פרשת בא אם כן ה"ה בזה"ז ל"מ אחר הפודה פחות משווי' ועיין בט"א מגלה סוגיא דתשעה וכהן ולעיל מצות פ"א:

ג[עריכה]

ועובר כו' מעל בה' כו'. א"י כוונתו דלא מעל כלל כ"ז שלא נתן ליד הגזבר אלא עבר בבל יחל ובעשה דמוצא כו' ומ"ש ואם עברו עליו ג"ר עובר בבל תאחר ויש שפי' כו' יתבאר במקומו במצות בל תאחר אי"ה גם מה שנראה מד' הרהמ"ח דגם בזה"ז דאזיל לאיבוד מכל מקום עוברים על ב"ת עיין בר"ה גבי חליפי חטאת למיתה אזיל וא"ע בב"ת יתבאר שם אי"ה:


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון